מערכת COL
|
יום י"ח אב ה׳תשע״ד
14.08.2014
קרואסון שוקולד משובח ● מתכון מסביב לעולם
חברה יקרה מאד שלי, יוצאת לשליחות מעבר לים. היא, בעלה ושני הילדים המקסימים שלה, הולכים להיות 'בית' לכל כך הרבה יהודים. ביקשתי ממנה לכתוב לי על ההתחבטויות, המחשבות וההרהורים שמלווים את היציאה, רגע לפני שבשם 'שליחה' תכונה ● בפנים: המכתב המלא ומתכון שווה קרואסון שוקולד
מאת שלומית, COL
"אנחנו יוצאים לשליחות", אמרתי תוך שאני מציינת לעצמי שזאת הפעם המיליון שאני 'זורקת' את המשפט הזה לאוויר. מה זה בעצם אומר?! שאלתי את עצמי שוב ושוב. מה זו שליחות? מה זה אומר להיות שליח \ שליחה של מישהו או משהו? מה זה באמת דורש? יצאתי למסע בתוכי שבו אני מחפשת את התשובה שלי למה זו שליחות.
אני חושבת שאין גבול למשמעות של המשימה הזאת, היא דורשת ממך להיות כל תפקיד אפשרי ולעיתים... גם בלתי אפשרי. היא מציתה בי רוח של אמונה ורוח של עשייה- ולא, לא כי אני 'נולדתי' להיות שליחה ולא כי אני צדיקה גדולה- אלא מהמקום הכנה הזה שדורש ממך להיות הכי אמיתית עם עצמך ועם הסביבה, כי לא תצליחי למכור משהו שאת לא מאמינה בו... אותו מקום שבו את עומדת מול עצמך ואומרת; מה אני?מאיפה באתי ולאן אני צועדת? ומה אני רוצה לעשות בעולם? למה אני כאן?
אז אחרי שיחות רבות, וחתירה כמעט תמידית של בעלי ושלי מאז שנישאנו, החלטנו פשוט לעשות 'לך לך', לצאת ולקחת חלק במעיין הנובע הזה שנקרא 'שליחות'.
הודעתי לחברותיי שקיבלנו החלטה ותיכף התעוררה לה שיחה ערה בנושא השליחות והמשמעות האישית שיש בה.
"את הולכת להיות שליחה", אמרה לי חברה אחת, "זה להיות הכי אינדבדואלי, הכי חוקר, הכי חייב להיות באמת ולא בגלל קהילתיות או מוסכמות של חברה. זה להיות ראש של שושלת, של אימפריה... זה מאתגר". התרגשתי מהדברים שהיא אמרה והתבוננתי לתוכי לגלות את הרצון הפנימי הזה שמביא איתו כל כך הרבה דרישות ומחויבויות.
השיחה הזו, התפתחה כדרכן של שיחות ודיברנו הרבה גם על המשמעות של להיות חב''ד, עכשיו אחרי ג' תמוז ועם כל ההתמודדויות שהתקופה הנוכחית מזמנת לנו.
"לכן שליחות זה "הדבר" כיום, לדעתי, שמהווה יהדות נושמת בעולם", אמרה חברה אחרת תוך שהיא מדברת על המבוכה העצומה שמציפה כל חלקה בעידן כזה של גלות והעלם.
"הרבי צפה את זה", היא המשיכה "ולכן הוא דורש מכל חסיד להיות קצת כמו רבי קטן עם חצר, ראש קהילה, מורה דרך. זה הופך את השליח להיות הרבה יותר ער ליהדות המעשית וההשקפתית שלו. הוא לא יכול להמשיך מהרגל, אז הוא הופך להיות חסיד עם משמעות כפולה ומכופלת, עם דרך משלו, וזה יפה ואמיתי ככה".
סיימנו את השיחה ואני מצידי המשכתי -תוך כדי סידור כל העניינים האחרונים בארץ לקראת המעבר- להתעמת עם עצמי בשאלות ולפנות למקורות בהם אני יכולה לרכוש ידע ולקבל מענה בכדי להתמודד איתן.
ובכן, אז למה שליחות?
זה הרצון להשפיע, ליצור ליזום לקחת אחריות. להגדיל את הפעילות היהודית האקטיבית בעולם ובאמת להעביר את המסר שאני מאמינה בו. להוות דוגמא, לא רק במילים ובנושא של דת, אלא להוות דוגמא לכך שהיהדות מעדנת את האדם ומצד שני לא לוקחת לו את החיים.זה לייצר עם משפחתי, כתובת של אהבה וחינוך עצמי. זה להעמיד בית חם ליהודים בחו''ל בכל עניין, מה שלא תמיד פשוט, כי החיים מזמנים קשיים גם בזירה האישית. זה להוות את המודל של 'שליחות' בלי תנאי, עם או בלי הערכה. זה הדאגה התמידית לחינוך של הילדים ומצד שני המחשבה הזאת והרצון החזק להאמין שהרבי דואג לנו ולכל היהודים בחוץ, לכן הוא שולח אותנו להקים בתים בכל העולם.
זו ההשתדלות לדבוק באמונה הזאת כי היא מחזקת ונותנת כח להמשיך. זה הרצון הפנימי להראות לאנשים שהדרך של התורה מתווה לנו חיי משפחה יפים, בריאים ושלמים. לא שהכל דבש ומושלם, כמובן שיש דברים שהם לא קלים, או פשוטים, או מובנים ויש דברים שעושים מקבלת עול וזה גם בסדר. אבל יש ציר מאד מרכזי בחיים, שעליו הכל בנוי והוא ציר איתן, חזק ומלא בחום אמיתי.
אז עכשיו, רגע לפני שאנו עולים למטוס, אני יוצאת עם ההבנה ש"הצלחה בשליחות" אינה דבר שנמדד בפרמטרים של הצלחה והאמת שאין להצלחה הזו פרמטרים בכלל, כי לך תדע איפה נגעת במישהו ואיפה עוררת אדם בדברים הכי קטנים. ובכל זאת, אם כן צריך לתת איזו הגדרה להצלחה בשליחות, אז אני מאמינה שהיא כזאת:
אתה פוגש יהודי ואתה נוגע ברגש היהודי שלו.
המתכון: קרואוסון שוקולד פשוט להכנה וטעים במיוחד
המצרכים:
● 1 ק"ג בצק עלים
● 150 גר' ממרח שוקולד (איזה סוג שאוהבים)
● 50 גר' פצפוצי שוקולד
● 50 גר' חלבה
● 1 חלבון ביצה מעורבב עם כף מים
אופן הכנה:
מרדדים את בצק העלים. מורחים את הבצק בממרח שוקולד (כמו בפרוסת לחם). אפשר לפזר חלבה ופצפוצי שוקולד (לא חובה, מי שאוהב). חותכים את הבצק למשולשים ברוחב 8 ס"מ ובגובה 12 ס"מ. מגלגלים את המשולש מהחלק הרחב לכיוון החלק הצר. מסדרים את הקוראסונים המגולגלים בתבנית על ניר אפיה (לא צמוד מידי אחד לשני). מורחים את הקוראסונים בחלבון הביצה ומפזרים מעל פצפוצי שוקולד. אופים בתנור בחום של 170 מעלות כ- 12 דקות (עד שהבצק מזהיב).
"אנחנו יוצאים לשליחות", אמרתי תוך שאני מציינת לעצמי שזאת הפעם המיליון שאני 'זורקת' את המשפט הזה לאוויר. מה זה בעצם אומר?! שאלתי את עצמי שוב ושוב. מה זו שליחות? מה זה אומר להיות שליח \ שליחה של מישהו או משהו? מה זה באמת דורש? יצאתי למסע בתוכי שבו אני מחפשת את התשובה שלי למה זו שליחות.
אני חושבת שאין גבול למשמעות של המשימה הזאת, היא דורשת ממך להיות כל תפקיד אפשרי ולעיתים... גם בלתי אפשרי. היא מציתה בי רוח של אמונה ורוח של עשייה- ולא, לא כי אני 'נולדתי' להיות שליחה ולא כי אני צדיקה גדולה- אלא מהמקום הכנה הזה שדורש ממך להיות הכי אמיתית עם עצמך ועם הסביבה, כי לא תצליחי למכור משהו שאת לא מאמינה בו... אותו מקום שבו את עומדת מול עצמך ואומרת; מה אני?מאיפה באתי ולאן אני צועדת? ומה אני רוצה לעשות בעולם? למה אני כאן?
אז אחרי שיחות רבות, וחתירה כמעט תמידית של בעלי ושלי מאז שנישאנו, החלטנו פשוט לעשות 'לך לך', לצאת ולקחת חלק במעיין הנובע הזה שנקרא 'שליחות'.
הודעתי לחברותיי שקיבלנו החלטה ותיכף התעוררה לה שיחה ערה בנושא השליחות והמשמעות האישית שיש בה.
"את הולכת להיות שליחה", אמרה לי חברה אחת, "זה להיות הכי אינדבדואלי, הכי חוקר, הכי חייב להיות באמת ולא בגלל קהילתיות או מוסכמות של חברה. זה להיות ראש של שושלת, של אימפריה... זה מאתגר". התרגשתי מהדברים שהיא אמרה והתבוננתי לתוכי לגלות את הרצון הפנימי הזה שמביא איתו כל כך הרבה דרישות ומחויבויות.
השיחה הזו, התפתחה כדרכן של שיחות ודיברנו הרבה גם על המשמעות של להיות חב''ד, עכשיו אחרי ג' תמוז ועם כל ההתמודדויות שהתקופה הנוכחית מזמנת לנו.
"לכן שליחות זה "הדבר" כיום, לדעתי, שמהווה יהדות נושמת בעולם", אמרה חברה אחרת תוך שהיא מדברת על המבוכה העצומה שמציפה כל חלקה בעידן כזה של גלות והעלם.
"הרבי צפה את זה", היא המשיכה "ולכן הוא דורש מכל חסיד להיות קצת כמו רבי קטן עם חצר, ראש קהילה, מורה דרך. זה הופך את השליח להיות הרבה יותר ער ליהדות המעשית וההשקפתית שלו. הוא לא יכול להמשיך מהרגל, אז הוא הופך להיות חסיד עם משמעות כפולה ומכופלת, עם דרך משלו, וזה יפה ואמיתי ככה".
סיימנו את השיחה ואני מצידי המשכתי -תוך כדי סידור כל העניינים האחרונים בארץ לקראת המעבר- להתעמת עם עצמי בשאלות ולפנות למקורות בהם אני יכולה לרכוש ידע ולקבל מענה בכדי להתמודד איתן.
ובכן, אז למה שליחות?
זה הרצון להשפיע, ליצור ליזום לקחת אחריות. להגדיל את הפעילות היהודית האקטיבית בעולם ובאמת להעביר את המסר שאני מאמינה בו. להוות דוגמא, לא רק במילים ובנושא של דת, אלא להוות דוגמא לכך שהיהדות מעדנת את האדם ומצד שני לא לוקחת לו את החיים.זה לייצר עם משפחתי, כתובת של אהבה וחינוך עצמי. זה להעמיד בית חם ליהודים בחו''ל בכל עניין, מה שלא תמיד פשוט, כי החיים מזמנים קשיים גם בזירה האישית. זה להוות את המודל של 'שליחות' בלי תנאי, עם או בלי הערכה. זה הדאגה התמידית לחינוך של הילדים ומצד שני המחשבה הזאת והרצון החזק להאמין שהרבי דואג לנו ולכל היהודים בחוץ, לכן הוא שולח אותנו להקים בתים בכל העולם.
זו ההשתדלות לדבוק באמונה הזאת כי היא מחזקת ונותנת כח להמשיך. זה הרצון הפנימי להראות לאנשים שהדרך של התורה מתווה לנו חיי משפחה יפים, בריאים ושלמים. לא שהכל דבש ומושלם, כמובן שיש דברים שהם לא קלים, או פשוטים, או מובנים ויש דברים שעושים מקבלת עול וזה גם בסדר. אבל יש ציר מאד מרכזי בחיים, שעליו הכל בנוי והוא ציר איתן, חזק ומלא בחום אמיתי.
אז עכשיו, רגע לפני שאנו עולים למטוס, אני יוצאת עם ההבנה ש"הצלחה בשליחות" אינה דבר שנמדד בפרמטרים של הצלחה והאמת שאין להצלחה הזו פרמטרים בכלל, כי לך תדע איפה נגעת במישהו ואיפה עוררת אדם בדברים הכי קטנים. ובכל זאת, אם כן צריך לתת איזו הגדרה להצלחה בשליחות, אז אני מאמינה שהיא כזאת:
אתה פוגש יהודי ואתה נוגע ברגש היהודי שלו.
המתכון: קרואוסון שוקולד פשוט להכנה וטעים במיוחד
המצרכים:
● 1 ק"ג בצק עלים
● 150 גר' ממרח שוקולד (איזה סוג שאוהבים)
● 50 גר' פצפוצי שוקולד
● 50 גר' חלבה
● 1 חלבון ביצה מעורבב עם כף מים
אופן הכנה:
מרדדים את בצק העלים. מורחים את הבצק בממרח שוקולד (כמו בפרוסת לחם). אפשר לפזר חלבה ופצפוצי שוקולד (לא חובה, מי שאוהב). חותכים את הבצק למשולשים ברוחב 8 ס"מ ובגובה 12 ס"מ. מגלגלים את המשולש מהחלק הרחב לכיוון החלק הצר. מסדרים את הקוראסונים המגולגלים בתבנית על ניר אפיה (לא צמוד מידי אחד לשני). מורחים את הקוראסונים בחלבון הביצה ומפזרים מעל פצפוצי שוקולד. אופים בתנור בחום של 170 מעלות כ- 12 דקות (עד שהבצק מזהיב).
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
