הרב מנחם ברוד

גם בעמי העולם קיים יום המציין את תחילתה של שנה חדשה, אך הגישה היהודית לראש השנה שונה בתכלית מהגישה המקובלת בעולם. יהודים מכינים עצמם לקראת ראש השנה על-ידי הכנות נפשיות מרובות, ובהגיע היום הזה אופפת אותם תחושת יראה וכובד-ראש.

בהתייחסות הזאת מקופלת התפיסה היהודית על חיי האדם ותפקידו עלי אדמות. יהודי יודע שיש תכלית ומטרה לחיים. הוא מאמין שיש מי שלפניו צריך לתת דין וחשבון. בהתקרב ראש השנה עוברים בו רעד וחרדה: היכן אני עומד בביצוע שליחותי בעולם? הוא עושה את חשבון נפשו ומחליט לתקן ולשפר את מעשיו. רק אז הוא מעז לבוא, בהכנעה ובלב חרד, לבקש מהקב"ה עוד שנה.

גילו ברעדה

שמו של היום הזה מבטא את מהותו – ראש השנה. א' בתשרי אינו היום הראשון של השנה בלבד, אלא הוא ה'ראש' שלה. כשם שהראש מעניק חיוּת לכל הגוף ומפעיל את כל איבריו, כך בראש השנה נקבע כל מה שיקרה במשך השנה. לכן זה יום הדין, ואנו מרבים בו בתפילה ובאמירת תהילים.

תפיסה זו מסבירה את מורכבותו של ראש השנה. הלוא אין אומרים בו 'הלל', כדברי חז"ל: "הקב"ה יושב על כיסא דין, וספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפניו, וישראל אומרים שירה?!". גם אין אומרים בתפילה "מועדים לשמחה, חגים וזמנים לששון", כי ראש השנה לא ניתן לשמחה ולששון.

ובכל-זאת מצווה לאכול ולשתות ולשמוח בו, ואף נאמר על היום הזה: "אִכלו משמנים ושתו ממתקים". השמחה נובעת מן הביטחון שהקב"ה ידון אותנו במידת הרחמים ויכתבנו ויחתמנו לשנה טובה ומתוקה. אלא שזו שמחה בבחינת "וגילו ברעדה". לכן נאמר שיש למעט בהנאת הגוף ובשינה בשני ימי ראש השנה, ולנצל כל רגע פנוי לתפילה, לתורה, ובעיקר לאמירת תהילים.

כל זה נובע מההתייחסות ליום הזה כאל ראש. כל יום מימות השנה צריך להיות מנוצל כראוי, אבל אם חלילה לא ניצלנו יום אחד כהלכה, זו פגיעה נקודתית באותו יום. לעומת זה, אם חלילה ייפגע ה'ראש' של השנה, הדבר ישפיע על כל השנה כולה.

יש מלך

עיקרה של העבודה הרוחנית בראש השנה היא קבלת עול מלכות שמים. בתפילה אנו מבקשים: "מלוך על העולם כולו בכבודך... ויֵדע כל פעול כי אתה פעלתו, ויבין כל יצור כי אתה יצרתו". פעמים רבות אנו מציינים ומדגישים את היותו של הקב"ה מלך – "מלך על כל הארץ". הוא המלך ואנחנו מקבלים עלינו את עולו, למלא את רצונו.

אנו מבקשים שמלכות הבורא תקיף את הבריאה כולה. אנו מתפללים ש"ייעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם" – שהאנושות כולה תתאחד לעבוד את ה', לאהבו ולירא מפניו. והבקשה הגדולה של כולנו היא: "תן כבוד ה' לעמך... שמחה לארצך וששון לעירך", ובעיקר – "צמיחת קרן לדוד עבדך, ועריכת נר לבן-ישי משיחך".