מנדי הכט, COLlive

7 חב"דניקים ששרדו תאונת דרכים קשה נפגשו בשכונת קראון הייטס לציון יום השנה  ה-45 לנס שלהם. 

היה זה בז' תמוז תשכ"ט כאשר תשעה בחורי ישיבה חב"דיים נסעו לבוסטון כדי להשתתף בשמחת החתונה של הת' אלחנן גיירסניקי. בנסיעה חזרה, בסמוך לשעה 4 לפנות בוקר. כולם היו עייפים ונימנו לנוח, כאשר לפתע משאית שהגיחה משום מקום פגעה בעוצמה רבה ברכב הבחורים.

נהג המשאית, הצליח להאט כדי להימנע מהתנגשות, ניסה לסטות שמאלה, אך פגע  בפגוש האחורי השמאלי של הרכב בעוצמה. רכב הבחורים הסתובב במהירות מספר פעמים על הכביש, ושריפה פרצה ברכב.

שלושה בחורים שישבו בספסל האחורי של המכונית נפגעו קל יחסית וזחלו במהירות מהרכב, וכך גם נוסעים נוספים, אך הנוסעים האחרים נלכדו ברכב, כאשר הדלת האחורית לא נפתחה מבפנים, והאש החלה להתפשט באיזור מיכל הדלק. 

האש הגיעה לרציפת המכונית, ושלושה הבחורים היו עדיין בפנים: שלום בער לויטין, יוסל מינקוביץ ולייבל קפלן, בעוד שכפתורי הדלת נמסו והם לא יכלו לפתוח את הדלתות מבפנים. 

הלהבות הלכו וגדלו, ואחד הבחורים התאשת, זינק אל המכונית הבוערת, והצליח בדרך ניסית לפתוח את הדלת. באורח נס, כל שלושה התגלגלו החוצה בשנייה האחרונה, כשהלהבות אוחזות בבגדיהם. הם ירדו במהירות לכביש, מתגלגלים שוב ושוב כדי לכבות את השריפות. שניות לאחר מכן, המכונית נבלעה לחלוטין בלהבות.

הם ספרו שמונה בחורים, והבחור התשיעי נעלם... רק לאחר דקות ארוכות, התברר כי הוא יצא מצידו הימני של המכונית, טיפס מעל גדר הכביש, רץ במורד הגבעה, וטיפס חזרה כדי להצטרף לחבריו שחששו לגרוע מכל. 

למקום נהרו רכבי משטרה, כיבוי אש, ואמבולנסים רבים. אחד מהניצולים, נזכר שאחד מהשוטרים בזירת אירוע אמר לו: "אתה חייב להיות העם הנבחר, כי אני אף פעם לא ראיתי מישהו שרד ככה מכונית בוערת".

שלושה מהבחורים שספגו פציעות משמעותיות נזקקו לטיפול מיידי. יוסל מינקוביץ עזב את בית החולים לאחר מספר שעות עם תחבושות ענק שהותירו כוויות רבות שלו. לייבל קפלן נשאר בבית החולים למשך מספר ימים, ואילו ששת האחרים נבדקו בזירה ושוחררו. שלום בער לויטין היה מאושפז במשך יותר משבועות. הכוויות על פניו היו רציניות, והוא עמד חודש לפני חתונתו. 

* * * 

לאחר תפילת מנחה ב-770 (כמה שעות לאחר התאונה), הרבי התעניין אצל המזכיר הרב לייבל גרונר בתאונה ובמצבם של פצועים. הרבי הקשיב ואמר: "נראה שזה אירע אתמול כאשר חילקנו ביאורים על השיחה משבת שעסקה באש". 

זמן קצר לאחר מכן, הרבי הורה לרב חודקוב לתת לכל אחד מהבחורים עותקים מהשיחות שהיו בעריכה. בפתק בכתב יד למזכירות, הוסיף הרבי: "לתת לכל אחד מהם תמליל עם התוספת של ברכה, החלמה מהירה ושלמה ושהם צריכים חסידים יראי שמים ולמדנים, כמו האדמו"רים שלנו, ושהם צריכים להיות עשירים".

יומיים לאחר מכן, ביום חמישי בבוקר, הבחורים הגיעו ל-770 לומר את ברכת "הגומל" במניינו של הרבי. כשהרבי ראה את יוסל מינקוביץ והתחבושות הרבות שלו, פניו לבשו הבעה כאובה מאוד, מה שמעיד עד כמה האירוע השפיע עליו. 

בהתוועדות שבת בעקבות התאונה, פרשת בלק תשכ"ט, הרבי הזכיר את הפרשה המזעזעת, והזכיר את השיחות עם התוספות שהודפסו באותו הלילה.