להלן הדברים שאמר הרבי בעיבוד חופשי. למרות שחלפו מאז 32 שנה, נראה כאילו הדברים נאמרו היום!

לראות שמתכוונים ברצינות

קודם לכן (במשך ההתוועדות) דובר על המצב בארץ. הדברים נוגעים במיוחד אל המנהיגים, אלו שבהשגחה העליונה קיבלו את הסמכויות להיות אלו שמחליטים בנושא. עליהם לא להתפעל מפוליטיקאים פחדנים ולסיים את המבצע בשלימות ובמהירות, ללא קורבנות משני הצדדים.

וכאמור, כדי להצליח במבצע מספיק להראות שכוונותינו רציניות, ואז יתכן שניתן יהיה להסתפק בהכנת הנשק עצמו כדי להטיל אימה ופחד על האוייבים.

הנשק הישראלי

אין לנו רק נשק פיזי, יש לנו גם נשק רוחני.

בספר התהילים נאמר: "אלה ברכב ואלא בסוסים ואנחנו בשם ה' אלוקינו נזכיר." "נרננה בישועתך ובשם אלוקינו נדגול."

הנשק שלנו הוא זכות המצוות אותן אנו מקיימים. במיוחד מבצע תפילין1 והמבצעים האחרים, כולל גם שמירת כשרות בצה"ל.

ובכלל, אין זכות גדולה יותר מעצם ההגנה על ארץ הקודש ועל עם ישראל היושב בה, עד כדי כך שהחיילים מעמידים את חייהם בסכנה! רק בזכות זו מגיע להם לראות ניסים גלויים!

והלוואי שבין אותם ניסים יהיה גם הנס שהמנהיגים ימלאו את השליחות הקדושה המוטלת עליהם ויסיימו את המבצע בהצלחה.

לא לעצור באמצע ניתוח!

אפילו אם נאמר שהיה מקום לדין ודברים האם לצאת למבצע, אבל אחרי שכבר פתחו במבצע והכניסו את צה"ל למצב בו הם נמצאים היום, מוכרחים לסיים את הפעולה בשלימותה.

משל למה הדבר דומה? לאדם פחדן שנכנס לחדר ניתוחים ורואה שרופאים מתחילים לבצע ניתוח לחולה. ברגע שהוא יראה את טיפות הדם הראשונות, הוא יתחיל להתחנן אל הרופאים להפסיק את הניתוח, לחכות עד שהפצע יתאחה ואז להמשיך שוב בניתוח... שכן כיצד אפשר לנתח כשדמו של החולה נשפך?

מובן לכל אחד מה יאמרו הרופאים על רעיון שכזה!

הנמשל הוא המצב הבטחוני של מיליוני היהודים הגרים בארץ הקודש.

אחרי שהתחילו בניתוח אחד, בא "איש הירא ורך הלבב" וביקש להפסיק באמצע הניתוח כי צריכים לעשות אסיפה, לברר מה דעת כולם, לשאול בעצת אומות העולם... וכך אירע בניתוח השני והשלישי. כעת אנו נמצאים כבר באמצע הניתוח הרביעי, ועדיין יש כאלו החושבים שכדי להגיע לשלום עדיף להימנע מהטיפול מציל החיים ולהספיק באמצע הניתוח, אחרי שנפלו מאות קורבנות!

איך מאפשרים לערוך ניסויים כאלו בנוגע למיליוני יהודים? הרי כבר שלוש פעמים ראו שהתנהגות כזו גרמה לצרות צרורות!

וכאמור, אותו מצב חוזר על עצמו בדיוק! כמובן שזה לא בדיוק במאת האחוזים, אבל הרעיון די זהה. אותם אנשים טוענים את אותן הטענות שצריכים להתחשב בלחץ הבינלאומי ולא להתנהג כמו "עם לבדד ישכון", וכביכול זו תהיה הדרך להביא שלום, צדק ויושר לאיזור!

מה יאמרו אומות העולם?

ישנם כאלו החוששים מתגובתם של אומות העולם, במיוחד בשל העובדה שהם מספקים לארץ ישראל ממון, נשק וכיוצא בזה. האמת היא שאפילו הגויים רוצים שנסיים את הפעולה בשלימותה, אלא שהם לא רוצים שיפרסמו זאת כדי אז יהיה עליהם להתנצל, להעמיד פנים כאילו הם כועסים, וכולי.

ולכן, כל האחריות מוטלת על אותם מנהיגים שבידם נתונה היכולת להחליט על סיום המלאכה. הניתוח כבר בעיצומו – עליהם לסיים אותו.

ואם הם לא יעשו זאת, יהיה זה כמו הכשלון שהיה במלחמת יום כיפור, כפי שראש הממשלה דאז הודתה שבמשך כל ימי חייה היא לא תסלח לעצמה על כך שהיא העדיפה את שיקולי המדינאים לעומת דעת אנשי הצבא, ובמשך כל ימי חייה היא תזכור את ההרוגים והפצועים שנפלו כתוצאה מאותו כשלון!

מה אנחנו יכולים לעשות

.. כל האמור לעיל היה רלבנטי בעיקר עבור אלו שיכולים להשפיע בנידון. אבל יש עניין נוסף שכל אחד ואחת חייב לעסוק בכך – להוסיף בתורה, בתפילה ובצדקה לזכותם של חיילי צה"ל ולזכותם של המנהיגים שיוכלו לעמוד בנסיון ולסיים את הפעולה בשלימות ובזריזות הכי גדולה.

מן הראוי לנצל את הימים עד לשבעה עשר בתמוז כדי לערוך התוועדויות בהם יעסקו ברבים בלימוד תורה, תפילה וצדקה; וכאשר משיח צדקנו יבוא ניתן יהיה להמשיך לערוך אותם גם בתקופת שלושת השבועות, שכן אז ימים אלו ייהפכו לששון ולשמחה ולמועדים טובים.

בקרו במדור המעוצב והחדש על הרבי