תשובה: טלית ותפילין: בשעת הדחק אפשר להניחן אפילו לפני עלות השחר, ולברך עליהן כשיגיע הזמן 'משיכיר' (להרבה דעות: שעה לפני הנץ החמה), כשימשמש בהן: היחיד - בין ישתבח ליוצר (אפשר להכריז לפני 'ברוך שאמר' על הפסקה קטנה בשתיקה לשם כך), והחזן - אחרי תפילת העמידה בלחש.

פסוקי דזמרה: בפשטות, זמנם הוא מעלות השחר בלבד. ויש מקילים לאומרם גם קודם לכן.

קריאת שמע: לכתחילה 'משיכיר' (בדיעבד יצא אם קראהּ מעלות השחר) עד סוף 'שלוש שעות' (בימים אלה בת"א לפי אדמו"ר הזקן 9:05, ולפי המגן אברהם: 8:10). עד סוף 'שעה רביעית' יכול לקוראה בברכותיה. ויש מקילים בדיעבד כל היום.

שמונה-עשרה (עמידה): בעיקרון, הזמן המועדף הוא עם הנץ החמה, ובדיעבד או בשעת הדחק מעלות השחר. זמנה לכתחילה עד ארבע שעות, ובדיעבד עד חצות היום. אחר-כך, לרוב הדעות ניתן רק להתפלל כ'תשלומין' לשחרית אחרי ה'עמידה' של מנחה.

יש לימודי זכות על המאריכים בתפילה ומתפללים מאוחר, וגם מהם דרש הרבי מליובאוויטש שלפחות יתחילו קודם חצות. זמן התחלת התפילה המאוחר של חסידי חב"ד בשחרית של שבת, בשעה 10 בערך, הוא על-פי מנהג והוראות רבותינו, וקשור עם לימוד החסידות וההכנות לתפילה. כמובן, קוראים לפני-כן קריאת שמע בזמנה.

מקורות: ראה שו"ע אדמו"ר הזקן סי' יח ס"ז, ל ס"ג, נח ס"ב-ח. פט ס"א-ב.ט. לקט הקמח החדש סי' נא ס"ק ט. אג"ק ו,שנד. ה,שיב. 'תורת מנחם' ח"ה עמ' 144-147. קובץ 'התמים' סיוון תשס"א ואילך, וש"נ.