הכל הכל הכל שלך היא!  
 
היום, יום ח' סיון תשע"ד, יצא בעלי מביתר עלית ליום עבודה בירושלים. בדרך הוא ראה מודעת אבל מאוד גדולה שבישרה את הבשורה המרה "אבד חסיד מן הארץ". אבי אבי רכב ישראל ופרשיו. חזרתי מהעבודה עשיתי "קריעה" וזעקתי ברוך דיין האמת.

באותם רגעים שמעתי את קולו הנעים של אבא הרב צבי אייזנבך וראיתי את החיוך שהיה מחמם לי את הלב.

חשתי בזמן הקריעה קרע שלא יאוחה כקרע שהיה בליבי השסוע. חשתי שאני רוצה לעשות למען הרב, את הכל, וזה היה המירב שהיה בידי באותו רגע.

נזכרתי בדברי חז"ל: "העומד על המת בשעת יציאת נשמה, חייב לקרוע הא למה דומה? לספר תורה שנשרף (שבת קה)". גופו של היהודי הוא הקלף של ספר תורה, המצוות והמעשים טובים שלו – המה אותיות ספר התורה. אמנם חז"ל התבטאו שהדבר "דומה" לספר תורה שנשרף אבל בשבילי היום נשרף ספר תורה אמיתי!

עליתי לארץ ממרוקו בשנת 1964, בת 9. יתומה מאב שנהרג בתאונת דרכים למעברת אזבסטונים בירושלים. זיכה אותי הבורא להתחנך בבית ספר חב"ד אזבסטונים, בניהולו של אבי היקר הרב צבי אייזנבך זצוק"ל.

אני לא יכולה לשכוח את החיוך והמבט החם של היום הראשון בבית הספר ערב חג הפסח. יחד עמי נרשמו 3 אחיות נוספות אחת גדולה ממני ושתיים יותר צעירות.
אבא, הרב צבי, ראה את אמי האלמנה והבנו מיד שהרב אייזנבך אומר לעצמו שליתומים ואלמנות צריך לתת מעל ומעבר לכל חשבון, כי כך ה' רוצה, ואכן לאורך כל הדרך הרגשתי את היחס החם שהרעיף עלי.

בכיתה ח' פרצה מלחמת ששת הימים. פעם ראשונה שמעתי את המושג "הר הבית" שלא נדבר על ההתרגשות הגדולה שארגנת נסיעה לכותל. בהתחלה ראיתי אבנים, יותר מאוחר הבנתי כמה אבא בשמים אהב אותי ודאג לי ללמוד במסגרת שחיזקה את הקשר לבורא עולם.

סיימתי כיתה ח'. כל שנה למדתי שיר חדש מפרק בתהילים של הרבי. המנהל היה מקליט את השיר, אני הקשבתי למדתי את השיר ודאגתי ללמד את תלמידי בית הספר את השיר. בשבת האחרונה פרשת "בהעלותך" קראתי תהילים, הגעתי לפרק נה שבו מופיעים הפסוקים "פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי השלך על ה' יהבך... ואני אבטח בך". לא אשכח את ההתלהבות והקדושה באמירת פסוקים קדושים אלה וגם את השיר יפרח בימיו צדיק... והניגונים...

התקבלתי לסמינר בית יעקב הישן בזכותך. דאגת שאתקבל בלי שום בעיה, רק שבאחד הימים כל הכיתה הפריעה והמורה דאגה לזרוק אותי מהכיתה (על לא עוול בכפי). עזבתי את ביה"ס והלכתי לכיוון שוק מחנה יהודה נכנסתי לבית הספר חוות הנוער הציוני. נרשמתי והתקבלתי.

אבל אז, כמו אליהו הנביא, רק יצאתי משטח ביה"ס נפגשנו ושאלתי בשלומי, ודאגתי לספר לך: המנהל, זרקו אותי מהכיתה ואני לשם לא חוזרת... נרשמתי לביה"ס חילוני. המנהל היה המום. למחרת נפגשנו בסמינר. אחרי שהוא שוחח עם כל הגורמים שדאגו להתנצל לפני.

הרב דאג שיהיו לי הכנסות כספיות שאוכל לשלם הוצאות שכר לימוד. בגיל 16 התחלתי לעבוד בבית הספר ולא פעם דאג הרב שארכז פעילויות חברתיות בשבתות.
הגיע גיל השידוכים הרב לא נרגע עד שחיתן אותי עם בעלי ציון שי'.

יום אחד הרב קרא לי לביה"ס ואמר לי שיש בחור שהגיע ארצה ועומד לחזור לארה"ב. נפגשנו. בסוף השיחה המנהל שאל נו, איך היה.. וסיפרתי לו שסיכמתי עם הבחור שנשאל את הרבי בפגישה זו. המנהל אמר לי מתוך דאגה אמיתית שזה לא כ"כ פשוט האם החלטתי שזה הבחור. לא הבנתי אז את המשמעות. אחרי 3 שבועות קבלתי מכתב מהרבי שמברך אותנו שנזכה לבנות בית נאמן על יסודי התורה והמצווה. ואכן הכל התנהל ע"פ רוח החסידות המנהל ניהל את החתונה ודאג להרגיע את אמא שלי שבעז"ה נסתדר.

3 שנים אחרי החתונה לא ילדתי ושמעתי שאם לא משלמים לשדכן כסף לעיתים יש קפידא. לא בדיוק הבנתי וגם כסף בסכום ששילמו לא היה בנמצא. קניתי ספלים עם תחתיות כ"כ פשוטות והגעתי לרח' אלקנה. ספרתי למנהל וביקשתי סליחה על שלא שלמתי דמי שידוך. הרב חייך ואמר אבא לא לוקח מהבן כסף. באותה שנה נפקדתי ויכולתי לבשר לו בשורות טובות ב"ה.

10 שנים גרתי בכפר אליהו בגדרה. עבדתי כמורה והגעתי לירושלים. אני הולכת לת"ת לרשום את ילדיי ואף ת"ת לא מוכן לקבל אותם. אחד לכיתה א' והשני לכיתה ג'. רשמתי אותם בבית ספר חורב. ושוב, כמו אליהו הנביא ליד מלון המרכז, אני ובעלי מחנים את הרכב. את מי אנו פוגשים? את המנהל. אני מספרת לו את ההשפלות ועוד...

אחרי יום המנהל מתקשר ואומר לי לגשת לת"ת סנהדרין. אמרתי לו שאני לא רוצה בושות והשפלות והרב התעקש שאגש לת"ת סנהדרין.

באיזה מאור פנים קיבל אותנו מנהל ת"ת, וב"ה התקבלו. רק כשהילד הבכור הגיע לגיל מצוות והמנהל התחיל לרוות נחת מהנער. הוא סיפר לי על המאבק שהוא ניהל עם הנהלת הת"ת האם לקבל את ילדי המשפחה שבאה ממרחקים, והמנהל היה נחוש ואמר שילד כזה יפאר את הת"ת ושכנע אותם בדרכו המיוחדת.

אמרתי למנהל אם הייתי יודעת שהם קיבלו אותו בחסד לא הייתי מכניסה אותו לשם. הוא ענה לי שזו הסיבה שהוא לא גילה לי. ב"ה בזכותו הם היום תלמידי חכמים גדולים עוסקים בתורה ולא מפסיקים לשיר ולהרגיש את דברי האור החיים הקדוש על פרשת בחוקותי "אין טוב אלא תורה", שאם בני אדם היו מרגישים במתיקות ועריבות התורה היו מתלהטים אחריה ולא יחשב בעיניהם מלוא עולם כסף וזהב למאומה, כי התורה כוללת כל הטובות שבעולם.

המנהל, רציתי לספר לך שהילדים שלי שמעון ומיכאל ובתי שלומית שתחי' שנשואה לאברך יושבים ולומדים תורה ומתלהטים אחריה. נכדי ונכדותיי לומדות בבית יעקב נכדי בת"ת ואנו לא מפסיקים להודות על הזכות שנולדו בבתים של תורה.

והכל הכל הכל שלך הוא!

הם חשים באופן ממשי את מתיקות התורה. בתהלוכה בל"ג בעומר האחרון הם סיפרו לי על הלוליין שלא נופל כי הוא מחובר בחוט כלפי מעלה והם אמרו שמי שמחובר לבורא עולם לא נופל. את זה קיבלו ממך המנהל.

במשך 40 שנות עבודתי כמורה מחנכת, השתדלתי להעביר את המסרים שקבלתי ממך המנהל, ורציתי לספר לך שבתים שלמים בארץ נבנו על יסודי התורה, בזכות החינוך שקבלתי ממך. דמות שלא מאיימת, דמות שהקרינה אהבת תורה ושמחה, והצלחת להדביק אותנו בה ובדרך שחנכת אותי כך הרעפתי אני לתלמידותיי.

תמיד קראתי לך "המנהל", עד היום האחרון שפגשתי אותך ברח' ברים אצל הבן וכשנפגשנו זה היה כמו פגישה של אב שלא ראה את בנו יחידו החביב לו מאוד-מאוד יותר מעשרים שנה.

לעולם לא אשכח את הסיפורים שסיפרת לנו. לכל סיפור מסר משלו שנחרט עמוק אבל יותר מכך, לא רק דברת וסיפרת אלא בעיקר עשית. המנהל שלנו הגיע לביה"ס בפורים לקיים איתנו את מצוות הפורים, קריאת המגילה. הילדים שלך שיחיו היו חלק מאיתנו. קיימנו את 4 המצוות של החג ורק אחר כך הלכת לשמוח עם בני ביתך.

שלא נדבר על המצה השמורה שקיבלת ממך לחג הפסח, ילדת מעברה שלא הבינה מהי מצה שמורה לא רק הבנו, גם אכלנו אותה בהתלהבות שלא היתה כמותה!

עכשיו, המנהל, עלית מדריגה אחר מדריגה עד שנכנסת להיכל משיח, ושם בטוח אתה יושב עם התנאים והצדיקים וגם עם שבעת הרועים והרבי, ושם אתה בטוח בשמחה.

את מה שלימדת אותי "יפוצו מעיינותיך חוצה" - השגת!

יהי זכרך ברוך "המנהל",
אבי מורי הרב צבי אייזנבך זצוק"ל.

ציון ורוזה חימי (אדרי)
ביתר עילית