המנוח ז"ל נולד בשנת תרפ"ו בקרקוב שבפולין לאביו הרב משה חיים לאו זצ"ל, רבה של פיוטרקוב.

אחרי הכיבוש הגרמני, שהה עם משפחתו בגטו פיוטרקוב. אביהם, הרב משה חיים לאו, ואחיהם שמואל-יצחק, נספו בטרבלינקה. אמם חיה, נשלחה למחנה הריכוז ראוונסבריק עם נפתלי ושיראל. האם וישראל הועברו לצד אחד ואילו נפתלי הופנה לצד השני. ברגע האחרון הבינה האם כי הבן הגדול, הכשיר לעבודת כפייה, נשלח למחנה עבודה ואילו היא נשלחת למוות. היא ביקשה מהאח הבוגר לקחת עמו את אחיו הצעיר ישראל מאיר, ונפתלי עשה כדבריה. נפתלי ואחיו ישראל, שהיה אז ילד בן שבע, נשלחו למחנה עבודה ואחר כך למחנה הריכוז בוכנוואלד. האם עצמה לא ניצלה.

הציל את אחיו הקטן מספר פעמים

בשנות הזעם הציל נפתלי מספר פעמים  את אחיו הקטן - שנקרא אז בכינוי 'לולק' - ממוות. הוא שיחד ביהלומים את ראש מחנה העבודה כדי שיחוס על הילד, זחל מתחת לקרונות רכבת המוות שעליה הועלה ישראל-מאיר והעביר אותו לקרון שהיה מיועד למחנה הריכוז בוכנוואלד. לפרקים, נשא אותו על גבו בתוך שק. בתשרי תש"ה עלו שניהם ארצה באוניה "מטרואה", ונעצרו על ידי הבריטים במחנה עתלית.

על קורותיו של הנער ישראל מאיר, ועל קורות אחיו הגדול נפתלי בתקופת המלחמה ולאחריה, כתב הרב ישראל מאיר לאו את הספר "אל תשלח ידך אל הנער", שהפך לרב מכר עולמי, ותורגם לכמה שפות.

לאחר המלחמה עלה נפתלי לישראל והתיישב ברמת גן, עבד כעיתונאי תחת השם נפתלי לביא. עם הזמן אימץ לעצמו את שם העט שלו לשמו הרשמי. בשנותיו האחרונות החזיר את שמו המקורי וצירף אותו לשמו הרשמי.

המנוח היה מקורב למשה דיין, ואף מונה לדובר משרד הביטחון.‏ הוא מונה לקונסול ישראל בניו יורק, ובמסגרת תפקידו זכה להגיע לרבי פעמים רבות. הוא סידר מפגשים לאישים שונים ואנשי ציבור עם הרבי. נפתלי לאו לביא, היה נוהג להיות אצל הרבי מספר שנים בקביעות ביום כיפור. בשנת תשמ"ה סיים כהונתו כקונסול, ומונה למנכ"ל המגבית היהודית המאוחדת בישראל.‏

מדוע ביקש ראש המוסד פגישה דחופה עם הרבי?

בזמן מלחמת שלום הגליל, ובריחת מפקדות אש"ף מלבנון לתוניס, ב"מוסד" הישראלי חששו לגורל היהודים בתוניס, וביקשו להעלותם במבצע חשאי ארצה. אך, התברר שיש התנגדות לרעיון מכיוון בלתי צפוי: הרב ניסן פינסון, שליח הרבי, שכנע את היהודים שלא לעלות...

ראש המוסד דאז פנה לקונסול בארה"ב נפתלי לאו לביא, בבקשה שיסדר לו פגישה אצל הרבי. לביא ביצע את המשימה. "היו לו קשרים רבים מאוד עם חצר הרבי", סיפר הלוי לימים לשבועון 'כפר חב"ד'.

הפגישה נקבעה בשעה שתיים בלילה. שנה לאחר מכן, סיפר אפרים הלוי: "העובדה הברורה היא, גם 30 שנים אחרי, שהרבי צדק לגמרי..." (לחצו כאן לקריאת הכתבה במלואה).

בשנותיו האחרונות כסגן יושב-ראש הנהלת איל"ר, הארגון היהודי העולמי המטפל בהשבת רכוש יהודי שאבד בשואה. הוא היה מרצה מבוקש בכנסים על השואה.

היה חבר בחבר המנהלים של המרכז הרפואי שערי צדק. בשנת תשס"ג קיבל את אות יקיר ירושלים.

הלוויתו תתקיים היום (ראשון) בשעה 15:30 בצהריים בהר המנוחות בירושלים, שם ייטמן.

תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.