"אחרי הקינות התחלנו לרקוד". הרב נוטיק חוזר לימי הגירוש
הרב נוטיק, מה מביא חסיד חב"ד לפני תשע שנים בדיוק, לנווה דקלים בגוש קטיף ערב הגירוש?
הסיפור ארוך מאוד, אשתדל לתמצת. אז לימדתי בישיבה בתורת אמת, היה אז יום לימודים אחרון לפני "בין הזמנים", היה זה ביום ו' באב.
מספר הרב נוטיק: אני וגיסי הרב שלום בער פריימן, שליח הרבי בכפר תבור, נסענו יחד לגוש קטיף. היה מצור צבאי כבד מסביב ליישובי גוש קטיף, מכל עבר. אני לא יכול לפרט איך נכנסנו...
התכנון שלנו היה להקים שם ישיבה של חב"ד לתקופת "בין הזמנים". דאגנו שתהיה ישיבה לכל דבר, עם סדרי לימוד וכו'. היו שם המון חוויות מסעירות, ואי אפשר לתאר כל מה שהיה שם.
היה יישוב שהקימו מתיישבים שהגיעו מחברון לסייע. קראו לו "שירת הים". תושבי גוש קטיף ברובם האמינו במדינה והתנגדותם למהלך הגירוש היתה פאסיבית בלבד. ואילו המתיישבים שהגיעו לסייע מחברון, התנגדו באופן יותר חזק ונחוש. באותו ישוב, הייתה ישיבת הסדר שעברה מחברון, והלכנו לשם בליל שבת. התוועדנו יחד, היתה אווירה עילאית ומרגשת. משם, התחלנו בריקוד סוער וסוחף ועברנו בית בית. שירים חב"דיים כגון "ופרצת", עוצו עצה ותופר" וכו'.
צילום: ישראל ברדוגו
הייתה זו מעין "תהלוכה חסידית". עברנו ושרנו בכל בית. אנשים מאוד "התחברו" למעגל הרוקדים, וכך התהלוכה התארכה והתארכה, מבית לבית. הורגש כיצד אנשים נתפסים בעניין, גם בגלל הרגשת המועקה שהיתה להם בלב.
אמרנו להם: "אם נגזר עליכם גירוש, נגרש אתכם עכשיו מהבית תוך כדי ריקוד, וכך תצאו ידי חובת הגירוש"! היו אלה רגעים שאי אפשר לתאר במילים.
הגעתם ביום ו' אב, ויום אחרי תשעה באב החל הגירוש. מתי הישיבה פעלה שם?
הרב יגאל קריזנשפט, שליח הרבי בגוש קטיף, היה ממקימי הישוב, וגם היה קצין מוערך בצה"ל. הוא קיבל פריווילגיה מיוחדת, להשאר במקום עד הרגע האחרון, כמה ימים לאחר הגירוש. אנו הצטרפנו אליו, וכך הישיבה התקיימה עד הרגע האחרון...
רוקדים ובוכים
לפני שהגענו, התלבטנו האם להגיע. הרי לכאורה מה התועלת להגיע? הרבי ענה ש"מנהג חב"ד גם את הקינות של תשעה באב, לומר בשמחה". הבנו מכך שני דברים:
ביתה של משפחת קירשנזפט, דקות אחרי שגורשו מביתם (צילום: ישראל ברדוגו)
כאן עמד ביתה של משפחת קירשנזפט (צילום: ישראל ברדוגו)
א. תפקידנו לדאוג לכך שעד הרגע האחרון כולם יהיו שם בשמחה. ב. גם בתשעה באב עצמו, להיות בשמחה גדולה.
ביום חמישי ז' אב, היה שם הכנסת ספר תורה לבית הכנסת בנווה דקלים. היו שם ריקודים חזקים, תזמורת מלאה, שרו ורקדו, רקדו ובכו. זה היה מרגש ביותר.
בליל תשעה באב, יום לפני החורבן, בבית הכנסת נווה דקלים. הסתיימו הקינות, החלו לשיר ולרקוד. אט אט התחילו לעלות על הספסלים וגם על השולחנות... שרו "פרזות תשב ירושלים" בניגון החבד"י, "ופרצת" ועוד ועוד. השירה היתה אדירה וחשנו שבקעה שערי שמים. זה פועל יוצא שבאנו לשם בשמחה. המחזה המופלא הזה שודר גם בתקשורת.
רגעי הגירוש כואבים לר' זלמן מאוד, עד עצם היום הזה, והוא מעדיף שלא להרחיב בהם יתר על המידה.
מיגור הטרור
יש משמעות לכך שהגירוש נקבע בדיוק ליום תשעה באב?
זה אומר לנו בדיוק את העניין של תשעה באב. בתשעה באב הירידה היא רק למראית עין, וט"ו באב מגלה את הפנימיות האמיתית שהיתה מכוסה קודם. שנאמר על ט"ו באב "לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב". כך בדיוק גם עניין הגרוש והחורבן של גוש קטיף. שיתגלה מלך המשיח אז נבין שהגירוש היה רק שלב והכנה לעניין שלמות כל ארץ ישראל בגאולה השלימה.
מלחמת "צוק איתן" הסתיימה אף היא בערב תשעה באב. מה למדים מכך?
הדרך היחידה למגר את הטרור, זה לרדוף אחריו, ולא חלילה שהוא ירדוף אחריך.
אילו היו שומעים בקול הרבי, כיצד הדברים היו נראים כיום?
אבי אבות הבעיה התחילה בהסכמי "קעמפ דיוויד", וכבר אז הנצו זרעי הפורענות ממה שקורא היום. כבר אז סיכמו על אוטונומיה ביו"ש ועזה. הקו של הרבי היה ברור: האוטונומיה תוביל להקמת מדינה פלסטינית שתסכן את כל ארץ ישראל! זה צריך לשמש כתמרור אזהרה:
א. לא לחזור על הטעות הנוראה שעשו בעזה, גם ביו"ש. את התוצאות של הטעות בעזה ראו מיידית.
ב. יש לבטל את כל האוטונומיה ביו"ש, ולספח לשטח ישראל, כי זו הדרך היחידה ואין בילתה.
ג. לחתור לכיבוש עזה ולחיסול כל הטרור שם, כי אין דרך אחרת.
הוכח מעל לכל ספק שאין דרך אחרת, אלא רק דרך הרבי, וכל פשרה תביא לתוצאות הרות אסון.
הרבה מחסידי חב"ד יצאו ל"מבצע תפילין" ולחזק את החיילים במבצע "צוק איתן". יש שאמרו שהדבר מסוכן, בפרט בסמוך לאיזור הלוחמה, ועדיף לשבת וללמוד להצלחת החיילים.
מאוד חשוב להראות שחסידי חב"ד גם שותפים, ואפילו במקומות מסוכנים. הרבי דיבר באהדה ובהערכה מאוד גדולה במלחמת לבנון הראשונה, כשהלכו הטנקים של חב"ד לתוך בירות בלבנון, ממש באיזורי הקרבות והדפיסו שם את ה"תניא". שם היה הרבה יותר מסוכן. בוודאי שהרבי שמח מזה, אדרבה! צריך לשאול למה לא "הפצצנו" יותר באהבת ישראל?! צריך לזכור שבששת הימים היתה התעוררות גדולה והרבי אמר אז שלא ניצלו מספיק את ההזדמנות שהיתה אז.
עכשיו היתה התעוררות בעם יותר מאז! אנו צריכים לשאול את עצמינו, למה לא פעלנו יותר?!
אם היינו פועלים יותר היינו יכולים להביא את הגאולה! השאלה נותרה ועדיין מהדהדת.
ועוד מוסיף הרב נוטיק, מסקנות לעשייה בפועל בעקבות האירועים ומבצע "צוק איתן":
הרבי הריי"ץ אומר שבמנחה של עריו"כ צריך לעשות תשובה על כל השנה כולה. הוא גם נותן דרך איך לעשות את התשובה. צריך לעשות חשבון נפש אלו ניסים ונפלאות עשה ה' עימו בכל השנה, ומאידך איך הוא התנהג כלפי הקב"ה. וכשרואה שלמרות מה שעשה ה' עשה עימו כאלה ניסים ונפלאות, בושה וכלימה תכסה את פניו, והוא יחזור בתשובה אמיתית.
כך הוא בעניין האישי, וכך בעניין הכללי:
כשאנו מסתכלים מה הרבי אמר למנהיגות החל מתשמ"א תשמ"ב, שלא להחזיר את סיני ולא לתת אוטונומיה לערבים, ועשו הכול בדיוק הפוך. ועדיין בכ"ז רואים ש"כי לא יטוש ה' עמו", הקב"ה למרות זאת לא עזב אותנו, ועשה לנו ניסים גדולים. הרי אם נעשה חשבון מה היה יכול לקרות חלילה, הרבה יותר גרוע.
במלחמה האחרונה ירו אלפי טילים על היישוב היהודי בא"י, והיו ניסים עצומים. (אחד השקרים של הערבים, שעזה הצפופה ביותר בעולם. בפועל גוש דן הצפוף ביותר) לפתע רוב הטילים נופלים בשטחים פתוחים. ואילו בסיני, נפל טיל אחד והרג שישה בדואים, ופצע עשרות. ושם המרחבים עצומים.
הנקודה היא, שלמרות שאנו לא עושים מה שה' רוצה ולא שומעים בקול נשיא הדור, ה' עושה לנו ניסים פעם אחר פעם.
לגבי מה שדיברנו על כך שחסידי חב"ד לא ניצלו מספיק את ההזדמנות "להפציץ" באהבת ישראל ומבצעים:
דיברנו על כך שלא ניצלו מספיק את ההזדמנות שהעם בהתעוררות גדולה:
כשמקיימים את דברי הרבי לפירסום ניסים זוכים לשלושה דברים:
א. מעורר את הקב"ה לעשות ניסים כמו שכתוב בחסידות הכללית על הפסוק "לה' הישועה על עמך ברכתך סלה", שע"י סיפור הניסים זה עצמו מזכה ב"ברכתך סלה".
ב. ע"י שיהודי רואה כמה הקב"ה מטיב לו ועושה עימו ניסים, למרות שהוא אינו ראוי לכך, זה עצמו מקרב אותו באהבה לקב"ה. הדור שלנו לא יכול להתקרב ע"י ייסורים. להיפך, זה עלול להרחיק אותו. ע"י שהוא רואה שהקב"ה אוהב אותו ללא תנאים, הוא מרגיש צורך "לשלם" לקב"ה באמצעות מצוות ומעשים טובים.
ג. הדבר העיקרי הוא שסיפור הניסים והנפלאות מזרז את ביאת מלך המשיח. כפי שנאמר לגבי חזקיהו המלך שהקב"ה ביקש לעשותו מלך המשיח, ולא זכה בגלל שלא אמר שירה לקב"ה.
שואל השל"ה הקדוש והרי כתוב שכן אמר שירה? הוא עונה, שאמר שירה רק אחרי הנס. יהודי צריך להיות בטוח בה' בטחון גמור, וכבר להודות על הניסים אפילו לפני שקרו בפועל. הרבה יהודים חוששים מה תביא הפסקת האש, שהיא נגד דעת הרבי, וגם נגד דעת מומחי הביטחון?
הרבי אומר שלמרות שה' רואה שלא עושים כרצונו, בכל זאת עושה ניסים ונפלאות, עד לנס הגדול בגאולה האמיתית והשלמה. וכבר עכשיו כולם שרים בשמחה גדולה ובטוחה בניסים שהקב"ה יעשה, ואמונה וביטחון יביא את הנס הגדול ביותר, התגלות מלך המשיח.
מאפשרים לכם לקבל
