מערכת COL
|
יום ט"ז אלול ה׳תשע״ד
11.09.2014
הנמצאת עוד אחדות כזו בעולם כולו? ● בנימין ליפקין
מה המשותף בין הרב בערל לאזאר, הרב משה הבלין, הרב מנשה חדד והרב מנחם לרר? * את התשובה תקבלו בטורו השבועי של בנימין ליפקין אחדות עולמית
מימין: הרב חדד, הרב לאזאר, הרב לרר והרב הבלין (צילומים: ישראל ברדוגו וארכיון COL)
בנימין ליפקין
צמרמורת עברה בקהל עת עלה לדוכן מנכ"ל המוסדות, הרב לוי וילימובסקי, אשר פתח את סגור לבו ושיתף את הקהל ברגעים הקשים מנשוא שעוברים עליו במסגרת ההתמודדות התובענית הקשה והיומיומית לאחזקת המוסדות, פיתוחם ושגשוגם. "אחיי ורעיי, אנא", קרא ר' לוי ומאות זוגות עיניים בקהל נצצו. "עזרו לי לשאת בנטל הזה".
זוהי פיסקה מתוך תיאור שכתבתי על הדינר הגדול שנערך השבוע לטובת מוסדות חב"ד במגדל העמק, ואשר יופיע במלואו, מחר, בגיליון יום שישי של 'המבשר'. אכן התרגשתי גם אני לשמע קולו הרם והנשנק של ר' לוי באותם רגעים, שאולי היוו את שיאו של האירוע, אבל לא לכך ביקשתי להקדיש את השורות הבאות אלא לתובנה אחרת שחלחלה לתודעתי ככל שנקפו שעותיו של האירוע, בלילה שבין שלישי לרביעי השבוע, בתל אביב.
אלמנט מסוים, בלתי שגרתי וייחודי ביותר, בלט באירוע לכל אורכו. הביטוי המובהק ביותר שלו ניתן בעצם זהותו כמו גם בתוכן דבריו של הנואם המרכזי, שליח הרבי ורבה הראשי של רוסיה, הגה"ח רבי בערל לאזאר. דמותו אינה אלמונית. כולם מכירים אותו. כולם יודעים שהוא מנצח על אימפריה יהודית החולשת ממארינה רושצה שבלב מוסקבה על כלל יהודי רוסיה בכל פזורותיהם.
זהו שליח, שלמרות ועל אף כל ההצלחות הברוכות בשמו, בברכותיו הקדושות של הרבי, יש לו עוד פרויקטים לרוב. הוא ממשיך לפגוש ולהיפגש עם נדיבי עם ולרתום אותם לטובת מוסדות ומיזמים שהוא ואנשיו עמלים עליהם, דבר יום ביומו. ומי שיש לו מנה רוצה מאתיים. והדברים ידועים ונודעים. ומכל מקום הוא מוצא לנכון להגיע לארץ לטובת דינר למוסד שאינו נמנה עם סניפיו ועם שלוחותיו של המוסד שלו עצמו. בלתי לרבי לבדו.
הנמצא עוד מקום בעולם שבו שליח שיש לו די רצונות ושאיפות לדברים הקרובים ללבו, יוצא מגדרו, עולה על מטוס ומפציר ביושבים מולו באולם תל אביבי: הטו שכם, התגייסו ועזרו לטובת מוסדות חב"ד במגדל העמק?
במהלך הערב הבחנתי כי אין זו תופעה ייחודית השמורה רק לרב לאזאר. בשולחן הקדמי שאכלס את בכירי באי האירוע התבוננתי בפניהם הקורנות מתחושת שותפות לבבית של הרב מנשה חדד, הנושא בעול יומיומי כבד וקשה מנשוא של ניהול מוסדות ישיבת תומכי תמימים המרכזית בלוד ובכפר חב"ד, ועמו חבר ההנהלה השותף למאמצי העל הללו, הרב מנחם לרר. אם תמצא את הרב חדד ואת הרב לרר בכל אחת משעות היממה ותשאל אותם במשפט אחד, מה אתם רוצים? הם יאמרו לך על אתר, אינסטינקטיבית: תרומה לישיבה. המצב לא פשוט.
וערב אחד בחודש אלול תשע"ד, קמו השניים הללו, התנערו מהמאבק התובעני שאינו יודע מרגוע לרווחת המוסדות ומאות התלמידים הגדלים ומתחנכים בהם לתפארת, ובאו לומר 'לחיים' לבבי לר' לוי וילימובסקי, ללחוץ יד חמימה לראש הישיבה הרב גולדברג, למשפיע הרב גורביץ', למשפיע הרב סגל ולכל הנלווים עמהם, ולייחל באופן אישי ובלתי אמצעי להצלחתו של הדינר לטובת מגדל העמק. איפה ישנם עוד אנשים כמו האנשים האלה?
עוד אני מתבונן והנה אני רואה בשורות הקדמיות של שולחנות הקהל את הגאון רבי משה הבלין, הרב הראשי לקריית גת ולשדרות, אשר הוא עצמו ראש ישיבת תומכי תמימים בקריית גת על המוסדות המתבדרים ממנה (וזו גם ההזדמנות לאחל לו מזל-טוב מעומק לב, ליום הולדתו החל היום, ט"ז באלול, לאורך ימים ושנים טובות ובריאות ואריכות ימים על ממלכתו הרוממה). אליו נלווה בנו, איש האשכולות ורב התבונות, הר"ר לוי יצחק הבלין הי"ו, אשר בראש מעייניו עומד פיתוח הישיבות בקריית גת, אחזקתם ושגשוגם.
וגם הם קמו ויצאו בערב הזה מצפון הנגב אל האולם הנושק לחוף ימה של תל אביב, התייצבו ונשקו על לחייו של ר' לוי וילימובסקי, מחאו כף והצטרפו בעצם השתתפותם במקום לקולות המאיצים ביושבים סביב השולחנות להירתם ולתרום לטובת מוסדות חב"ד במגדל העמק.
בתוך עמי אנוכי יושבת. אני מצוי היטב בהלוך הרוח ובכל הנעשה בציבור החרדי על גווניו, שבטיו ועדותיו. אין לתופעה הזו אח ורע!
האחדות הכנה והמרהיבה הזו כמוה כהמחשה מדהימה ומרגשת לכך שכולנו, ללא כל יוצא מן הכלל, בני אב אחד! כולנו, איש על משמרתו ואיש על שאיפותיו ורצונותיו, מבקשים ומשתוקקים להסב נחת רוח לרבי. ואם הצלחתו של ערב כזה לטובת מוסדות חב"ד במגדל העמק תוסיף נחת לרבי, כולם מתייצבים שם בהניחם הצדה את כל אשר לטובתו הם משועבדים כל ימות השנה.
ברכנו אבינו, כולנו כאחד!
צמרמורת עברה בקהל עת עלה לדוכן מנכ"ל המוסדות, הרב לוי וילימובסקי, אשר פתח את סגור לבו ושיתף את הקהל ברגעים הקשים מנשוא שעוברים עליו במסגרת ההתמודדות התובענית הקשה והיומיומית לאחזקת המוסדות, פיתוחם ושגשוגם. "אחיי ורעיי, אנא", קרא ר' לוי ומאות זוגות עיניים בקהל נצצו. "עזרו לי לשאת בנטל הזה".
זוהי פיסקה מתוך תיאור שכתבתי על הדינר הגדול שנערך השבוע לטובת מוסדות חב"ד במגדל העמק, ואשר יופיע במלואו, מחר, בגיליון יום שישי של 'המבשר'. אכן התרגשתי גם אני לשמע קולו הרם והנשנק של ר' לוי באותם רגעים, שאולי היוו את שיאו של האירוע, אבל לא לכך ביקשתי להקדיש את השורות הבאות אלא לתובנה אחרת שחלחלה לתודעתי ככל שנקפו שעותיו של האירוע, בלילה שבין שלישי לרביעי השבוע, בתל אביב.
אלמנט מסוים, בלתי שגרתי וייחודי ביותר, בלט באירוע לכל אורכו. הביטוי המובהק ביותר שלו ניתן בעצם זהותו כמו גם בתוכן דבריו של הנואם המרכזי, שליח הרבי ורבה הראשי של רוסיה, הגה"ח רבי בערל לאזאר. דמותו אינה אלמונית. כולם מכירים אותו. כולם יודעים שהוא מנצח על אימפריה יהודית החולשת ממארינה רושצה שבלב מוסקבה על כלל יהודי רוסיה בכל פזורותיהם.
זהו שליח, שלמרות ועל אף כל ההצלחות הברוכות בשמו, בברכותיו הקדושות של הרבי, יש לו עוד פרויקטים לרוב. הוא ממשיך לפגוש ולהיפגש עם נדיבי עם ולרתום אותם לטובת מוסדות ומיזמים שהוא ואנשיו עמלים עליהם, דבר יום ביומו. ומי שיש לו מנה רוצה מאתיים. והדברים ידועים ונודעים. ומכל מקום הוא מוצא לנכון להגיע לארץ לטובת דינר למוסד שאינו נמנה עם סניפיו ועם שלוחותיו של המוסד שלו עצמו. בלתי לרבי לבדו.
הנמצא עוד מקום בעולם שבו שליח שיש לו די רצונות ושאיפות לדברים הקרובים ללבו, יוצא מגדרו, עולה על מטוס ומפציר ביושבים מולו באולם תל אביבי: הטו שכם, התגייסו ועזרו לטובת מוסדות חב"ד במגדל העמק?
במהלך הערב הבחנתי כי אין זו תופעה ייחודית השמורה רק לרב לאזאר. בשולחן הקדמי שאכלס את בכירי באי האירוע התבוננתי בפניהם הקורנות מתחושת שותפות לבבית של הרב מנשה חדד, הנושא בעול יומיומי כבד וקשה מנשוא של ניהול מוסדות ישיבת תומכי תמימים המרכזית בלוד ובכפר חב"ד, ועמו חבר ההנהלה השותף למאמצי העל הללו, הרב מנחם לרר. אם תמצא את הרב חדד ואת הרב לרר בכל אחת משעות היממה ותשאל אותם במשפט אחד, מה אתם רוצים? הם יאמרו לך על אתר, אינסטינקטיבית: תרומה לישיבה. המצב לא פשוט.
וערב אחד בחודש אלול תשע"ד, קמו השניים הללו, התנערו מהמאבק התובעני שאינו יודע מרגוע לרווחת המוסדות ומאות התלמידים הגדלים ומתחנכים בהם לתפארת, ובאו לומר 'לחיים' לבבי לר' לוי וילימובסקי, ללחוץ יד חמימה לראש הישיבה הרב גולדברג, למשפיע הרב גורביץ', למשפיע הרב סגל ולכל הנלווים עמהם, ולייחל באופן אישי ובלתי אמצעי להצלחתו של הדינר לטובת מגדל העמק. איפה ישנם עוד אנשים כמו האנשים האלה?
עוד אני מתבונן והנה אני רואה בשורות הקדמיות של שולחנות הקהל את הגאון רבי משה הבלין, הרב הראשי לקריית גת ולשדרות, אשר הוא עצמו ראש ישיבת תומכי תמימים בקריית גת על המוסדות המתבדרים ממנה (וזו גם ההזדמנות לאחל לו מזל-טוב מעומק לב, ליום הולדתו החל היום, ט"ז באלול, לאורך ימים ושנים טובות ובריאות ואריכות ימים על ממלכתו הרוממה). אליו נלווה בנו, איש האשכולות ורב התבונות, הר"ר לוי יצחק הבלין הי"ו, אשר בראש מעייניו עומד פיתוח הישיבות בקריית גת, אחזקתם ושגשוגם.
וגם הם קמו ויצאו בערב הזה מצפון הנגב אל האולם הנושק לחוף ימה של תל אביב, התייצבו ונשקו על לחייו של ר' לוי וילימובסקי, מחאו כף והצטרפו בעצם השתתפותם במקום לקולות המאיצים ביושבים סביב השולחנות להירתם ולתרום לטובת מוסדות חב"ד במגדל העמק.
בתוך עמי אנוכי יושבת. אני מצוי היטב בהלוך הרוח ובכל הנעשה בציבור החרדי על גווניו, שבטיו ועדותיו. אין לתופעה הזו אח ורע!
האחדות הכנה והמרהיבה הזו כמוה כהמחשה מדהימה ומרגשת לכך שכולנו, ללא כל יוצא מן הכלל, בני אב אחד! כולנו, איש על משמרתו ואיש על שאיפותיו ורצונותיו, מבקשים ומשתוקקים להסב נחת רוח לרבי. ואם הצלחתו של ערב כזה לטובת מוסדות חב"ד במגדל העמק תוסיף נחת לרבי, כולם מתייצבים שם בהניחם הצדה את כל אשר לטובתו הם משועבדים כל ימות השנה.
ברכנו אבינו, כולנו כאחד!
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
