מערכת COL
|
יום י"א סיון ה׳תשע״ד
09.06.2014
איך אפשר לקבל את משפחתו של בן הזוג?
כשאנו בוחרים להתחתן, אנו בוחרים (בלי שנרצה דווקא…) גם את המשפחה של החתן או הכלה שבחרנו. מדי פעם אני מקבלת פניות מזוגות שמתארים כי זו בדיוק הבעיה שלהם. המשפחה של בן או בת הזוג. למשל, "אני לא יכול לסבול את המשפחה שלה! הם כל הזמן נדחפים, מציקים, מעירים..". כיצד אם כן, ניתן להסתדר עם המשפחות השונות? ● איך אפשר לקבל את משפחתו של בן הזוג? מה עושים עם הפערים והשונויות? וכיצד כל אלו לא פוגעים בקשר הזוגי? ● באדיבות אתר 'בית-חב"ד' משפחתו של בן הזוג
(צילום אילוסטרציה: MICHAL WEISS)
אודליה מימון
כשאנו בוחרים להתחתן, אנו בוחרים (בלי שנרצה דווקא…) גם את המשפחה של החתן או הכלה שבחרנו. מדי פעם אני מקבלת פניות מזוגות שמתארים כי זו בדיוק הבעיה שלהם. המשפחה של בן או בת הזוג. למשל, "אני לא יכול לסבול את המשפחה שלה! הם כל הזמן נדחפים, מציקים, מעירים..".
כיצד אם כן, ניתן להסתדר עם המשפחות השונות? איך אפשר לקבל את משפחתו של בן הזוג? מה עושים עם הפערים והשונויות? וכיצד כל אלו לא פוגעים בקשר הזוגי?
אפתח בסיפור קיצוני מעט. לפני זמן מה פנתה אלי אישה יקרה, נשואה כ-3 שנים. היא סיפרה שההורים של בעלה מעולם לא חיבבו אותה יותר מדי. אך הבעיה המרכזית איננה זו שהם אינם מחבבים אותה, אלא חמור מכך, הם משוחחים על כך עם בעלה ואומרים לו שוב ושוב שהיא, לדעתם, אינה ראויה לו, ולא מספיק "לרמתו".
המקרה הזה הוא בעיני המסמן את האבחנה והגבול הברור בין הקשר עם המשפחה לבין שמירה על הזוגיות שלנו. לא ייתכן מצב שבו הורים ינסו לסכסך (זו המילה הכי עדינה שמצאתי…) בין בני זוג. כאן הזוג (או במקרה הזו הבן) צריך לשים את הגבול הברור ואפילו החריף.
"אני לא מוכן לשמוע דברים אלו על אשתי", או להפך, "אינני מוכנה להקשיב לדיבורים הללו על בעלי". זו זכותכם ואולי אפילו חובתכם לומר זאת. אלא שלעיתים זה קשה. האישה שפנתה אלי סיפרה בהמשך, כי בעלה טוען שהדברים אינם משפיעים עליו, ויתרה מכך, הוא חש זאת כמעין "כיבוד הורים" בכך שהוא משוחח איתם.
אך חשוב שנדע ונבין כי כיבוד הורים לא אומר שאנו צריכים לאפשר להם לפגוע בנו ופרק את המשפחה שלנו. גם כאשר נדמה לנו שאין לכך שום השפעה עלינו בסופו של דבר, הנפש סופגת וקולטת.. ואיננו יודעים עד לאן, והאם או אולי זה כן יכול לחדור ולהשפיע. שיחות מסוג כזה יש לחתוך ויפה שעה אחת קודם.
ומעבר לכך, בקשר המשפחתי ישנם תחומים נוספים שיכולים להפריע לנו, על אף שהם אינם פוגעים באופן ישיר בזוגיות. למשל אישה שכועסת כי במשפחתו של בעלה לא מתחשבים ברמת שמירת הכשרות שלהם, או בעל שכועס על משפחתה של אשתו שמתקשרת אליהם יותר מדי… וכדומה.
במצבים אלו, שמבטאים את השוני והפער (הנורמלי והטבעי…) בין המשפחות השונות, נדמה כי ההתמודדות צריכה להיות יותר "עדינה". כלומר, כמה שיותר לחזק את עצמנו מבפנים וכמה שפחות להעיר, לבקר, או לעשות מזה עניין משפחתי רחב מבחוץ.
ככל הנראה לא נוכל לשנות אותם, אך מה שנוכל זה להעצים את עצמנו מבפנים אל מול השונויות והפערים הללו. זה יכול להתבטא בכך שאם משפחתו של בעלך לא שומרת כשרות ברמה שאתם מעדיפים, במקום לכעוס ולרטון אפשר לנסות להזמין אותם אליכם או אפילו להציע להביא אתכם חלק מהאוכל. או למשל, כשהמשפחה מתערבת יותר מדי, כדאי לנסות בעדינות (ועדיף שהבן שלהם יעשה זאת ולא הכלה…), לקצר את השיחות, למתן ביקורים ולשתף רק בדברים שמתאימים ונראים לכם. וכמו כן, ואולי הכי חשוב כמה שפחות לקחת ללב.
חשוב לנסות לבנות בתוככם גבול שמירה פנימי שמונע מאמירות מסוימות או התנהגויות לחדור אליכם פנימה. אל תתנו לכל אמירה, התנהגות או תגובה לא במקום לערער אתכם. חיזוק הביטחון שלכם יחד, ושל כל אחד באופן אישי, יעניק כוח ושלווה להתמודד עם ההבדלים והקשיים הללו, מתוך חוסן פנימי, בטחון וכוח.
חשוב שנזכור כי זה באמת לא אישי. והם לא נגדכם. זה אופי שהם בנו ועיצבו עם השנים… העיקר הוא שאתם תהיו מספיק "ביחד" מול התמודדות זו, בטוחים בדרככם, משוחחים על כך בפתיחות, וכמה שניתן דנים לכף זכות.
עניין נוסף וחשוב לא פחות. גם אם נורא מעצבן אותך למשל שמשפחתו/ה מתערבת לך בחינוך הילדים, אל תשתמש/י במילות גנאי. חשוב לשתף את בן הזוג, לשוחח יחד ולחשוב על דרכי התמודדות, אך מעבר לכך, השימוש במילות גנאי "אמא שלך כזו…", "אחותך היא…."- עלול לפגוע, להכעיס, וליצור מתח ביניכם. זו המשפחה שלו. וזו המשפחה שלה. חשוב לדבר ולשתף, אך לשמור על התבטאויות מכבדות, עד כמה שניתן.
ומהצד השני חשוב להבין כי אשתך או בעלך אינם "נגד" המשפחה שלך. אלא שפשוט קשה לו מול התנהגויות מסוימות. תנסו להבין האחד את השני. לתת מקום מכיל לתחושה. אל תישארו בעמדה שרק מגוננת על המשפחה שלכם. נסו להיכנס לנעלים של בן או בת הזוג שזקוק להבנה שלכם. שזקוק לחוש כי הוא איננו לבד, ואתם מסוגלים להבין אותו.
אני מאמינה כי דווקא תחושה כזו, של ביחד, של הבנה ואכפתיות לתחושות ולהרגשה, תוכל לחזק את הכוח של בן או בת הזוג להתמודד ולקבל את המציאות הזו עם כוחות גדולים יותר.
ולסיום שוב חשוב שנזכור ונאמין כי מה שחשוב באמת זה הבית שאתם בונים! זו הדרך שאתם בוחרים. כך שגם אם בעלך מגיע ממשפחה שאיננה ממש לטעמך, העיקר הוא הבית שאתם בונים כעת, בהווה. וגם אם חינוך הילדים בבית של אשתך לא מקובל עליך, תרפה מזה. העיקר זוהי הדרך המשותפת שאתם בוחרים ומעצבים בבית שלכם.
תאמינו בעצמכם. תעצימו את הכוח הזוגי והמשפחתי בתוככם. זהו בעזרת השם המתכון המנצח להתמודד גם עם דילמות במשפחה…
כשאנו בוחרים להתחתן, אנו בוחרים (בלי שנרצה דווקא…) גם את המשפחה של החתן או הכלה שבחרנו. מדי פעם אני מקבלת פניות מזוגות שמתארים כי זו בדיוק הבעיה שלהם. המשפחה של בן או בת הזוג. למשל, "אני לא יכול לסבול את המשפחה שלה! הם כל הזמן נדחפים, מציקים, מעירים..".
כיצד אם כן, ניתן להסתדר עם המשפחות השונות? איך אפשר לקבל את משפחתו של בן הזוג? מה עושים עם הפערים והשונויות? וכיצד כל אלו לא פוגעים בקשר הזוגי?
אפתח בסיפור קיצוני מעט. לפני זמן מה פנתה אלי אישה יקרה, נשואה כ-3 שנים. היא סיפרה שההורים של בעלה מעולם לא חיבבו אותה יותר מדי. אך הבעיה המרכזית איננה זו שהם אינם מחבבים אותה, אלא חמור מכך, הם משוחחים על כך עם בעלה ואומרים לו שוב ושוב שהיא, לדעתם, אינה ראויה לו, ולא מספיק "לרמתו".
המקרה הזה הוא בעיני המסמן את האבחנה והגבול הברור בין הקשר עם המשפחה לבין שמירה על הזוגיות שלנו. לא ייתכן מצב שבו הורים ינסו לסכסך (זו המילה הכי עדינה שמצאתי…) בין בני זוג. כאן הזוג (או במקרה הזו הבן) צריך לשים את הגבול הברור ואפילו החריף.
"אני לא מוכן לשמוע דברים אלו על אשתי", או להפך, "אינני מוכנה להקשיב לדיבורים הללו על בעלי". זו זכותכם ואולי אפילו חובתכם לומר זאת. אלא שלעיתים זה קשה. האישה שפנתה אלי סיפרה בהמשך, כי בעלה טוען שהדברים אינם משפיעים עליו, ויתרה מכך, הוא חש זאת כמעין "כיבוד הורים" בכך שהוא משוחח איתם.
אך חשוב שנדע ונבין כי כיבוד הורים לא אומר שאנו צריכים לאפשר להם לפגוע בנו ופרק את המשפחה שלנו. גם כאשר נדמה לנו שאין לכך שום השפעה עלינו בסופו של דבר, הנפש סופגת וקולטת.. ואיננו יודעים עד לאן, והאם או אולי זה כן יכול לחדור ולהשפיע. שיחות מסוג כזה יש לחתוך ויפה שעה אחת קודם.
ומעבר לכך, בקשר המשפחתי ישנם תחומים נוספים שיכולים להפריע לנו, על אף שהם אינם פוגעים באופן ישיר בזוגיות. למשל אישה שכועסת כי במשפחתו של בעלה לא מתחשבים ברמת שמירת הכשרות שלהם, או בעל שכועס על משפחתה של אשתו שמתקשרת אליהם יותר מדי… וכדומה.
במצבים אלו, שמבטאים את השוני והפער (הנורמלי והטבעי…) בין המשפחות השונות, נדמה כי ההתמודדות צריכה להיות יותר "עדינה". כלומר, כמה שיותר לחזק את עצמנו מבפנים וכמה שפחות להעיר, לבקר, או לעשות מזה עניין משפחתי רחב מבחוץ.
ככל הנראה לא נוכל לשנות אותם, אך מה שנוכל זה להעצים את עצמנו מבפנים אל מול השונויות והפערים הללו. זה יכול להתבטא בכך שאם משפחתו של בעלך לא שומרת כשרות ברמה שאתם מעדיפים, במקום לכעוס ולרטון אפשר לנסות להזמין אותם אליכם או אפילו להציע להביא אתכם חלק מהאוכל. או למשל, כשהמשפחה מתערבת יותר מדי, כדאי לנסות בעדינות (ועדיף שהבן שלהם יעשה זאת ולא הכלה…), לקצר את השיחות, למתן ביקורים ולשתף רק בדברים שמתאימים ונראים לכם. וכמו כן, ואולי הכי חשוב כמה שפחות לקחת ללב.
חשוב לנסות לבנות בתוככם גבול שמירה פנימי שמונע מאמירות מסוימות או התנהגויות לחדור אליכם פנימה. אל תתנו לכל אמירה, התנהגות או תגובה לא במקום לערער אתכם. חיזוק הביטחון שלכם יחד, ושל כל אחד באופן אישי, יעניק כוח ושלווה להתמודד עם ההבדלים והקשיים הללו, מתוך חוסן פנימי, בטחון וכוח.
חשוב שנזכור כי זה באמת לא אישי. והם לא נגדכם. זה אופי שהם בנו ועיצבו עם השנים… העיקר הוא שאתם תהיו מספיק "ביחד" מול התמודדות זו, בטוחים בדרככם, משוחחים על כך בפתיחות, וכמה שניתן דנים לכף זכות.
עניין נוסף וחשוב לא פחות. גם אם נורא מעצבן אותך למשל שמשפחתו/ה מתערבת לך בחינוך הילדים, אל תשתמש/י במילות גנאי. חשוב לשתף את בן הזוג, לשוחח יחד ולחשוב על דרכי התמודדות, אך מעבר לכך, השימוש במילות גנאי "אמא שלך כזו…", "אחותך היא…."- עלול לפגוע, להכעיס, וליצור מתח ביניכם. זו המשפחה שלו. וזו המשפחה שלה. חשוב לדבר ולשתף, אך לשמור על התבטאויות מכבדות, עד כמה שניתן.
ומהצד השני חשוב להבין כי אשתך או בעלך אינם "נגד" המשפחה שלך. אלא שפשוט קשה לו מול התנהגויות מסוימות. תנסו להבין האחד את השני. לתת מקום מכיל לתחושה. אל תישארו בעמדה שרק מגוננת על המשפחה שלכם. נסו להיכנס לנעלים של בן או בת הזוג שזקוק להבנה שלכם. שזקוק לחוש כי הוא איננו לבד, ואתם מסוגלים להבין אותו.
אני מאמינה כי דווקא תחושה כזו, של ביחד, של הבנה ואכפתיות לתחושות ולהרגשה, תוכל לחזק את הכוח של בן או בת הזוג להתמודד ולקבל את המציאות הזו עם כוחות גדולים יותר.
ולסיום שוב חשוב שנזכור ונאמין כי מה שחשוב באמת זה הבית שאתם בונים! זו הדרך שאתם בוחרים. כך שגם אם בעלך מגיע ממשפחה שאיננה ממש לטעמך, העיקר הוא הבית שאתם בונים כעת, בהווה. וגם אם חינוך הילדים בבית של אשתך לא מקובל עליך, תרפה מזה. העיקר זוהי הדרך המשותפת שאתם בוחרים ומעצבים בבית שלכם.
תאמינו בעצמכם. תעצימו את הכוח הזוגי והמשפחתי בתוככם. זהו בעזרת השם המתכון המנצח להתמודד גם עם דילמות במשפחה…
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
