משה בן-חיים

ראשית נצטט כאן מספר תגובות, מהם אפשר להבין מעט, על תחושת האובדן האישית של תלמידיו הרבים לאורך השנים, שרבים מהם הקימו בתים נאמנים בישראל, מהם שלוחי חב"ד בארץ ובעולם כולו:

"זכינו ללמוד אצלו בכיתה ג'. העמיד אותנו על יסודות לימוד הגמרא פרק 'אלו מציאות' בהמחשה ובטוב טעם. יהודי שהיה סמל לתורה יר"ש והכל בצניעות ובענווה."

"הצטערתי מאוד לשמוע על פטירתו של המורה הצדיק ר' אשר חימי. זה המקום לספר בשבחו ולומר כששאלתי תלמידיו לשעבר, לאחר שנים רבות, איזה מורה הכי השפיע על רמת הידע שלך בתלמוד תורה? כמעט כולם הדגישו את המורה אשר חימי שידע להעביר באופן מוחשי את סיפרי ספר בראשית". על החתום: שליח 'אי שם'.

"מחנך דגול. לימד אותי בכיתה א'. "בראשית ברא אלוקים" למדתי ממנו. איזה מחנך בחסד, בנועם, במסירות ועיקשות שכולם יבינו. איש צדיק היה. נעים הליכות בכל דרכיו, לימד אותנו דרך ארץ וגם תורה ועבודה. חבל על דאבדין ולא משתכחין. יה"ר שנתראה תיכף ומיד בביאת משיח צדקנו."

איש יקר ואהוב על כולם. חסיד אמיתי אוהב את הבריות. בהיותו מורה לא היה מניח לאף תלמיד עד שכולם ידעו והבינו כל סוגיה וסוגיה לבוריה. גם שהתבגרנו תמיד חיוך היה נסוך על פניו הצדיקות. רגש אהבה אמיתית בין תלמיד למורה ובין חניך למחנך וכמובן בין איש לאיש.
"לא נשכח לעולם!" כותב בדמעות תלמידו לשעבר, תושב כפר חב"ד

"חסיד אמיתי, אוהב את הבריות." הרב אשר חימי ע"ה

"איזה יהודי נפלא. אחרי שלמדתי אצלו, עזבתי את כפר חב"ד וכל פעם שהייתי רואה אותו היה שואל אותי מה שלומי."

כתב COL ראיין תלמידים לשעבר, כיום אברכים בעלי משפחות במקומות שונים בארץ. אחד מהם מספר על המורה הרב אשר חימי, סיפור מלפני כ-33 שנה:
מספר האברך, שכיום לא גר בכפר חב"ד: "לכל מאות תלמידיו, הרב אשר חימי, היה 'דמות', ולא רק מורה טוב. אנו זכינו ללמוד אצלו בכיתה א', בתחילת שנות הממי"ם. היה מלמד אותנו לא כמורה, אלא יותר כאבא לילדיו, בלי גוזמא. היה מטמיע בנו אהבת המצוות גם בעיסוקים ובמשחקים שלנו", הוא מספר.

לדוגמא הוא מביא את הסיפור כדלהלן:
"יום אחד, לפני סיום הלימודים, הוא ביקש שכל אחד יכין בבית משחק בעצמו, כל אחד לפי הבנתו, ולמחר, יביא את המשחק לכיתה. למחרת, כל אחד הכין משהו. זה הכין כדור מנייר, זה הכין בית מקרטון, וכן הלאה. היה ילד אחד, שהכין מכמה דפים מעין "ספר תהילים" קטן, צבע את צרור הדפים מבחוץ בצבעים, וכתב עליו "תהלים". בפנים, כתב כמה מילים מפרק ראשון בתהלים. הרב אשר חימי הסתובב בין התלמידים ושיבח את כולם, כל אחד בהתאם ליצירתו. כשהגיע לילד עם התהילים, לקח את ה'תהילים' בהתלהבות אמיתית והראה לכל התלמידים: "תראו, איזה יופי. מזה צריך ללמוד. איך גם במשחק אפשר לקחת משהו ולעשות ממנו דבר קדושה!" "ההתלהבות של הרב חימי מה'יצירה' היתה כל כך אמיתית, שהדביקה את כולנו", מספר תלמידו לשעבר.

בין התגובות שהגיעו למערכת, ניתן לראות תגובות רבות על צורת הלימוד המיוחדת של הרב חימי, שהחדירה בפשטות "אהבת התורה" בתלמידים. מספר תלמידו לשעבר:
"אנו למדנו בכיתה א' עם הרב חימי חומש בראשית", הוא נזכר. "הרב חימי היה מלמד את החומש בצורה כל כך נפלאה, בהמחשה יוצאת דופן, וכולנו היינו מרותקים לכל מילה שיצאה מפיו. מה שנחרט במיוחד בזכרוני, היה בפרשיות השבוע שבהם סופר על יוסף ואחיו. הרב חימי היה מספר לנו בצורה כזאת 'חיה', כאילו הוא אתמול ראה את זה בעיניו ממש. ההתרגשות שלו, החיוך והניצוץ בעיניו, כיצד יוסף נפגש עם אחיו, וכל הפרטי פרטים שכתובים ברש"י במפרשים ובמדרשים הביאו לכך שהלימוד נחרט אצלנו היטב בזיכרון", מספר האברך בגעגוע.

"גירסא דינקותא"
"לאחר שנים רבות", ממשיך האברך בזיכרונותיו, "גדלתי והתחלתי בעצמי לעיין בכל מפרשי התורה והמדרשים. מהר מאוד נוכחתי לדעת, שכל הפרטים המלאים כבר 'מוכרים' לי. מסתבר, שהרב חימי בכיתה א' דקדק בכל הפירושים וההסברים על החומש, ואותם בדיוק הוא לימד אותנו כבר אז, כזאטוטים!" הוא מסכם בהתרגשות.

הנהגות טובות, אותם הטמיע בתלמידיו
עוד מספר האברך, תלמידו לשעבר: "היה סיפור שהרב חימי סיפר לנו אותו בהדגשה מיוחדת, כהוראה למעשה, על רבי טרפון שנשא את אימו על כפיו על הארץ, כדי שלא תצטער כשנקרע נעלה בשבת. וכשבאה לבקש שחכמים יתפללו עליו בזכות הכיבוד הורים המיוחד, אמרו לה חכמים: "לא הגיע לאחד מאלף שאמרה התורה "כבד את אביך ואת אמך". "כשהרב חימי היה מספר על תשובתם של חכמים "לא הגיע לאחד מאלף", היה אומר זאת בהדגשה ובהתלהבות מיוחדת, שנבין אנו התלמידים את ההוראה למעשה", ממשיך לתאר האברך זיכרון מלפני למעלה משלושים שנה.

"אחרי שנים רבות", ממשיך האברך, "הבחין הרב חימי באחד מתלמידיו, שלא שמע בקול אביו, בעניין פעוט לכאורה. הרב חימי קרא אליו את תלמידו לשעבר הנ"ל, (שכבר היה בחור בישיבה...) והוכיח אותו בשפה הנכנסת ללב: "אתה לא זוכר את הסיפור שסיפרתי לכם?!" וזאת מבלי לציין באיזה סיפור מדובר... התלמיד הנ"ל הבין מיד למה התכווין הרב חימי, וענה לו: "בוודאי שאני זוכר..." "נו", המשיך הרב חימי ב'תוכחה'. "ככה לימדתי אתכם לכבד הורים?! אתה חייב לשמוע ולכבד כל מה שיגידו לך הוריך..." וכל זאת בחיוך בצניעות נוגעת ללב, האופיינית לו".

"כל זאת לומר לך, שהסיפורים של הרב אשר חימי לא היו סתם סיפורים, אלא הורגש במוחש מהם הוראה למעשה", מסיים האברך את סיפורו.

הרב אשר חימי ע"ה. "חינך בחסד, בנועם, במסירות".

למד ולימד אחרים, והכל בהצנע לכת גדול
הרב אשר חימי ע"ה עסק בקביעות עיתים בלימוד ובמסירת שיעורים שונים, והכל בהצנע לכת גדול. בביהכנ"ס של "עולי מרוקו" בכפר חב"ד, מסר בעצמו שיעורים בגמרא, והשתתף בשיעורים קבועים בביהכנ"ס "נחום יצחק" בשיכונים במשך שנים רבות.

הרב משה רוזנפלד שיחי', התבקש אתמול לומר משהו על הרב אשר חימי, והוא סיפר (מפי אחד הנוכחים):
"בשיעור שאני מוסר ב"דף היומי", השתתף באופן קבוע הרב אשר חימי ע"ה. בשנים האחרונות הרב חימי היה כבד ראייה, אך השאלות ששאל היו מעוררות התפעלות. ניכר היה מהן, שהוא יודע את הדפים הבאים בגמרא היטב, גם מבלי יכולת לקרוא!" "למיטב הבנתי", הוסיף הרב רוזנפלד, הרב אשר חימי ידע את כל הש"ס בע"פ!"

מספר הרב יעקב סגל שיחי', מנהל תלמוד תורה בכפר חב"ד:
"לעיתים נכנסתי כמורה לכיתה של הרב אשר חימי, וראיתי כיצד הוא מעביר שיעור לתלמידיו. הוא ידע 'להפנט' את התלמידים. הלבביות שלו, החום. זה היה מה שנקרא היום הוראה דידקטית ומקצועית ברמה הגבוהה", הוא מספר.  "חסר לנו היום מורים כאלה", הוא מוסיף.

עוד מספר הרב יעקב סגל שיחי':
"הייתי מגדיר אותו "שמן זית זך". יהודי צדיק, מקפיד על קלה כבחמורה. היה מקפיד מאוד על תפילה במניין, יהודי צנוע ועניו, איש הלכה. "נעלם לנו יהודי מיוחד במינו", אומר הרב סגל.

בדרך למבצעים הק' של הרבי, ניצל כל רגע ורגע
בתגובה למערכת, כתב מ.ש.ה. מכפר חב"ד: "שנים רבות היה נוסע למבצע תפילין ב"דוכן חב"ד" בשדה תעופה. בנסיעה היה אומר תהילים או לומד כל הדרך, ולא דיבר דברים אחרים כלל."

"דוגמא של חסיד"
מספר תושב ב'שיכונים' בכפר חב"ד:
"הרב אשר חימי היה דמות יוצאת דופן של חסיד אמיתי, עם צניעות יוצאת דופן. חיוך לבבי לכל אחד, ודוגמה מהלכת של ענווה ויראת שמים אמיתית. הוא יחסר לכולנו. יהי רצון שנזכה כבר בגאולה השלימה ו"הקיצו ורננו שוכני עפר", והוא בתוכם אכי"ר."