מערכת COL | יום י"ג חשוון ה׳תשע״ה 06.11.2014

"והוא יושב פתח האהל": 30 שנה לבית התבשיל ● מיוחד

תגיות: משה דייטש
העובר ליד השוק בשכונת הבוכרים בירושלים, לא יזהה. מבחוץ זה נראה כמו חנות רגילה אופיינית לאיזור, יש כאלה שמנסים לראות מה "מוכרים" פה. בפנים שלט צנוע ובו המילים: "חסדי יוסף", מילים שאומרות הכל. מפעל גמילות חסדים ענק, שנוסד לפני 30 שנה בדיוק על פי רצונו של רבי יוסף אליהו דייטש זצ"ל,על-ידי בנו וממשיך דרכו הרב משה דייטש יבדלחט"א ● האיש שנרדם בעמידה, על המפתח של בית אבא שפתח את בית התבשיל באופן ניסי, וגם על יחס לכל יהודי כבן מלך ● על חסדים יומיומיים, סיפורים מרתקים, הרבה לבבות שבורים שמוצאים כאן אוכל, נחמה ועידוד עפ"י דרכו של אברהם אבינו  הרב משה דייטש
למעלה: הרב דייטש בשיחה לבבית. באמצע: חלוקת מזון בהילולת שמעון הצדיק. בצד שמאל: עם חתן שהגיע לחלק מזון (ארכיון COL)

משה בן-חיים

רבי יוסף אליהו דייטש זצ"ל, היווה דוגמא מופתית למידת הכנסת אורחים מיוחדת. בכל שבת היה מארח, במשך עשרות שנים, אורחים רבים על שלחנו, מהם נזקקים וקשי-יום. הוא היה אומר לבניו: "כל ימות החול אני טרוד בעניינים שונים, ורק בשבת אני יכול להכניס אורחים". (היה ראש ישיבת "אנשי מעמד" ו"שובה ישראל") "אילו הייתי יכול גם בימות החול להתעסק במצווה חשובה זו..." בנו וממשיך דרכו, הרב משה דייטש יבדלח"ט, יחד עם אחיו שלמה יהודה זצ"ל המשיכו את משאלת אביהם, בצורה מעוררת התפעלות. חלוקת מזון למאות אנשים בימות החול, חלוקת מזון בערבי שבתות, קמחא דפסחא, חלוקת ביגוד, סיוע לנזקקים, מפעל "קבר שמעון הצדיק", ועוד.

בראיון מיוחד ומרתק למערכת
COL
מספר הרב דייטש על הקמת מפעל החסד, על יחסו המיוחד של הרב מרדכי אליהו זצ"ל, על יחס אישי לנזקקים וסיפורים מרתקים.

הרב משה דייטש, 'יהודי טוב' מאנשי ירושלים. ניתן לראותו מעת לעת מחלק בעצמו אוכל לנזקקים, לזה שואל בשלומו, לזה נותן טפיחת עידוד. כשיש אירוע או התוועדות, אפשר גם לשמוע ממנו סיפורים מרתקים מלווים בדברי תורה וחסידות. השיחה עם הרב מוישה דייטש שיחי', מתובלת כולה מתחילה ועד סוף בדברי תורה, והוראות למעשה מכך בפועל.

בתחילת השיחה, הרב מוישה דייטש נרגש. "היום י"א בחשוון, לפני שלושים שנה, היתה הנחת אבן הפינה לבית התבשיל! ממש השגחה פרטית", הוא אומר בהתרגשות.

"הימים היפים ביותר"

איך הכל התחיל?

"בתחילת הדרך הייתי כל יום מחלק אוכל, גם עושה נקיון. היו אלו הימים הטובים ביותר שלי", הוא מספר בערגה אמיתית. "בפרשה הזו 'וירא', כתוב על אברהם 'והוא ישב פתח האהל'. אבי ע"ה היה שואל: 'הרי הבית של אברהם היו בו ארבעה פתחים כנגד 4 רוחות השמים. וזאת כדי שכל אחד יראה את הפתח, מכל צד שיבוא. למה היה צריך אברהם לעמוד בחוץ בפתח האהל? ומקדים לתשובה הרב מוישה: "רק מי שחי את הדברים האלו של הכנסת אורחים, יכול לתרץ כזה תירוץ...

"התשובה לכך היא, שרש"י בלשונו אומר כך: 'פתח האהל: לראות אם יש עובר ושב, ויכניסם לביתו'. ובהקדים: כתוב בגמ' שעני חשוב כמת. אבי היה מסביר כך: עני חשוב, הוא כמו מת. יש עני שהוא במצב של פושט רגל, אבל מתבייש מהסביבה והולך כעשיר. וזה בדיוק הפירוש של רש"י. שאברהם היה עומד בחוץ לראות אם יש עובר ושב, כלומר אחד שמתבייש להכנס, והוא עובר, ושב, - כדי להכניסו לביתו". ומסביר הרב דייטש: "כל יהודי עני הוא בן מלך שירד מגדולתו, וצריך להיות ערניים גם על מה שעובר עליו בדרכו לארוחה."


"כל יהודי הוא בן מלך". הרב דייטש בשיחה עם אורח

מדוע אין שילוט מחוץ לבית התבשיל?

"לא שמנו שלט, וזאת בכוונה תחילה. המטרה שאורח לא ירגיש שהוא נזקק. אבי אמר תמיד:  "ויהיו עניים בני ביתך". כשעני מרגיש בבית, נתת לו הכל. אם אורח פותח המקרר, זה מראה שהוא בן בית. יש כאלה שיאמרו: "זה חוצפה". אצל אבי ע"ה, האורחים הרגישו בבית. יש הרבה דרגות בצדקה: אך המפייסו - יותר מכולם. נתת לו הרגשה טובה נתת לו הכל. אם נתת לו כל כסף שבעולם ופניך בקרקע לא נתת לו כלום.
"אני זוכר היטב בזמן שהייתי עדיין ילד, כיצד אורח הרגיש אצלנו בבית עד כדי כך, שאחרי המנה הראשונה בסעודה הוא נכנס לחדר של אבי, נשכב על המיטה שלו, ונרדם... אבי אמר: 'לא להעיר אותו בשום אופן. הוא גלמוד, אין לו לאיפה לחזור, אין לו בית' אחרי זמן מה, הוא התעורר, ואבי הגיש לו שוב את המנה השנייה, וישב איתו ושוחח איתו עד שסיים את כל הארוחה. "מזה למדנו כמה חשוב ההרגשה שהעני מקבל", מספר הרב דייטש.

היו רגעים קשים בתחילת הדרך?

"מהמדינה יש כמה אגורות, והרווחה עוד שולחת אנשים אלינו. ההוצאות הגדולות זה ניסיון גדול, לא להוריד ברמה. אנחנו עושים מאמצים כדי שהאוכל יהיה ברמה גבוהה, ותפריט מגוון ועשיר. יש תפריט מיוחד גם לחולי סכרת, ובעלי צרכים שונים ומיוחדים. למדתי מאבי "כל חלב לה'". כשאתה רוצה לתת משהו לה', זה צריך להיות הכי טוב. בזהר הק' ישנם ביטויים קשים על מי שאושפיזין מגיעים לביתו ואין לו אורח. מה הסימן שהקב"ה אוהב בן אדם? ששולח לו מסכן. עוד כתוב בזוהר הק': מה אוכלים האושפיזין? מה שאתה נותן למסכנים! נתת לאורחים אוכל משובח, זה מה שאוכלים האושפיזין אברהם יצחק ויעקב, שביעה רוחנית!".


'אושפיזין' כל השנה. הסוכה ב"חסדי יוסף" (ארכיון COL)

עוד מספר הרב משה דייטש: "לפעמים היה מגיע אלינו הביתה אורח קשה יום. אבי היה אומר ברוך הבא לייסורים! לא קל היה לארח נזקקים ואנשים חסרי בית.  

"אם אדם חושב שנזקקים לא מבינים באוכל, הוא טועה. אנחנו משקיעים בטיב האוכל, שיהיה טעים ומגוון, כמו במסעדה. ביום שישי מחלקים כ-600 מנות, והכל איכותי ובשפע. באים אנשים נזקקים, ולוקחים אוכל קודם כל לשקית הניילון. זה משום שאין להם 'פת בסלו'. אותו נזקק חושב לעצמו מה הוא יאכל בעוד שש שעות!".

מזון לגוף ולנשמה

בנוסף למזון ברמה גבוהה שמקבלים האורחים, התפתח גם 'הווי חברתי' מעניין. מספר ר' מוישה: "אפשר לשמוע לעיתים את אחד הסועדים מעיר משהו לטבח על האוכל. עם הזמן מתפתחת היכרות ואווירה חמה". "אם מישהו חולה, מתארגנים לבקרו. אם יש שמחה לקרוב משפחה של אחד הסועדים, כולם מאחלים לו מקרב לב איחולים לבביים, ואם מתאפשר, גם נוסעים להשתתף בשמחתו", מתאר הרב מוישה. הוא נזכר גם בגברת מבוגרת מעל גיל 100 שנה, שהיתה נוסעת בשני אוטובוסים כדי להגיע ל"חסדי יוסף".

האוירה החמה במקום, לא פוסחת גם על פעילות ב'מבצעים הק' של הרבי. בחג הסוכות מברכים על ארבעת המינים, ועוד. והכל בדרכי נעם וביחס לבבי.

ההמלצה של הרב אליהו זצ"ל

"
הרב אליהו היה מלאך אלוקים", אומר הרב דייטש. "הוא היה בא בעצמו לחלק אוכל לאנשים ואמר שזו סגולה גדולה. לאנשים שביקשו ממנו ישועה, הוא היה אומר לעשות סעודה לעניים, ובזה יוושעו בכל העניינים. הוא הסביר שבתהילים כתוב: "סעדני וניוושעה". תן לעניים, ואז תוושעה. ועוד היה מוסיף, 'סעדני', לא רק לתת הכסף לסעודה. אלא להביא את החתן ומשפחתו או מי שזקוק לישועה לחלק בעצמם את האוכל לעניים,  וגם להוסיף מנה אחת מהבית. בכל מיני מקרים של הודאה או הצלה כשפנו לרב אליהו זצ"ל, היה אומר "לכו לבית התבשיל של דויטש ותראו ישועות!" הוא גם אמר שיש עניין גדול במיוחד לחלק לעניים אוכל ביום שישי.

"הרב מרדכי אליהו היה הנשיא של 'חסדי יוסף'. הוא התבטא ש"הבית שלי פתוח בשבילכם תמיד, אל תתביישו להטריד אותי ביום ובלילה!" הוא גם אמר לי פעם: "חסדי יוסף זה שלי".

"פעם הורה לנו הרב אליהו זצ"ל לקחת שקל או שניים מכל נזקק. שאלתי למה? הוא ענה לי: "אם אתם רוצים ללכת בדרך אביכם הצדיק, תן לו לעני להרגיש שמגיע לו, ואז ידרוש אפילו יותר! תקראו לזה 'המסעדה' ולא בית התבשיל." זה היה ההנחייה שלו, וכך אנו נוהגים, שלא כתוב כלום מבחוץ, שהאורח ירגיש בנוח".

הסיפורים מבית אבא

"אני זוכר כשהייתי ילד כבן עשר", מספר הרב דייטש. "היה זה בליל שבת אחד. חזרנו אני ואבי מבית הכנסת, ואז אבי הבחין באחד האורחים הקבועים שלנו, שהוא לא נמצא. המדובר היה בר' שלום, יהודי גלמוד שהתפרנס משמירה על נפטרים, בעיקר בלילות, בהם היה אומר תהילים. הסתבר, שיהודי זה היה ער בלילות, ועקב כך היה נרדם לעיתים גם... בעמידה. לא רק בעמידה, אלא קרה גם פעם שנרדם ב... תפילת העמידה.

"יהודי זה באותו ליל שבת, נרדם על הספסלים המרופדים של בית הכנסת הספרדי באחת השכונות, והמרחק לשם היה כחצי שעה הליכה. אבי ביקש ממני, שאלך להעיר אותו כדי שישתתף בקידוש ובסעודה. היה זה בחורף וירד גשם. התרטבתי כולי מכף רגל ועד ראש, ורק אחרי שעה ארוכה הגענו חזרה הביתה ואבי החל את הקידוש", נזכר הרב דייטש. "זה נחרט לי בזכרון היטב", הוא אומר.

המפתח של בית אבא

"במקום החדש הראשון, הגעתי יום אחד, והנה, המפתח איננו. מסתבר, שהשארתי אותו בטעות בבית. חשבתי לעצמי: מה עושים? בעוד זמן קצר יבואו הנזקקים לאכול, ולא אספיק להגיע בזמן! פתאום עלתה לי מחשבה בראשי: אולי אנסה את המפתח של בית אבי. אולי זה יפתח? הכנסתי את המפתח, וזה פתח! הרגשתי שנסגר מעגל שהמילים של אבא שלי, שהוא רצה כל השבוע לדאוג לאורחים התקיימו, וזה ממש הבית שלו, זה רק נמצא ברחוב אחר!..."

מה היקף הפעילות שלכם?

"פן הצדקה הוא פן אחד של חסדי יוסף: אפשר לומר שבממוצע מחלקים בכל יום כ-300 מנות ובכל יום שישי כ-600 מנות. בסוכות ערכנו כינוס של למעלה מ500- נזקקים לסעודה בסוכה. כל אחד קיבל שמיכת פוך, תנור, מגבות, כלי מיטה, ועוד.


הרב מוישה דייטש בחלוקת שמיכות לנזקקים (ארכיון COL)

"פן נוסף הראוי לכתבה בפני עצמה: לעזור לאדם לעזור לעצמו, במסגרת זו התפתחו פרויקטים נוספים. הכשרת נשים ליציאה לעבודה. סיוע נפשי לילדים ומבוגרים, משחקיה, מועדון ועוד".

איך התחילה הפעילות בקבר שמעון הצדיק?

"עושים סעודה לאלפי אנשים, מקימים אוהל וסעודה גדולה. זה במסורת של המשפחה אבי חי שם. מיד אחרי ששת הימים המקום היה שמם ומוזנח, שם למד תורה והיה שם שעות ארוכות והחייה את המקום. בהתחלה המקום היה שמם, הוא הקים שם מניינים, וגם שילם כסף לאנשים שיבואו להשלים מניין. כשהוא נפטר הכותרות בעיתונים היו: 'על שלושה דברים העולם עומד' שהוא זכה לקיים שלושתם. שבתות חגים מניינים וקידושים אנחנו ממשיכים את המסורת של אבי ע"ה,.
 
"ממשיכים את המסורת המשפחתית בקבר שמעון הצדיק". בתמונה: ביום ההילולא (ארכיון)

מה מתכננים בעתיד.

"החלום שלנו כבר שנים", אומרת הגב' בתיה דייטש, העומדת לימין בעלה בכל ענייני החסד, "הוא להעביר את "בית התבשיל" המרכזי למקום מפואר, שיכיל גם יותר. וחלום נוסף הוא לפתוח את המקום לכל נצרך גם בשבתות וחגים. זה הזמן שאדם הכי צריך את הארוחה המכובדת והחגיגית. זה חלום של שנים רבות, וזה מצריך הרבה כסף ולוגיסטיקה, עם אנשים חדורי מוטיבציה ותחושת שליחות שיפעילו את המקום, עם תחושה חמה וביתית, ובע"ה זה גם יתקיים".

הוסף תגובה
0 תגובות
נצפה באתר
עוד באתר
 
העלאת תמונה
x
גרור תמונה לכאן
או
העלה תמונה
ביטול
תייג
טוען תמונות...
שגיאה!
    אישור
    מעלה תמונות...
    התמונות הועלו בהצלחה
    ויפורסמו לאחר אישורן
    התמונות תויגו בהצלחה
    ויוצגו במערכת התמונות
    המשך
    מתוך
    x
    תודה שנרשמת!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    עדכון הנתונים נשמר בהצלחה!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    קיבלנו את בקשתך, לא נשלח יותר הודעות...
    באפשרותך תמיד להתחבר חזרה ולהינות מהעדכונים המעניינים ביותר.