משה בן חיים

פרופסור דוד קשדן, הינו אחד המתמטיקאים המפורסמים והמשפיעים בעולם ולפני שנתיים, זכה בפרס ישראל. בנימוקים לפרס, נכתב בין-היתר: "דוד קשדן מוכר כאחד המתמטיקאים המובילים בעולם בעשורים האחרונים. הענקת פרס ישראל לפרופ' קשדן מוסיפה לו כבוד ראוי ואף מכבדת את הפרס עצמו".

לפני פחות משנה, עלה שמו של הפרופ' הנכבד, בנסיבות מצערות. קשדן נפגע ממשאית בתאונת "פגע וברח", בעת שרכב על אופניו עם בנו, בסמוך לקניון מלחה בירושלים. רק לאחר שלושה ימים אותר נהג המשאית, שטען ש"לא שם לב" שדרס מישהו.

הרופאים פעלו ככל יכולתם כדי להציל את חייו של דוד קשדן, שנפגע בראשו ואיבד דם רב. "אף רופא לא האמין שאחיה לאחר התאונה", סיפר קשדן לפני כחודש בראיון עיתונאי. רק כחודשיים לאחר התאונה, ולאחר מלחמה עיקשת של הרופאים בטיפול נמרץ, חזר להכרתו.

כיום פרופ' דוד קשדן נמצא בביתו, עירני כתמיד, ונלחם לחזור לפעילות ככל הניתן. 

על תהליך השיקום הבלתי-ייאמן שלו, נכתב בהרחבה בראיון נרחב באתר נרג'י. "אחרי האשפוז הארוך הועבר פרופ' קשדן לשיקום. גם שם הרופאים היו סקפטיים, לא האמינו שיחזור ללכת, אבל קשדן לא ויתר לרגע. כיום הוא מתנייד בעזרת הליכון, מצליח לצעוד מדי יום במשך שעה עד שעה וחצי סביב ביתו, ועובד עם פיזיותרפיסטים ארבע-חמש פעמים בשבוע. הוא ממשיך במחקריו מהבית, ומחכה בקוצר רוח לשוב למשרד שלו באוניברסיטה. כבר במהלך האשפוז, בעודו שוכב במיטתו, העביר שיעורים לסטודנטים שלו בעזרת המחשב.

"באתי לצפות בו בשיקום ולא האמנתי", סיפר פרופ' ריבקינד, מנהל יחידת הטראומה במחלקה הכירורגית בהדסה שטיפל בו בבית הרפואה. "לראות את הפרופסור הזה מרים משקולות והולך, לא מתייאש למרות הכאבים, זה מרגש. הוא אדם חזק ובעל מוטיבציה, שהוכיח שאין דבר העומד בפני הרצון".

מחיר האנטישמיות

דוד (דמיטרי) קשדן נולד במוסקבה בשנת תש"ו. אביו היה מתמטיקאי חובב, אך בחר בקריירה של היסטוריון. קשדן הבן הגיע אל המתמטיקה כמעט במקרה. "לא אהבתי ללכת לבית הספר, וכשהייתי בכיתה ה' ביקשתי מהוריי להישאר בבית יום אחד בשבוע", הוא מספר. "הם הסכימו בתנאי שאנצל את הזמן הזה למשהו רציני, כהגדרתם, וסיכמנו על שחמט. אחרי חצי שנה בערך הם התחרטו, וביקשו משהו יותר רציני. סיכמנו על מתמטיקה והתחלתי ללמוד עם סבי. בתוך שנה וחצי סיימנו את החומר של התיכון".


פרופ' קשדן (צילומסך: מתוך אתר האוניברסיטה העברית)

עם סיום לימודיו בבית הספר התיכון פנה קשדן ללימודי מתמטיקה באוניברסיטת מוסקבה. "לא הייתי צריך ללכת להרצאות, כי כבר הכרתי את החומר", הוא נזכר. "אבל נהניתי ללכת לסמינרים. הם היו מעניינים מאוד". ב-תשל"ז סיים את התואר הראשון וכעבור שנתיים קיבל תואר קנדידט (מקביל לדוקטור). עבודת המחקר שלו עסקה בתורת החבורות, ובלימודים הוא פיתח את תכונת T – תכונה הקשורה לתורת ההצגות.
לאחר הדוקטורט ביקש קשדן להתקבל לאוניברסיטה כחוקר, אך הדבר נמנע ממנו בשל האנטישמיות בברית המועצות.

לאחר מלחמת ששת הימים, וההתעוררות הגדולה בליבות היהודים, החל דוד קשדן להתעניין ביהדות, והכיר את החסיד משה קצנלנבויגן, עימו למד כשלוש שנים, והתקרב בזכותו ליהדות.

ב-תשל"ה היגר קשדן לארה"ב. הוא התקבל לאוניברסיטת הרווארד כפרופסור אורח, וכעבור שנה וחצי קיבל קביעות במוסד היוקרתי. בתקופה ההיא המשיך קשדן במחקריו בתורת ההצגות. הוא שיתף פעולה במחקרים עם כמה וכמה מתמטיקאים בעלי שם.

ב-תשנ"ג מונה קשדן למנהל המחלקה למתמטיקה באוניברסיטת הרווארד, ונשא בתפקיד שלוש שנים. לאחר כן הוזמן לנהל למשך שנה את התכנית לפיסיקה מתמטית במכון ללימודים מתקדמים באוניברסיטת פרינסטון, אחד המוסדות המובילים והיוקרתיים בעולם בתחום המתמטיקה.

נוסף על עיסוקו במתמטיקה, עוסק קשדן בלמודי יהדות. בתשס"א עלה קשדן ארצה, השתקע בירושלים ומונה לפרופסור באוניברסיטה העברית.

כאמור, לפני כשנה קיבל את פרס ישראל בתחום חקר המתמטיקה וחקר מדעי המחשב.

הקשר עם חב"ד

מביתו בירושלים, מספר פרופסור קשדן בראיון מיוחד ל-COL על הקשר המיוחד שהיה לו עם הרה"ח משה קצנלנבויגן ז"ל, חסיד חב"ד מלונדון (בנה של ה'מומע שרה האגדית') שהלך לעולמו בשבוע שעבר.

"הוא היה איש נפלא. פגשתי אותו במוסקבה, כשהתחלתי להתעניין ביהדות", מספר קשדן, "בתקופה שלאחר מלחמת ששת הימים, כששמה של ישראל החל להיות נפוץ בכל העולם, התחלתי לגלות עניין ביהדות".


הרה"ח משה קצנלנבויגן ז"ל

מידי שבת, החל משנת תשל"ח, הוא צעד מרחק של שעתיים וחצי לביתו של הרב קצנלנבויגן. יחד הם היו מתפללים, אוכלים ולומדים עד צאת השבת.  

"במשך כשלוש שנים הייתי מגיע אליו בבוקר יום השבת לתפילה. בהמשך, היה מלמד אותי תורה וחסידות עד מוצאי שבת! אלו היו שבתות נפלאות", נזכר קשדן בערגה. "למדתי ממנו כל-כך הרבה! הרבה ממה שיש לי היום ביהדות זה בזכותו", הוא מספר בהתרגשות.

"ר' משה היה יהודי חכם ופיקח, שהבין את הזולת, באופן מיוחד", הוא מספר בגעגוע. "היה לנו קשר מאוד מיוחד. ר' משה יצא מברית המועצות בשנת תש"ל והשתקע בלונדון. אני יצאתי בשנת תשל"ה מברית המועצות לארצות הברית. אחרי שנה ר' משה כבר לקח אותי לרבי".

הביקור אצל הרבי

קשדן ממשיך לספר: "ר' משה סידר לי מקום לינה אצל קרובי משפחה שלו בניו-יורק. היה זה בחול-המועד סוכות, בו זכיתי לראות את הרבי לראשונה. אי-אפשר לתאר את ההתרגשות שלי. אנסה לתאר זאת במילה אחת: קדושה. היה נפלא לראות את הרבי, אני לא יכול להגדיר זאת במילים".

קיבלת יחס מיוחד מהרבי?

"לאחר אותה שנה הייתי פעמים נוספות אצל הרבי. לעיתים הייתי מתארח אצל הרב יואל כהן שי'. אנשים שונים ומכרים היו מוסרים לי מכתבים שלהם, אותם הייתי מוסר לרבי. פעם קיבלתי מהרבי ספר 'תניא'".

לאורך השנים שמרת עם ר' משה על קשר?

"שמרנו כל השנים על קשר. בכל פעם שהייתי נוסע לאירופה להרצאות או עניינים אחרים, הייתי נוסע לבקר את ר' משה ומשפחתו בלונדון. היה לנו קשר מיוחד". 


הרב קצנלנבויגן בצעירותו (צילום: ארכיון ליובאוויטש)

בזמן הכרותך עם ר' משה במוסקבה, הוא סיפר לך על שנות המאסר שלו?

"הוא לא סיפר הרבה. היה איש צנוע. רק אני זוכר שפעם סיפר לי על ההיערכות המיוחדת שלו לפני פסח במאסר; כיצד היה 'מוכר' את חתיכות הלחם שלו חודש לפני פסח, ובתמורתם מקבל מעט מרגרינה, עליה התקיים כל שבוע הפסח. היה יהודי של מסירות נפש בל תתואר".

סיפור אחד, מני רבים. על גחלת האמונה הלוהטת שלא כבתה, גם תחת שלטון האימים מאחורי מסך הברזל. על יהודי שקרב רבים ליהדותם, וסיפור זה משקף אחד מהם. יהי זה לע"נ הרה"ח משה קצנלנבויגן ז"ל.