מערכת COL
|
יום ה' סיון ה׳תשע״ד
03.06.2014
הרב חיים פרוס: "הליכה לערכאות - נגע שצריך לבער" ● מיוחד
27 שנים מוסר הרב חיים פרוס שיעורי-תורה ברבים. לרגל חג-השבועות, חג המו"צים, הוא פינה מזמנו לשיחת-חג מיוחדת למגזין שבועות של COL ● הרב פרוס מספר על השיעורים שחוללו מהפכה בקרב משפחות, ההשפעה המתמשכת גם על המשתתפים הלא-דתיים, השאלות שהוא מקבל באמצעות מסרונים, וההכנה הראויה למתן-תורה ● וגם: מה הוא משיב לטענה ש"אם אלך לרב, הוא לא יוכל לאכוף את הפסק דין, מה שאין כן בבית משפט שם יש הוצאה לפועל" הליכה לערכאות
הרב חיים פרוס (צילום: מאיר דהן)
משה בן-חיים
לרגל חג השבועות קיימנו ראיון חג מיוחד עם הרב חיים פרוס על 27 שנים ברציפות (!) של מסירת שיעורי תורה ברבים וגם סיפורים מרתקים. על השפעה מתמשכת, וקשר מיוחד עם משתתפי השיעורים.
כמה שנים מתקיימים השיעורים, ובאלו נושאים? מתי היה השיעור הראשון?
השיעור הותיק ביותר מתקיים בבית הכנסת המרכזי בקרית אונו, שיעור בגמרא ובפרשת השבוע. בימי ראשון בערב.
לשם הגעתי לראשונה בעקבות בקשתו של הרבי להקהיל קהילות ולייסד שיעורי תורה. לקראת שבועות תשמ"ו נסענו קבוצת אברכים לשבת לקרית אונו לדבר בבתי כנסת בעניין מתן תורה. זכורים לי מאותה שבת ר' אהרון הלפרין מכפר חב"ד ב' ור' יוסף יצחק נפרסטק. היינו כעשרה אברכים שעזבנו את הבית לשבת והתארחנו בקרית אונו. שם עברנו בבתי הכנסת וערכנו סעודה עם דברי תורה בזמן סעודה שלישית.
זהו הקשר הראשוני שלי לקרית אונו, ולקראת תשרי תשמ"ז התחלתי למסור שיעור בבית כנסת של יוצאי תימן פעמיים בשבוע. כעבור שנה בערך השתתף בשיעור יהודי יקר בשם ר' ציון רביד שהיה מגבאי בית הכנסת המרכזי בקריית אונו. הוא ביקש ממני לבוא למסור גם שם שיעור, וכך זה התחיל בשלושה שיעורים בשבוע בבית הכנסת המרכזי בקרית אונו.
צילום: יוסי פורמנסקי
לאחר זמן, השיעור בבית הכנסת של התימנים נסגר בגלל סיבות שונות, ואילו בבית הכנסת המרכזי השיעור מתקיים באופן קבוע בכל שבוע מאז תחילת תשמ"ז. סה"כ השיעור נמשך 27 שנה.
במשך השנים סיימנו מסכתות רבות ואנשים חלקם כבר אינם איתנו, והשיעור ממשיך להתקיים.
השיעור השני מתקיים ביום ב' בבית משפחת סלפוי בבני ברק כבר למעלה מ-15 שנה. שם אנחנו לומדים חסידות, בשיעור זה משתתפים גם כאלה שעדיין רחוקים מהקפדה על כל המצוות וגם כאלה שהם שומרי תורה ומצוות, ופעמים רבות השיעור נהפך להתוועדות חסידית. בשיעור זה יש יהודי שגר בקרית גת ועובד בתחילת השבוע במלונות ים המלח, ומקפיד מאד להגיע במיוחד לשיעור שמתקיים בבני ברק.
האם זכור לך שיעור אחד מיוחד.
אחרי שיעור אחד שנהפך להתוועדות אמר אחד המשתתפים שמתקרב לחוג החסידות, "היום זה לא הי' שיעור זה הי' התוועדות". שאלתי אותו מה ההבדל, הוא ענה: "כאשר השיעור הופך להתוועדות, אנחנו מבינים שזה נוגע אלינו ולמחרת בתפילה אני חושב טוב יותר על המילים".
בעיקרון כל שיעור הוא מיוחד, אחד הדברים החשובים לי במסירת השיעור הוא לשמור על לוח זמנים להגיע בזמן ולעשות כל מאמץ שלא לבטל שום שיעור. גם ביום בו אני צריך להגיע לאיזה אירוע אני בא לשיעור ויוצא אח"כ.
יש שיעור היותר חביב מאחרים?
בכלל אני מאד נהנה במסירת שיעור בפרט כאשר המשתתפים פעילים בשאלות.
האם לשיעורים יש השפעה מתמשכת? קשר מיוחד עם המשתתפים.
בוודאי, הפכנו במשך הזמן להיות מצד אחד חבר עם כולם ומצד שני הרב האישי שמתייעצים איתו.
השפעה מתמשכת
הציבור שמשתתף, כולל גם אנשים שלע"ע לא שומרים תומ"צ? האם תוכל לספר לנו על משתתפים שהתחזקו בשמירת התומ"צ?
השיעור ביום שני הוא לקבוצת אנשים שהובאו לשיעור ע"י ר' שמואל סלפוי (עו"ד חבד"י). הוא הביא בתחילה קולגות, ידידים, ואח"כ זה המשיך בשיטת חבר מביא חבר. משתתפים בו כ -15 איש, ובסיום השיעור מתפללים ערבית.
צילום: אליהו לוי
בקשר להשפעה מתמשכת. בוודאי שלכל פעולה טובה יש השפעה, מתקינים מזוזות בבתים, ובמשרדים, חלק מהמשתתפים קנו תפילין.
כל מי שהי' במשך הזמן בנ.י. לצורך עסקיו, מבקר ב770 ובציון הקדוש. זה הפך להיות חלק מהמסורת.
אחד התלמידים שהשתתף במסע להאדיטש ולמזיבוז בכ"ד טבת לפני מספר שנים, קיבל על עצמו להניח תפילין. הדבר נודע לי בדרך אגב כעבור תקופה.
בימי שלישי וחמישי בערב אני מוסר שיעור בכפר חב"ד לאנ"ש, גם שנים רבות.
היה מקרה מעניין ומרגש של "סגירת מעגל", וכדו'?
כאשר אחד המשתתפים בשיעור הי' בברית המילה של הבן שלי בשנת תשמ"ז ואח"כ גם בחתונה של הבן בתשע"א, אני רואה כאן סגירת מעגל. אנשי השיעור גדלים יחד איתי ואני איתם. בברית ובר מצוה של אותו בן זה כבר לא חידוש...
שיעורים נוספים שאני מוסר, הרצאות בנושאים שונים בהלכה. שבת, יורה דעה, ברכות הנהנין ועוד ועוד. לפני פסח אני מוסר בקהילות חב"ד ובבתי חב"ד שיעורים על הלכות פסח, ומטבע הדברים אח"כ אנשים פונים אלי בשאלות שונות ומגוונות. בשמיטה הקודמת מסרתי הרבה הרצאות מלוות במצגת על דיני שמיטה, וכך מעגל הפונים מתרחב.
היו לי גם סדרת שיעורים קצרה באתר וויינט, ומסיבות שונות זה הופסק.
אתם גם מוסרים שיעורים בטהרת המשפחה.
השמועה נכונה. השתלמתי בייעוץ נישואין, בעוד נושאים שקשורים בעניינים אלו שביסוד הבית היהודי. כאשר אתה מוסר שיעור בעניין מסוים, אתה מצליח להתחבר לאנשים הם רואים בך כתובת לכל עניין.
האם בדורנו יש שאלות רבות שלא היו פעם? שואלים יותר?
בעיקרון בכל מקום יש מרא דאתרא והשאלות צריכים להיות מופנות אליו. אולם כיון שהעולם היום קטן וישנם הרבה שלוחים ועוד אנ"ש שגרים במקומות בהם אין רב, אז השאלות מופנות לעוד רבנים, ואינני יודע מה קורה אצל אחרים. ה
יום בעידן המחשב והתקשורת השאלות יכולות לבוא מכל מיני מקומות כיון שהרבה אנשים שואלים שאלות דרך ה'מיסרונים', או המייל, כך שאינך יודע מי השואל. זה יכול להיות לדוגמא, חמש דקות לפני כניסת שבת שמישהו שכח לומר 'יעלה ויבוא' בשחרית, מה יעשה? או תוך כדי כתיבה, אני מקבל שאלה ב'מיסרון'.
"האם מותר לשים בתבנית פרווה עוגה חלבית קרה במקרר", אינני יודע מי השואל. או בחול המועד פסח "האם מותר לאחסן את כלי הפסח ולארוז אותם בניילון לשנה הבאה". או "בכור שנולד לאם גיורת שהורתו שלא בקדושה האם עושים לו פדיון הבן". וכן הלאה. כך שתמיד יש שאלות, ובנושאים מגוונים, ותמיד אני משתדל לענות, ולא חשוב מי השואל.
נגע הערכאות
שאלה שמעסיקה רבים כיום: בציבור שומרי התומ"צ, לא מקובל ללכת ל"ערכאות". מהם הפתרונות הנכונים עפ"י התורה? יש גם טענה, ש"אם אלך לרב, הוא לא יוכל לאכוף את הפסק דין, מה שאין כן בבית משפט שם יש הוצאה לפועל". מה עונים לשאלה כזו?
האיסור ללכת לערכאות הוא איסור ברור ופשוט, וצריך לדעת שמי שמוציא ממון מחברו ע"י ערכאות ושלא ע"פ דין תורה הרי ממון זה גזל בידו, ואם יקדש בו אשה הוא כמו שקידש בגזל.
מכיון שיוצא לי לערוך בוררויות בהסכמה בין אנשים, ונוכחתי לדעת שכאשר יש צד שאינו מרוצה הוא הולך לבית משפט ר"ל, כדי לבטל את פסק הרב, זה בכלל נגע שפשה במחנה, וצריך לבער אותו. יהודי שמאמין בקב"ה ואוכל כשר איך לא מפחד ללכת נגד ה' ותורתו?!
צילום: מאיר דהן
אבל לצערנו יש כזו מציאות. למדתי לאחרונה לימודי בוררות שנותנים לך את הכלים הנכונים שלא יהי' כמעט ניתן לערער על הפסיקה של הרב, כאשר היא נעשית בתהליך נכון.
ואסביר את דברי החוק בקיצור:
החוק אומר כי כאשר אדם חתם על התניית בוררות בתחילת עסקה של מכר, שכירות וכדו' חייב הוא ללכת לבוררות. וכן אם אדם הסכים בסכסוך שכנים, פיצויי עובד, או בירושה לפנות לבוררות ושני הצדדים חתמו כדין ותהליך הבוררות נוהל נכון, ברוב המקרים בית המשפט לא יבטל את פסק הבורר. כיום בתי דינים שפוסקים הם על תקן של בורר או זבל"א ורובם דורשים חתימות הצדדים על מינוי הבוררות. וכאשר חתמו כדין וניהול הבוררות נעשה נכון ניתן גם לאכוף בבית משפט את פסק הבורר אם אחד הצדדים לא ישמע בקול הרב.
וזה לכאורה הדבר הנכון היום לעשות, לחתום על כתב בוררות ולהסמיך את הרב לדון בכל הדברים (יש מושג שנקרא 'חריגה מסמכות' לדוגמא: אם חתמנו שהרב יכריע מי מהשכנים יוכל לבנות על השטח, ובפסיקה הוזכר גם, שלכן צד אחר יוכל להרחיב את הבית בצד שני, אם לא חתמנו שזה חלק מהבוררות יהי' אפשר לבטל את הפסק בבית המשפט או שיחזירו לבורר לתקן את הפסק), אמנם זה דורש קצת מאמץ מצד הבורר, כתיבת פרוטוקול שמיעת עדים, אבל בסוף זה קצר יותר כי לא ניתן לערער על הפסק (חוץ ממקרים יוצאים מהכלל).
כמובן שאם היינו במצב מתוקן לא הי' צריך להעלות דבר כזה על הדעת שב"ד רבני זקוק לאישור בית המשפט. עדיין יש הרבה שבאמת נשמעים לחלוטין לקול המרא דאתרא בכל מקום ולפסיקתו של הרב. אבל המציאות לצערנו היא, שלא כולם נשמעים לדין תורה. ולכן מן הראוי מלכתחילה שכאשר באים שני צדדים לדון, יש להתנהל נכון, והדבר יחסוך עגמת נפש מהצדדים אח"כ.
בנוסף לשיעורי תורה, משתתפים גם ב"מבצע תפילין"?
בכללות אני עוסק בעיקר בשיעורי תורה, אולם בימי שישי הנני יוצא יחד עם ילדי וידידי ר' דוד פרידמן שי' באופן קבוע קרוב לעשר שנים לעיר ראשון לציון, ומניחים שם תפילין לעוברים ושבים, ובנותי מחלקות נרות שבת קודש.
בשנתיים האחרונות חמישה אנשים קנו תפילין והתחילו להניח מידי יום ביומו. אנחנו עושים מאמצים לא להפסיד שום יום שישי.
לקראת חג "מתן תורתנו", מה ההכנה הראויה לקראתו?
להחליט לקבל את התורה בשמחה ובפנימיות. לדעת שלימוד התורה זה החיים של היהודי, ולא להסתפק בשיעורים הקבועים, אלא להרגיש ולחיות תורה.
האם גם מי שלא למד תורה "שייך" לחג הזה?
התורה ניתנה במדבר לרמז שהיא שייכת לכולם. רבי עקיבא, אחד מגדולי התנאים, עד גיל ארבעים לא למד תורה.
שאלות הנוגעות לחג
האם מנהג חב"ד גם לקשט ביהכנ"ס בירק?
מנהג זה מובא בשו"ע אדמוה"ז סימן תצד סעיפים י"ד וט"ו, ובהמלך במסיבו חלק א' כ"ק סיפר כי בעירו ניקליוב זכור לו כי בבית הכנסת נהגו במנהג זה, אולם בבית המדרש ב770 לא נהגו בזה ולכן בקהילות חב"ד כיום הדבר אינו נהוג.
מה עדיף לעשות לגבי "ארוחה חלבית" בחג. לעורכה בערב או בבוקר? בכמה סעודות חובה לאכול גם בשר? (שמחת יו"ט)
ביו"ט יש חובה לאכול שתי סעודות. ויש לאכול יותר מכביצה פת, וצריך לשתות יין חוץ מהקידוש. ויש גם מצוה (לא חובה) לאכול בשר בשני הסעודות.
צילום: אליהו לוי
לגבי השאלה מתי לאכול, יש לזכור שאכילת מאכלי חלב זה מנהג ואילו סעודת יו"ט בבשר הוא מצוה. אמנם אינו חובה כמו היין, ולכן אכילת דברי חלב, אינה צריכה להיות במקום סעודת יו"ט.
נראה לי שבדורות האחרונים הפכו את המנהג של מאכלי חלב לאחד מי"ג העיקרים...
צריך לזכור שמדובר במתן תורה ולהקדישו ללימוד תורה, אפשר לצאת ידי חובה בחתיכת עוגת גבינה מיד לאחרי הקידוש ואח"כ ליטול ידים ולאכול סעודת יו"ט רגילה . נראה לי שאיבדו קצת פרופורציה בעניין.
● ● ●
מערכת COL: פנינו למספר משתתפים בשיעורים, לשמוע מצידם התרשמות בלתי אמצעית, ומה לדעתם מיוחד בשיעורים אלו, מנקודת מבטם:
ר' א.ד. חסיד חב"ד, מתכנת מחשבים במקצועו, מתגורר בפתח תקווה. השתתף באופן קבוע בשיעורי הלכה של הרב חיים פרוס שי' בכל שבוע בכפר חב"ד:
השיעורים מועברים בצורה מאוד נעימה, והרב חיים פרוס 'מפשט' את הדברים בצורה ברורה השווה לכל נפש. אני מאוד אוהב את הסגנון הפשטני. הוא מכבד כל הערה, ומסביר את הכללים בהלכה בראיה הגיונית והלכתית נטו. מה מותר, מה אסור, ומה צריך לעשות בפועל. מאוד נהניתי בשיעורים אלו. יש בשיעורים גרעין מלוכד של אנשים המגיעים בקביעות. לפני כמה שבועות עשו נסיעה יחד לקברי צדיקים בצפון, ויש אווירת גיבוש מאוד מיוחדת.
עוד נקודה ראויה לציון, שהרב פרוס מאוד מקפיד לא לאחר לשיעורים ולהגיע תמיד. גם אם לא יכול, הוא דואג למישהוא שימלא את מקומו באותו יום. ב'יומי דפגרא', השיעור משולב בהתוועדות חסידית.
ר' א.ה. (יהודי באמצע שנות השבעים לחייו) מספר: הגעתי לשיעור בבני ברק, בעקבות אדם הקרוב אלי והצעיר ממני. מה שנקרא "חבר מביא חבר". אנו לומדים "עיונים בתורת החסידות עפ"י משנת חב"ד". הרב פרוס שיחי', "יודע לדבר" גם בתוכן, וגם בהצגת הדברים, ולא בצורת 'דחיפה' אלא ביצירת אתגר אינטלקטואלי. נדבכים של הבנה. קל מאוד לומר "הכל כתוב בתורה", וזהו. אם אני מבין זה מושך ומעניין אותי, וכשיש עלייה במדרגות ההבנה, אתה קולט זאת היטב.
השיעורים נמסרים גם באווירה מאוד טובה, ולא 'בהנחתות'. אנשים מעירים הערות, חלקם כבר יקבלו מענה בפיסקה הבאה. חלקם לא, וזה גורם לליבון נוסף משותף של הדברים בין המשתתפים.
● ● ●
הערת כותב השורות:
בשיחה המרתקת עם הרב חיים פרוס שיחי', העלינו יחד זכרונות מהימים בהם היה הרב פרוס מגיד שיעור ב'נגלה', ואנוכי תלמיד בישיבה קטנה "אחי תמימים ראשל"צ", כשהיתה עדיין ב"שיכון המזרח" בראשון לציון.
השיעורים של הרב פרוס בגמרא היו מוגשים בצורה רהוטה וברורה, בשפה עשירה וקולחת. אני זוכר שהיה מקפיד לא להמשיך לקטע הבא, עד שהתלמידים הבינו היטב את השיעור.
לא מובן מאליו בכל ישיבה, כש'ההספקים' לעיתים הם ערך בפני עצמו. הראיון המיוחד הוא סוג של 'סגירת מעגל', בין תלמיד לרבו בערב חג השבועות לאחר 25 שנה...
ויה"ר שנזכה לקבלת התורה מתוך שמחה ופנימיות.
לרגל חג השבועות קיימנו ראיון חג מיוחד עם הרב חיים פרוס על 27 שנים ברציפות (!) של מסירת שיעורי תורה ברבים וגם סיפורים מרתקים. על השפעה מתמשכת, וקשר מיוחד עם משתתפי השיעורים.
כמה שנים מתקיימים השיעורים, ובאלו נושאים? מתי היה השיעור הראשון?
השיעור הותיק ביותר מתקיים בבית הכנסת המרכזי בקרית אונו, שיעור בגמרא ובפרשת השבוע. בימי ראשון בערב.
לשם הגעתי לראשונה בעקבות בקשתו של הרבי להקהיל קהילות ולייסד שיעורי תורה. לקראת שבועות תשמ"ו נסענו קבוצת אברכים לשבת לקרית אונו לדבר בבתי כנסת בעניין מתן תורה. זכורים לי מאותה שבת ר' אהרון הלפרין מכפר חב"ד ב' ור' יוסף יצחק נפרסטק. היינו כעשרה אברכים שעזבנו את הבית לשבת והתארחנו בקרית אונו. שם עברנו בבתי הכנסת וערכנו סעודה עם דברי תורה בזמן סעודה שלישית.
זהו הקשר הראשוני שלי לקרית אונו, ולקראת תשרי תשמ"ז התחלתי למסור שיעור בבית כנסת של יוצאי תימן פעמיים בשבוע. כעבור שנה בערך השתתף בשיעור יהודי יקר בשם ר' ציון רביד שהיה מגבאי בית הכנסת המרכזי בקריית אונו. הוא ביקש ממני לבוא למסור גם שם שיעור, וכך זה התחיל בשלושה שיעורים בשבוע בבית הכנסת המרכזי בקרית אונו.
צילום: יוסי פורמנסקי
לאחר זמן, השיעור בבית הכנסת של התימנים נסגר בגלל סיבות שונות, ואילו בבית הכנסת המרכזי השיעור מתקיים באופן קבוע בכל שבוע מאז תחילת תשמ"ז. סה"כ השיעור נמשך 27 שנה.
במשך השנים סיימנו מסכתות רבות ואנשים חלקם כבר אינם איתנו, והשיעור ממשיך להתקיים.
השיעור השני מתקיים ביום ב' בבית משפחת סלפוי בבני ברק כבר למעלה מ-15 שנה. שם אנחנו לומדים חסידות, בשיעור זה משתתפים גם כאלה שעדיין רחוקים מהקפדה על כל המצוות וגם כאלה שהם שומרי תורה ומצוות, ופעמים רבות השיעור נהפך להתוועדות חסידית. בשיעור זה יש יהודי שגר בקרית גת ועובד בתחילת השבוע במלונות ים המלח, ומקפיד מאד להגיע במיוחד לשיעור שמתקיים בבני ברק.
האם זכור לך שיעור אחד מיוחד.
אחרי שיעור אחד שנהפך להתוועדות אמר אחד המשתתפים שמתקרב לחוג החסידות, "היום זה לא הי' שיעור זה הי' התוועדות". שאלתי אותו מה ההבדל, הוא ענה: "כאשר השיעור הופך להתוועדות, אנחנו מבינים שזה נוגע אלינו ולמחרת בתפילה אני חושב טוב יותר על המילים".
בעיקרון כל שיעור הוא מיוחד, אחד הדברים החשובים לי במסירת השיעור הוא לשמור על לוח זמנים להגיע בזמן ולעשות כל מאמץ שלא לבטל שום שיעור. גם ביום בו אני צריך להגיע לאיזה אירוע אני בא לשיעור ויוצא אח"כ.
יש שיעור היותר חביב מאחרים?
בכלל אני מאד נהנה במסירת שיעור בפרט כאשר המשתתפים פעילים בשאלות.
האם לשיעורים יש השפעה מתמשכת? קשר מיוחד עם המשתתפים.
בוודאי, הפכנו במשך הזמן להיות מצד אחד חבר עם כולם ומצד שני הרב האישי שמתייעצים איתו.
השפעה מתמשכת
הציבור שמשתתף, כולל גם אנשים שלע"ע לא שומרים תומ"צ? האם תוכל לספר לנו על משתתפים שהתחזקו בשמירת התומ"צ?
השיעור ביום שני הוא לקבוצת אנשים שהובאו לשיעור ע"י ר' שמואל סלפוי (עו"ד חבד"י). הוא הביא בתחילה קולגות, ידידים, ואח"כ זה המשיך בשיטת חבר מביא חבר. משתתפים בו כ -15 איש, ובסיום השיעור מתפללים ערבית.
צילום: אליהו לוי
בקשר להשפעה מתמשכת. בוודאי שלכל פעולה טובה יש השפעה, מתקינים מזוזות בבתים, ובמשרדים, חלק מהמשתתפים קנו תפילין.
כל מי שהי' במשך הזמן בנ.י. לצורך עסקיו, מבקר ב770 ובציון הקדוש. זה הפך להיות חלק מהמסורת.
אחד התלמידים שהשתתף במסע להאדיטש ולמזיבוז בכ"ד טבת לפני מספר שנים, קיבל על עצמו להניח תפילין. הדבר נודע לי בדרך אגב כעבור תקופה.
בימי שלישי וחמישי בערב אני מוסר שיעור בכפר חב"ד לאנ"ש, גם שנים רבות.
היה מקרה מעניין ומרגש של "סגירת מעגל", וכדו'?
כאשר אחד המשתתפים בשיעור הי' בברית המילה של הבן שלי בשנת תשמ"ז ואח"כ גם בחתונה של הבן בתשע"א, אני רואה כאן סגירת מעגל. אנשי השיעור גדלים יחד איתי ואני איתם. בברית ובר מצוה של אותו בן זה כבר לא חידוש...
שיעורים נוספים שאני מוסר, הרצאות בנושאים שונים בהלכה. שבת, יורה דעה, ברכות הנהנין ועוד ועוד. לפני פסח אני מוסר בקהילות חב"ד ובבתי חב"ד שיעורים על הלכות פסח, ומטבע הדברים אח"כ אנשים פונים אלי בשאלות שונות ומגוונות. בשמיטה הקודמת מסרתי הרבה הרצאות מלוות במצגת על דיני שמיטה, וכך מעגל הפונים מתרחב.
היו לי גם סדרת שיעורים קצרה באתר וויינט, ומסיבות שונות זה הופסק.
אתם גם מוסרים שיעורים בטהרת המשפחה.
השמועה נכונה. השתלמתי בייעוץ נישואין, בעוד נושאים שקשורים בעניינים אלו שביסוד הבית היהודי. כאשר אתה מוסר שיעור בעניין מסוים, אתה מצליח להתחבר לאנשים הם רואים בך כתובת לכל עניין.
האם בדורנו יש שאלות רבות שלא היו פעם? שואלים יותר?
בעיקרון בכל מקום יש מרא דאתרא והשאלות צריכים להיות מופנות אליו. אולם כיון שהעולם היום קטן וישנם הרבה שלוחים ועוד אנ"ש שגרים במקומות בהם אין רב, אז השאלות מופנות לעוד רבנים, ואינני יודע מה קורה אצל אחרים. ה
יום בעידן המחשב והתקשורת השאלות יכולות לבוא מכל מיני מקומות כיון שהרבה אנשים שואלים שאלות דרך ה'מיסרונים', או המייל, כך שאינך יודע מי השואל. זה יכול להיות לדוגמא, חמש דקות לפני כניסת שבת שמישהו שכח לומר 'יעלה ויבוא' בשחרית, מה יעשה? או תוך כדי כתיבה, אני מקבל שאלה ב'מיסרון'.
"האם מותר לשים בתבנית פרווה עוגה חלבית קרה במקרר", אינני יודע מי השואל. או בחול המועד פסח "האם מותר לאחסן את כלי הפסח ולארוז אותם בניילון לשנה הבאה". או "בכור שנולד לאם גיורת שהורתו שלא בקדושה האם עושים לו פדיון הבן". וכן הלאה. כך שתמיד יש שאלות, ובנושאים מגוונים, ותמיד אני משתדל לענות, ולא חשוב מי השואל.
נגע הערכאות
שאלה שמעסיקה רבים כיום: בציבור שומרי התומ"צ, לא מקובל ללכת ל"ערכאות". מהם הפתרונות הנכונים עפ"י התורה? יש גם טענה, ש"אם אלך לרב, הוא לא יוכל לאכוף את הפסק דין, מה שאין כן בבית משפט שם יש הוצאה לפועל". מה עונים לשאלה כזו?
האיסור ללכת לערכאות הוא איסור ברור ופשוט, וצריך לדעת שמי שמוציא ממון מחברו ע"י ערכאות ושלא ע"פ דין תורה הרי ממון זה גזל בידו, ואם יקדש בו אשה הוא כמו שקידש בגזל.
מכיון שיוצא לי לערוך בוררויות בהסכמה בין אנשים, ונוכחתי לדעת שכאשר יש צד שאינו מרוצה הוא הולך לבית משפט ר"ל, כדי לבטל את פסק הרב, זה בכלל נגע שפשה במחנה, וצריך לבער אותו. יהודי שמאמין בקב"ה ואוכל כשר איך לא מפחד ללכת נגד ה' ותורתו?!
צילום: מאיר דהן
אבל לצערנו יש כזו מציאות. למדתי לאחרונה לימודי בוררות שנותנים לך את הכלים הנכונים שלא יהי' כמעט ניתן לערער על הפסיקה של הרב, כאשר היא נעשית בתהליך נכון.
ואסביר את דברי החוק בקיצור:
החוק אומר כי כאשר אדם חתם על התניית בוררות בתחילת עסקה של מכר, שכירות וכדו' חייב הוא ללכת לבוררות. וכן אם אדם הסכים בסכסוך שכנים, פיצויי עובד, או בירושה לפנות לבוררות ושני הצדדים חתמו כדין ותהליך הבוררות נוהל נכון, ברוב המקרים בית המשפט לא יבטל את פסק הבורר. כיום בתי דינים שפוסקים הם על תקן של בורר או זבל"א ורובם דורשים חתימות הצדדים על מינוי הבוררות. וכאשר חתמו כדין וניהול הבוררות נעשה נכון ניתן גם לאכוף בבית משפט את פסק הבורר אם אחד הצדדים לא ישמע בקול הרב.
וזה לכאורה הדבר הנכון היום לעשות, לחתום על כתב בוררות ולהסמיך את הרב לדון בכל הדברים (יש מושג שנקרא 'חריגה מסמכות' לדוגמא: אם חתמנו שהרב יכריע מי מהשכנים יוכל לבנות על השטח, ובפסיקה הוזכר גם, שלכן צד אחר יוכל להרחיב את הבית בצד שני, אם לא חתמנו שזה חלק מהבוררות יהי' אפשר לבטל את הפסק בבית המשפט או שיחזירו לבורר לתקן את הפסק), אמנם זה דורש קצת מאמץ מצד הבורר, כתיבת פרוטוקול שמיעת עדים, אבל בסוף זה קצר יותר כי לא ניתן לערער על הפסק (חוץ ממקרים יוצאים מהכלל).
כמובן שאם היינו במצב מתוקן לא הי' צריך להעלות דבר כזה על הדעת שב"ד רבני זקוק לאישור בית המשפט. עדיין יש הרבה שבאמת נשמעים לחלוטין לקול המרא דאתרא בכל מקום ולפסיקתו של הרב. אבל המציאות לצערנו היא, שלא כולם נשמעים לדין תורה. ולכן מן הראוי מלכתחילה שכאשר באים שני צדדים לדון, יש להתנהל נכון, והדבר יחסוך עגמת נפש מהצדדים אח"כ.
בנוסף לשיעורי תורה, משתתפים גם ב"מבצע תפילין"?
בכללות אני עוסק בעיקר בשיעורי תורה, אולם בימי שישי הנני יוצא יחד עם ילדי וידידי ר' דוד פרידמן שי' באופן קבוע קרוב לעשר שנים לעיר ראשון לציון, ומניחים שם תפילין לעוברים ושבים, ובנותי מחלקות נרות שבת קודש.
בשנתיים האחרונות חמישה אנשים קנו תפילין והתחילו להניח מידי יום ביומו. אנחנו עושים מאמצים לא להפסיד שום יום שישי.
לקראת חג "מתן תורתנו", מה ההכנה הראויה לקראתו?
להחליט לקבל את התורה בשמחה ובפנימיות. לדעת שלימוד התורה זה החיים של היהודי, ולא להסתפק בשיעורים הקבועים, אלא להרגיש ולחיות תורה.
האם גם מי שלא למד תורה "שייך" לחג הזה?
התורה ניתנה במדבר לרמז שהיא שייכת לכולם. רבי עקיבא, אחד מגדולי התנאים, עד גיל ארבעים לא למד תורה.
שאלות הנוגעות לחג
האם מנהג חב"ד גם לקשט ביהכנ"ס בירק?
מנהג זה מובא בשו"ע אדמוה"ז סימן תצד סעיפים י"ד וט"ו, ובהמלך במסיבו חלק א' כ"ק סיפר כי בעירו ניקליוב זכור לו כי בבית הכנסת נהגו במנהג זה, אולם בבית המדרש ב770 לא נהגו בזה ולכן בקהילות חב"ד כיום הדבר אינו נהוג.
מה עדיף לעשות לגבי "ארוחה חלבית" בחג. לעורכה בערב או בבוקר? בכמה סעודות חובה לאכול גם בשר? (שמחת יו"ט)
ביו"ט יש חובה לאכול שתי סעודות. ויש לאכול יותר מכביצה פת, וצריך לשתות יין חוץ מהקידוש. ויש גם מצוה (לא חובה) לאכול בשר בשני הסעודות.
צילום: אליהו לוי
לגבי השאלה מתי לאכול, יש לזכור שאכילת מאכלי חלב זה מנהג ואילו סעודת יו"ט בבשר הוא מצוה. אמנם אינו חובה כמו היין, ולכן אכילת דברי חלב, אינה צריכה להיות במקום סעודת יו"ט.
נראה לי שבדורות האחרונים הפכו את המנהג של מאכלי חלב לאחד מי"ג העיקרים...
צריך לזכור שמדובר במתן תורה ולהקדישו ללימוד תורה, אפשר לצאת ידי חובה בחתיכת עוגת גבינה מיד לאחרי הקידוש ואח"כ ליטול ידים ולאכול סעודת יו"ט רגילה . נראה לי שאיבדו קצת פרופורציה בעניין.
● ● ●
מערכת COL: פנינו למספר משתתפים בשיעורים, לשמוע מצידם התרשמות בלתי אמצעית, ומה לדעתם מיוחד בשיעורים אלו, מנקודת מבטם:
ר' א.ד. חסיד חב"ד, מתכנת מחשבים במקצועו, מתגורר בפתח תקווה. השתתף באופן קבוע בשיעורי הלכה של הרב חיים פרוס שי' בכל שבוע בכפר חב"ד:
השיעורים מועברים בצורה מאוד נעימה, והרב חיים פרוס 'מפשט' את הדברים בצורה ברורה השווה לכל נפש. אני מאוד אוהב את הסגנון הפשטני. הוא מכבד כל הערה, ומסביר את הכללים בהלכה בראיה הגיונית והלכתית נטו. מה מותר, מה אסור, ומה צריך לעשות בפועל. מאוד נהניתי בשיעורים אלו. יש בשיעורים גרעין מלוכד של אנשים המגיעים בקביעות. לפני כמה שבועות עשו נסיעה יחד לקברי צדיקים בצפון, ויש אווירת גיבוש מאוד מיוחדת.
עוד נקודה ראויה לציון, שהרב פרוס מאוד מקפיד לא לאחר לשיעורים ולהגיע תמיד. גם אם לא יכול, הוא דואג למישהוא שימלא את מקומו באותו יום. ב'יומי דפגרא', השיעור משולב בהתוועדות חסידית.
ר' א.ה. (יהודי באמצע שנות השבעים לחייו) מספר: הגעתי לשיעור בבני ברק, בעקבות אדם הקרוב אלי והצעיר ממני. מה שנקרא "חבר מביא חבר". אנו לומדים "עיונים בתורת החסידות עפ"י משנת חב"ד". הרב פרוס שיחי', "יודע לדבר" גם בתוכן, וגם בהצגת הדברים, ולא בצורת 'דחיפה' אלא ביצירת אתגר אינטלקטואלי. נדבכים של הבנה. קל מאוד לומר "הכל כתוב בתורה", וזהו. אם אני מבין זה מושך ומעניין אותי, וכשיש עלייה במדרגות ההבנה, אתה קולט זאת היטב.
השיעורים נמסרים גם באווירה מאוד טובה, ולא 'בהנחתות'. אנשים מעירים הערות, חלקם כבר יקבלו מענה בפיסקה הבאה. חלקם לא, וזה גורם לליבון נוסף משותף של הדברים בין המשתתפים.
● ● ●
הערת כותב השורות:
בשיחה המרתקת עם הרב חיים פרוס שיחי', העלינו יחד זכרונות מהימים בהם היה הרב פרוס מגיד שיעור ב'נגלה', ואנוכי תלמיד בישיבה קטנה "אחי תמימים ראשל"צ", כשהיתה עדיין ב"שיכון המזרח" בראשון לציון.
השיעורים של הרב פרוס בגמרא היו מוגשים בצורה רהוטה וברורה, בשפה עשירה וקולחת. אני זוכר שהיה מקפיד לא להמשיך לקטע הבא, עד שהתלמידים הבינו היטב את השיעור.
לא מובן מאליו בכל ישיבה, כש'ההספקים' לעיתים הם ערך בפני עצמו. הראיון המיוחד הוא סוג של 'סגירת מעגל', בין תלמיד לרבו בערב חג השבועות לאחר 25 שנה...
ויה"ר שנזכה לקבלת התורה מתוך שמחה ופנימיות.
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
