משה בן חיים

ר' מאיר, ספר על העסק שלכם, מה סוג הלקוחות שלכם, והאם יש ירידה חדה בעסקים לעומת התקופה המקבילה אשתקד?

ב"כוורות ברקו" אנו מוכרים לשווקים ולחנויות טבע, למכולות ולמרכזי קניות, וגם לבודדים. אנו מייצאים גם לחו"ל. אנו משווקים מוצרי שי לכל אירוע, ואריזות מהודרות של דבש במיוחד לראש השנה. יש לנו שתי בעיות במצב הנוכחי.

בעיה אחת, היא בעבודה ברדיית הדבש עצמו. מדובר במקומות המוגדרים כ"שטחים פתוחים", בהם לעיתים אין אזעקה בכלל. באיזור יש נפילות של רסיסים ומאוד מסוכן להיות בשטח. גם ההתרעה הסלולרית החדשה של פיקוד העורף לא עוזרת, משום שהכוורות נמצאות לעיתים באיזורים שאינם מיושבים וללא קליטה. רק במקרים דחופים בלבד, יוצאים לשטח.

בעיה שנייה, היא העבודה בתהליך הייצור במפעל. הממ"ד אצלינו קצת רחוק, מי שקרוב יותר באיזור המפעל לדלת היציאה, יגיע מהר יותר לממ"ד...


נפילה רקטה בשטח פתוח (צילום: חטיבת דובר המשטרה)

יש ירידה חדה בהזמנות של דבש ומתנות. במצב כזה של מלחמה, אף אחד לא בעניין של דבש ומתנות. אי אפשר להביא דבש מהשדה, הכל נפגע. יש ירידה בהכנסות בצורה דרסטית ביותר לעומת שנה שעברה בתקופה המקבילה. הייתי מגדיר את זה יותר "נפילה". 

האם אתה מכיר עסקים נוספים שמדווחים על ירידה חדה בקניות, ועל נזק כתוצאה מהמלחמה בדרום?

המפעל שלנו ממוקם באיזור התעשייה של קריית מלאכי. יש סביבנו הרבה עסקים ומפעלים, ואנו מעורים במה שקורה בשטח. הרבה עובדים לא מגיעים למקום העבודה. אלה שמגיעים, מטפלים בעיקר בעניינים דחופים. יש הרבה הורים לילדים שנסעו מהאזור עד שהכל יירגע.

העסקים באופן כללי נפגעו בצורה משמעותית. אני מאוד מקווה שהממשלה אכן תפצה את העסקים כראוי. אנחנו ב"כוורות ברקו" מעדיפים להרוויח ממה שעבדנו עליו, ומה שה' נתן בחסדיו. אנו רואים את חסדיו הגדולים בכל יום ויום.

"על ניסך שבכל יום עימנו"

לפני כשבועיים, היינו במכוורת, אני, אשתי והבן. היתה אזעקה, נשכבנו על הריצפה, ואמרנו תהילים. אחרי מספר דקות, קמנו וחשבנו ללכת הביתה. והנה, עוד אזעקה, וכך גם שלישית. בפעם השלישית, ממש ראינו את היירוט מעל לראשנו. ואז, אנו שומעים על הסככות החקלאיות שלידנו כמו רעש של גשם חזק.


ר' מאיר ברקו

חשבנו אולי מישהו זרק אבנים או משהו. התברר לנו שאלה רסיסי הטיל שהתפוצץ ע"י הטיל המיירט, וחלקיו התפזרו ונפלו על הסככות. בתוך כך גם הרגשנו ריח חריף של דלק שרוף וחומרי בעירה. הרגשנו שהתהילים שאמרנו שמר עלינו.

כוחם של פרקי תהילים

ר' מאיר ממשיך: אני רוצה לספר סיפור אישי שקרה לי. לפני כ-23 שנה, נשלחתי על-ידי הרבי עם עוד בחורים לקהילות ברוסיה לקראת הימים הנוראים. באותם שנים בדיוק הייתה המהפכה ונפילת 'מסך הברזל' של ברית המועצות, ונשלחנו לחזק קהילות יהודיות שם.

אחת העיירות שנשלחנו אליה בשם "מלחובקא", היתה כמו בציורים שלפני מאות שנים. שבילי בוץ, מים מהבאר, בתי עץ ישנים וכו'. שיבצו אותי שם כי אני ממשפחת "כוורנים", ואולי תהיה לי שפה משותפת עם הכפריים... היהודים בבית הכנסת שמחו מאוד על התפילות, העידוד והחיזוק והאידישקייט (יהדות) שקיבלו, ובפרט מאורח שבא ישירות מארץ ישראל...

בחג הסוכות, ביום טוב שני של גלויות, הסתיימה התפילה, ואחריה אמרתי את פרק כ"ב בתהילים, בהתאם לגילי אז, כמו שהנהיג הרבי. סיימתי את הפרק וצעדתי לכיוון ה"בית" שקיבלתי, שהיה יותר צריף עלוב ומט לנפול. בעודי הולך בשבילי הכפר "מלחובקא", שכאילו נלקח מציור של פעם, בא לעברי כלבלב קטן, והחל לנבוח. אולי המגבעת החבושה לראשי והחליפה שלא אופיינית לבן כפר "מלחובקאי" טיפוסי, גרמה לו להבין שאינני בן המקום. 

נופפתי לו כגרש זבוב טורדן, והמשכתי בדרכי. אולם הכלב כדרכם של כלבים, אץ להזעיק עזרה לגרש את ה"פולש" הלא מוכר. ואז הגיעו שני כלבים אימתניים, שכמותם לא ראיתי מעודי. ניסיתי לגרש אותם, אך הם לא נעו ולא זעו, ורק החלו מצמצמים טווח למגע. אחד הכלבים שנראה תוקפני יותר, קפץ עלי והחל לתקוף אותי. נתתי לו מכה לפניו להמם אותו. מהמכה שנתתי נחתכתי בידי, השיניים שלו היו חדות כמו סכינים. הוא הפיל אותי לריצפה, אחר כך היו לי סימנים בחזה מכך.

התחלתי להשתולל בידים וברגליים והתחלתי לצעוק בעברית "הצילו" ו"שמע ישראל"! הרגשתי כאילו קולי השתנק ולא נשמעות כלל הברות. ממש ברגע האחרון הגיעה זקנה, שכנראה שמעה את זעקותי, קראה לכלבים בשפה המובנת להם, והם עזבו אותי והסתלקו. היא גרה באיזור והכירה את הכלבים, וכך הצילה אותי.


(צילום: חטיבת דובר המשטרה)

הלכתי למרפאה המקומית, כדי לקבל טיפול. ביושבי בספסל ההמתנה כדי לקבל זריקות, התחלתי שוב לומר את פרק כ"ב בתהילים. הפעם היו למילים משמעות מצמררת במיוחד. תמיד שקראתי את הפרק, לא הבנתי את כל המשמעות של המילים. והנה, כשקראתי את הפרק שוב אחרי הסיפור שקרא לי, הכל התחוור ונהיה בעל משמעות מיוחדת, כאילו הפרק הזה נכתב במיוחד עבורי:

פרק כ"ב בתהילים (הפרק האישי שלי אז) והפסוקים שהבנתי בעקבות האירועים:

טז: "יבש כחרס כוחי ולשוני מדבק מלקוחי ולעפר מוות תשפתני" = נפלתי לעפר קראתי לעזרה והרגשתי שקולי לא נשמע. כוחי כאילו יבש, לשוני נדבקה ולא נשמע קולי.

יז: "כי סבבוני כלבים עדת מרעים הקיפוני כארי ידי ורגלי" = הקיפו אותי הכלבים והשתוללתי בידי ורגלי כארי

י"ח: "אספר כל עצמותי המה יביטו יראו בי" = בדקתי לראות שאני שלם

י"ט: "יחלקו בגדי להם ועל לבושי יפילו גורל" = קרעו לי את הבגדים לחתיכות, לקחו לי את המגבעת וקרעו אותה לגזרים.

כ' : "ואתה ה' אל תרחק אילותי לעזרתי חושה"= קראתי אל ה' בכל כוחותי "שמע ישראל"

כ"א: "הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי" = השיניים שלו היו כחרבות, ודווקא ה"יד" הקדמית שלו פצעה אותי בחזה.

כ"ב: "הושיעני מפי אריה ומקרני רמים עניתני"= ה' הושיעה אותי

כ"ג: "אספרה שמך לאחי בתוך קהל אהללך" = זה כעת, כשאני מספר את הסיפור הזה לראשונה ברבים...", מסיים ר' מאיר ברקו את סיפורו המפעים,

"מכאן רואים את מעלת אמירת פסוקי תהילים, שבוודאי גם עכשיו הם סגולה גדולה לשמירה, ובפרט שהרבי תיקן שכל אחד יאמר את הפרק האישי לפי מספר שנותיו".

בעסקי הדבש, יש פעולות של גמילות חסדים?

אבי שיחי', הקים את הכוורות לפני כ-40 שנה. אבי שיחי' הנהיג אצלנו לתעדף בקבלת עבודה בחורים "הצריכים חיזוק" ונפלטו מהישיבה וכדו', מעסיקים אותם ומחזקים אותם עד שהם חוזרים לדרך המלך. כל זאת בדרכי נועם, תוך כדי שילובם בעבודה אצלנו. וכך אנו גם היום, אבי אני ואחי, ממשיכים בכך.

בתקופת הקיץ, שזו ה"עונה הבוערת", בה מכינים את המוצרים לקראת ראש השנה, אנו נוהגים להעסיק במפעל בחורים המעוניינים לרכוש כרטיס טיסה לרבי, ובכך הדבר מתאפשר להם. כיום במצב הזה, שיש ירידה בהזמנות וברדיית הדבש, אין באפשרותנו לנהוג כך כבכל שנה. 

לסיכום, נקווה שבעז"ה ננצח, ויבוא משיח צדקינו תכף ומיד ויסתיימו כל הצרות. אז באמת נוכל לומר ש"הכל דבש"...