משה בן-חיים

הרב יוסף הרטמן מנחלת הר-חב"ד, שבשנים ההם למד בישיבת 'תומכי-תמימים' ששכנה בפרדס בלוד - בימי המשפיע החסידי המפורסם הרב שלמה-חיים קסלמן, מספר בראיון מיוחד ל-COL על הנסיעות למירון לפני עשרות שנים.

להלן עדותו האותנטית:

בשנת תשי"ט בחודש אב, נכנסתי לישיבה ששכנה בפרדס בלוד. פעמיים בשנה הייתה נסיעה לרשב"י ולקברי צדיקים בצפון. בעשרת ימי תשובה של תש"כ, כבר השתתפתי לראשונה בנסיעה כזו. בפעם השנייה, נסענו בל"ג בעומר למירון עם המשפיע ר' שלמה חיים קסלמן.  

שבת לפני הנסיעה לרשב"י היה מתוועד איתנו ר' שלמה חיים. כל השבת היה מכין אותנו רוחנית לקראת המסע. היה מתאר בפנינו בשפתו המיוחדת, כיצד צריך להתכונן, ושנסיעה לרשב"י היא ממש כנסיעה לרבי והגעה לציון, היא כמו כניסה ל'יחידות' עם כל ההכנות הנלוות, טבילה במקווה, טיהור ה'מחשבה דיבור ומעשה', וכתיבת פ"נ (פדיון נפש). לאחר שיוצאים מהציון הקדוש לא להסתובב בטל אלא להניח תפילין ליהודים, ועוד.


קטע עיתון ממלחמת ההתשה, בה מופיע תצלום של הרב הרטמן מניח תפילין לחייל בסיני

בערב ל"ג בעומר נסענו במשאית. היתה זו משאית פתוחה, עם גג ברזנט, וספסלי עץ קשים לאורכה. ר' שלמה חיים ישב ליד הנהג מקדימה, ואנו התלמידים ישבנו מאחור, על הספסלים. מהישיבה קיבלנו אוכל וצידה לדרך.

היינו יוצאים בערב, וחוזרים למחרת, ובדרך היו שתי חניות למנוחה. המסלול היה מירון קבר הרשב"י, טבריה קבר רבי מאיר בעל הנס, וצפת, קבר האריז"ל, רבי מנדל מויטבסק ועוד.

הנסיעה עצמה לא היתה קלה כלל ועיקר, אולם ההרגשה היתה מרוממת ביותר. היינו שרים ניגוני חב"ד, והתלמידים המבוגרים היו חוזרים מאמרי חסידות. אני זוכר את הרב מיכל אבא שטיינמיץ שי' מכפר חב"ד, שהיה חוזר מאמרי חסידות. הרגשנו מעין נסיעה לליובאוויטש לרבי. חסידים על סוס ועגלה, עם ניגונים, ומאמרי חסידות.

שמתי לב לכך, שר' שלמה חיים היה לכל 'ציון' בנפרד מכין פ"נ. התנהג ממש כמו ביחידות אצל הצדיק.


במרכז התמונה: הרב צבי הרטמן

בשנים קצת יותר מאוחרות, תשכ"ג, תשכ"ד, נסעתי עם ר' ישראל קוק ז"ל, שהיה הנהג של הישיבה. היינו יוצאים מלוד, אוספים בדרך את ר' בערל קרסיק מכפר חב"ד, ואוספים גם את הרב דוד חנזין מפתח תקווה. התקנו רמקולים על גג הרכב, ובדרך בכל תחנה שעצרנו היינו מכריזים לאנשים לבוא ולהניח תפילין.

בשנים אלו, עוד לפני 'מלחמת ששת הימים' (שאז הרבי הכריז על 'מבצע תפילין') מבצע תפילין לא היה 'רשמי', ובפועל הנחנו תפילין בכל מקום שהגענו אליו. היה 'המון עבודה' בהנחת תפילין.

באותן שנים, כמעט ולא היו מהציבור החרדי שעולים למירון בל"ג בעומר. היו שם בעיקר 'הדור השני' של יהדות המזרח, שרובם כבר לא שמרו תומ"צ. גם ההדלקות המסורתיות של כל החסידויות לא היו, אולי רק הדלקה מסורתית של חסידי בויאן, שנשמרת גם היום. בסה"כ היו מעט מאוד מהציבור החרדי. כל הדרך עד לציון הרשב"י היתה זרועה באוהלים, היו ששחטו כבשים, והיו תופעות שונות. עם השנים, הדברים השתנו, וכיום האוירה שונה לגמרי.

אני זוכר בשנה אחת, שוחחנו עם השוטרים בלבביות רבה, ואז ביקשנו לדבר ברמקול ברחבה ליד הכניסה לציון רשב"י. השוטרים הסכימו, ונתנו לי את רשות הדיבור. דיברתי על רשב"י, והזמנתי את הקהל לבוא לרכב ולהניח תפילין...

בשנים אלו לא היה כמו היום "הכנסת אורחים" מסודרת. האוכל היחיד שהצלחנו להחיות בו את נפשינו היה ה'כיבוד הקל' שהביאו ההורים עם הילדים של ה'חלאקה'.


חיים סביב 'מבצע תפילין'. הרב הרטמן מניח תפילין לחיילים  

שנה אחת, הגיע ר' שלמה חיים עם מונית למירון. בכניסה, סירב השוטר לתת לרכב לעלות להר. התלמידים שישבו מאחור, אמרו לשוטר שמדובר באדמו"ר גדול, ושיתן אישור לרכב לעלות. התלמידים הוסיפו שמדובר באדמו"ר מ....פולוצק. אמנם ר' שלמה חיים אכן היה 'משפיע' בישיבה בתו"ת בפולוצק... השוטר הביט בר' שלמה חיים, נראה כמתרשם מהדרת פניו (ר' שלמה חיים ניחן בהדרת פנים מיוחדת ומרשימה) ואישר למונית לעלות...

י"ט באייר הוא יום השנה לפטירתו של המשפיע הבלתי נשכח הרה"ח הרה"ת ר' שלמה חיים קסלמן. הוא חיבב מאד את ה"יום הבהיר ל"ג בעומר, יום הסתלקותו של הרשב"י".

מאז שהתחילו בתהלוכות, אני 'בתפקיד' בל"ג בעומר, ומנחה תהלוכות במקומות שונים. בקריית מלאכי, קריית גת, ועוד. לכן אני לא משתתף כל השנים בנסיעה למירון כמו בימים ההם, מסיים הרב יוסף הרטמן את סיפורו המרגש, על 'בני עלייה' של פעם.