מערכת COL
|
יום י"ט תמוז ה׳תשע״ד
17.07.2014
הטילים לא מבדילים בין שטריימל לכיפה סרוגה ● טור נוקב
ידיעות שמסרנו ליומונים החרדיים בדבר פעולות והפגנות נגד מסירת שטחים – לא זכו כמעט לאיזכור. היו פרשנים חרדיים שכן סיקרו את המצב, ברם, יכולת לחשוב לרגע שאלה עיתונאים מטעם האו"ם ● הם שידרו היטב לקוראיהם כי כל הסוגיה הזו היא בעצם בעיה של 'המיזרוחניקעס' גרידא ● הם לא העלו בדעתם ובשטיפות מוחם, כי יבוא יום והטילים המגיעים מאזור גוש קטיף החרב, עליו 'התנחלו' מחבלי החמאס - לא יבדילו במעופם לאשדוד המופגזת בין שטריימל, ספודיק, קאפעלוש, כיפה סרוגה, או ראש מגולה הטילים לא מבדילים
צילום: מאיר דהן
הרב דוד מאיר דרוקמן
יהודי ששוב ושוב אירעו התפרצויות של גניבה לדירתו, בא לבקש עצה וברכה אצל אחד ממפורסמי האדמורי"ם זצ"ל בדורנו. הנ"ל ביקש ברכה, וגם שאל את האדמו"ר מה הסיבה הרוחנית הגורמת לו לצרה צרורה זו?
שאל אותו האדמו"ר: אתה שגר הינך בקומת קרקע, האם התקנת סורגים לחלונות ביתך? אם לא עשית זאת – לפני שאתה תר ומחפש אחרי סיבות רוחניות, גש לאלתר לבעל מלאכה והתקן את הסורגים..
בוודאי, וכך מתבקש בקרב שלומי אמוני ישראל, כי בשעה שנוחתת חלילה צרה על היחיד או על הציבור, זה חייב לעורר לעריכת חשבון נפש, להתעוררות תשובה, שהרי אין שום מקרה בעולם, וכפי שכתב בעניין זה הרמב"ם דברים נוקבים.
ברם, במקביל לחשבון הנפש הרוחני, יש לעשות עוד סוג של חשבון נפש, ואפרש מילולי:
אם תוצאות בדיקת המעבדה הרפואית מראה שלאדם יש עליה בכולסטרול, וזה עלול להביא אף להתקף לב – בנוסף על קבלות והחלטות טובות בעניינים רוחניים – כמובן שמתבקש שיעשה אותו אדם את חשבון נפשו הכרוך בגופו; האם הוא מלעיט את עצמו במאכלים לא בריאים, האם לא הגיע הזמן לעשות דיאטה וכו' וכו' - אם יתעסק האדם אך בסיבות ועניינים רוחניים, ומאידך, לא יתייחס לצדדים הפיזיולוגיים הרלוונטיים - הרי זה אדם שלא מן הישוב, ואינו אלא מן המתמיהים.
● ● ●
שנים רבות, צעקנו וזעקנו, כי מרן בשולחן ערוך אורח חיים סימן שכ"ט פוסק כי נכרים שצרו על עיירות ישראל בשבת, אף שבאים הם לא על עסקי נפשות אלא על "עסקי קש ותבן" בלבד, כלומר, הם באים בסך הכל במטרה לבצע שוד חקלאי, ואינם מתכוונים להרוג – פוסק מרן, שמותר וחייבים במקרה שכזה לחלל עליהם את השבת ולצאת כנגדם בכלי נשק.
לכאורה, הרי לא מדובר כאן בעסקי נפשות, אלא, בחשש לנזק כלכלי בלבד? מנמק מרן, כי אמנם הם באים אך למטרות גניבה, ברם, אגב, זה הם ישתלטו על השטח, ולאחר וכתוצאה מהעובדה שהם יקנו שביתה בשטח – "תהא הארץ נוחה להיכבש בפניהם".
כמה כלימות ובוז ספגנו עקב "חטאנו" בהשמעת הלכה פשוטה ברורה זו שבשולחן ערוך. אמרו לנו, כי אתם המוחים על מסירת שטחים לאויב, חשודים הינכם ב'ציונות', אתם 'מתגרים באומות', אתם 'לאומנים', "מוטב לוותר על שטחים תמורת שלום".
כמה שהוכחנו ונימקנו, וראש וראשון למוחים היה אדמו"ר זי"ע מליובאוויטש, כי אין קשר בין מאבקנו בענייני פיקוח נפש לאידיאולוגיה הציונית, 'דבר אל העצים ואל האבנים' - הם, בשלהם.
היה אחד שפטר את התבססותנו על ההלכה הנ"ל בשולחן ערוך באמירה סתמית: "אינו שייך לענייננו". היו כאלה שפשוט עקצו, עלבו, ומה לא? היו גם כאלה שלא רק ששידרו פאסיביות, אלא תמכו ביודעין ב'הסכם אוסלו'. הם טענו, כי ביכולות הנשק הטכנולוגיות המתקדמות – אין משמעות לשטחים (שמעתם אחינו החרדים לדבר ה' יושבי הדרום? – טוב שתדעו, אין משמעות ל'שטחים'; הישארו בבתיכם, ואל תנוסו מהדרום המופגז).
ידיעות שמסרנו ליומונים החרדיים בדבר פעולות והפגנות נגד מסירת שטחים – לא זכו כמעט לאיזכור. היו פרשנים חרדיים שכן סיקרו את המצב, ברם, יכולת לחשוב לרגע שאלה עיתונאים מטעם האו"ם. הם שידרו היטב לקוראיהם כי כל הסוגיה הזו היא בעצם בעיה של 'המיזרוחניקעס' גרידא.
הם לא העלו בדעתם ובשטיפות מוחם, כי יבוא יום והטילים המגיעים מאזור גוש קטיף החרב, עליו 'התנחלו' מחבלי החמאס - לא יבדילו במעופם לאשדוד המופגזת בין שטריימל, ספודיק, קאפעלוש, כיפה סרוגה, או ראש מגולה.
אם כי, אם ניצמד לעובדות, היו שני אישי ציבור בודדים זיכרונם לברכה, שכן התריעו על כגון דא, הלא הם; חברי הכנסת הזכורים לטוב, ר' שלמה יעקב גרוס, ור' מנחם פרוש.
זאת ועוד, וזה המחריד; גדולי ישראל זצ"ל ושליט"א שיצאו במחאה נגד הכוונה למסירת שטחים – דעותיהם הודרו ולא נזכרו כמעט בפרסומים החרדים הממסדיים.
● ● ●
ועתה: אשר יגורנו בא לנו, וצרות וצרורות נוחתות על המדינה כולה מכיוון שטחי עזה.
עם יד על הלב; ממתי הצליח החמאס הרצחני והקניבאלי להשתלט על עזה – לא מאז חורבן גוש קטיף?!
חדשים לבקרים, אנחנו שומעים שפלוני אמר כי האסון העכשווי נחת עלינו עקב פירצה רוחנית זו או אחרת.
דורשים מכולם לחזור בתשובה, ומכים על חזה הזולת. איך הגיב אברך בן תורה נוכח הטענה, מדוע הוא חי ברווחה ולוקסוס, בעוד שבמשנה כתוב כי דרכה של תורה היא "פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה" וכו' – על כך הוא השיב; "ראה מה נאמר בהמשכה של המשנה; 'אם אתה עושה כן' – אתה ולא אני....".
בשעה שמאן דהו עובר עבירת תנועה ונוסע נגד כיוון התנועה וכתוצאה מכך נהרג – קודם לכל, לפני שעושים חשבונות שמים, יש להצהיר ולהזהיר כי אסור לעבור עבירות תנועה. נקודה. וזאת, אף שאת חוקי התנועה קבעו, אוי וויי, במשרד התחבורה הציוני.
כעת, שכל כך הרבה יודעים חשבונות שמים, לפני שמטיפים לכל עם ישראל ומיידעים אותנו על מה ולמה באת עלינו הצרה הזו - אני מצפה לדוגמא אישית של מי שיצהיר ברבים, וכמשה רבינו בשעתו שהודה ולא בוש – "דברים שאמרתי טעות הם בידי". לאמור, טעינו והוטעינו, כאשר עמדנו מהצד, בשעה שיהודים טובים וצדיקים לחמו כאריות נגד מסירת שטחים. הלא אשמים אנחנו, שלא עשינו מספיק נגד מסירת חבל עזה לגרועים שבשונאינו.
ואת התוצאות אנו חשים על בשרנו.
● ● ●
מספרים שבישיבת המוסר 'בית יוסף' בנובהרדוק, היה תלמיד, 'מוסרניק' אמיתי, רציני ותמים, שמידי פעם היה עולה לבימת הקריאה ומכריז בקול; "רבותי, אני ...חמור".
פעם שמע בעל התניא את רבו הרב המגיד אומר לעגלון, "תרביץ בסוס עד ש... ", וכאן יש שתי גירסאות מה אמר המגיד לעגלון; לגירסא אחת הוא אמר לו "תרביץ בסוס עד שיידע שהוא סוס", ולגירסא שניה; "תרביץ בסוס עד שיחדל מלהיות סוס"..
וביארו רבותינו כי בעצם אלו שני שלבים בעבודת ה'; קודם כל חייבת להיות ההכרה שאתה ...סוס, ואז יש סיכוי, כי בשלב שני – תפסיק ותחדל להיות סוס.
הלוואי ואתבדה, אבל נראה לי קצת רחוק מהמציאות, כי מטיפי המוסר, ויודעי חשבונות שמיים, יתאזרו באומץ ויכריזו קבל עם ועדה - "אפשר ואולי – כי, בכלל, בשלי הסער הזה".
אני שלא עשיתי מספיק לקיום הלכה פשוטה בשולחן ערוך, האומרת, כי מסירת שטחים עלולה להביא למצב של פיקוח נפש – מודה ומתוודה שהנפש הבהמית השתלטה עלי. רק אחרי 'ההכרה בחטא' הלזה - או אז יש סיכוי שיהיה מצב של 'אויס פערד'.
מחילה על הבוטות שבדבריי, ברם, כמאמר בעלי המוסר: לא התכוונתי לאף אחד, אבל מי שחש ומרגיש שאליו ועליו מדובר – אליו אכן התכוונתי.
.
ואנו, בימים טרופים אלה, נבקש מאבינו שבשמים, כפי שמעתירים קהל עדת ישורון בליל יום הקדוש; "סלח נא אשמות ופשעי לאומך... סלח נא סילופם, וגוננם בסוכת שלומך".
יהודי ששוב ושוב אירעו התפרצויות של גניבה לדירתו, בא לבקש עצה וברכה אצל אחד ממפורסמי האדמורי"ם זצ"ל בדורנו. הנ"ל ביקש ברכה, וגם שאל את האדמו"ר מה הסיבה הרוחנית הגורמת לו לצרה צרורה זו?
שאל אותו האדמו"ר: אתה שגר הינך בקומת קרקע, האם התקנת סורגים לחלונות ביתך? אם לא עשית זאת – לפני שאתה תר ומחפש אחרי סיבות רוחניות, גש לאלתר לבעל מלאכה והתקן את הסורגים..
בוודאי, וכך מתבקש בקרב שלומי אמוני ישראל, כי בשעה שנוחתת חלילה צרה על היחיד או על הציבור, זה חייב לעורר לעריכת חשבון נפש, להתעוררות תשובה, שהרי אין שום מקרה בעולם, וכפי שכתב בעניין זה הרמב"ם דברים נוקבים.
ברם, במקביל לחשבון הנפש הרוחני, יש לעשות עוד סוג של חשבון נפש, ואפרש מילולי:
אם תוצאות בדיקת המעבדה הרפואית מראה שלאדם יש עליה בכולסטרול, וזה עלול להביא אף להתקף לב – בנוסף על קבלות והחלטות טובות בעניינים רוחניים – כמובן שמתבקש שיעשה אותו אדם את חשבון נפשו הכרוך בגופו; האם הוא מלעיט את עצמו במאכלים לא בריאים, האם לא הגיע הזמן לעשות דיאטה וכו' וכו' - אם יתעסק האדם אך בסיבות ועניינים רוחניים, ומאידך, לא יתייחס לצדדים הפיזיולוגיים הרלוונטיים - הרי זה אדם שלא מן הישוב, ואינו אלא מן המתמיהים.
● ● ●
שנים רבות, צעקנו וזעקנו, כי מרן בשולחן ערוך אורח חיים סימן שכ"ט פוסק כי נכרים שצרו על עיירות ישראל בשבת, אף שבאים הם לא על עסקי נפשות אלא על "עסקי קש ותבן" בלבד, כלומר, הם באים בסך הכל במטרה לבצע שוד חקלאי, ואינם מתכוונים להרוג – פוסק מרן, שמותר וחייבים במקרה שכזה לחלל עליהם את השבת ולצאת כנגדם בכלי נשק.
לכאורה, הרי לא מדובר כאן בעסקי נפשות, אלא, בחשש לנזק כלכלי בלבד? מנמק מרן, כי אמנם הם באים אך למטרות גניבה, ברם, אגב, זה הם ישתלטו על השטח, ולאחר וכתוצאה מהעובדה שהם יקנו שביתה בשטח – "תהא הארץ נוחה להיכבש בפניהם".
כמה כלימות ובוז ספגנו עקב "חטאנו" בהשמעת הלכה פשוטה ברורה זו שבשולחן ערוך. אמרו לנו, כי אתם המוחים על מסירת שטחים לאויב, חשודים הינכם ב'ציונות', אתם 'מתגרים באומות', אתם 'לאומנים', "מוטב לוותר על שטחים תמורת שלום".
כמה שהוכחנו ונימקנו, וראש וראשון למוחים היה אדמו"ר זי"ע מליובאוויטש, כי אין קשר בין מאבקנו בענייני פיקוח נפש לאידיאולוגיה הציונית, 'דבר אל העצים ואל האבנים' - הם, בשלהם.
היה אחד שפטר את התבססותנו על ההלכה הנ"ל בשולחן ערוך באמירה סתמית: "אינו שייך לענייננו". היו כאלה שפשוט עקצו, עלבו, ומה לא? היו גם כאלה שלא רק ששידרו פאסיביות, אלא תמכו ביודעין ב'הסכם אוסלו'. הם טענו, כי ביכולות הנשק הטכנולוגיות המתקדמות – אין משמעות לשטחים (שמעתם אחינו החרדים לדבר ה' יושבי הדרום? – טוב שתדעו, אין משמעות ל'שטחים'; הישארו בבתיכם, ואל תנוסו מהדרום המופגז).
ידיעות שמסרנו ליומונים החרדיים בדבר פעולות והפגנות נגד מסירת שטחים – לא זכו כמעט לאיזכור. היו פרשנים חרדיים שכן סיקרו את המצב, ברם, יכולת לחשוב לרגע שאלה עיתונאים מטעם האו"ם. הם שידרו היטב לקוראיהם כי כל הסוגיה הזו היא בעצם בעיה של 'המיזרוחניקעס' גרידא.
הם לא העלו בדעתם ובשטיפות מוחם, כי יבוא יום והטילים המגיעים מאזור גוש קטיף החרב, עליו 'התנחלו' מחבלי החמאס - לא יבדילו במעופם לאשדוד המופגזת בין שטריימל, ספודיק, קאפעלוש, כיפה סרוגה, או ראש מגולה.
אם כי, אם ניצמד לעובדות, היו שני אישי ציבור בודדים זיכרונם לברכה, שכן התריעו על כגון דא, הלא הם; חברי הכנסת הזכורים לטוב, ר' שלמה יעקב גרוס, ור' מנחם פרוש.
זאת ועוד, וזה המחריד; גדולי ישראל זצ"ל ושליט"א שיצאו במחאה נגד הכוונה למסירת שטחים – דעותיהם הודרו ולא נזכרו כמעט בפרסומים החרדים הממסדיים.
● ● ●
ועתה: אשר יגורנו בא לנו, וצרות וצרורות נוחתות על המדינה כולה מכיוון שטחי עזה.
עם יד על הלב; ממתי הצליח החמאס הרצחני והקניבאלי להשתלט על עזה – לא מאז חורבן גוש קטיף?!
חדשים לבקרים, אנחנו שומעים שפלוני אמר כי האסון העכשווי נחת עלינו עקב פירצה רוחנית זו או אחרת.
דורשים מכולם לחזור בתשובה, ומכים על חזה הזולת. איך הגיב אברך בן תורה נוכח הטענה, מדוע הוא חי ברווחה ולוקסוס, בעוד שבמשנה כתוב כי דרכה של תורה היא "פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה" וכו' – על כך הוא השיב; "ראה מה נאמר בהמשכה של המשנה; 'אם אתה עושה כן' – אתה ולא אני....".
בשעה שמאן דהו עובר עבירת תנועה ונוסע נגד כיוון התנועה וכתוצאה מכך נהרג – קודם לכל, לפני שעושים חשבונות שמים, יש להצהיר ולהזהיר כי אסור לעבור עבירות תנועה. נקודה. וזאת, אף שאת חוקי התנועה קבעו, אוי וויי, במשרד התחבורה הציוני.
כעת, שכל כך הרבה יודעים חשבונות שמים, לפני שמטיפים לכל עם ישראל ומיידעים אותנו על מה ולמה באת עלינו הצרה הזו - אני מצפה לדוגמא אישית של מי שיצהיר ברבים, וכמשה רבינו בשעתו שהודה ולא בוש – "דברים שאמרתי טעות הם בידי". לאמור, טעינו והוטעינו, כאשר עמדנו מהצד, בשעה שיהודים טובים וצדיקים לחמו כאריות נגד מסירת שטחים. הלא אשמים אנחנו, שלא עשינו מספיק נגד מסירת חבל עזה לגרועים שבשונאינו.
ואת התוצאות אנו חשים על בשרנו.
● ● ●
מספרים שבישיבת המוסר 'בית יוסף' בנובהרדוק, היה תלמיד, 'מוסרניק' אמיתי, רציני ותמים, שמידי פעם היה עולה לבימת הקריאה ומכריז בקול; "רבותי, אני ...חמור".
פעם שמע בעל התניא את רבו הרב המגיד אומר לעגלון, "תרביץ בסוס עד ש... ", וכאן יש שתי גירסאות מה אמר המגיד לעגלון; לגירסא אחת הוא אמר לו "תרביץ בסוס עד שיידע שהוא סוס", ולגירסא שניה; "תרביץ בסוס עד שיחדל מלהיות סוס"..
וביארו רבותינו כי בעצם אלו שני שלבים בעבודת ה'; קודם כל חייבת להיות ההכרה שאתה ...סוס, ואז יש סיכוי, כי בשלב שני – תפסיק ותחדל להיות סוס.
הלוואי ואתבדה, אבל נראה לי קצת רחוק מהמציאות, כי מטיפי המוסר, ויודעי חשבונות שמיים, יתאזרו באומץ ויכריזו קבל עם ועדה - "אפשר ואולי – כי, בכלל, בשלי הסער הזה".
אני שלא עשיתי מספיק לקיום הלכה פשוטה בשולחן ערוך, האומרת, כי מסירת שטחים עלולה להביא למצב של פיקוח נפש – מודה ומתוודה שהנפש הבהמית השתלטה עלי. רק אחרי 'ההכרה בחטא' הלזה - או אז יש סיכוי שיהיה מצב של 'אויס פערד'.
מחילה על הבוטות שבדבריי, ברם, כמאמר בעלי המוסר: לא התכוונתי לאף אחד, אבל מי שחש ומרגיש שאליו ועליו מדובר – אליו אכן התכוונתי.
.
ואנו, בימים טרופים אלה, נבקש מאבינו שבשמים, כפי שמעתירים קהל עדת ישורון בליל יום הקדוש; "סלח נא אשמות ופשעי לאומך... סלח נא סילופם, וגוננם בסוכת שלומך".
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
