שמואל מתן

שנת 2013 (בלע"ז כמובן...) הייתה שנת שיא במכירות האאוטלנדר (דור שלישי) של מיצובישי. המגמה הזו מוכיחה את מה שכולנו יודעים, עם ישראל אוהב להיראות בג'יפונים ובמיוחד את אלו שמציעים שבעה מקומות ישיבה, למרות שאין לו מושג בכלל, איך יורדים לשטח.

התוצאה היא שמכירות המיניוואן 5+2 בישראל צנחו, אם תרצו את זה במספרים אז בשנת 2013 נמכרו כאן רק 5000 מיניוואנים (מתוך מכירות של למעלה מ-200.000 כלי רכב) והאאוטלנדר מכר לבדו כ-4000 יחידות. את סוד ההצלחה החלטתי לפצח במסע ארוך במיוחד שהתחיל בטבריה, המשיך במצפה רמון והסתיים אי שם ברמת הגולן.



חיצונית:  מצד אחד הוא מציע עיצוב בקווים קלאסים שהופכים אותו לשקוף קצת..., במיוחד בצבע הלבן בו הגיע רכב המבחן. מצד שני, ברור לכולם שלפניכם ג'יפון של ממש, בוודאי עם פנסי האיתות על מראות הצד שגם מתקפלות חשמלית ומרימי שמשות.



אחרי שהדלתות נפתחות והשחור השחור מקבל את פניכם מסתיימים הדיונים הפילוסופים על עיצוב ושאר ירקות. בפועל מה שתראו בדרך כלל זה את תא הנוסעים. שמקבל כאן את הציון "מעולה"! הנדסת האנוש היפנית המצוינת חייבת להיות מודל לחיקוי לכל מיני קונצרנים שמשקיעים הון עתק בפיתוחי מנועים ועיצובים מרימי גבה, אבל עדיין גורמים לך כאב ראש כשתרצה להפעיל את בקרת השיוט, או אביזרים אחרים ברכב.

רשימת הציוד והאבזור לא קצרה כמקובל בקטגוריה, זה מתחיל במושבים מצוינים, מערכת מולטימדיה מעולה (בלוטות', USB מצלמה אחורית מדהימה וכל השאר), בקרת שיוט, מזגן חזק, בקרת אקלים מפוצלת שמאפשרת גם ניגוד קיצוני של טמפרטורות בין הנהג לנוסע, מתקני כוסות אמריקאים, מתגי שליטה מההגה למולטימדיה ולכל השאר, מחשב דרך צבעוני (שמצריך לעקם את היד מתחת להגה בכל פעם שרוצים לבדוק את הנתונים) ומשענת יד הכוללת תא אחסון ראוי.



של היושבים בשורה השלישית. צפוף כאן לשלושה מבוגרים, שבוודאי ישאלו אתכם למה אין פתחים למזגן, מצד שני המזגן החזק והחלונות הכהים חיפו על הטמפרטורות הלוהטות של הקיץ ועברנו את רוב הנסיעה ללא תלונות מיוחדות. אם תושיבו שני נוסעים תוכלו להשתמש במשענת יד מתקפלת עם מחזיקי ספלים.

בשורה השלישית לא יכנסו מבוגרים, אבל ילדים ימצאו בו מקום בהחלט סביר וייהנו ממתקני כוסות ומקרבה לתא המטען שניתן לאכלס בו שישית מים ומספר חטיפים.



המנוע הוא בנפח 2.000 סמ"ק שמוציא 150 כ"ס. הוא מכויל כיאה לאופנה, לצריכת דלק נמוכה. אי לכך הוא צויד בגיר רציף, מערכת עצור וסע שמכבה את המנוע בכל עצירה (ולהפתעתי המזגן עבד בסדר גם שהמנוע נכבה ברמזור). אבל בתנאי המבחן המאומצים, ביום חם מאד ועם שבעה נוסעים לא הצלחתי להוציא ממנו יותר מ-10 ק"מ לכל ליטר בנזין 95.

גיר רציף אינו מחבב רמיסת דוושה וכשזה קורה הוא מייצר צליל רועש במיוחד. בשביל זה צויד האאוטלנדר במנופים מאחורי ההגה שמאפשרים לחובבי התאוצה העברת הילוכים כמו בגיר אוטומטי בעל שישה הילוכים, שהופכים את הנסיעה בג'יפון לנמרצת ומהנה (יחסית יחסית....).

אם תרצו לרדת לשבילי כורכר, הג'יפון שלנו יעשה עבודה יעילה וכמעט לא תרגישו, כן גם אם אתם עם שבעה נוסעים וציוד. אם אתם חובבי שטח תוכלו לרכוש את גרסת ה-4WD  שתוכל לקחת אתכם גם מעבר לכביש הסלול, רק שאותה לא בחנתי...



מחירו של האאוטלנדר הוא כממוצע בקטגוריה ויעלה לכם 170.000 ₪ שעליהם תקבלו 3 שנות אחריות, אמינות יפנית וכבונוס מכירה מהירה כיד שניה.

האאוטלנדר לסיכום הוא מתחרה שמתמודד על ראשות הקטגוריה. מצד אחד הוא מיניוואן ומאפשר מקום למשפחה ומצד השני הוא מציג מראה "ג'יפאי" שחביב על הרוכשים הפוטנציאליים.

לחובתו נציין את חסרונותם של פתחי מזגן בחלק האחורי. מבפנים הוא מציג אבזור מכובד, הנדסת אנוש, מנוע רגוע וחבילה כוללת מוצלחת. וכל אלו מסבירים יותר מכל  את סוד ההצלחה של האאוטלנדר.