מדור יומי חדש ב-COL: יום-יום עם הרבי ● אל תחמיצו

כל אחד מאנ"ש שרוצה לחיות עם הנהגותיו של הרבי ועם פועלו באותו יום – אין קל ופשוט מכך. בספר החדש 'יום יום עם הרבי', הוא יכול לפתוח את התאריך היומי ופשוט לקרוא, להתענג בעונג חסידי צרוף ● הספר החדש בנוי מתוך מארג מדהים של עשרות יומנים, מוכרים ונדירים כאחד, אלפי סיפורים אנקדוטות ואפיזודות בחצר הרבי, התוועדויות, דולרים, יחידויות מרתקות, מעמד כוס של ברכה, ועוד ● באדיבות עורכי הספר, COL מתכבד להשיק מדור יומי, במסגרתו נפרסם מידי יום קטע קצר מהספר, המתאר אירוע שהתרחש בחצרות קודשינו באותו תאריך יום יום עם הרבי - א' סיון

התמונה באדיבות מערכת 'כפר חב"ד'

יום א' בסיון
תשל"ב – יום רביעי

הרבי קורא מחשבות

מרשימת אחד מחשובי התמימים ב-770 שרשמה סמוך לזמן התרחשותה (יום א' ראש-חודש סיון תשל"ב) אותה הכתיר בכותרת:

"ב"ה. מעשה נורא שאירע אצל כ"ק אדמו''ר שליט''א אתמול שבת-פרשת במדבר, מברכים-החודש סיון תשל"ב בעת ההתוועדות".

וזה סיפור המעשה:
"בעת ההתוועדות אתמול היה שרב עז בחוץ, מיזוג-האויר לא פעל, היתה צפיפות נוראה בבית הכנסת ולא היה אויר לנשימה בבית-הכנסת (ובאמת כ"ק אדמו"ר שליט"א רמז זה בדברי קדשו ואמר שקבלת התורה היתה במדבר דווקא שהוא לא מקום זרע, ולא ישב אדם שם וחסר אכילה ושתיה ושינה וחם ומזיעים וכו' ובאופן זה דווקא אפשר לקבל את התורה) כי החלונות הנמצאים מאחורי הרבי היו סגורים במסמרים ולא היה אפשר לפתחם, והנה באמצע השיחה לקח אחד פטיש והחל לשלוף המסמרים (מבחוץ), וישבו שם רבנים גדולים בהתוועדות ולא מיחו בידו.

"אחד האברכים חשב בדעתו איך אפשר שיהיה דבר שכזה: יושבים כל-כך הרבה רבנים ולא מוחים בידו ולא מעירים לו מלה אחת. אברך זה היה סבור בפשיטות שעל-פי דין תורה מוכרחים למחות שהרי זוהי מלאכה דאורייתא דסותר, וידוע שבמילי דאורייתא אין אומרים מוטב יהיו שוגגין וכו', ולכן נפל בלבו - של האברך - ספק מדלא מיחו רבנן, שמע מינה דניחא להו בהכי, ומצות הוכח תוכיח - היכן היא? אלא שמעת מינה לכאורה, שאף על פי דין צריכים למחות, מכל מקום כיון שזה לא נאה לעשות כן בפני רבים, לכן ויתרו על המחאה. ושמע מינא שמצות הוכח תוכיח היא לכאורה, לאו דווקא. אלא שבמקום שנח קיומה צריכים לקיימה, ובמקום שקיומה עולה בקשיים - מוותרים עליה! ולכאורה לפי זה גם שאר מצוות התורה כך הם: שאם קיומם עולה בקלות צריכים לקיימם, ואם לאו - סגי בלאו הכי?!...

"והנה ככל הדברים האלה הרהר האברך הנ"ל בלבו, ובעודו מהרהר, ופתאום אמר כ''ק אדמו''ר שליט''א (באמצע השיחה) "...ויש אדם שבטבעו הוא בעל גבורות וקפדן, והרי על א פרומער איד [= יהודי ירא-שמים] לא שייך שיתרגז וכו' אלא כשמוצא לו בעל עבירה אחד ואז שופך עליו כל חמתו וכו'".

"והאברך הנ"ל הבין שהכוונה אליו, שהוא כנראה מדייק יותר מדי במצות "הוכח תוכיח", יותר ממה שיש חיוב על-פי דין. ולכן אין זה קושיא מה שאחרים לא מיחו. והספיקות הנ''ל שככו קצת בליבו, אך מכל מקום היה עדיין איתן בדעתו שהרבנים הנוכחים טעו בזה שלא הוכיחוהו, כי יותר נכון היה להוכיחו. ואמנם לומר שמצות הוכח תוכיח (ובמילא בכל התורה כולה) היא ל"ד ח"ו, זה אי אפשר. אך מכל מקום יותר נכון היה להוכיחו, כן היה סבור.

"והנה אחרי השיחה בשעה שנהוג שאומרים 'לחיים' לכ''ק אדמו"ר שליט"א, הושיט גם הוא את כוסו. אך כ"ק לא ענה לו ולא הביט אליו כלל. והפלא היה יותר גדול בזה שכמה פעמים בעת ההפסקה הזאת ענה כ''ק אדמו"ר 'לחיים' להמסובים, וגם ענה לכל אלו שעמדו סביב אברך הנ"ל וסמוך לו, ורק אליו לא פנה ולא הביט כלל. עובדה זו הפליאה את האברך מאוד והוא הרגיש שיש דברים בגו והחליט לנסות שוב פעם אחרי השיחה הבאה.

"והנה אחרי שסיים כ"ק אדמו''ר שליט"א את השיחה הבאה שוב הושיטו רבים מהקהל את כוסם ואף הוא הושיט, אך דא עקא, לכולם ענה כ"ק אדמו"ר ורק אליו לא פנה! האברך הנ"ל הרגיש שבשלו הרעה הזאת, כך שבלבו החלו מחד רגשי חרטה עמוקה תוקפים אותו על מחשבותיו הנ"ל. בד בבד התלקחה בקרבו מלחמה עצומה. מצד אחד חשב אם כ"ק אדמו"ר שליט"א נוכח כאן ולא אמר מילה אחת (אף שעל פי דרך הטבע לא ראה מה שנעשה אצל החלונות מאחוריו, אך הרי כל זה נעשה בשביל ההתוועדות!)
הרי זה ראיה שהכל בסדר ואין צורך למחות. אך, לעומת זאת, חשב הרי סוף סוף זהו אב מלאכה דאורייתא. ובמידי דאורייתא אין אומרים מוטב יהיו שוגגים וכו'.

"ולרגע גברו בו המחשבות לצד זה, ושוב לצד השני, ולא היה יכול להכריע בדעתו, אם כי רצה להכריע כהצד הא'. ופתאום הרים כ"ק אד''ש את עיניו, והביט בו חזק במשך כמה שניות, אך לא ענה לו 'לחיים'. וזה בער בלבו של האברך כאש בראותו שלפני כ"ק אד"ש אין נסתרות והכל גלוי לפניו כל מחשבותיו מלבו, שאף על פי שכבר נטה בדעתו להחליט שכיון שכ"ק אד''ש יושב כאן אם כן סימן שהכל בסדר ואין צורך לחשוב יותר מאומה, אך עדיין לא הוחלט הדבר הזה בלבו לגמרי.

"ופתאום נזכר האברך לפתע בפסוק ''ויאמינו בה' ובמשה עבדו", והפירוש בזה שהאמונה במשה היא בדיוק באותו האופן כמו בה', שכמו שהאמונה בה' היא לגמרי לא על פי שכל, ואין שייך בזה שינויים, כך האמונה בצדיק היא באופן כזה שלא יתכן שפעם הוא צודק לגמרי, ופעם הוא צודק רק במידה מסויימת חס-ושלום. אלא האמונה היא בכל מקום בהשוואה, כי אצל הצדיק אי אפשר להיות שינויים כמו שאצל ה' אי אפשר להיות שינויים חס-ושלום.

"ואז פתאום הגביה כ"ק אדמו''ר שליט"א את ראשו מעל-גבי החומש שהיה מעיין בו, ואמר לו לחיים ולברכה, ומיד חזר לעיין בחומש, ולא ענה יותר לאף אחד.

סיפור זה הובא בספר "משבחי רבי" על ידי הרמ"מ לאופר, והוא הוסיף הערות משלו:
בשים לב לעובדה שבהתוועדות של הרבי נכחו בדרך כלל מגדולי הרבנים יש להביא בחשבון את דלהלן:

ו) מה שהאברך חשב שזהו ענין של דאורייתא ולכן לא חל עליו הכלל של "מוטב שיהיו שוגגין כו'" - הרי טעות בידו מכיון שבדאורייתא האיסור לסתור הוא רק על מנת לבנות ואילו במקלקל ה"ז מדרבנן.

2) יש להניח שבחום העז השורר בניו-יורק, ובמקום צפיפות נוראה כשנוכחים זקנים, ילדים, נשים וכו' יש כאן ענין של ספק פיקוח נפשות לפחות.

3) לא ידוע מה טיב חיבור המסמרים לחלונות ויתכן שהם היו מיועדים לכתחילה לשליפה.

תשל"ב: משבחי רבי

הצטרפו עכשיו לכל החדשות החמות של 'קול חב"ד' בווטסאפ

למקרה שפספסתם

הוסף תגובה

0 תגובות

נצפה באתר

עוד באתר