יצחק כהן

בבואו להסביר את המדרש הידוע, על ה’ערבים’ שביקש הקב”ה מבני-ישראל, לפני שנתן את התורה, לעם סגולתו – אמר הרבי בהתוועדות של חג השבועות תשי”ב, שיאמר פירוש מיוחד, ‘דרוש’, על המדרש הזה, בהתאם למנהגי מדינה זו – לפתוח בדרשות...

בכלל, עם ישראל אוהב ללמוד תורה, שהרי לשם כך הוא נקרא “העם הנבחר”. אבל לפעמים, מצד הטרדות השונות, קשה לעם ישראל ללמוד תורה ולקיים מצוות. לכן, נותן התורה, הקב”ה, רצה ערבים טובים, כאלה שניתן לסמוך עליהם גם בזמנים הקשים, שלא יבואו (הזמנים הקשים).

ולכן, בשעה שנתן הקב"ה את התורה, רצה להיות בטוח תחילה שישראל ילמדו את התורה ויקיימו את מצוותיה, ולפיכך דרש מהם ערבים - "הביאו לי ערבים טובים שתשמרוה ואתננה לכם".

על כך השיבו ישראל ואמרו: "אבותינו עורבים אותנו", כלומר, שאבותינו ילמדו את התורה באומרם: יש לו אב זקן ("ער האט אן אלטן טאטן") היושב ב"מושב זקנים"... דאגות אין לו, במילא יוכל הוא ללמוד גם עבורנו...

הוא (הבן) יפרנס את אביו בממונו, ואביו יירשם ב"חברה משניות", "חברה ש"ס", וכיוצא בזה, ויתעסק בלימוד התורה. עסקים אחרים אין לו לאביו בלאו-הכי - אומר הבן - במילא יהיה לו זמן ללמוד. ואדרבא - כשאביו יירשם בחברה מסוימת ללימוד התורה - יהיה שמח ומאושר יותר, שכן, פעם בשנה או פעמיים בשנה תתקיים מסיבה בין החברים, דבר שיגרום לאביו שמחה מיוחדת.

כאשר לא קיבל הקב"ה את ההורים כערבים - הציעו בני-ישראל - את "נביאינו ערבין לנו":
"נביאינו" - הסבירו - "נביא" מלשון "ניב שפתיים"- פירושו: הדרשנים והמטיפים שלנו, "אונזערע רעדנערס". זאת אומרת, הרבנים שלנו - טענו בני-ישראל - הם "ערבין לנו", הם ילמדו תורה במקומנו...

הוא - הבעל-הבית - ישכור רב, יפרנס אותו על חשבונו, והוא - הרב - יתעסק בלימוד התורה, בה בשעה שהבעה"ב עצמו יתעסק במסחר...

אבל, גם על ה"ערבות" הזו לא הסכים הקב"ה. לא די לו להקב"ה שרבנים ילמדו תורה; הקב"ה רוצה שכל ישראל ילמדו תורה ויקיימו מצוות! אי לכך, דרש הקב"ה מהם ערבים אחרים.

כאשר אמרו ישראל: "בנינו עורבים אותנו", הבנים שלנו הם יהיו ערבים בשבילנו, הם ילמדו תורה: כל זמן שהילדים צעירים הם, ועדיין אינם מוכשרים להתעסק במסחר - חשבו ההורים - ישלחו אותם לתלמוד-תורה, ולאחרי-זה גם לישיבה; אבל כאשר הילדים יתבגרו - אומרים ההורים בלבם - יוציאום משם ויכניסום לתוך עולם המסחר!...

(וברשימה פרטית - בלתי מוגה: מה איכפת לנו - חושבים ההורים - אם בקטנותם ילמדו הילדים בתלמוד-תורה כשר או ישיבה כשרה?! כשיגדלו במקצת נתחיל לחשוב אודות "תכלית", ונשלח את הילדים ללמוד ב"קאלעדזש", או עכ"פ ללמוד אומנות מסוימת כו').
ל"ערבות" הזו הסכים הקב"ה - שכן, אם הילדים ילכו לישיבה בצעירותם, הנה גם כאשר יתבגרו לא ירצו לעזוב את הישיבה, ויישארו ללמוד בה. ויתירה מזה - הילדים ידברו כל כך על לב ההורים, עד שיפעלו גם עליהם, וגם הוריהם יתחילו ללמוד תורה ולקיים מצוות!

תדהמה בארה"ב

העולם היהודי-האמריקאי הוכה בתדהמה: בנה של אישיות יהודית מפורסמת, אשת חינוך וותיקה, המיר את דתו ל"ע, ואם בזאת לא די – הפך הבן-המומר ל'כומר' ה"מסית ומדיח' נגד עמו ודתו.

מטבע הדברים, ביום שמחרת פרסום הידיעה המרעישה, עסקו העיתונים היהודים הגדולים והנפוצים ביותר בפרשה המסעירה, כשבעמוד השער הם מפרסמים ראיון מיוחד של אימו של המומר, אשת "החינוך" הוותיקה...

באותו הבוקר נחטפו כל העיתונים מהדוכנים בשל הראיון המיוחד שהעניקה אותה אישיות מפורסמת לעיתוני הבוקר, כאמור, בעקבות הידיעה המצמררת.

בעוד הקוראים גילו הזדהות מוחלטת באם ובשברונה הגדול, והיו סמוכים ובטוחים שיקראו בראיון מה בדעתה של האם לעשות ולפועל להצלת בנה ולהחזירו למוטב, להפוך כל אבן עד שיחזור בנה המומר לחיק יהדותו ומשפחתו – הגיבה האם בצורה
אם דבר הידיעה המצמררת על מעשהו של הבן הכתה בתדהמה את העולם היהודי – בא הראיון המיוחד עם האם והכה בהם מכה על מכה!

במקום לשמוע את זעקתה של האם היהודייה המתייסרת על בנה האובד שניתק עצמו ממשפחתו ומכלל ישראל ולבקש את עזרת הקוראים במתן עצות ודרכי פעולה להשיב את בנה לחיק יהדותו – הגיבה האם בשיוויון-נפש מוחלט, כאילו לא מדובר בבנה שלה, כאילו מעשהו היה דבר "מובן מאליו, נסלח ונסבל"...: "נו, מה אפשר לעשות", אמרה האם, "היום אי-אפשר לומר לנוער שום דבר!"...

"אנחנו נמצאים במדינה דמוקרטית", הוסיפה האם, "ואסור להורים להתערב ולומר דעה לדור הצעיר; צריכים לתת להם לגדול כרצונם שהרי זוהי התרבות של "המאה עשרים"...
אשת ה'חינוך' הצליחה להרגיז את הקוראים היהודיים. אבל הסתבר שברצותה להדהים את הקוראים – לא בידיעה המחרידה שבנה השתמד ל"ע – אלא שהיא "זכתה" להראות לכולם שגם במקרים קשים כאלה, היא אינה שוכחת שאסור להתנהג "היפך הדמוקרטיה" – גם שהדברים מגיעים לפתחה, למשפחתה.

ואדרבה: זוהי השיטה בחיים, שלא לומר דעה לדור הצעיר, ואין פלא שהוא מתנהג בצורה כזו שהרי בשביל זה הוא נקרא "צעיר"... "אני בטוחה", אמרה האם, "לכשיתבגר יחזור למוטב לעמו ולמשפחתו"...

הסיפור המצמרר הזה אירע בסתיו של שנת ה'תשכ"ח, אך לא נעתק מעיתוני התקופה או מה"הסטוריונים" של סוף שנות השישים; את הסיפור הזה סיפר הרבי בכאב עצום, באמצע ההתוועדות של חג הגאולה י"ט-כ בכסלו של אותה שנה, המשודרת, יש לזכור, מחוף אל חוף ברחבי ארצות-הברית של אמריקה.

לאחר שהביא הרבי את הסיפור הוא תמה כיצד ייתכן שיהודי הופך למומר ואין שום תגובה על כך מהעולם היהודי? מסתבר, שהיחיד שהתייחס לסיפור המצמרר הזה היה הרבי.

במקום לעסוק במעשה המחריד של בן ישראל המשתמד ל"ע, עסקו הכול בחוזקה של אשת ה'חינוך' שהקריבה את בנה על מזבח ה"הדמוקרטיה", למרות שבנה הוא הנפגע התורן מהחינוך הקלוקל שאותו ניסתה האם ל'שווק" להמוני העם...

איזה מן חוזק זה, שאל הרבי בכאב, האם היא השקיעה משהו בבנה? אולי לא ישנה בלילות כדי שבנה ימיר את דתו? הוא עשה זאת בעצמו, אמר הרבי, משום שהוריו לא רצו להתערב בחייו ולומר לו דעה כיצד מתנהג ילד ונער יהודי!

הכול קראו את ראיון האם ולמדו על מעשה בנה, מישהו היה צריך להגיב! "חיפשתי למחרת הראיון מה תהיה התגובה – אך אין קול ואין עונה!", אמר הרבי. קראת בעיתון מה שאירע עם אישה יהודייה – אמר הרבי – ראשית עליך לפעול שהשכנים שלך לא יתנהגו כאותה אמא!

ללא פשרות

הבעיה המרכזית היא, אמר הרבי, שלא אומרים לילדים, לדור הצעיר, את האמת הפשוטה - שישנו דבר אחד שנוסה במשך שלושת אלפים וחמש מאות שנה, בכל המדינות ובכל התנאים, בין כל סוגי האנשים, ובכל המצבים והוא – קיום תורה ומצוות ללא פשרות, ללא קיצורי-דרך וזו הדרך האחת והיחידה שלא השתנתה ולא תשתנה לעולם!!

כאשר מכינים את הנער היהודי לחגיגת בר-המצווה שלו, אומר הרבי, הריו נותנים לו להבין שהם עושים הכל כדי "לחקות" את השכנים, מבלי לצקת לחגיגה זו קדושה. לאחר מכן, כשהילד יתבגר, מצפים ההורים ממנו שיקח את הדברים ברצינות...
הילד שואל מדוע שבת? -

והרבי המשיך: צריכים לגשת אל הדור הצעיר ולומר לו שסומכים על הכוחות שלו, משום שאת הכוחות הללו נותן הקב"ה בכבודו ובעצמו! צריכים לומר לו את האמת הפשוטה ללא פשרות, שהדרך אחת והיחידה היא מצחית ולא תשתנה – התורה הקדושה. ואז יווכחו שהדור הצעיר הוא כלי לכל ההשפעות הללו, ודרכו תהיה דרך התורה.

הדור הצעיר מבקש שיאמרו לו דברים ברורים היוצאים מהלב! הוא ממתין שיבוא אליו ויאתגרו אותו!

אבל תחת זו מרגיש הילד שאביו עסוק בעסק שלו עד מעל הראש, ואילו האמא עסוקה להכין את "מסיבת משחקי קלפים" (לשון הרבי בשיחה!!)...

עזר הקב"ה שהדור של היום, אמר הרבי, "דופק על השולחן" ומבקש מהוריו שינחו אותו בדרך ישראל סבא על-ידי שיתנו לו דוגמא אישית לכך.

דברים היוצאים מן הלב

הרבי המשיך לדבר על חגיגת בר-המצווה שעושים לילד ביום השבת. מדוע קובעים את בר-המצווה וקריאת ההפטרה בשבת ולא ביום החופשי – יום ראשון?

ההורים משיבים לילד שיום השבת הוא יום קדוש, אבל הוא לא מבין מה מיוחד זו: במה מתבטאת הקדושה הזו? הרי האבא הולך לעסקיו ביום הזה, אמא נוסעת במכונית לקניות וההנהגה שלהם בשבת היא כמו ההנהגה ביום רגיל... בתשובות המתחמקות של הוריו הוא מבולבל יותר ומרגיש שהוריו מניחים אותו לנפשו...

וכך מניחים לו הוריו לתעות, נותנים לו להתחבר עם מי שירצה, וכך הוא רוכש לו חברים שאינם יהודים עד שרוב חבריו הם גויים, וכאשר מחנכים את הילדים באופן כזה – הם סוגרים את הדלת והולכים לחפש... וכך נעשה "תהום" בין ההורים לילדים...

וכאשר הילד רוצה להתחתן עם גויה ר"ל שואלים אותו ההורים – "מדוע את מבייש אותנו?", והוא שואל בחזרה: הם נתתם לי איזה יסוד שאוכל להישען ולעמוד לפניו?!
אם רוצים שהנוער בימינו ימשיך בדרך ישראל-סבא, אמר הרבי, צריכים לומר לו דברים ברורים היוצאים מהלב, לא צריכים נואם מיוחד או אדם עשיר שיש לו מליון דולר בבנק...
צריכים לומר לו את האמת מבלי "לצבוע" אותה, ללא פשרות ו"הנחות"... צריכים לספר ועל המתנה הנפלאה שניתנה בהר סיני ו"שהוכיחה את עצמה", במשך שלושת אלפים וחמש מאות שנה!

ודווקא על-ידי הנהגה זו, מרגיש הנער שלא מרמים אותו ולא מזלזלים אותו, והוא מבין שאם התורה "החזיקה" מעמד כל כך הרבה שנים – שהרי לא יכול להיות ששקר יחזיק כל כך הרבה שנים וימשול בכיפה...

וכך – סיים הרבי – לא יצטרכו לריב עם הילדים, לא יצטרכו לריב עם הנהלת העיר שיוסיפו עוד שוטר ברחוב שלהם... וכך גם לא "יריב" עם עצמו האם להכות את הילד, או לקנות לו רכב, וההנהגה תהיה בשלום ובשובה ובנחת.