מערכת COL
|
יום ו' תשרי ה׳תשע״ה
30.09.2014
ב'שבעה' על הרבנית חנה נ"ע: "החנה הראשונה בעולם"
הרב יוס'ל כצמאן היה ילד בו' תשרי תשכ"ה, כאשר הרבנית חנה נ"ע נפטרה. לרגל יום השנה ה-50 לפטירתה כתב הרב כצמאן כמה סיפורים מהרבית חנה נ"ע, ומה'יחידות' המיוחדת עם הרבי בה התבטא הרבי על חנה כצמאן: "היא חנה הראשונה וזה נוגע אלי, לכן תזכור בשנה הבאה לכתוב לי בזמן יום הולדתה" ● וגם: עבור מי "ריגלה" הרבנית חנה נ"ע? לסיפור המלא
לכבוד ואו תשרי שנת החמישים ארשום כמה פרטים שאני זוכר מתקופה ההיא.
כילדים היינו רגילים לבקר בבית הרבנית כי היא היתה מאוד חברותית בכלל ובפרט למשפחתינו שהיו קרובים אליה מעבר לים, כי דודי ר' יוסף נימויטין הרי עזר לה בתקופת אלמא אטא, ואח"כ כשהיתה במחנה בפוקינג היתה יושנת בחדר אחד עם דודתי מרת מוסיא נימויטין, ובשבתות היתה סועדת בבית זקני ר' חייקל חאנין והקשר נמשך כאן ג"כ.
מאוד אהבנו לבקר אצלה כי תמיד היו לה ממתקים ולפעמים גם שוקולד, וככה הרגשנו קרובים אליה.
הפעם האחרונה שראיתי אותה הי' בסוף הקיץ תשכ"ד בעמדה על פינת קינגסטון ופרעזידנט ליד ביתה, שם היתה מבלה מקצת היום כדי להיפגש עם נשות אנ"ש ומתעניינת בשלומם, וכך היתה גם מרגלת בשביל הרבי ומעבירה ידיעות ומסרים בין אנ"ש להרבי.
מה שנרשם בזכרוני הוא שאמי היתה אז בסוף ההריון והרבנית התעניינה בשלומה איך היא מרגישה וכו'.
יש כבר ברשומות האירועים של ואו תשרי אני זוכר את הבכיות של הרבי בעת ההתוועדות וגם הכרזת דר. זעליגסון בקשת ברכה עבור חנה בת רחל לרפואה שלימה. לילדים הי' אז מקום מיוחד לעמוד בהתועדות על בימת הקריאה שהועמד מאחורי הארון קודש לקראת ההתוועדות, ומשם הי' אפשר לראות טוב אפילו באם שלא שמעו את השיחות.
את הציור של נסיעת האמבולנס עדיין חקוק בזכרוני, וכמה כאב לי כילד כששמעתי שהרבי נסע בשבת ביחד עם אמו לבית הרפואה. וההמשך ידוע ונרשם.
בבוקר עמדנו על פרעזידנט מול ביתה של הרבנית ליד החנות של ראסקין, ואני זוכר את המראה של יציאת הארון מן הבית.
באמצע הלילה נולדה אחותי, ובבוקר יום שני הכניסו את אבי ז"ל לבית השבעה, כי הרי הי' מאוד מוגבל מי יכול להיכנס לתפילות, אבל בזכות הבת שנולדה דאג ר' דוד ראסקין מועד המסדר להכניסו.
ככהן קיבל אבי את העלי' הראשונה ולאחרי העלי' פנה להרבי לבקש רשות לקרוא לבת הנולדה ע"ש הרבנית (זה קצת נותן ביטוי להמקובל אצל חסידים שלא כל אחד עושה מה שעולה על רוחו אפילו באם זה פשוט ביותר), הרבי הסכים ובירך באריכות ימים ושנים טובות.
בהמשך שלח הרבי מכתב ברכת מזל טוב והי' חידוש במכתב ונרשם "ונקרא שמה בישראל חנה שתליט"א" במקום הנוסח הרגיל. ומאז אצל כל חנה (ואח"כ גם חי' מושקא) נמשך הדבר.
גם צירף עם המכתב $63 וכתב "השתתפותי בחינוכה".
באותה שנה נכנסנו ליחידות בתקופת חנוכה והרבי נתן לכולנו דמי חנוכה דולר אחד, אבל לחנה נתן עשר דולר.
בשנה הבאה ביחידות פנה הרבי לאבי ושאל מתי יום הולדתה? אבי ענה שכתב בפתק שמסר עכשיו ביחידות (באותם שנים עוד לא הי' מקובל כל עניין של חגיגת יום הולדת), והרבי שאל עוד פעם ואבי ענה ח' תשרי, והרבי המשיך אז למה לא כתבת לי אז הרי היא חנה הראשונה וזה נוגע אלי, לכן תזכור בשנה הבאה לכתוב לי בזמן יום הולדתה.
כילדים היינו רגילים לבקר בבית הרבנית כי היא היתה מאוד חברותית בכלל ובפרט למשפחתינו שהיו קרובים אליה מעבר לים, כי דודי ר' יוסף נימויטין הרי עזר לה בתקופת אלמא אטא, ואח"כ כשהיתה במחנה בפוקינג היתה יושנת בחדר אחד עם דודתי מרת מוסיא נימויטין, ובשבתות היתה סועדת בבית זקני ר' חייקל חאנין והקשר נמשך כאן ג"כ.
מאוד אהבנו לבקר אצלה כי תמיד היו לה ממתקים ולפעמים גם שוקולד, וככה הרגשנו קרובים אליה.
הפעם האחרונה שראיתי אותה הי' בסוף הקיץ תשכ"ד בעמדה על פינת קינגסטון ופרעזידנט ליד ביתה, שם היתה מבלה מקצת היום כדי להיפגש עם נשות אנ"ש ומתעניינת בשלומם, וכך היתה גם מרגלת בשביל הרבי ומעבירה ידיעות ומסרים בין אנ"ש להרבי.
מה שנרשם בזכרוני הוא שאמי היתה אז בסוף ההריון והרבנית התעניינה בשלומה איך היא מרגישה וכו'.
יש כבר ברשומות האירועים של ואו תשרי אני זוכר את הבכיות של הרבי בעת ההתוועדות וגם הכרזת דר. זעליגסון בקשת ברכה עבור חנה בת רחל לרפואה שלימה. לילדים הי' אז מקום מיוחד לעמוד בהתועדות על בימת הקריאה שהועמד מאחורי הארון קודש לקראת ההתוועדות, ומשם הי' אפשר לראות טוב אפילו באם שלא שמעו את השיחות.
את הציור של נסיעת האמבולנס עדיין חקוק בזכרוני, וכמה כאב לי כילד כששמעתי שהרבי נסע בשבת ביחד עם אמו לבית הרפואה. וההמשך ידוע ונרשם.
בבוקר עמדנו על פרעזידנט מול ביתה של הרבנית ליד החנות של ראסקין, ואני זוכר את המראה של יציאת הארון מן הבית.
באמצע הלילה נולדה אחותי, ובבוקר יום שני הכניסו את אבי ז"ל לבית השבעה, כי הרי הי' מאוד מוגבל מי יכול להיכנס לתפילות, אבל בזכות הבת שנולדה דאג ר' דוד ראסקין מועד המסדר להכניסו.
ככהן קיבל אבי את העלי' הראשונה ולאחרי העלי' פנה להרבי לבקש רשות לקרוא לבת הנולדה ע"ש הרבנית (זה קצת נותן ביטוי להמקובל אצל חסידים שלא כל אחד עושה מה שעולה על רוחו אפילו באם זה פשוט ביותר), הרבי הסכים ובירך באריכות ימים ושנים טובות.
בהמשך שלח הרבי מכתב ברכת מזל טוב והי' חידוש במכתב ונרשם "ונקרא שמה בישראל חנה שתליט"א" במקום הנוסח הרגיל. ומאז אצל כל חנה (ואח"כ גם חי' מושקא) נמשך הדבר.
גם צירף עם המכתב $63 וכתב "השתתפותי בחינוכה".
באותה שנה נכנסנו ליחידות בתקופת חנוכה והרבי נתן לכולנו דמי חנוכה דולר אחד, אבל לחנה נתן עשר דולר.
בשנה הבאה ביחידות פנה הרבי לאבי ושאל מתי יום הולדתה? אבי ענה שכתב בפתק שמסר עכשיו ביחידות (באותם שנים עוד לא הי' מקובל כל עניין של חגיגת יום הולדת), והרבי שאל עוד פעם ואבי ענה ח' תשרי, והרבי המשיך אז למה לא כתבת לי אז הרי היא חנה הראשונה וזה נוגע אלי, לכן תזכור בשנה הבאה לכתוב לי בזמן יום הולדתה.
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
