מערכת COL
|
יום י"ד סיון ה׳תשע״ד
12.06.2014
הסודות של הסופרים החב"דיים ● פרויקט מיוחד
מה הספר הכי אהוב עליך? איזה ספר שקלת להוציא ובסוף החלטת שלא כדאי? מהם שעות הכתיבה שלך? מי הסופר הכי מוכשר בעיניך? איזה ספר היית מוציא במהדורה שנייה? ● לרגל שבוע הספר, הצגנו 4 שאלות ל-4 סופרים חב"דיים: מנחם ברוד, אהרן-דב הלפרין, מנחם זיגלבוים וזלמן רודרמן הסודות של הסופרים החב"דיים
בכיוון השעון: מנחם זיגלבוים, מנחם ברוד, אהרן-דב הלפרין, זלמן רודרמן (צילומים: ארכיון)
משה בן-חיים
צילומים: מאיר אלפסי, י. בלינקו וארכיון COL
מה הספר הכי אהוב עליך?
הרב מנחם ברוד: "ימות המשיח". זה הספר הראשון והיחיד במידה מסויימת, שמקיף את כל נושאי הגאולה, ומגיש אותם בצורה ברורה ובהירה, שמתאימה לכל הציבור, החל בקורא חסר הידע בנושא, ועד לתלמיד חכם. אני רואה בפועל כיצד 'מתחברים' לספר יהודים מכל המגזרים. יש בספר היקף וסיקור של כל נושא הגאולה בשפה שווה לכל נפש.
מאוד נהניתי לעבוד על הספר. הרבי אמר שכאשר לומדים את ענייני הגאולה, מתחילים 'לחיות' את הגאולה. אני עצמי, ככל שלמדתי והתעמקתי בספרים ובמקורות, התחלתי לחיות את הנושא בצורה חווייתית יותר.
צריך להבין שהלימוד עצמו מבטא את הציפייה. לדוגמה, אם אתה מתכונן לטיול מהנה, אתה עושה הכנה מוקדמת. לימוד השטח, המלצות, התארגנות מראש וכו'. מי שלא מתעניין, זה מעיד שהוא לא מצפה. לכן הלימוד הוא ביטוי לציפייה לגאולה.
הרב מנחם ברוד
זאת ועוד, הציפייה היא עצמה מזרזת את הגאולה משום שכאשר האדם לומד, הוא יודע כיצד לזרז את הגאולה.
בספר "ימות המשיח" יש כמה פרקים העוסקים ב'זירוז הגאולה'. הרבי בשנת תשנ"א הסביר, שבתקופת 'בין המצרים' כשלומדים את ענייני המקדש, זה לא רק מתוך אבלות על החורבן, אלא מתוך חיות מיוחדת שבכך מקרבים את הגאולה.
הרב אהרון דב הלפרין: ללא היסוס: הספר "מעשה ברבי". כיוון שכתבתי עוד ספרים, אני סבור שאני 'אובייקטיבי'. ספר כזה עדיין לא יצא. התגובות מכל גווני הקשת מדהימות, שאני עצמי התרגשתי. היה רב אחד שלא מחב"ד, ואמר ש"אי אפשר לקרוא את הספר הזה, ולא להיות חסיד של הרבי".
אגלה לך חשיפה ראשונית: זה רק הכרך הראשון. בע"ה בקרוב יצאו עוד.
המיוחד בספר, שנבחרו למעלה מ300 סיפורים קצרים וארוכים, שישקפו משהו שידבר לכל שכבות הקוראים: רבני, חסידי, כלל דתי וחרדי. שכל אחד ימצא משהו ש'ידבר אליו'. מובאים בספר סיפורים שיש בהם לימוד, מחשבה והשקפה של הרבי, בצורה שמדברת לציבורים שונים, בתחומי עניין מגוונים, ודגש רב ניתן על האיכות.
מי שרוצה לתת ספר ל'מקורב' שלו, שאינו חבד"י, זה הפצת המעיינות הכי גדולה. אני ממליץ במיוחד לקראת ג' תמוז, להעניק את הספר הזה. גם למשפחה לחיזוק ההתקשרות לרבינו נשיא הדור, זה מומלץ בחום.
הפצת המעיינות. אהרן-דב הלפרין
הרב מנחם זיגלבוים: כל ספר שהשקעתי בו יותר זמן, יותר מאמץ ויותר מחשבה, שלא לדבר על יותר יצירתיות – מדרך הטבע אני קשור אליו יותר ואוהב אותו יותר, ולאו דווקא שהיו אלו הספרים הפופולריים ביותר שנמכרו בשוק. כך למשל הספר "הנסיך השישי" המתעד את שנות ילדותו של כ"ק אדמו"ר הריי"צ.
אמנם אין הנחתום מעיד על עיסתו, אבל חושבני כי מדובר ביצירה ספרותית של ממש, הבנויה מתוך זכרונותיו העשירים של הרבי הריי"צ. זכרונות ספוגים ברגש נוגע ללב, לצד תובנות מרתקות ומסגרת חינוכית מאלפת לדוגמה לכל בית בישראל.
זהו ספר שיש בכוחו לדבר גם אל לבבות של ילדים ונערים – שכן הרבי כותב ומספר את מה שעבר עליו בגיל הילדות והנערות, ובהחלט יש מקום להזדהות ולחיבור הרגשות.
זלמן רודרמן: כולם היו בניי, כמו שאומרים, וקשה לדבר על יותר אהוב או פחות אהוב בין ילדים... אבל אם לדבר על תחושת הסיפוק הגדולה ביותר שמילאה אותי בסיום עבודה על ספר כלשהו (עד כה, לפחות), חושבני שהיה זה בספר 'דרכים נסתרות', עיבוד של 'ספר הזכרונות' של הרבי הקודם.
זלמן רודרמן קונה לבתו ספר בה' טבת
היקף העבודה (כ-650 עמודים) בצירוף העובדה שמדובר באחת מיצירות המופת הספרותיות והחינוכיות הגדולות ביותר בדורות האחרונים (ואני מתכוון כמובן למקור) נתנו לי תחושה ש'עשיתי משהו'.
הציבור דרש
איזה ספר שקלת להוציא ובסוף החלטת שלא כדאי?
מנחם ברוד: יש לי דוגמה הפוכה. הספר "נשמה עם עצמה". בשנים תשמ"ג-תשמ"ד כתבתי בעיתון "כפר חב"ד" סדרה בהמשכים. הייתי אברך צעיר, והרעיון היה להעביר תכנים ורעיונות חסידיים דרך סיפור על לבטים של בחורים לא חב"דיים, שמחפשים את דרכם אל החסידות.
עם השנים שחלפו היתה לי תחושה שזה סוג של 'בוסר', משהו שלא בשל. והנה פתאום, מתברר שבישיבות זה 'רץ'. בני שמואל שיחי' אמר לי: "זה 'הולך' בישיבות. למה שלא תוציא את הפרקים הללו כספר? הציבור אוהב!" וכך הספר יצא לדרך. הספר מאוד הצליח, רק לאחרונה הדפסתי מהדורה חדשה. הספר פתח צוהר לעולמה של חב"ד להרבה אנשים מחוץ לחב"ד, וגם באנ"ש הגיבו שלמרות שהנושאים מוכרים, הספר האיר אותם באור חדש.
אהרון דב: יש לי חומר שאספתי במשך 30 שנה. בתקופת "התרגיל המסריח" שבו כזכור ניסה שמעון פרס להקים ממשלה עם המפלגות החרדיות. סביב הפרשייה ההיא היו תגובות ומכתבים של הרבי, ביחס להתנהלות במחנה שלנו פנימה. במחוזות אחרים היתה חלה "התיישנות", אך בכל זאת אני לא אוציא את הדברים החוצה.
לאחרונה התחלתי להוציא סדרה בעיתון כפר חב"ד שנקראת "מאחורי הקלעים", ובה מופיעים פרשיות שונות גם מאותה תקופה, אך כמובן זה לאחר "צינזור"... עוד סקופ: בקרוב ייצא הספר על סדרה זו.
מנחם זיגלבוים: אצלי זה עובד הפוך: אינני מצליח לממש את מה שאני רוקם וחולם עליו. כמדומני שאין כמעט יום שלא עולה לי בראש רעיון לספר חדש – אך בגלל קוצר הזמן והכוחות, אני לא מגיע לכך. במשך השנים ראיתי הרבה מהרעיונות שהיו לי, שאחרים יישמו אותם בצורה זו או אחרת, ואני בהחלט שמח ומפרגן מכל הלב.
זלמן רודרמן: לא חושב שהיה ספר כזה. אבל יש הרבה מאוד דוגמאות הפוכות דווקא, של ספרים שאני בהחלט חושב שכדאי לכתוב ולהוציא לאור, אך עוד לא היה סיפק בידי לעשות זאת (ואם ירצה ה', עוד חזון למועד).
זמן לכתיבה
מהם שעות הכתיבה שלך?
מנחם ברוד: אני כותב בכל שעה אפשרית, אבל בעיקר אני אוהב את שעות הבוקר המוקדמות או שעות הלילה המאוחרות. אלה שעות שקטות, שבהן יש פחות הפרעות ואפשר להספיק הרבה יותר מבשאר שעות היום. אני גם לא מאמין בציפייה ל'מוזה'. ה'מוזה' באה כאשר אתה מכריח את עצמך לשבת ולכתוב.
אהרון דב: השעות שלי ניגודיות. מצד אחד, מאז שאני עורך את העיתון הראשון, אני קם לפנות בוקר, בזמן שהראש צלול, כשכל העולם נם לו את שנתו. מצד שני, דווקא בשעות הלחץ הגדולות ביותר, אני מפיק את הכי הרבה 'תוצרת'. מדובר על ימי שלישי, שבהם העיתון 'נסגר'. לדוגמה, במשך למעלה משלושים שנה, לא קרה שלא הספקתי לכתוב את "דבר העורך". תמיד השתדלתי לכותבו ברגע האחרון, משום שדברים בארץ משתנים במהירות.
מנחם זיגלבוים: אין שעות קבועות. משימות הכתיבה שלי נעשות בין שלל רב של תפקידים ומשימות שלקחתי על עצמי, הן כמאמן אישי ("קואוצ'ר"), הן כמרצה, הן כעורך ספרותי, וכן בעבודתי פרזנטור של 'שירותי בריאות כללית' – כל זאת לצד היותי בעל ואב במשרה מלאה. ועם זאת, אני מודה לה' על מה שאני מספיק, ומאמין שלו רק הייתי מתמקד יותר, הייתי מספיק הרבה יותר.
זלמן רודרמן: רוב שעות היום, ואין מדובר אך ורק בספרים שלבסוף יוצאים לאור תחת שמי.
מפרגנים לקולגות
מי הסופר הכי מוכשר בעיניך?
מנחם ברוד: ב"ה יש סופרים מוכשרים שתנועת חב"ד מתעשרת על ידם. אציין שניים, בלי לפגוע חלילה באחרים: ר' זלמן רודרמן, שאמנם הוא גיסי, אבל בלי קשר, הוא אחד הסופרים המוכשרים ביותר שלנו, לדעתי, והסופר הד"ר יחיאל הררי, שהתגלה כסופר מאוד מוכשר. עד היום הוא כתב בעיקר בנושאים רעיוניים. בספר החדש שלו על הרבי, שילב תוכן רעיוני עם ביוגרפיה בצורה יפה וחסידית.
אהרון דב: הסופר המוערך שהכרתי בדור האחרון, הוא הרב יהושע דובראווסקי. הוא בעיני הסופר שאף אחד לא יתקרב לרמתו. הוא שילב הווי חסידי, והשקפת עולם מרתקת.
הרב הלפרין במשרדי שבועון 'כפר חב"ד'
בסוד: לא גיליתי אף פעם, אך פעם הוא גילה לי כי הוא לא היה שולח ל"כפר חב"ד" שום מאמר לפני שהרבי עצמו היה עובר על הכל, מגיה, מתקן, ומאשר. היה כותב בצורה מרתקת על חיי החסידים לדוגמא בסמרקנד, בטשקנט. על ההשכלה והמלחמה בה, על המתנגדים והחסידים. היה 'פובליציסט'. על השקפת העולם החסידית וכו'. אני זוכר את אחד המאמרים שלו על המילה "ממש". מאמר חסידי שלם, ואני זוכר אותו עד היום.
אני זוכר בתקופה שחב"ד היתה מותקפת ללא הרף, מאמר שהיה כותב היווה את התשובה הטובה ביותר, וללא התנצחות מיותרת.
הקשר שלנו החל כשתרגמתי מאמרים שלו ל"אידישע היים". אני סבור שגם היום הספרות החב"דית התברכה בסופרים מצויינים.
מנחם זיגלבוים: לכתוב מלל על הדף, זה הכי קל. ובזמננו, שכל אחד יושב מול המסך הלבן של המחשב ויכול לכתוב כל העולה על רוחו ולבו – זה קל. מבחינתי, סופר טוב ומוכשר זה מי שיש לו השפעה באמצעות הכתיבה שלו. סופר שמצליח לגעת בלבבות ובנפשות, להרעיד נים רגשי – הוא הוא סופר מוצלח ומוכשר.
זלמן רודרמן: אם כוונת השאלה היא לסופר בתוך חב"ד, חושבני שעוד לא קם כותב משובח כגיסי ר' מנחם ברוד – לא בעומק, לא בדיוק לא בבהירות ולא בעוצמות. מחוץ לחב"ד המעגל, מטבע הדברים, רחב הרבה יותר ואם מותר לציין גם שם של סופרת, אזכיר את הגב' חווה רוזנברג. ספריה מלאים תבונה, רגש, תובנות יהודיות מאלפות ובעיקר בנויים למופת וכתובים נפלא.
איזה ספר היית מוציא במהדורה שנייה?
מנחם ברוד: את הספר 'ימות המשיח' הוצאתי במהדורה חדשה אחרי 20 שנה. המהדורה הראשונה יצאה בתשנ"ג, ומאז נוסף חומר חדש רחב מאוד. במהדורה החדשה יש יותר מפי שניים וחצי חומרים חדשים! סיכמתי הכול וערכתי את הספר מחדש. ניתן לומר שזה כמו ספר חדש.
את הספר 'שולחן שבת' יש מקום להוציא במהדורה חדשה. מאז שיצא לאור נוספו ב"שיחת השבוע" הרבה שיחות מעובדות של הרבי על פרשת השבוע, ומתבקש להכין כרך שני לכל חלק בחומש.
אהרון דב: עד היום הוצאתי 1560 עיתונים. יש מבינהם שהייתי מוציא בשינוי כזה או אחר, דברים שלא ידעתי אותם מראש.
מנחם זיגלבוים: ספר שאזל מן החנויות ויש לו ביקוש, אות הוא כי הספר הוא טוב, ומצא חן בעיני אדם (ובעיני אלוקים), וזו סיבה טובה בהחלט למהדורה שניה במטרה להגיע לאנשים נוספים שאף הם מבקשים לקבל את הסיפורים, את הרגשות ואת התובנות המובאים בספר. אין ספק שסדרת הספרים הפופולארית שהפכה להיות חלק מכל בית חב"די – "סיפור של חג" – בהחלט מבוקשת שוב ושוב.
זלמן רודרמן: למה רק "מהדורה שנייה"? כל ספריי יצאו לאור ב"ה ביותר משתי מהדורות...
רגע של חרטה
איזה קטע מספר התחרטת שכתבת, או שהיית כותב היום אחרת?
מנחם ברוד: בספרים שכתבתי לא היה קטע מסויים כזה. אולי מספר מילים שעברו עריכה.
בעלון "שיחת השבוע" במהלך השנים והאירועים הרבים שקרו, נכתבו לפעמים דברים שבמחשבה שנייה הייתי כותב אחרת. במיוחד למדתי עד כמה צריך להיזהר כשכותבים דברים שהם ביטוי לאמונה של חסידים, אבל ייתכן שהקוראים יפרשו אותם כאילו הרבי עצמו אמר אותם. אפשר לבטא 'הרגשים' של חסיד, אבל צריך שיהיה ברור מה חסידים אומרים ומה אמר הרבי.
אהרון דב: מכיוון שזכיתי לקבל מהרבי לצד העידוד גם ביקורת, ואם הייתי יודע לא הייתי כותב בצורה שנכתב. הדברים הללו נתנו לי "קו" להמשך הדרך. לדוגמא: נכנסתי פעם ל-770, ניגש אלי הרב יהודה לייב גרונר, ואמר לי: "הרבי ראה אותך במנחה. ושאל כמה כמה יתקרבו לחסידות בגלל פיסקה שלוש במדור "פתגמים קצרים מדא"ח?" היה מדובר שם על פתגם ידוע של הרבי הקודם שהתפרסם ב'ליקוטי דיבורים', בנושא אהבה בין רבי לחסיד. התפלאתי מאוד.
הרי הציטוט הוא מילה במילה מדברי הרבי הקודם? לאחר מכן, הרב חודקוב הסביר לי כך: "כשחסיד נמצא בהתוועדות חסידית, וקורא 10 ק"מ קודם שיחות של הרבי, ו10 ק"מ אחר כך, הוא יבין את האימרה החסידית. אבל כשלוקחים אימרה כזו בנפרד, זה עלול לגרום נזק. מזה למדתי לאורך כל הדרך את ההתייחסות הנכונה. וזה אקטואלי עד היום, כיצד הרבי רוצה שנפעל ונתנהג.
מנחם זיגלבוים: לא זכור לי שהתחרטתי על קטע שכתבתי או הכנסתי בספר. לגבי אפשרות של כתיבה מחדש ובצורה שונה – כשם שאנשים משנים את טעמם במגוון תחומים בחייהם, כך גם במשך הזמן ניתן לחשוב שאולי הייתי כותב בצורה שונה, מעמיקה או שטחית יותר, רגשית או שכלית יותר. אולי הייתי 'עוקף' את הסיפור מגישה אחרת לגמרי. אבל זה עניין של טעם והרגשה, ואיני תוהה על דברים שכתבתי, כי הם היו טובים ונעימים לשעתם.
זלמן רודרמן: אין קטע ספציפי כזה. יש לפעמים שיבושי לשון וטעויות הקלדה שמתגלים לאחר שהספר כבר יצא לאור. רק מי שהוציא אי-פעם לאור ספר מפרי עטו, יודע כמה מכאיב לגלות שיבושים מסוג זה בספרך המודפס.
צילומים: מאיר אלפסי, י. בלינקו וארכיון COL
מה הספר הכי אהוב עליך?
הרב מנחם ברוד: "ימות המשיח". זה הספר הראשון והיחיד במידה מסויימת, שמקיף את כל נושאי הגאולה, ומגיש אותם בצורה ברורה ובהירה, שמתאימה לכל הציבור, החל בקורא חסר הידע בנושא, ועד לתלמיד חכם. אני רואה בפועל כיצד 'מתחברים' לספר יהודים מכל המגזרים. יש בספר היקף וסיקור של כל נושא הגאולה בשפה שווה לכל נפש.
מאוד נהניתי לעבוד על הספר. הרבי אמר שכאשר לומדים את ענייני הגאולה, מתחילים 'לחיות' את הגאולה. אני עצמי, ככל שלמדתי והתעמקתי בספרים ובמקורות, התחלתי לחיות את הנושא בצורה חווייתית יותר.
צריך להבין שהלימוד עצמו מבטא את הציפייה. לדוגמה, אם אתה מתכונן לטיול מהנה, אתה עושה הכנה מוקדמת. לימוד השטח, המלצות, התארגנות מראש וכו'. מי שלא מתעניין, זה מעיד שהוא לא מצפה. לכן הלימוד הוא ביטוי לציפייה לגאולה.
הרב מנחם ברוד
זאת ועוד, הציפייה היא עצמה מזרזת את הגאולה משום שכאשר האדם לומד, הוא יודע כיצד לזרז את הגאולה.
בספר "ימות המשיח" יש כמה פרקים העוסקים ב'זירוז הגאולה'. הרבי בשנת תשנ"א הסביר, שבתקופת 'בין המצרים' כשלומדים את ענייני המקדש, זה לא רק מתוך אבלות על החורבן, אלא מתוך חיות מיוחדת שבכך מקרבים את הגאולה.
הרב אהרון דב הלפרין: ללא היסוס: הספר "מעשה ברבי". כיוון שכתבתי עוד ספרים, אני סבור שאני 'אובייקטיבי'. ספר כזה עדיין לא יצא. התגובות מכל גווני הקשת מדהימות, שאני עצמי התרגשתי. היה רב אחד שלא מחב"ד, ואמר ש"אי אפשר לקרוא את הספר הזה, ולא להיות חסיד של הרבי".
אגלה לך חשיפה ראשונית: זה רק הכרך הראשון. בע"ה בקרוב יצאו עוד.
המיוחד בספר, שנבחרו למעלה מ300 סיפורים קצרים וארוכים, שישקפו משהו שידבר לכל שכבות הקוראים: רבני, חסידי, כלל דתי וחרדי. שכל אחד ימצא משהו ש'ידבר אליו'. מובאים בספר סיפורים שיש בהם לימוד, מחשבה והשקפה של הרבי, בצורה שמדברת לציבורים שונים, בתחומי עניין מגוונים, ודגש רב ניתן על האיכות.
מי שרוצה לתת ספר ל'מקורב' שלו, שאינו חבד"י, זה הפצת המעיינות הכי גדולה. אני ממליץ במיוחד לקראת ג' תמוז, להעניק את הספר הזה. גם למשפחה לחיזוק ההתקשרות לרבינו נשיא הדור, זה מומלץ בחום.
הפצת המעיינות. אהרן-דב הלפרין
הרב מנחם זיגלבוים: כל ספר שהשקעתי בו יותר זמן, יותר מאמץ ויותר מחשבה, שלא לדבר על יותר יצירתיות – מדרך הטבע אני קשור אליו יותר ואוהב אותו יותר, ולאו דווקא שהיו אלו הספרים הפופולריים ביותר שנמכרו בשוק. כך למשל הספר "הנסיך השישי" המתעד את שנות ילדותו של כ"ק אדמו"ר הריי"צ.
אמנם אין הנחתום מעיד על עיסתו, אבל חושבני כי מדובר ביצירה ספרותית של ממש, הבנויה מתוך זכרונותיו העשירים של הרבי הריי"צ. זכרונות ספוגים ברגש נוגע ללב, לצד תובנות מרתקות ומסגרת חינוכית מאלפת לדוגמה לכל בית בישראל.
זהו ספר שיש בכוחו לדבר גם אל לבבות של ילדים ונערים – שכן הרבי כותב ומספר את מה שעבר עליו בגיל הילדות והנערות, ובהחלט יש מקום להזדהות ולחיבור הרגשות.
זלמן רודרמן: כולם היו בניי, כמו שאומרים, וקשה לדבר על יותר אהוב או פחות אהוב בין ילדים... אבל אם לדבר על תחושת הסיפוק הגדולה ביותר שמילאה אותי בסיום עבודה על ספר כלשהו (עד כה, לפחות), חושבני שהיה זה בספר 'דרכים נסתרות', עיבוד של 'ספר הזכרונות' של הרבי הקודם.
זלמן רודרמן קונה לבתו ספר בה' טבת
היקף העבודה (כ-650 עמודים) בצירוף העובדה שמדובר באחת מיצירות המופת הספרותיות והחינוכיות הגדולות ביותר בדורות האחרונים (ואני מתכוון כמובן למקור) נתנו לי תחושה ש'עשיתי משהו'.
הציבור דרש
איזה ספר שקלת להוציא ובסוף החלטת שלא כדאי?
מנחם ברוד: יש לי דוגמה הפוכה. הספר "נשמה עם עצמה". בשנים תשמ"ג-תשמ"ד כתבתי בעיתון "כפר חב"ד" סדרה בהמשכים. הייתי אברך צעיר, והרעיון היה להעביר תכנים ורעיונות חסידיים דרך סיפור על לבטים של בחורים לא חב"דיים, שמחפשים את דרכם אל החסידות.
עם השנים שחלפו היתה לי תחושה שזה סוג של 'בוסר', משהו שלא בשל. והנה פתאום, מתברר שבישיבות זה 'רץ'. בני שמואל שיחי' אמר לי: "זה 'הולך' בישיבות. למה שלא תוציא את הפרקים הללו כספר? הציבור אוהב!" וכך הספר יצא לדרך. הספר מאוד הצליח, רק לאחרונה הדפסתי מהדורה חדשה. הספר פתח צוהר לעולמה של חב"ד להרבה אנשים מחוץ לחב"ד, וגם באנ"ש הגיבו שלמרות שהנושאים מוכרים, הספר האיר אותם באור חדש.
אהרון דב: יש לי חומר שאספתי במשך 30 שנה. בתקופת "התרגיל המסריח" שבו כזכור ניסה שמעון פרס להקים ממשלה עם המפלגות החרדיות. סביב הפרשייה ההיא היו תגובות ומכתבים של הרבי, ביחס להתנהלות במחנה שלנו פנימה. במחוזות אחרים היתה חלה "התיישנות", אך בכל זאת אני לא אוציא את הדברים החוצה.
לאחרונה התחלתי להוציא סדרה בעיתון כפר חב"ד שנקראת "מאחורי הקלעים", ובה מופיעים פרשיות שונות גם מאותה תקופה, אך כמובן זה לאחר "צינזור"... עוד סקופ: בקרוב ייצא הספר על סדרה זו.
מנחם זיגלבוים: אצלי זה עובד הפוך: אינני מצליח לממש את מה שאני רוקם וחולם עליו. כמדומני שאין כמעט יום שלא עולה לי בראש רעיון לספר חדש – אך בגלל קוצר הזמן והכוחות, אני לא מגיע לכך. במשך השנים ראיתי הרבה מהרעיונות שהיו לי, שאחרים יישמו אותם בצורה זו או אחרת, ואני בהחלט שמח ומפרגן מכל הלב.
זלמן רודרמן: לא חושב שהיה ספר כזה. אבל יש הרבה מאוד דוגמאות הפוכות דווקא, של ספרים שאני בהחלט חושב שכדאי לכתוב ולהוציא לאור, אך עוד לא היה סיפק בידי לעשות זאת (ואם ירצה ה', עוד חזון למועד).
זמן לכתיבה
מהם שעות הכתיבה שלך?
מנחם ברוד: אני כותב בכל שעה אפשרית, אבל בעיקר אני אוהב את שעות הבוקר המוקדמות או שעות הלילה המאוחרות. אלה שעות שקטות, שבהן יש פחות הפרעות ואפשר להספיק הרבה יותר מבשאר שעות היום. אני גם לא מאמין בציפייה ל'מוזה'. ה'מוזה' באה כאשר אתה מכריח את עצמך לשבת ולכתוב.
אהרון דב: השעות שלי ניגודיות. מצד אחד, מאז שאני עורך את העיתון הראשון, אני קם לפנות בוקר, בזמן שהראש צלול, כשכל העולם נם לו את שנתו. מצד שני, דווקא בשעות הלחץ הגדולות ביותר, אני מפיק את הכי הרבה 'תוצרת'. מדובר על ימי שלישי, שבהם העיתון 'נסגר'. לדוגמה, במשך למעלה משלושים שנה, לא קרה שלא הספקתי לכתוב את "דבר העורך". תמיד השתדלתי לכותבו ברגע האחרון, משום שדברים בארץ משתנים במהירות.
מנחם זיגלבוים: אין שעות קבועות. משימות הכתיבה שלי נעשות בין שלל רב של תפקידים ומשימות שלקחתי על עצמי, הן כמאמן אישי ("קואוצ'ר"), הן כמרצה, הן כעורך ספרותי, וכן בעבודתי פרזנטור של 'שירותי בריאות כללית' – כל זאת לצד היותי בעל ואב במשרה מלאה. ועם זאת, אני מודה לה' על מה שאני מספיק, ומאמין שלו רק הייתי מתמקד יותר, הייתי מספיק הרבה יותר.
זלמן רודרמן: רוב שעות היום, ואין מדובר אך ורק בספרים שלבסוף יוצאים לאור תחת שמי.
מפרגנים לקולגות
מי הסופר הכי מוכשר בעיניך?
מנחם ברוד: ב"ה יש סופרים מוכשרים שתנועת חב"ד מתעשרת על ידם. אציין שניים, בלי לפגוע חלילה באחרים: ר' זלמן רודרמן, שאמנם הוא גיסי, אבל בלי קשר, הוא אחד הסופרים המוכשרים ביותר שלנו, לדעתי, והסופר הד"ר יחיאל הררי, שהתגלה כסופר מאוד מוכשר. עד היום הוא כתב בעיקר בנושאים רעיוניים. בספר החדש שלו על הרבי, שילב תוכן רעיוני עם ביוגרפיה בצורה יפה וחסידית.
אהרון דב: הסופר המוערך שהכרתי בדור האחרון, הוא הרב יהושע דובראווסקי. הוא בעיני הסופר שאף אחד לא יתקרב לרמתו. הוא שילב הווי חסידי, והשקפת עולם מרתקת.
הרב הלפרין במשרדי שבועון 'כפר חב"ד'
בסוד: לא גיליתי אף פעם, אך פעם הוא גילה לי כי הוא לא היה שולח ל"כפר חב"ד" שום מאמר לפני שהרבי עצמו היה עובר על הכל, מגיה, מתקן, ומאשר. היה כותב בצורה מרתקת על חיי החסידים לדוגמא בסמרקנד, בטשקנט. על ההשכלה והמלחמה בה, על המתנגדים והחסידים. היה 'פובליציסט'. על השקפת העולם החסידית וכו'. אני זוכר את אחד המאמרים שלו על המילה "ממש". מאמר חסידי שלם, ואני זוכר אותו עד היום.
אני זוכר בתקופה שחב"ד היתה מותקפת ללא הרף, מאמר שהיה כותב היווה את התשובה הטובה ביותר, וללא התנצחות מיותרת.
הקשר שלנו החל כשתרגמתי מאמרים שלו ל"אידישע היים". אני סבור שגם היום הספרות החב"דית התברכה בסופרים מצויינים.
מנחם זיגלבוים: לכתוב מלל על הדף, זה הכי קל. ובזמננו, שכל אחד יושב מול המסך הלבן של המחשב ויכול לכתוב כל העולה על רוחו ולבו – זה קל. מבחינתי, סופר טוב ומוכשר זה מי שיש לו השפעה באמצעות הכתיבה שלו. סופר שמצליח לגעת בלבבות ובנפשות, להרעיד נים רגשי – הוא הוא סופר מוצלח ומוכשר.
זלמן רודרמן: אם כוונת השאלה היא לסופר בתוך חב"ד, חושבני שעוד לא קם כותב משובח כגיסי ר' מנחם ברוד – לא בעומק, לא בדיוק לא בבהירות ולא בעוצמות. מחוץ לחב"ד המעגל, מטבע הדברים, רחב הרבה יותר ואם מותר לציין גם שם של סופרת, אזכיר את הגב' חווה רוזנברג. ספריה מלאים תבונה, רגש, תובנות יהודיות מאלפות ובעיקר בנויים למופת וכתובים נפלא.
איזה ספר היית מוציא במהדורה שנייה?
מנחם ברוד: את הספר 'ימות המשיח' הוצאתי במהדורה חדשה אחרי 20 שנה. המהדורה הראשונה יצאה בתשנ"ג, ומאז נוסף חומר חדש רחב מאוד. במהדורה החדשה יש יותר מפי שניים וחצי חומרים חדשים! סיכמתי הכול וערכתי את הספר מחדש. ניתן לומר שזה כמו ספר חדש.
את הספר 'שולחן שבת' יש מקום להוציא במהדורה חדשה. מאז שיצא לאור נוספו ב"שיחת השבוע" הרבה שיחות מעובדות של הרבי על פרשת השבוע, ומתבקש להכין כרך שני לכל חלק בחומש.
אהרון דב: עד היום הוצאתי 1560 עיתונים. יש מבינהם שהייתי מוציא בשינוי כזה או אחר, דברים שלא ידעתי אותם מראש.
מנחם זיגלבוים: ספר שאזל מן החנויות ויש לו ביקוש, אות הוא כי הספר הוא טוב, ומצא חן בעיני אדם (ובעיני אלוקים), וזו סיבה טובה בהחלט למהדורה שניה במטרה להגיע לאנשים נוספים שאף הם מבקשים לקבל את הסיפורים, את הרגשות ואת התובנות המובאים בספר. אין ספק שסדרת הספרים הפופולארית שהפכה להיות חלק מכל בית חב"די – "סיפור של חג" – בהחלט מבוקשת שוב ושוב.
זלמן רודרמן: למה רק "מהדורה שנייה"? כל ספריי יצאו לאור ב"ה ביותר משתי מהדורות...
רגע של חרטה
איזה קטע מספר התחרטת שכתבת, או שהיית כותב היום אחרת?
מנחם ברוד: בספרים שכתבתי לא היה קטע מסויים כזה. אולי מספר מילים שעברו עריכה.
בעלון "שיחת השבוע" במהלך השנים והאירועים הרבים שקרו, נכתבו לפעמים דברים שבמחשבה שנייה הייתי כותב אחרת. במיוחד למדתי עד כמה צריך להיזהר כשכותבים דברים שהם ביטוי לאמונה של חסידים, אבל ייתכן שהקוראים יפרשו אותם כאילו הרבי עצמו אמר אותם. אפשר לבטא 'הרגשים' של חסיד, אבל צריך שיהיה ברור מה חסידים אומרים ומה אמר הרבי.
אהרון דב: מכיוון שזכיתי לקבל מהרבי לצד העידוד גם ביקורת, ואם הייתי יודע לא הייתי כותב בצורה שנכתב. הדברים הללו נתנו לי "קו" להמשך הדרך. לדוגמא: נכנסתי פעם ל-770, ניגש אלי הרב יהודה לייב גרונר, ואמר לי: "הרבי ראה אותך במנחה. ושאל כמה כמה יתקרבו לחסידות בגלל פיסקה שלוש במדור "פתגמים קצרים מדא"ח?" היה מדובר שם על פתגם ידוע של הרבי הקודם שהתפרסם ב'ליקוטי דיבורים', בנושא אהבה בין רבי לחסיד. התפלאתי מאוד.
הרי הציטוט הוא מילה במילה מדברי הרבי הקודם? לאחר מכן, הרב חודקוב הסביר לי כך: "כשחסיד נמצא בהתוועדות חסידית, וקורא 10 ק"מ קודם שיחות של הרבי, ו10 ק"מ אחר כך, הוא יבין את האימרה החסידית. אבל כשלוקחים אימרה כזו בנפרד, זה עלול לגרום נזק. מזה למדתי לאורך כל הדרך את ההתייחסות הנכונה. וזה אקטואלי עד היום, כיצד הרבי רוצה שנפעל ונתנהג.
מנחם זיגלבוים: לא זכור לי שהתחרטתי על קטע שכתבתי או הכנסתי בספר. לגבי אפשרות של כתיבה מחדש ובצורה שונה – כשם שאנשים משנים את טעמם במגוון תחומים בחייהם, כך גם במשך הזמן ניתן לחשוב שאולי הייתי כותב בצורה שונה, מעמיקה או שטחית יותר, רגשית או שכלית יותר. אולי הייתי 'עוקף' את הסיפור מגישה אחרת לגמרי. אבל זה עניין של טעם והרגשה, ואיני תוהה על דברים שכתבתי, כי הם היו טובים ונעימים לשעתם.
זלמן רודרמן: אין קטע ספציפי כזה. יש לפעמים שיבושי לשון וטעויות הקלדה שמתגלים לאחר שהספר כבר יצא לאור. רק מי שהוציא אי-פעם לאור ספר מפרי עטו, יודע כמה מכאיב לגלות שיבושים מסוג זה בספרך המודפס.
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
