צריך לנענע ולזעזע את אמות הסיפים, לנער ולהתנער

כה שח באוזניי חבר יקר שנפשותינו נקשרו זו בזו בשנת ה'קבוצה' ואשר טלפן אליי ספונטנית השבוע, לחזק ולהתחזק: אם בניגוד לכל מה שחשבנו ויכולנו להעלות על דעתנו, עשרים שנה ימלאו לג' תמוז – צריך לנענע ולזעזע את אמות הסיפים, צריך לנער ולהתנער, כולנו כאחד ● ההתעוררות הזו, הוסיף ואמר בלהט פנימי עמוק, חייבת להוביל לכך שד' תמוז לא יהיה אותו דבר, וה' תמוז לא יהיה כמו שהיה וו' תמוז לא יהיה כמו שהיה וכן כל יום ויום ● טורו השבועי של בנימין ליפקין לזעזע את אמות הסיפים

צריך לנענע ולזעזע את אמות הסיפים, לנער ולהתנער

בנימין ליפקין

"ר' אברהם", כתב הרבי לחסיד הנמרץ ר' אברהם פריז, חודשים אחדים לאחר יו"ד שבט תש"י, "מ'דארף צוריק אראפברענגען דעם רבי'ן". והקריאה המעוררת הזו מתנוססת על הכרוזים הרבים הפרושים בכל רחבי הארץ לקראת עצרת הענק ביד אליהו, וכמו קוראים להמוני אנשי שלומנו, חסידי חב"ד, די בכל אתר ואתר: עורו אחים, חושו! עשרים שנה לג' תמוז ואסור לנו להישאר אדישים!

ההתנערות מהאדישות יכולה להוביל למחוזות של ייאוש וחידלון. מי היה מאמין שבעוד פחות משלושה שבועות ימלאו עשרים שנה לאותו יום נורא. אז נדהמנו כולנו שהעולם כולו, בניגוד מוחלט להיגיון החסידי ולרגש שבער בעצמותינו, לא עצר מלכת. וכעת?! עשרים שנה עולם כמנהגו נוהג!

אבל אם על התקשרות לרבי אנו מדברים – שומה עלינו: נלכה באורחותיו. להיצמד להוראותיו הקדושות, ללמוד ולדבוק בשיחותיו הקדושות ולא לסטות מהן כמלוא נימה. הרבי העניק בידינו שולחן-ערוך לימים שלאחר ההסתלקות וצייד אותנו בכלים של התקשרות גם לימי חושך כפול ומכופל, בעיקר בכל השיחות הקדושות שנישאו במשך השנה שלאחר יו"ד שבט תש"י. ומעל לכל חרט הרבי על לוח לבנו, ב'היום יום', שהוא, "לוח אור זרוע לחסידי חב"ד": "טובה פעולה אחת מאלף אנחות".

כה שח באוזניי חבר יקר שנפשותינו נקשרו זו בזו בשנת ה'קבוצה' ואשר טלפן אליי ספונטנית השבוע, לחזק ולהתחזק: אם בניגוד לכל מה שחשבנו ויכולנו להעלות על דעתנו, עשרים שנה ימלאו לג' תמוז – צריך לנענע ולזעזע את אמות הסיפים, צריך לנער ולהתנער, כולנו כאחד. ההתעוררות הזו, הוסיף ואמר בלהט פנימי עמוק, חייבת להוביל לכך שד' תמוז לא יהיה אותו דבר, וה' תמוז לא יהיה כמו שהיה וו' תמוז לא יהיה כמו שהיה וכן כל יום ויום.

וככל שהדברים הללו נכונים ומעוררים, כולנו מכירים את עצמנו. שגרת החיים האופפת אותנו, טרדות היומיום, כל חד לפום שיעורא דיליה – כל אלו חזקות וגוברות יותר על פני כל התעוררות חיובית כזו או אחרת. אפשר להתרגש, ניתן אפילו לדמוע. אבל ההמשך בא, כשנשטפים אל ההוויה הקיומית החזקה יותר מכל זאת. בדיוק על כך מדובר בתניא ובחסידות, בביאור דברי רבי יוחנן במסכת ברכות, "ולוואי שיתפלל אדם כל היום כולו" - מתוך מגמה לשמר את אותה התעוררות שפוקדת אותו בשעת התפילה על פני כל היום.

הדרך לתעל את ההתעוררות הזו אל מעבר לסטנדרטים של התרגשות רגעית – בידינו. עצרת ההכנה הגדולה שנכונה לאנ"ש והתמימים, ימים אחדים לפני ג' תמוז, אמורה לפי כל מה שמתוכנן להיות בה, לספק לנו את הכלים להתרומם טפח וטפחיים מעל הקרקע ולהביא לתמורה של ממש גם בימים הבאים. כי אנן פועלי דיממא.

אל לנו להביא ממרחק לחמנו. כולנו זוכרים את ההתעוררות וההתרגשות הגדולה שהיו מנת חלקנו בסיום הרמב"ם ה-30 ביד אליהו. איש אינו יכול להתכחש להתרוממות הלב באותו מעמד כביר. אי אפשר גם שלא להתפעם מהתנופה האדירה שחולל המעמד הזה ללימוד הרמב"ם. העצרת הקרובה, ביום חמישי כ"ח בסיון – יום זכאי ומסוגל בו הגיעו כ"ק אדמו"ר זי"ע, איש וביתו, לחצי כדור התחתון – נישאת על כפי אותה הצלחה וארגונה מסור בידי אותם מארגנים נמרצים שאחד הוא מאוויים. בלתי לרבי לבדו.

*

באחד מאלפי הרגעים הבלתי נשכחים של היום המר והנמהר, ג' תמוז תשנ"ד, כשעתיים או שלוש לפני צאת הארון ותחילת מסע ההלוויה, את הדממה המעיקה ששלטה בחזית 770 (ובניגוד לרושם שהשתרש בטעות, ב-770, ככל הנראה בשונה אולי ממקומות אחרים בעולם, לא שרתה באותן שעות אלא דממה מעיקה), בעוד ההמון גודש את השדרה – נפוץ לאלפים מנשר מאת אגודת חסידי חב"ד העולמית.

אותו מנשר נפתח במילים המצמררות: "כ"ק אבינו אדוננו מורנו ורבנו ציוונו לסדר העניינים בשעה מרה זו" והסתיים בקריאה מפלחת לבבות: "טייערע ברידער און שוועסטער, לאמיר זיך האלטן צוזאמען".

טייערע ברידער און שוועסטער, אחים ואחיות יקרים, הבה ניפגש אפוא בעצרת הגדולה, נחזיק ונחזק עצמנו יחד, לקראת העלייה לציונו הקדוש של הרבי ביום ההילולא.

הצטרפו עכשיו לכל החדשות החמות של 'קול חב"ד' בווטסאפ

למקרה שפספסתם

הוסף תגובה

0 תגובות

נצפה באתר

עוד באתר