מאת יוסי היצחקי

היום, ר"ח אלול, הגעתי לעיר התורה והיראה כדי לפגוש את אחד מחשובי עסקני העיר. האיש התקשר והתנצל שיאחר בחצי שעה. אין ברירה עליי להמתין. לפתע ראיתי סביבי בחורים צעירים אצים רצים. לשאלתי "מה קרה ולאן אתם ממהרים?" השיבו לי אחדים מהם: "ראש הישיבה הגאון הגדול ר' חאצקעלע פליישפארב עומד לפתוח את זמן אלול בישיבת חכמי סלוצק. כל שנה הוא פותח את 'הזמן' בשיחה מוסרית מרתקת לעילא ולעילא. "פה מפיק מרגליות", אמרו לי אחדים מהצעירים.

"האם גם אני יכול להיכנס לישיבה לשמוע את שיחתו של ראש הישיבה?", שאלתי את הבחורים, "בוודאי" השיבו, "הרבה בעלי-בתים באים להתענג על שיחותיו של ר' חאצקלע שליט"א".

מכיוון שהייתה לי חצי שעה פנויה נכנסתי גם אני. אולם הישיבה היה מלא מפה לפה.

הנה לפניכם תקציר משיחתו המאלפת של ראש הישיבה:

...מוריי ורבותיי, כל שנה הייתי פותח את שיחתי בפניכם, תלמידיי היקרים, במשל הידוע על הנידון העומד בפני בית המשפט כשחבל כרוך סביב צווארו ותחת לרגליו שרפרף קטן. מחכים לראות האם יחזור בתשובה. אם יחזור בתשובה שלמה, אזי יסירו את החבל מעל צווארו, ויהיו לו חיים טובים ומאושרים, אבל אם חלילה לא יחזור בתשובה, או אז ימשכו את השרפרף מתחת לרגליו... ור"ל סופו יהיה רע ומר. תתארו לעצמכם את גודל הפחד של הנידון. כך גם אנחנו בחודש אלול עומדים רועדים ומפחדים מהגרוע ביותר.

אבל מוריי ורבותיי, כאשר חוזרים על אותו משל פעמים רבות, שנה אחר שנה, מתכהה התחושה. החושים שלנו אינם מגיבים באותה התלהבות כמו בפעם הראשונה, אשר על כן השנה אני רוצה להביא בפניכם משל חדש אשר יעצים את רגש הפחד שצריך לשרור בחודש אלול, ואני מקווה שההתעוררות תהיה גדולה יותר בשנה זו מאשר בשנים הקודמות.

ובכן, מורי ורבותיי – המשיך הגאון ר' חאצקעלע - לפני שנים רבות התגורר בשכנותי חסיד חב"ד בשם ר' פסח. תמיד כשהייתי פוגש אותו בחודש אלול הוא היה זורק לעברי את המשפט "ר' חאצקל, ס'איז אלול, דער מלך איז בשדה". האמת היא שלא ירדתי לסוף דעתו, מאי משמע ש"המלך בשדה"? ר' פסח לא פירט בפניי מה בא המשל לומר. אך מוריי ורבותיי בקיץ האחרון, בתקופת בין הזמנים, תפסתי את עומקו של המשל "מלך בשדה".

היה זה בעת שבקרתי עם נכדיי היקרים בגן החיות. עברנו מחיה לחיה והסברתי להם את שלימות הבריאה שנוצרה גם ע"י אותן חיות. כאשר עמדנו מול כלוב האריות, נזכרתי במשל של ר' פסח - "מלך בשדה". הרי האריה הוא מלך החיות, בעל חיים מסוכן ביותר, שאילו הייתי עומד לידו מחוץ לכלוב הוא היה קורע אותי לגזרים. והנה אני עומד קרוב אליו ואיני פוחד. וכל זאת למה? כי הוא סגור ומסוגר מאחורי סורגי ברזל עבים.

תארו לכם מוריי ורבותיי, הרעים ראש הישיבה בקולו האדיר, מה היה קורה אם אותו אריה היה בורח מהכלוב רח"ל והיה מסתובב חופשי כאן בשדה שמחוץ לישיבתנו. איזה פחד היה נופל על כולנו?! הרי היינו סוגרים את החלונות והדלתות והיינו עומדים על המשמר שחלילה מלך החיות הזה לא יפרוץ לישיבתנו ויעשה בה שמות, הרס וחורבן. הפחד הוא איום ונורא. מלך החיות נמצא בשדה ומטיל אימה ופחד על כל התושבים הקרובים לאותו שדה.

וסיים הגאון ר' חאצקעלע:

כך צריכה להיות ההרגשה בחודש אלול – א'פחד א'שרעק – אימה ופחד! רעדה וצמרמורת עוברת בנו כאשר אנחנו עומדים לפני יום הדין המתקרב ובא.

תשובה, מוריי ורבותיי, רק תשובה!

עד כאן תוכן דברי הגאון הגדול בקצרה.

כאשר שמעתי את פירושו של ר' חאצקעלע ל"מלך בשדה", נזכרתי בסיפור שהיה עם המשפיע החסיד ר' חיים שאול ברוק ע"ה. היה זה בעת שר' שאול היה ראש ישיבה בישיבה בתל אביב, לפני תש"י, בין תלמידי הישיבה היו רבים שלא באו מבתים חב"דיים. אחד התלמידים היה בנו של אדמו"ר ידוע. בן האדמו"ר לא גילה התלהבות יתרה בעת לימודי החסידות שלמדו בישיבה. פעם פנה אליו ר' שאול ברוק ואמר לו: "דוד, אתה הרי בנו של אדמו"ר, ובעוד כך וכך שנים אתה עצמך תהיה לאדמו"ר, ומזמן לזמן תצטרך לומר קצת דברי תורה בפני החסידים. אם לא תלמד קצת 'ליקוטי תורה' מהיכן יהיה לך מה לומר בפניהם?

כך גם חשבתי אודות אותו גאון גדול, חבל שלא למד קצת ליקוטי תורה, כי אז היה נוכח לדעת שהמשמעות של "מלך בשדה" היא ההיפך המוחלט מהדברים שנשא בפני תלמידיו. לא רק ש"המלך" הוא שונה לחלוטין... גם המשמעות של המשל הפוכה לחלוטין.

מלך בשדה, לפי רבנו הזקן, מקבל כולם בסבר פנים יפות, ומראה פנים שוחקות לכולם, וכולם יוצאים לקראתו ומקבלים את פניו. משמעות הפוכה, מן הקצה אל הקצה, מאותו "מלך החיות המסתובב בשדה" ומטיל את אימתו וחיתתו על כלום.

וכמו שהרבי חזר ואמר פעמים רבות:

העבודה דחודש אלול היא בשמחה רבה, שלא יכולה להיות שמחה גדולה ממנה, שהרי המלך בשדה... ומראה פנים שוחקות לכולם. יש לעורר את העם בדרכי נועם ומתוך ענווה, וחלילה לומר דברים קשים על ישראל – בנו יחידו של הקב"ה. יש להרבות בברכות בחודש זה, ולשלול ענייניי היפך הברכה ח"ו.

וכיון שבאלול מקבל המלך את כולם בסבר פנים יפות ומראה פנים שוחקות לכולם, הרי בודאי שהמלך ממלא הבקשה של כאו"א מישראל, שתהי' לו כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה בטוב הנראה והנגלה, הן בעניינים הרוחניים בלימוד התורה וקיום המצוות, והן בעניינים הגשמיים בבני חיי ומזוני רויחי, ועכו"כ בנוגע לבקשה העיקרית – גאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, יבוא ויגאלנו ויוליכנו קוממיות לארצנו בקרוב ממש.