משה בן-חיים

כיצד אתה מגדיר את תוצאות המבצע – מלחמת "צוק איתן",  אלו מטרות הושגו, ואלו לא הושגו?

לא כך חלמה ישראל לגמור את המלחמה בדרום. זו בעצם הסתיימה בתיקו מאוד מאכזב לישראל.

בהצהרות לתקשורת, מתפארים ראשי הדרג המדיני והצבאי, שהנחיתו מכה איומה על הרצועה, וזה נכון. הם מספרים לכל על העבודה המצוינת שעשו החיילים והיחידות, וגם זה נכון. אך לא כדי לשמוע את דברי ההוקרה לצבא, וכדי לפגוע בעזתים, יצאה ישראל למלחמה. הכוונה היתה לפגוע אנושות בחמאס, לאו דווקא למוטטו, אך להביאו להרתעה ארוכת שנים. אך ארגון הטרור הקיקיוני שהתייצב מול מדינת ישראל, כמעט ולא נפגע. מצב התיקו שבו הסתיימה המערכה בדרום, הוא בעצם, ניצחון של החמאס והפסד ישראלי.


(צילום: דו"צ)

חבל שישראל לא מבינה שמדינה הרוצה להתנהל בכללים דמוקרטיים מודרניים, והשמה על ידיה כפפות של משי בצאתה להילחם בארגון טרור, לעולם לא תוכל לנצח את הארגון. בוודאי לא, אם היא מפרידה בין התושבים הנותנים מחסה לטרוריסטים בקרבם, לבין הטרוריסטים עצמם. מדינה השולחת טייסים שמאחוריהם בתא הטייס יושבים נציגי הפרקליטות, כ"נווטים" המחליטים לאן תופל הפצצה, לא תנצח, גם חוליות זעירות של טרור.

המערכה הרביעית שאליה ישראל יצאה בשנים האחרונות, הסתיימה כמו כל קודמותיה. בלא הכרעה ברורה של האויב. ואם לא הכרעת אותו, פירושו של דבר, שהוא יוצא מן המערכה חי, קיים וימשיך לבעוט בך גם הלאה. הוא יוכל לסמן את ה"וי" בידיו. בצדק. כי עשית רק מחצית מן המלאכה.

התמונה האמיתית

"אי ההכרעה" של ישראל במערכה, קיימת גם במישור המדיני?

מי שקלט זאת מהר, היה אבו מאזן. זה שבראשית המערכה היה משוכנע שישראל הולכת "לשבור לחמאס את העצמות" ויצא במילים בוטות נגד החמאס. אלא שמהר מאוד הוא גילה שהכוונות של ישראל שונות, והיא מתכוונת להשאיר את החמאס. במצב הזה הוא שינה במהירות כיוון כדי "להציל את עורו".

אחד הדברים שהביא לשינוי בגישת מצרים בכל הקשור להפסקת האש, היה המהפך שנרשם דווקא אצל אבו מאזן, בעניין. ההנהגה הפלשתינית, שהיתה בתחילת ימי המערכה קרובה יותר לעמדות של קהיר וירושלים, ביצעה עם הזמן "פניית פרסה" חדה, והיא עתה תוקפת את ישראל ומאמצת דווקא את תנאי החמאס להפסקת אש.

גם האמריקנים קוראים היטב את התמונה. הם נתנו לישראל חודש שלם לפתור את הבעיה, והבינו שישראל מפחדת מעצמה. אם כך, אמרו לעצמם, נדאג לאמריקה. לקשריה עם הקטארים והתורכים.

ומי שלא מבין את התמונה ביום הכרזת הפסקת האש ההולכת להוביל אל ההרגעה שלא תמשך הרבה זמן, לא קורא את "מפת הניצחון" המעוותת, המוצגת בישראל. 

הוכח, שכל מלחמה היתה שונה מקודמתה. האויב למד את הלקחים, ונערך בצורה שונה למקסם יתרונות ולצמצם חסרונות לעימות הבא, וראינו זאת היטב במנהרות. צה"ל שוב נערך ל"מלחמה הקודמת"?

בכל פעם שואלים את השאלה הזאת. וגם ישאלו במלחמות הבאות, נקווה שלא תהיינה כאלה. השאלה צריכה להישאל באופן אחר: "האם הפעלת את הכלל היהודי "בתחבולות תעשה מלחמה"? בסופו של דבר השאלה היא כמה למדת לתחבל ולהפתיע את האויב. לא מספיק שיש לך טנקים תותחים ומטוסים, וגם מוטיבציה גבוהה של חיילים. אם לא תפעיל מספיק את המוח היצירתי ותפעל לפי הרגיל, אתה נערך למלחמה הקודמת, ולא למלחמות הבאה.

דווקא החמאס ימ"ש הפתיעו באמצעות המינהרות ופירים ובאמצעות חדירות מן הים. לא בהיבט של הצלחה שלהם, אלא בהיבט החשיבתי של גורם ההפתעה. במלחמה מי שמפתיע, יש לו יתרון.

ואת היבט ההפתעה ו"הראש היהודי" לא ראינו מספיק מצד צה"ל, וחבל.

מפת האיומים

בתקשורת סופר לאחרונה, כי צה"ל הציג הערכת מצב לגורמים המדיניים לגבי כיבוש אפשרי של רצועת עזה, ובה נאמר כי מהלך שכזה יגבה אלפי הרוגים ח"ו, וחמש שנים של השתלטות מוחלטת על עזה. כך הם פני הדברים?

אני לא שמעתי את הערכה הזאת, בכל אופן לפי דעתי היא מוגזמת. אמנם היו דיבורים על הרבה הרוגים ח"ו בתרחיש של כיבוש כל רצועת עזה, וגם כשנתיים של פעולה כזו. כל עוד התרחיש הזה לא התממש, כל אחד יוכל להעריך אחרת. אחד יאמר שאם נכבוש את עזה הטרור יגמר, ואחר יאמר להיפך. שאם נכבוש את עזה יהיו אלפי הרוגים. כרגע זו שאלה היפותטית.

מה דעתך לגבי הטוענים כי חומה תת קרקעית בגבול רצועת עזה תפתור את בעיית המנהרות? האם אותה בעיה קיימת גם בגבול הצפוני?

אין ספק שהמצב בדרום שופך אור גם על המצב בצפון. זה שלא טיפלו בבעיית המנהרות, זהה גם בדרום וגם בצפון. עכשיו, אחרי שמפת האיומים התבררה, יצטרכו לטפל גם באויבים מצפון, משום שהם יותר מאיימים עלינו. תמיד זה כך, אחרי שגנב פורץ לך לבית, אתה מטפל בכל בעיות האבטחה.


(צילום: דו"צ)

צריך גם דרך התקפית ולא רק דרך הגנתית. צבא שלא פועל מספיק בדרך התקפית הוא בבעיה. יותר גרוע מכך, צבא שחושש לפעול בדרך התקפית.

האם המבצע הנוכחי יש לו השלכות ארוכות טווח על אזורינו ועל מעגלים רחוקים יותר? בפרט מה שקורה לאחרונה בחוסר יציבות של האזור.

אין ספק שכל מה שקורה כאן משפיע במעגלים רחבים על כל האיזור, וגם מחוצה לו. יהיו שיפרשו את תקיפות צה"ל ברצועה ופגיעה בתשתיות החמאס כ"חיזוק כושר ההרתעה", ואחר יראה את חוסר ההכרעה ואי הפגיעה בראשי החמאס ככישלון. כל אחד יראה מה שירצה לראות, וכאן הבעיה. הבכירים במערכת הצבאית והמדינית מכריזים על ניצחון, אך אם יש חלק מהעם שחש אחרת, הדבר מצביע על בעיה. כשיש ניצחון מוחלט העם כולו חש בכך, וזה סוג של ברומטר.

אזרחי ישראל, לא שומרי תומ"צ לע"ע, דתיים, חרדים, ימין ושמאל. האם המלחמה הזו שינתה משהו בתפיסות המקובלות בין המגזרים השונים?

אין ספק שהמערכה הזו קירבה מאוד בין דתיים לחילוניים, ואת כל העם היהודי כולו, בארץ ובעולם. אך היא לא הדחיקה את הנושאים הפנימיים שעלו בשנתיים האחרונות, בפרט ע"י פוליטיקאים "ירוקים", שהציבו פערים לא מוצדקים בין הציבורים. זה בדיוק יהיה אבן הבוחן שלנו כחברה אחת ומאוחדת. האם האוירה של קירוב הלבבות תמשיך הלאה, או שתתמוגג אחרי שוך ערפל הקרב. זוהי שעת מבחן לציבור בישראל.