מערכת COL
|
יום י"ב חשוון ה׳תשע״ה
05.11.2014
גיור אינו יכול להיות סיטוני ● עמדה שבועית
אנחנו יכולים להתווכח על דברים רבים, אבל בסוף לומר: "כולנו יהודים". פריצת נושא הגיור עלולה להעמיד אמירה זו בסימן שאלה גדול ● דווקא הדיבורים על מאות-אלפים המצפים לגיור היא המדאיגה. אין מאות-אלפים המבקשים באמת להתגייר. אולי הם רוצים חותמת, כדי להקל עליהם את החיים בארץ. אין להם שום כוונה להצטרף לברית הנצחית של העם היהודי, על כל המשתמע מכך ● המאמר השבועי מאת הרב מנחם ברוד המתפרסם ב"שיחת השבוע" למאמר המלא
הרב מנחם ברוד
הדיון הציבורי בסוגיית הגיור מתאפיין, כמקובל אצלנו, בהפרחת ססמאות ובעיסוק בזוטות, במקום במהותם של דברים. ברקע עומדת הקריאה להקל על מבקשי הגיור. האם הכוונה להסרת חסמים בירוקרטיים או לתוספת כוח אדם? לוּ זאת הייתה הבעיה, איש לא היה מתנגד לדרישה זו. אבל מאחורי המילים היפות מסתתרת תביעה להפוך את הגיור להליך מזורז וקליל, וזה כבר איננו עניין טכני אלא מהותי.
כל מי שמדבר על גיור סיטוני של מאות-אלפים – או שאין לו מושג מהו גיור אמיתי, או שהוא אכן יודע ומתכוון לרוקן את מושג הגיור מתוכנו ולהפוך אותו להליך רישומי-טכני, כמו הנפקת דרכון או הצטרפות למועדון חברים. גיור אמיתי הוא תהליך פנימי, שבו האדם מחליט להצטרף לעם ישראל, לברית הנצחית שכרת עמנו אלוקי ישראל, ולמחוייבות שברית זו מטילה עלינו. זה לא יכול לקרות בסיטונות.
פגיעה במתגיירים
פריצת גדרי הגיור תפגע קודם כול במתגיירים עצמם, ובעיקר במי שכוונתם כנה ואמיתית. בתום ליבם יעברו את ההליך המזורז, בהנחה שזה אכן גיור כדת וכדין, ורק כעבור זמן יתברר להם שה'גיורים' האלה אינם מקובלים על שכבות רחבות בעם.
בתי הדין לגיור מכירים היטב תופעה זו. אנשים שעברו כל מיני 'גיורים' מסוג זה מגלים לדאבון ליבם כי למעשה הונו אותם וכי ה'גיורים' האלה אינם שווים דבר, והם באים ומבקשים להתגייר מחדש, כדת וכדין. אבל ככל שתופעת ה'גיורים' הסיטוניים תתרחב, יועמד כל המושג 'גר' בסימן שאלה, וחלקים גדולים בציבור יתחילו לשאול את הגרים איזה גיור עברו ואם זה אכן גיור תקף ורציני.
כדאי גם לזכור שפִרצה קטנה ותמימה לכאורה יכולה להפוך לשיטפון. סוגיית הגיור היא ההוכחה המובהקת לכך. בשעתו, בשנת תש"ל (1970), כאשר נחקק חוק 'מיהו יהודי', היו שסברו כי יש כאן הישג. אמנם המילה 'כהלכה' ("שנתגייר כהלכה") הושמטה מנוסח החוק, אבל בפעם הראשונה נכתב בספר החוקים כי "יהודי הוא מי שנולד לאם יהודייה או שנתגייר".
רק ברבות השנים נוכחנו כולנו כי פרצה זו בחוק נוצלה על-ידי בית המשפט כדי להכיר ב'גיורים' שאינם על-פי ההלכה, וכך חויבו רשמי משרד הפנים לרשום גויים גמורים כיהודים. הסכר היחיד שנותר הוא מערך הגיור בארץ, המופקד בידי הרבנות. אם גם הוא ייפרץ, ואפילו על-ידי סדק קטן, התוצאות עלולות להיות הרות-אסון.
מספרים מדאיגים
סוגיית הגיור עוסקת בעצם הווייתנו וזהותנו. אנחנו יכולים להתווכח על דברים רבים, אבל בסוף לומר את המשפט "כולנו יהודים". פריצת נושא הגיור עלולה להעמיד אמירה זו בסימן שאלה גדול. האוּמנם כולנו נהיה יהודים? האומנם מי שמדינת ישראל תרשום אותו כיהודי אכן יהיה יהודי?
דווקא הדיבורים על מאות-אלפים המצפים לגיור היא המדאיגה. אין מאות-אלפים המבקשים באמת להתגייר. אולי הם רוצים חותמת, כדי להקל עליהם את החיים בארץ. אין להם שום כוונה להצטרף לברית הנצחית של העם היהודי, על כל המשתמע מכך. לא נכון לפתור את בעיותיהם על-ידי יצירת בעיה חמורה שבעתיים של הרס הזהות היהודית.
הדיון הציבורי בסוגיית הגיור מתאפיין, כמקובל אצלנו, בהפרחת ססמאות ובעיסוק בזוטות, במקום במהותם של דברים. ברקע עומדת הקריאה להקל על מבקשי הגיור. האם הכוונה להסרת חסמים בירוקרטיים או לתוספת כוח אדם? לוּ זאת הייתה הבעיה, איש לא היה מתנגד לדרישה זו. אבל מאחורי המילים היפות מסתתרת תביעה להפוך את הגיור להליך מזורז וקליל, וזה כבר איננו עניין טכני אלא מהותי.
כל מי שמדבר על גיור סיטוני של מאות-אלפים – או שאין לו מושג מהו גיור אמיתי, או שהוא אכן יודע ומתכוון לרוקן את מושג הגיור מתוכנו ולהפוך אותו להליך רישומי-טכני, כמו הנפקת דרכון או הצטרפות למועדון חברים. גיור אמיתי הוא תהליך פנימי, שבו האדם מחליט להצטרף לעם ישראל, לברית הנצחית שכרת עמנו אלוקי ישראל, ולמחוייבות שברית זו מטילה עלינו. זה לא יכול לקרות בסיטונות.
פגיעה במתגיירים
פריצת גדרי הגיור תפגע קודם כול במתגיירים עצמם, ובעיקר במי שכוונתם כנה ואמיתית. בתום ליבם יעברו את ההליך המזורז, בהנחה שזה אכן גיור כדת וכדין, ורק כעבור זמן יתברר להם שה'גיורים' האלה אינם מקובלים על שכבות רחבות בעם.
בתי הדין לגיור מכירים היטב תופעה זו. אנשים שעברו כל מיני 'גיורים' מסוג זה מגלים לדאבון ליבם כי למעשה הונו אותם וכי ה'גיורים' האלה אינם שווים דבר, והם באים ומבקשים להתגייר מחדש, כדת וכדין. אבל ככל שתופעת ה'גיורים' הסיטוניים תתרחב, יועמד כל המושג 'גר' בסימן שאלה, וחלקים גדולים בציבור יתחילו לשאול את הגרים איזה גיור עברו ואם זה אכן גיור תקף ורציני.
כדאי גם לזכור שפִרצה קטנה ותמימה לכאורה יכולה להפוך לשיטפון. סוגיית הגיור היא ההוכחה המובהקת לכך. בשעתו, בשנת תש"ל (1970), כאשר נחקק חוק 'מיהו יהודי', היו שסברו כי יש כאן הישג. אמנם המילה 'כהלכה' ("שנתגייר כהלכה") הושמטה מנוסח החוק, אבל בפעם הראשונה נכתב בספר החוקים כי "יהודי הוא מי שנולד לאם יהודייה או שנתגייר".
רק ברבות השנים נוכחנו כולנו כי פרצה זו בחוק נוצלה על-ידי בית המשפט כדי להכיר ב'גיורים' שאינם על-פי ההלכה, וכך חויבו רשמי משרד הפנים לרשום גויים גמורים כיהודים. הסכר היחיד שנותר הוא מערך הגיור בארץ, המופקד בידי הרבנות. אם גם הוא ייפרץ, ואפילו על-ידי סדק קטן, התוצאות עלולות להיות הרות-אסון.
מספרים מדאיגים
סוגיית הגיור עוסקת בעצם הווייתנו וזהותנו. אנחנו יכולים להתווכח על דברים רבים, אבל בסוף לומר את המשפט "כולנו יהודים". פריצת נושא הגיור עלולה להעמיד אמירה זו בסימן שאלה גדול. האוּמנם כולנו נהיה יהודים? האומנם מי שמדינת ישראל תרשום אותו כיהודי אכן יהיה יהודי?
דווקא הדיבורים על מאות-אלפים המצפים לגיור היא המדאיגה. אין מאות-אלפים המבקשים באמת להתגייר. אולי הם רוצים חותמת, כדי להקל עליהם את החיים בארץ. אין להם שום כוונה להצטרף לברית הנצחית של העם היהודי, על כל המשתמע מכך. לא נכון לפתור את בעיותיהם על-ידי יצירת בעיה חמורה שבעתיים של הרס הזהות היהודית.
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
