מערכת COL | יום ח' אייר ה׳תשע״ד 08.05.2014

קובות עירקיות מטוגנות ● מתכון מסביב לעולם

במהלך השנים בהם אני מראיינת עם שליחות במסגרת מדור השליחות של COL, הצטברו אצלי סיפורים ואנקדוטות מחיים של שליחות. לפניכם שניים כאלה, הממחישים את כח ההשפעה, ולו הקטנה ביותר, על חייהם של אנשים ● וגם: מתכון לקובות עירקיות מטוגנות ו-2 סיפורים על השפעה ושליחות  קובות עירקיות מטוגנות
קובות עירקיות מטוגנות ● מתכון מסביב לעולם
מאת שלומית

מתכון לקובות עירקיות מטוגנות

המצרכים:
בצק המעטפת:
● 2 כוסות בורגול דק
● 1 כוס סולת
● 1 ביצה
● 3 כפות קמח
● 1/2 כפית כורכום
● 1/2 כפית מלח
● 1/4 כפית פפריקה חריפה

המלית:
● 5 כפות שמן
● 2 בצלים קצוצים דק
● 400 גרם בשר בקר טחון גס או חתוך לקוביות קטנות
● 1/2 כוס צימוקים בהירים מושרים במים
● 1/2 כוס שקדים מקולפים וקצוצים או צנוברים
● 1/2 כפית פלפל שחור
● 1/2 כפית מלח
● 1 כפית בהרת לקובה
● שמן לטיגון

אופן הכנה:

המלית:
מחממים במחבת גדולה שמן ומטגנים בצל עד להזהבה. מוסיפים את הבשר וממשיכים לטגן תוך ערבוב כ- 15 דקות.

מוסיפים את הצימוקים, השקדים או הצנוברים ואת המלח והפלפל ומערבבים. מוסיפים את הבהרת, מכבים את האש ומצננים.

הקובות:
שוטפים את הבורגול בקערה עמוקה, ומשרים את במים למשך שעה.

מסננים את המים היטב ומוסיפים את הסולת, הביצה, הקמח והתבלינים ומערבבים היטב עד לקבלת עיסה אחידה. מניחים לכ- 1/4 שעה.

בידיים רטובות לוקחים מבצק הבורגול ומגלגלים לכדור בגודל ובצורת ביצה. בעזרת האגודל יוצרים גומה במרכז ומניחים כף ממלית הבשר.

סוגרים ומגלגלים לקובה חלקה בצורת אליפסה סימטרית ומניחים ע"ג מגש, כך עד גמר בצק המעטפת.

מחממים שמן במחבת רחבה וכבדה ומטגנים את הקובה משני הצדדים עד קבלת גון זהוב-חום.

● ● ●

במהלך השנים בהם אני מראיינת ומשוחחת עם שליחות, הצטבר אצלי כבר מספר לא מבוטל של סיפורים ואנקדוטות מחיים של שליחות. לפניכם שניים כאלה, הממחישים את כח ההשפעה, ולו הקטנה ביותר, על חייהם של אנשים. ועל התנופה לשינוי שהשליחים והשליחות בכל מקום מעניקים ליהודים שונים לקראת חיים בריאים יותר ובעלי משמעות.

עשה לך חבר

לדעת שיש אלוקים בעולם, ובאמת לחיות על פי ספר החוקים שלו - היו שני דברים נפרדים בשבילה. האמונה המוחלטת שלה שיש מנהיג לבירה מעולם לא סתרה את החיים החופשיים מעול תורה ומצוות שאפשרה לעצמה ועליהם בעצם התחנכה בבית הוריה.

באחד הימים בהם צעדה במסדרונות האוניברסיטה, נעצרה מול לוח המודעות בכדי להתעדכן במערכת ובמידע אודות אולם ההרצאות אליו היא צריכה ללכת כעת. בינות לשלל ההודעות הטכניות היא מבחינה במודעה צבעונית המזמינה את הסטודנטים למסיבת פורים בבית חב''ד הממוקם בקרבת הקמפוס.

היא גרה כבר שנים באחד המושבים באזור, אזור המושבים הדרומיים שבקרבת האוניברסיטה, ומעולם לא שמעה שישנו מרכז כזה בשם בית חב''ד שעושה מסיבות פורים. היא החליטה לקפוץ עם חברה.

אל המסיבה הגיעה לבדה, החברה לא יכלה לבוא ברגע האחרון. בפתח האולם מקבלת אותה אשה נאה, בעלת מראה מטופח ונעים וצנוע כל כך להפתעתה, זו מחייכת אליה כאילו היו מכרות מזה שנים ומושיבה אותה לידה בשלחן הסעודה.

שירים, תחפושות, דברי תורה מאלפים והרבה שמחה מסוג שלא פגשה מעודה. בין לבין היא אף מוצאת עצמה מדברת עם האשה הזו שמנצחת על הערב הססגוני הזה, שיחות שמעולם לא חשבה שתקיים עם אדם אותו פגשה רק שעה קודם לכן, מה שהפתיע אותה יותר, היה הנכונות של השליחה להקשיב כאילו הייתה היחידה, ושלה עצמה לספר ולפתוח.

בתום המסיבה אליה הגיעה לבדה, היא כבר יצאה עם חברה, חברת נפש אליה תתקשר עוד הרבה מאד בהמשך הדרך, חברה כזו שבעצם תלווה אותה לחופה ביום המאושר ביותר בחייה.

הקרב האמיתי

הם עמוק בתוך שטח האויב מתקדמים בחסות החשיכה כשהאופק מסביבם פתוח לכל צד, מכל עבר דיונות, חם וצחיח. מדבר סיני.

המפקד מורה לעצור ולחפור שוחות להעביר בהן את הלילה. הם נכנסים לשוחות בדיוק כשבקשר עוברת התראה מכח המודיעין. ישנה התארגנות מצד האויב למתקפה לילית באזור. שוכבים שקטים, הם ממתינים דרוכים ללא ניע, מכבים כל סוג של מסגיר מרעיש או מאיר.

שעה ועוד שעה עוברת כשלפתע מאה מטר לידם נוחת פגז, ממצב כוננות הם עוברים ללחימה מאומצת. הקרב אורך כל הלילה. עם אור ראשון הם מקבלים הודעה שכח האויב שנותר קיבל הוראה לסגת. הם נעצרים ונוחתים על החול באפיסת כוחות, שוקעים כל אחד במחשבותיו שלו והתמונות רצות להם בראש, היקירים, האהובים והמשפחה.

טנק מאולתר נראה באופק כשהוא מתקרב אליהם, מתנועע את מהמורות המדבר. טנק אזרחי, הם אומרים זה לזה, ונרגעים למראה המפקד שנראה נינוח ואף מחויך. הם מצילים על עיניהם ומבחינים בנהג ובחבריו היושבים לצידו. דוסים? שלישיית מזוקנים בעלי מגבעות שחורות הופכות מנקודות מרוחקות לדמויות של ממש. הטנק חוצה את כברת הדרך הקצרה שעוד נותרה לו ונעצר לידם.

הנה החב''דניקים, קורא המפקד ומתחבק עם הנהג הנמרץ שמחנה את רכבו וקופץ ממושבו. הם מוציאים שתייה קרה, עוגיות, סנדוויצ'ים ומגישים להם ציורים מוקדשים מילדים ששלחו איתם. הם מפעילים קצת מוזיקה ומתחילים לרקוד. מהללים את הנס הגדול שאירע אמש ואת החיילים הגיבורים שליחי ה', לדברם.

אט-אט המעגל מתרחב והנה פלוגה שלמה רוקדת לצלילי "עם ישראל חי", בין המדים בצבע החאקי, שלובי זרוע מפזזים שלושת החסידים כשציציותיהם מתבדרות ברוח. לאחר הריקוד הם מתפזרים למנוחה קלה וחלקם מניחים את התפילין שהללו מציעים להם במאור פנים.

המפקד יושב איתם בצד ונראה שהם עוסקים בשיחה ערה, ידיהם מתנופפות בהתלהבות ללא הרף, והמפקד, מעולם לא ראו אותו כך, שליו, רגוע ומלא ביטחון.

שנתיים מאוחר יתר, יום שישי קיצי במיוחד, אחד מחיילי הפלוגה מתהלך לו בשוק הכרמל עם אשתו וילדיו, כאזרח הארץ הוא עורך במרץ קניות לשבת הקרובה בה הוא מארח את הורי אשתו המסורתיים. לפתע, יד מונחת על כתפו, חיוך מוכר ניבט אליו מתוך דמות של חב''דניק טיפוסי המציעה לו להניח תפילין.

הוא משתהה לרגע, מביט בו ממושכות ועונה לו תוך שהוא מזדקף באחת ומצדיע: "כן המפקד!".
הוסף תגובה
0 תגובות
נצפה באתר
עוד באתר
 
העלאת תמונה
x
גרור תמונה לכאן
או
העלה תמונה
ביטול
תייג
טוען תמונות...
שגיאה!
    אישור
    מעלה תמונות...
    התמונות הועלו בהצלחה
    ויפורסמו לאחר אישורן
    התמונות תויגו בהצלחה
    ויוצגו במערכת התמונות
    המשך
    מתוך
    x
    תודה שנרשמת!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    עדכון הנתונים נשמר בהצלחה!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    קיבלנו את בקשתך, לא נשלח יותר הודעות...
    באפשרותך תמיד להתחבר חזרה ולהינות מהעדכונים המעניינים ביותר.