משה בן חיים

חבר-הכנסת דוד צור, מומחה ללוחמה בטרור. בעברו, נשא בשלל תפקידים מובהקים של לחימה בטרור: מפקד הימ"מ, מפקד משמר הגבול, מפקד מחוז ת"א במשטרה, ועוד. בשיחה ל-COL, הוא מנתח את המצב הבטחוני ומציע דרכים להתמודדות כיצד יש לפעול למיגור גל הטרור הגואה:

רבים שואלים את עצמם: איך אפשר להבין בשכל אנושי הזדהות של הערבים עם מבצעי הטבח המחריד?

ערבים בעזה או ביו"ש מזדהים עם הטבח הנורא, זו תרבות של שנאה ומוות. צריך לעשות את ההבחנה בינם לבין ערביי ישראל, שהאחרונים ברובם לא רוצים להיות חלק מהדבר הזה. תושבי מזרח ירושלים, מצד אחד הם נהנים ממעמד התושבות. יש להם ת"ז כחולה, חופש תנועה, הטבות של ביטוח לאומי, תנאים סוצייאליים.

מצד שני הם כמו תושבי איו"ש במנטליות, למרות שאם תשאל אותם אם הם רוצים להיות בצד הגדר של הפלסטינים - תקבל תשובה שלילית. כשהיו דיבורים להפריד שכונות ערביות מירושלים, הם רצו להיכלל בתוך הגדר בצד הישראלי. לכן עד היום המעורבות שלהם בטרור היתה יחסית מינורית.

מה קרה לאחרונה שהשכונות הערביות בירושלים הפכו למוקדי מהומות, ומחבלים טרוריסטים יוצאים משכונות ערביות בעיר?

אחרי רצח הנער הערבי אבו חדיר, נשמעו קריאות הסתה להצלה כביכול של 'אל אקצה'. ההסתה וההפחדות נופלות על אוזניים קשובות. מדובר בתופעה חמורה ביותר, כי קשה יחסית לסכל פיגוע כזה, של מפגע בודד. מערך האבטחה מתקשה להתמודד עם סוג טרור כזה, משום שהם נטמעים באוכלוסיה. במזרח י-ם מדובר בנושא מורכב ביותר.

כיצד אכן יש לפעול למיגור גל הטרור? האם הריסת בתים של מחבלים היא חלק מהפתרון?

יש מכלול של פעולות שצריך לבצע. הן במישור המודיעיני, ובתגבור כוחות שיטור. צריך להכניס את משמר הגבול במסות יותר גדולות, כולל תגבור מאיזור יו"ש, ולפעול בתוך המוקדים שלהם, לעצור מסיתים ופורעים.

צילום: חטיבת דובר המשטרה

בעיניי, הריסת בתי מחבלים זה אפקטיבי. אני סבור שקשה מאוד להרתיע מתאבד, ולמעשה הדרך היחידה היא, לתת להם להבין שבמקרה כזה משפחתם תסבול. אני סבור שלא צריך להחזיר גופות של מחבלים, וזה כן מרתיע אותם. יש לקבור אותם ובניגוד לאמונתם במקומות אנונימיים, ואם צריך לעשות משא ומתן, אך ורק להחזירם תמורת גופות של חיילי צה"ל שנמצאים בידיהם. אני נגד מו"מ של שחרור מחבלים תמורת גופות ואני סבור שבהתנהלות לא נכונה בטווח הארוך אנו תורמים לחטיפות. אם יש מו"מ על חייל חטוף היל"ת, יש להחליף אחד תמורת אחד.

מה עומד מאחורי הויכוח בין רוה"מ לראש השב"כ, האם ראש הרשות מסית או לא? בפועל הרי אנו רואים הסתה?

אני מכיר את עמדתו של ראש השב"כ. הוא אומר שהטרור מזיק לפלסטינים, וראש הרשות אבו מאזן לא מעודד את הטרור כמו ערפאת בזמנו, שביד אחת הצהיר 'שלום' וביד שנייה עודד ושלח לבצע פיגועי טרור. זה לא שאבו מאזן אוהב אותנו. הוא לא מאמין שבטרור הוא משיג את המטרות שלו, אלא להיפך.

לצערנו הוא מצליח בשיטה הזו יותר, ועובדה היא שפרלמנטים בעולם מכירים בהם, למרות מחאות ישראל. איך שאני מבין, זאת האימרה של ראש השב"כ בעניין הזה. אולם מצד שני, אומר רוה"מ שבפועל באמירות של אבו מאזן שיהודים עולים על אל אקצה, ובשליחות מכתבי תמיכה למשפחת המחבל שירה בפעיל הר הבית גליק - יש עידוד לטרור והוא נותן יד לטרור. רוה"מ אומר שבעצם זה שאתה שולח מכתב תמיכה למשפחה של מחבל, ודברים מהסוג הזה, אתה מעודד טרור.

ראש השב"כ לא חולק על זה. ראש השב"כ הוא איש מקצוע ואומר מה שהוא יודע, והוויכוח הוא בניואנסים. חשוב להבין שהרבה פעמים, דברים של מנהיגים מיועדים לציבור פנימה.

במבצע "צוק איתן", אבו מאזן נתפס כגורם כמעט משתף פעולה עם ישראל. לכן כעת, האמירות שלו מיליטנטיות. רוה"מ סבור שהדברים יוצרים דינמיקה מסוכנת, שאי אפשר לבלום אותה, ולכן הוא מאשים את אבו מאזן בהסתה. ההסתה של אבו מאזן מצד אחד, וגורמים מסויימים של הימין הקיצוני מהצד השני, דווקא בזמן מתוח כזה שעולים להר הבית - זה מלבה את המתיחות.

בציבור החרדי העמדה מאוד ברורה: לא מתירים עלייה להר הבית. ואילו בציבור הדתי לאומי, לאחרונה רבנים יותר ויותר מתירים עלייה להר הבית.

איך יוצאים מהמצב הזה, ומשפרים את הביטחון?

הפתרון משולב: קודם כל צריך לתגבר בכוחות מקצועיים ויותר להתחכך עם מזרח העיר, כדי למנוע פיגועים. לחימה בטרור היא תהליך ארוך וקשה, זה לא נעשה ביום אחד. באמצעות מידע מודיעיני צריך לבצע הפרדה בין המסיתים והפורעים לציבור הרחב, ולבצע מעצרים וסיכולים.

דבר שני, יש ליצור הידברות עם מנהיגים ערביים במזרח העיר, למנוע הסלמה בהר הבית. רוה"מ נפגש לאחרונה עם מלך ירדן בנסיון להרגיע את המצב, וזה צעד נכון לדעתי.

לטווח הארוך יש לפעול בשיטת המקל והגזר. מצד אחד, יש להילחם בטרור ביד קשה, ומצד שני, יש לשפר את מצב התשתיות במזרח י-ם, כן להטיב עם מי שרוצה לחיות איתנו. אין לנו ברירה, למרות שאני לא מאמין באנשים שיכולים לטבוח בנו.