משה בן-חיים

תזמורת רבת כלים, אלפי חוגגים מכל קצוות הארץ, מאבטחים, אחמי"ם, אירוע בקנה מידה ארצי בכל שנה בכפר חב"ד, ההקפות השניות במוצאי שמחת תורה. למרות שרבים מנסים 'לשחזר' ברחבי הארץ, המעמד בכפר חב"ד - בארגון ועד כפר-חב"ד בראשות ר' בנימין ליפשיץ - היה ונשאר המוצלח והמפורסם שבהם, מעל כולם.

אולם מי שמזוהה יותר מכל עם ההקפות, הוא ר' יצחק ליברמן המנחה בקולו האדיר את המעמד ההקפות, זה עשרים שנה. בראיון חג מיוחד ובלעדי הוא מספר ל-COL  בגילוי לב על ההכנות, הקשרים, החזקות, ועל 'השפעה מתמשכת', במשך כל השנה.

כמה שנים הינך עורך את ההקפות השניות בכפר חב"ד, ואיך זה התחיל?

אני עורך את ההקפות השניות למעלה מעשרים שנה. איך אני זוכר? מהמכתב ברכה של הרבי שהיינו מקבלים בכל שנה ושנה לקראת ההקפות השניות. את המכתב האחרון קיבלנו בשנת תשנ"ב. לפניי, היה עורך את ההקפות הרב אברהם לידר ע"ה, הגבאי, והחזן, וה'בעל קורא' הבלתי נשכח של בית הכנסת "בית מנחם".

זה היה מתבקש שהגבאי של בית הכנסת הוא זה שיחלק את ספרי התורה, ויערוך את ההקפות. אחריו אני ערכתי את ההקפות, בעצם 'חיקיתי' אותו, ועם הזמן גם הוספתי תוספות משלי. זה החל כשר' מנחם לרר שיחי' יו"ר הוועד דאז, ידע שיש לי קול חזק, ואמר לי: "בוא ננסה שנה אחת, ונראה איך יילך". מאז, לא עוזבים אותי...

לוח זמנים מדויק

יש לך 'הכנות מוקדמות' לקראת ההקפות?

צריך להיזהר בשמחת תורה שלא לקחת 'משקה' יתר על המידה... צריך לשמור על הקול.

איך אפשר 'להחזיק מעמד' כל כך הרבה שעות? בשנה שעברה ההקפות נמשכו עד השעה 02:15 לפנות בוקר.

הכל מתוכנן לפי לוח זמנים די מדוייק, וברגע שיש בלת"מ (בלתי מתוכנן), זה יכול לשנות את הזמנים. כל הקפה זה בין רבע שעה לעשרים דקות. כפול שבע הקפות, ועוד רבע שעה לערך שאומרים דבר תורה, ויש את קריאת הפסוקים והכיבודים, אלו הם הזמנים.


צילום: אליהו לוי

בדר"כ בכל שנה זה מסתיים קצת לאחר חצות הלילה. בשנה שעברה, היו כמה מכובדים שהמתינו להם כי היו בניחום אבלים ל"ע אצל משפחת ראש המועצה לשעבר מנשה משה ז"ל. וגם היה עוד עיכוב, שהגיע נגיד מסויים עם בניו ורקד הרבה איתם עם ספרי התורה.

אני אישית מתחשב בנגני התזמורת, שמתחילים את האירוע משמונה וחצי בערב, ולדוגמא בשנה שעברה זה נמשך עד שתיים ורבע לפנות בוקר. ולכן גם נושא הזמנים חשוב שיהיה מתוכנן היטב.

מה מושך אנשים דווקא לכפר חב"ד להקפות השניות? הרי יש הקפות שניות במקומות רבים נוספים?

'מי שלא ראה שמחה בכפר חב"ד, לא ראה שמחה מימיו'. לא אני אומר זאת, אומר ר' יצחק ליברמן, בני ברקים שהיו במקומות אחרים אומרים כך: 'מי שלא ראה הקפות בחב"ד, לא ראה הקפות מימיו'. הם ראו הרבה הקפות, אבל כזו שמחה אמיתית, הם לא ראו במקומות אחרים. יהודי חרדי אמר לי פעם: 'אני מגיע בכל שנה לכפר חב"ד, כי זה המקום הכי שמח. הכל (והקול) משתבח עם הזמן...'

אני מבחין שיש אנשים שמגיעים להקפות כשהם 'כבויים' במידת-מה, ויוצאים בחיות בלתי רגילה. יש שני נערים שבאים בכל שנה. באחת ההקפות, פנו אלי בבקשה שאכבד אותם בהקפה עם ספר תורה. כיבדתי אותם, ומאז בכל שנה אני שומר להם הקפה אחת. הם סיפרו לי פעם, שיש להם בראש 'דברים אחרים', אבל על הקפות עם התורה הם לא מוותרים, וזה נותן להם כח לכל השנה כולה.

נוגע לו בנפש

ממשיך הרב ליברמן: בנושא 'חזקה' להקפה עם ספר תורה, היה סיפור עם יהודי אחד, שהבחנתי ששעה ארוכה לפני תחילת ההקפות הוא נמצא ליד ארון הקודש. ההקפות התחילו בערך בשמונה וחצי, והוא כבר מהשעה שבע עומד ליד הארון הקודש. הוא ניגש אלי וביקש שאתן לו את ספר התורה הראשון.


הרב יצחק ליברמן. מסורת של הנחייה (צילום: אליהו לוי, COL)

כידוע, אישים מפורסמים רבים מגיעים לקבל ספר תורה להקפות, מהם רבנים ואישי ציבור. והוא בשלו: רוצה להיות הראשון. כך ניגש אלי מספר פעמים, והסכמתי לבקשתו. מאז, בכל שנה הוא מקבל הראשון את ספר התורה, משום שהבנתי שאצלו זה בנפש.

האם אחרי עשרים שנה באותו מעמד, אתה עדיין מתפעל?

לא רק שאני עדיין מתפעל, אלא מתפעל בכל שנה מחדש. גם מהשמחה וגם מכמות המשתתפים שגדלה משנה לשנה. שאלתי פעם אחד מאנשי הוועד בכפר חב"ד, מדוע באותה שנה כמעט ולא פרסמו באמצעי התקשורת על ה"הקפות השניות", כמו שנהגו בכל שנה? הוא ענה לי מיניה וביה: "גם בלי פרסומת המקום צר מהכיל. אם נפרסם, מי יודע אם נצליח לעמוד בעומס?..."

אלו מוזמנים אתה זוכר במיוחד במהלך השנים?

במהלך השנים היו רבים. מה שנחרט בזיכרון, היו שניים שהלכו לעולמם: הרב מאיר כהנא הי"ד, ורחבעם זאבי הי"ד. את הרב מאיר כהנא אני זוכר היטב בהקפות, כיצד היו מעריציו מניפים אותו על כתפיהם. הוא נהג להגיע להקפות בכל שנה. בשנה האחרונה, למיטב זכרוני בסמוך לזמן אחרי שהיה בהקפות, הוא נרצח.

גם רחבעם זאבי 'גנדי' אני זוכר היטב, הייתי נוהג לתת לו לשאת מספר מילים. היה מספר בשבח חב"ד, ועל ארץ ישראל השלימה. כמה שבועות לאחר הפעם האחרונה שהיה בהקפות, הוא נרצח. אלו דברים שקשה לשכוח.

"מי שזכור לי במיוחד, הוא אבנר חי שאקי ז"ל. היה מדבר על הרבי בכזו חמימות! היה ממש 'מעריץ' של הרבי. הדרשות שלו באירועים של חב"ד היו לשם דבר. הוא היה מעין 'השליח של הרבי במפד"ל' דאז. גם כשעבר אצל הרבי עם אשתו והילדים, התנהג כמו 'איש של הרבי'."

"אתה מההקפות?"

יש שעוצרים אותך ברחוב? יש 'פעילות נמשכת'?

אני הולך לקניות, פוגש בי מישהו אומר לי: אתה האיש מההקפות? יש הרבה שעוצרים אותי ברחוב ושואלים אותי, ונוצר קשר ברבות השנים.

כשאני עורך את ההקפות, אני נעזר בכמה נערים שיסייעו עם הרשימות, חלוקת הספרים, וכו'. בשלב מסויים בהקפות אני מודיע: מי שרוצה ס"ת, שיגיע להירשם, והנערים הללו מסייעים בכך. באים להרשם גם לא דתיים, וחשבתי לעצמי שזה הזמן ל'מבצעים' הטוב ביותר. 


צילום: אליהו לוי, COL

הכנתי רשימה של עשרת המבצעים, והרעיון הוא לתת לכל מי שמקבל ספר תורה, שיקח את הדף כדי להתחזק בקיום הדברים הללו. יהודי מגיע במיוחד לחבק ספר תורה, וזהו ה'עת רצון' הטוב ביותר! אני משתף בכך את הנערים האחראים על הרישום וחלוקת הס"ת, וב"ה זה יכול ליצור 'השפעה נמשכת' טובה בע"ה.

בהזדמנות זו אני רוצה לציין את ר' מוישה אדרעי שיחי', שמסתובב בלהט חסידי אופייני בין הבאים עם בקבוק 'משקה' ו'פארבייסען' (טעימות) ומקרב יהודים פשוטו כמשמעו. אותו הדבר ר' גרשון אוחנה שיחי'. אני טוען שצריך שיהיו כאלה עשרות! זהו עת רצון הכי גדול. "לדעתי אירוע ההקפות השניות מחזק את תושבי הכפר בעצמם", מסכם ר' יצחק ליברמן.

באתי לשני הנערים שלקחו ספר תורה להקפה, ושאלתי אותם אם הם מניחים תפילין. אמרו לי שלא, אך הם מקבלים על עצמם ב"ה ממחר להניח!

אני רואה בסוף ההקפות, שכבר אין רשימות, אנשים המוכרים לי משנים עברו. אני זוכר אותם בשמם, וקורא להם בשמם לבוא לקחת ספר תורה להקפה. "תדע לך", מדגיש ר' יצחק, "הם מאוד מתרגשים מכך, גם מהכיבוד עצמו, וגם שזכרתי אותם בשמם. הם עושים את ההקפות באותה התרגשות כמו בפעם הראשונה, ומודים לי על כך שחשבתי עליהם".

הרבה אומרים ש"הרב ליברמן זה פס הקול של ההקפות השניות". מניין הקול המיוחד והחזק הזה?

זה מתנה מהקב"ה. אני לא חזן בשום מקום. הקב"ה חנן אותי בקול חזק, ואני משתמש בזה ל'מבצעים' של הרבי. המטרה היא כדי לקרב יהודים לאביהם שבשמים.

אני נוהג ללכת ל'בתי אבות', ואני שר להם קצת 'חזנות', שיעורי תורה, מספר להם סיפורי חז"ל, וכדומה. זה שווה כתבה בפני עצמה, מוסיף ר' יצחק ליברמן בחיוך. בכל אופן אנקדוטא קטנה, הוא מספר: "היה אחד שבכל פעם שהגעתי לבית האבות בו הוא שכן, הגיב ב"יישר כוח" וכדומה.

יום אחד, הוא שטח בפני את סגור ליבו וסיפר לי שמאס בחייו, וביקש מה' את היפך החיים ר"ל. 'מאז שבאת, אני חי משבוע לשבוע. זה מחזק אותי ואני אומר לעצמי, הנה מגיע יום ראשון, ועוד מעט יבוא ליברמן לשמח אותי'.

ר' יצחק מסיים את הראיון המרתק ואומר: שנזכה רק לעשות נחת רוח לרבי, א גוט מויעד.

נתראה בהקפות שניות!