ראיין: צבי סופר

"מעשה ברבי אמנון" מתאר כיצד דרש ההגמון מרבי אמנון, שהיה גדול הדור וכליל המעלות, להמיר דתו. כדי לדחותו בקש אמר רבי אמנון שיחשוב על הדבר שלושה ימים, אך אחר כך התחרט מאוד על שלא דחה אותו לאלתר ובכך רמז, כביכול, שהוא מוכן לחשוב על כך. ביום השלישי, משלא הגיע, הביאוהו בעל כורחו. הוא הציע שיכרתו את לשונו, שסררה כאשר לא דחתה את אפשרות ההשתמדות מיד, אך ההגמון חפץ להעניש דווקא את ידיו רגליו, שלא הגיעו. עינוהו בייסורים איומים, כרתו את פרקי אצבעות ידיו ורגליו אחת אחת והמליחו את הפצעים במלח. היה זה סמוך לראש השנה, ומשהחזירוהו לביתו והגיע החג, ביקש שיביאוהו לבית הכנסת. שם, לפני אמירת קדושה, פתח את פיו ואמר את פיוט "ונתנה תוקף"; משסיים אותו נסתלק מן העולם. ביום השלישי לפטירתו נגלה רבי אמנון לרבנו קלונימוס... בחלום לימדו את הפיוט, וציווה אותו להפיץ בכל הקהילות פיוט זה, וכך נעשה."

האם אכן רבי אמנון ממגנצא אכן חיבר את ה"ונתנה תוקף"?

החוקר התורני ר' משה אייזיק בלוי, גילה ממצא מפתיע: הרבי כותב על אמיתות פרטי הסיפור על ה"ונתנה תוקף", לפני ארבעים ושתיים שנה, ממצא היסטורי שרק כיום גילו אותו טובי החוקרים!

במכתב של הרבי מיום ח"י אלול תשל"ג, כותב הרבי (אגרות קודש חלק ט' אגרת ב'תרע"ה עמוד ס"ה) על אמיתות פרטים בסיפור על "ונתנה תוקף": "ממה שהעתיק מהסופרים שקדמוהו, שר' אמנון פסק דינו במה שיענישוהו, הנה צריך עיון אם אמיתי הוא, כי אסור לחבול בעצמו. וידוע שכמה עניינים בשלשלת הקבלה מפוקפקים ולא אמיתיים, וכמובא בכמה מקומות."

החוקר אברהם פרנקל, מביא הסברים שונים ומנומקים מדוע יש לפקפק בייחוס חיבור ה"ונתנה תוקף" לרבי אמנון ממגנצא. אך המחקר המעניין ביותר, והמבוסס על גילוי לאחרונה מ"גניזה הקהירית" של פיוט בלתי ידוע עד היום של ר' אלעזר הקליר, שופך אור על התעלומה רבת השנים בדבר מקורו של הפיוט "ונתנה תוקף".

חוקרת שומרת תומ"צ בשם פרופ' שולמית אליצור, הנחשבת לאחת המומחיות בתחומה, ושחיברה ספר מחקרי בן כ-1000 עמודים על פיוטי ר"ה, פרסמה מאמר בערב ראש השנה ב"מקור ראשון", ובו היא מגיעה למסקנה כי ה'ונתנה תוקף', שייך הרבה זמן קודם לתקופה המשוערת של רבי אמנון ממגנצא. להלן קטעים מתוך מחקרה של שולמית צור מתוך המאמר "לא התחבר במגנצא":

"ההערצה הגדולה ל"ונתנה תוקף" ניזונה במרוצת הדורות גם מן הסיפור המפורסם, המופיע בספר "אור זרוע", שקשר בין "ונתנה תוקף" לבין קידוש השם של ר' אמנון ממגנצא. ייחוס הפיוט לדמותו המיוחדת של רבי אמנון ממגנצא, דמות שאין לנו כל מידע נוסף עליה, קבע ל"ונתנה תוקף" זמן ומקום: המקום – מגנצא שבגרמניה, והזמן – ודאי לא לפני סוף המאה העשירית או ראשית המאה האחת עשרה (לפני כאלף שנה לערך)שכן לפני תקופה זו לא ידוע לנו על קיומה של קהילה יהודית יוצרת במגנצא."



"פיוט בלתי ידוע שהתגלה לאחרונה עשוי להסיר את כל הספקות: בימים אלה ראה אור כרך של מהדורת פיוטי רבי אלעזר בירבי קליר לראש השנה. אלעזר בירבי קליר, "הקליר" המפורסם, פעל בארץ ישראל בעיקר בסביבות ראשית המאה השביעית. והנה, בכרך זה נדפסת קדושתא (פיוטים הנאמרים בין תחילת ממו"ע ל'קדושה') בלתי ידועה שלו למוסף של ראש השנה, הפותחת "אדן חוג". על פי מחקרים עדכניים, היא אחת הקדושתאות הקדומות ביותר שיצאו מתחת ידו. בדיקת הסילוק שב"אדן חוג", מעלה ללא ספק שכאשר הקלירי חיבר אותו (=את המערכת מחזרת הש"ץ ועד לקדושה) עמד לפניו הפיוט "ונתנה תוקף", והוא "מתכתב" (מרחיב מבהר ומבהיר את ה"ונתנה תוקף") עם סילוק (סילוק=הפיוט האחרון לפני קדושה מתוך מערכת פיוטים) זה, מעבד ומרחיב כמה קטעים מתוכו. בתיאור יום הדין. אומר הקלירי:

כִּי בוֹ סְפָרִים נִפְרָסִים / וְכָל אֲטוּמִים לָאוֹר נֶחְפָּשִׂים

וְגִנְזֵי תַעֲלוּמוֹת שָׁם מִתְיַחֲסִים

כִּי יִדָּרֵשׁ סֵפֶר יְחָסִים / וּמֵאֵלָיו יִקָּרֵא דְּבָרִים הַנַּעֲשִׂים

עַד אֶחָד מֵהֶם לֹא נִכְסִים / טוֹבִים וְרָעִים דַּקִּים וְגָסִים

וְנוֹכַח אִישׁ מַעֲשָׂיו יָשִׂים / וְחוֹתַם יָדוֹ לְנֶגְדּוֹ יָשִׂים

זאת במקביל לתיאור שב"ונתנה תוקף":

וְתִזְכֹּר כָּל הַנִּשְׁכָּחוֹת / וְתִפְתַּח אֶת סֵפֶר הַזִּכְרוֹנוֹת

וּמֵאֵלָיו יִקָּרֵא / וְחוֹתָם יַד כָּל אָדָם בּוֹ

פתרון חד משמעי

הקלירי עיבד אפוא את מקורותיו, השתמש בלשונותיהם ושילבם בפיוטו המחורז תוך הרחבתם. (ה"ונתנה תוקף) העובדה שאחד ממקורות אלה הוא "ונתנה תוקף" מסירה מעתה כל ספק בדבר מוצאו הארצישראלי הקדום. השימוש שעושה בו הקלירי בקדושתא קדומה שלו מאפשר לתארך אותו בוודאות כפיוט קדם־קלירי, ולא זו בלבד אלא כפיוט שהיה מוכר היטב לקהל המתפללים שלצורכם כתב הקלירי את פיוטו, שכן הוא ודאי צפה שהם ייהנו מזיהוי מילותיו בהקשר החדש.

ממשיכה פרופ' אליצור: "ומה לגבי אגדת ר' אמנון ממגנצא? הקורא את הסיפור בספר "אור זרוע" יגלה שלא נאמר בו כלל שר' אמנון חיבר את הפיוט, אלא רק אמר בציבור את מילותיו: "ואח"כ אמר ונתנה תוקף: … ואמר אמת כי אתה הוא דיין ומוכיח וכו'", ולאחר מכן התגלה בחלום אל חכם אחר "ולימד לו את הפיוט ההוא" (אור זרוע, הלכות ר"ה, סימן רעו). בנוסף על כך, השם "אמנון" אינו ידוע בין יהודי גרמניה בימי הביניים, אך היה מצוי באותם ימים באיטליה. ייתכן אפוא – כפי שהציע אברהם פרנקל – שיהודי בן איטליה הוא שהביא את הסילוק למגנצא, כידוע לגבי פיוטים רבים נוספים, ועצמתו הגדולה של הפיוט "כבשה" את לבות האשכנזים וביצרה את מקומו הנכבד במחזוריהם."

(מתוך המאמר "לא התחבר במגנצא" מאת פרופ' שולמית אליצור, "מקור ראשון" כ"ט אלול התשע"ד)

בקובץ "בית אהרון וישראל" של חג השבועות האחרון הופיע מאמרך על אקדמות, ושם בהתייחסות על הסיפור על האקדמות, הבאת את המכתב של הרבי משנת תשל"ג בנושא התייחסות לסיפורים שיש בהם... כאחד שלא נמנה על עדת חסידי חב"ד, איך הגעת למכתב?

זו לא פעם ראשונה שאני מחפש לדעת "דעת חכמים נכונה" על נושאים שונים. בהזדמנויות נוספות הבאתי ציטוטים נוספים ממכתבים והתייחסויות של הרבי. למרות שאינני נמנה על עדת חסידי חב"ד, אני לומד הרבה את תורתם של אדמור"י חב"ד לדורותיהם. ולדוגמא: לאחרונה אני מתקשה במה שכתוב בלוח ברכת הנהנין בסופו: "עד כה הגיעה ידינו". האם יש התייחסות של הרבי מליובאוויטש לנושא? אשמח לדעת מכך.

"לסיכום," אומר ר' משה בלוי,  "מסתבר כי לאחר גילוי הפיוט החדש של "הקליר", לפי מדעני הפיוטים מוצאו של "ונתנה תוקף" קדום הרבה יותר מרבי אמנון ממגנצא. ולכן יש ספק בשיוך הסיפור של רבי אמנון ממגנצא, ל"ונתנה תוקף", מסכם ר' משה אייזיק בלוי החוקר התורני. "הרבי מליובאוויטש קבע זאת כבר לפני ארבעים ושתיים שנה!", הוא מסכם בהתרגשות.

האם אפשר לקבוע כי רבי אמנון ממגנצא לא קשור כלל ל"ונתנה תוקף"?

אין לשלול את הקשר של רבי אמנון ממגנצא לפיוט "ונתנה תוקף" לחלוטין. רבי אמנון ממגנצא תיקן לומר את הפיוט הזה לפני קדושה במקום פיוט אחר. וממילא, אם פרט אחד בסיפור אינו מדוייק, ייתכן שהשתבשו פרטים נוספים, בדיוק כמו שהרבי ציין במכתב מתשל"ג.

אולי יבואו לטעון שרבי אליעזר הקליר חיבר את פיוטו ראשון, ו"ונתנה תוקף" בא אחריו, אולי כהמשך שלו?

היום טוענים החוקרים עפ"י תקדימים אחרים דומים, ששם ניתן לקבוע פרטים בוודאות, הרי הכללים תמיד כמו במקרה שלנו, "ונתנה תוקף" הוא יותר מתומצת, והפיוט שנמצא הוא בהרחבה על אותם מונחים. כך שכל החוקרים התורניים כיום מחזיקים באותה עמדה, ש"ונתנה תוקף", משוייך לתקופות קדומות הרבה יותר, וכמו שאמרנו, הרבי כתב על פרט אחר בסיפור הזה, שהוא צריך עיון אם אמיתי הוא, כבר לפני ארבעים ושתיים שנה!"

מה הרבי התכווין שכתב במכתב "וידוע שכמה עניינים בשלשלת הקבלה מפוקפקים ולא אמיתיים"?

הרבי אומר שאנו לא סומכים על שלשלת הקבלה. לא מדובר על מסורות של איש מפי איש. הרבי מדבר על ספר שהודפס בוונציה שהביאו המחבר לבית הדפוס בשנת שמ"ז (כ-450 שנה לערך). החיד"א בהקדמה לספרו "שם הגדולים" גם שולל את אמינותם של הסיפורים בספר "שלשלת הקבלה".