משה בן-חיים

בוקר אחד, ראה ר' בערק'ה (שלום-דוב-בער ליפסקר) 'פנים חדשות' בבית-הכנסת. ר' בער'קה, פנה אליו וביקש: "ר' יהודי, שמא תטה את כתפך לעזור לי מעט? קצת 'תפוס' לי הגב. אני חייב עזרה במכולת לפתוח את השער...". האיש אמנם ניסה לפתוח את השער, אך ללא הועיל. מתברר שהשער היה חשמלי... האיש הנ"ל הבין את ההלצה שנעשתה בחיוך של טוב לב, ובתוך המכולת נתן ר' בער'קה לאיש קפה חם ועוגה, כ'שכר טירחה' על 'מאמציו' בעזרה לפתוח את השער, ופטרו לשלום לדרכו. מאותו יום, היה נוהל קבוע. האיש היה מגיע בבוקר, ור' בער'קה היה מכין לו קפה חם ועוגה.

בסיפור זה יש מאפיין שמבטא את דרכו המיוחדת של ר' בער'קה. כשהיה נותן, דאג שהמקבל ירגיש בנוח, ואם יש צורך, ר' בערק'ה השתמש גם בהלצה טובה. את הסיפור שמענו מפי בנו, יבדלחט"א ר' צביקה ליפסקר.

מתן בסתר

כולם מכירים את 'בערק'ה' מהחנות, אך לא בהכרח מכירים את גמילות החסדים שלו, שנהג לעשותה בסתר, ובמתן הרגשה טובה.

לתושבי כפר חב"ד, לכל משפחתו ומכריו, ולאלה שנעזרו על ידו, קשה לתאר את דמותו של ר' בערק'ה בסיכום כלשהו. קשה גם לדבר עליו בלשון עבר. בערק'ה, וזאת יגידו כל מכריו ומוקיריו, הוא דמות שחיה. חיה בכפר, חיה בצומת "ליפסקר", חיה בבית-הכנסת "בית מנחם".

חלק בלתי-נפרד, מהבית, מהשכונה, מהמדרכה, מהמעגל תנועה. כך קשה לתאר את כפר-חב"ד, בלי דמותו שלו. הלקוחות, שייכנסו לחנות וירגישו שהכסא בו יישב תמיד וחייך במאור-פנים לכל נכנס ובפרט לילדים, יישאר מיותם. המתפללים של "בית מנחם", שייתרפקו בגעגוע ל'מכירות' שאותם ניהל בטוב טעם, בניגון מיוחד, ובאידיש עסיסית מתגלגלת.


דמות שלא-תשכח. הרב ליפסקר ע"ה

כמו לוליין, מתאר תושב בכפר, ליהטט ר' בער'קה בצורה מרתקת את המכירות. בימים הנוראים, שבהם המתפללים המבוגרים ניצלו כל דקה לקרוא עוד פרק ועוד פרק בתהילים, נהגו צעירי הצאן, לשבת על הספסל מאחורי גבו של הגבאי המוערך, ולהקשיב לכל מילה, לבחון כל תנועה שלו. הילדים לא הצליחו לתפוס 'קשר עין' עם הגבאי, מרוב מהירות וסגירת עיסקאות. הסכומים היו גבוהים, ועפו לכל עבר במהירות", מסכם תושב הכפר בגעגוע לא מוסתר את זיכרונותיו.

בשורות אלו ננסה לתאר מעט את מידותיו המופלאות של ר' בער'קה, את גמילות החסדים שלו בסתר, ואת דמותו המיוחדת, שהיתה מעמודי התווך של כפר חב"ד.

חלק מהדברים והרקע בקורות ימיה של המשפחה הענפה נלקחו מחוברת מיוחדת, ובה מסופר בפרטים על תולדותיה של המשפחה, השזורים בתולדות ימי חב"ד מאותם ימים, ועד ימינו. 

סגירת מעגל

מספר על המשפחה, ר' זלמן (זמי) ליפסקר, בנו של ר' בערק'ה: משפחתו של אבי וסבי, תופסת מקום מכובד בדברי ימי חב"ד. המוצא הוא בעיירה 'פולטבא' הסמוכה ל'האדיטש' מקום מנוחתו כבוד של האדמו"ר הזקן. הרה"ח אריה זאב ע"ה ליפסקר, נולד בשנת תרס"ו לאביו ר' חיים צבי ליפסקר, שכיהן כרב העיר בפולטבא. אבי נולד בכ"ח אלול ה'תרצ"ו.

"יש לי אחות שנמצאת עם בעלה בשליחות באותה 'פולטבא' באוקראינה. שמם יוסי ונחמה דינה סגל. הם בשליחות שם מספר שנים, ויש להם הצלחה יפה במקום. מבחינתי ומבחינת המשפחה זהו סוג של 'סגירת מעגל".

מתוך חוברת המשפחה על תולדות משפחת ליפסקר:  כשהיה ר' אריה זאב עוד בחור, הציע לו הרב חאצ'ה פייגין להיות משגיח בישיבת "תומכי תמימים". ר' אריה זאב סירב, משום שסבר שעדיין לא למד מספיק 'נגלה' ו'חסידות'. הרב חאצ'ה פייגין לא וויתר, והציע לו בתמורה כרטיס רכבת לנסוע להאדיטש, לציון האדמו"ר הזקן, וכן שיסדר לו 'יחידות' אצל הרבי הריי"צ.


הרב אריה זאב ע"ה

כשנכנס ליחידות אצל הרבי, הרב פייגין עמד בצד. הרבי שאל אותו באידיש: "אתה לייבל מפולטבא שנוסע להיות משגיח?"... וכך באחת, נפתרו לו כל ספקותיו. הרבי המשיך ואמר לו שהרב חאצ'ה פייגין יקבע לו 'סדר' בלימוד החסידות. לאחר מספר שבועות שהרבי קיבל דוחות על מצב לימודיו, אמר הרבי לרב חאצ'ה פייגין: "אני מתפעל מכך שבחור צעיר מבין לנפשו של בחור, בחושיו ובכישרונותיו". וכך, כיהן ר' אריה זאב כמשגיח במספר מקומות, בהם וויטבסק, נעוועל, ועוד.

בתקופת המלחמה בהוראת הרבי, נשלחה המשפחה לכותאיסי, בגרוזיה, בכדי להקים ישיבה במחתרת.

המסירות של האם

מוסיף לספר ר' זלמן (זמי) ליפסקר:  "הרבי הריי"צ שלח אותם להקים ישיבה בכותאיסי גרוזיה. ההורים של אבי היו גרים בבית ליד נהר. אבי ע"ה סיפר, שכמה פעמים הגיעו שוטרים 'לרחרח' בסביבה, וסבתי היתה מורידה אותם בחבל מהחלון, והנערים היו רצים להסתתר באפיק הנהר, עד שהשוטרים היו מסתלקים.

"לפנות ערב, או כשהשוטרים היו מסתלקים, היה איתות מוסכם מהחלון, שאפשר לחזור הביתה, לישיבה. אבי ע"ה סיפר עוד, כי באמצע המלחמה נאלצו גם לברוח מגרוזיה. סבי גוייס בעל כורחו לצבא האדום, ושירת כנהג אמבולנס. יום אחד, הגיע סבי עם משאית גדולה, העמיס את כל המשפחה, וחצה את הגבול... המשפחה עברה תחנות רבות. אוסטריה, גרמניה, פוקינג, ועוד.

"כשהגיעו לארץ התיישבו ב'מעברת עולים' בבאר יעקב, בשנת ה'תש"ח. המשפחה שהתה תקופה קצרה יחסית ב'מעברה', ולאחר מכן שלח הרבי הריי"צ נ"ע את הרב אריה זאב ליפסקר ומשפחתו לעיר לוד, להקים שם את הישיבה. הרב אריה זאב היה אכן אחד ממקימיה של הישיבה "תומכי תמימים" בלוד. אבי היה מספר, שבלוד היו בתים נטושים מהמלחמה.


המשפחה המורחבת

"סבי אמר כך: 'המבנה הגדול, ייועד לישיבה. המבנה הקטן יותר, לבית כנסת, והמבנה הקטן ביותר, יהיה לבית'. וכך היה. אבי סיפר עוד, שסבי אריה זאב היה עובד קשה, ומגיע מאוחר הביתה. לעת זקנתו של סבי, היה אבי נוסע הרבה לטפל בו, ככל המצטרך. אבי גדל בבית של נתינה ומסירות, ואת האוירה הזאת הנחיל גם לנו..

הקפדה על מניין

ר' זלמן (זמי) מספר על ה'בערק'ה שול': תמיד לאבא הפריע שלעיתים, מרוב עבודה בחנות 'מפספסים' תפילה במניין. תמיד היה מעיר על כך. ב'שבעה', החלטנו לצאת לדרך ולהקים את בער'קה שול', כדי שנוכל להתפלל במניין בקלות ובנוחות.

תוך כדי נתנו הוראות לפועלים, והללו בנו את המקום במהירות שיא. ואכן, את התפילה הראשונה בתום ה'שבעה' ערכנו כאן ב'בער'קה שול'. היום 'נכנסים ויוצאים' ל'בער'קה שול' עשרות אנשים ביום. יש גם שיעורים שמוסר הרב בנימין כהן רב הבית כנסת. בכל יום שישי אחרי התפילה הוא מוסר שיעור מענייני דיומא.

שיעורו של הרב בנימין כהן לאחר התפילה

אח מסור

מספר ר' מוטי ליפסקר, אחיו של ר' בערק'ה ע"ה: בשבילי בער'קה היה דמות של אח גדול, מסור, ופעלתן. אני זוכר היטב כיצד ב'מלחמת ששת הימים', בערק'ה עבר עם הזחל"מ (זחל משוריין) ליד החנות והבית, והביא את החיילים שאיתו אלינו הביתה, להתארח, לאכול ולשתות. החיילים שהיו סמוכים על שולחנינו, ברבות הימים נהיו ממפקדיו הבכירים ביותר של צה"ל. בערק'ה אחי הגדול יותר ממני, שירת גם במלחמה הקשה 'מלחמת יום הכיפורים'. גם האחים ישראל ופתחיה שירתו אז במלחמה. הם נעדרו לסירוגין כחצי שנה מהבית.

"היינו משפחה גדולה. 10 בנים וארבע בנות. אבא שלי היה חלוש מבחינה בריאותית, ונזקק לעזרת הילדים. ערכנו תורנות בין הבנים, לעזור לאבינו היקר. התורנות של בער'קה היתה מהאהובות על אבינו במיוחד. היה גם נערץ על אימי וחביב עליה במיוחד. בילדותו היתה קוראת לו בשם חיבה 'בערק'ה'.

"בערק'ה היה תמיד מהראשונים שרצו לעזור בכל דבר. אצלינו היה זה בית של חסד. היום הרבה יותר קל לעזור לזולת, כי יש מהיכן לקחת ב"ה. אז לא היה ממה לתת, ונתנו מ'מה שאין'.  כשהיה צריך לארגן למשפחה נזקקת מקרר, בער'קה רץ ראשון. היה הראשון בחבורה לכל דבר שקשור בעזרה לזולת. גם אם היו מתקשרים אליו בשתיים בלילה היה עונה 'הנני'.


אהוב על הבריות. מצבתו של הרב ליפסקר

"סיפר לי מישהו בכפר חב"ד, שהיו אנשים מאוד מסכנים בכפר, שלא כל אחד רצה להכניסם לביתו. ר' בער'קה אסף אותם, ולא הכיר טובה לעצמו, באומרו שזו זכות ולא חובה. אותו אדם הוסיף ואמר: 'אם אני אזכור מישהו כל חיי, זה את בערק'ה. כל עזרה או הלוואה, היה למי לפנות. לא אשכח אותו.

"לדעתי החנות מכולת שלו לא היתה עסק בשבילו, אלא יותר חסד", מוסיף ר' מוטי. "הוא לא ישב שם כדי לעשות 'עסקים', אלא נהנה לעזור לאנשים. בחיוך, מילה טובה, וגם עזרה בסתר. לא פעם ולא פעמיים, מחק חובות של משפחות קשות יום. כזה הוא היה".

מוסיף ומספר ר' מוטי: " יהודי מסויים, נדר נדרים לבית הכנסת. ברבות הימים הוא נפטר. הגיע מישהו וסיפר לר' בער'קה. בער'קה לקח מכיסו ושילם את הנדר".

ר' בער'קה היה מחזיק גם בכיסו סוכריות בטעמים שונים עבור ילדים בבית הכנסת. מראה נפוץ היה לראות ילד 'מתמקח' עם ר' בער'קה על סוג הסוכרייה אותה יקבל...

"נסעתי איתו מספר פעמים לרבי, וגם היינו ב'יחידות'. אציין דבר מעניין, שהרבי הורה לו להמשיך בפעילות שלו עם הילדים", מספר ר' מוטי.

כשחלה ר' בערק'ה, לא וויתר על תפילות במניין, על שיעור התניא הקבוע בו השתתף, כמלוא נימה. גם כשהיה על כיסא גלגלים, ונעזר בבלון חמצן, היה מגיע לבית הכנסת ממש במסירות נפש.

"יש ביטוי: 'אחרי מות-קדושים, אמור'... מוסיף ר' מוטי. אבל במקרה של ר' בער'קה, בחייו הוא היה כזה. בחייו".

חברים מספרים על ר' בערק'ה

ר' טוביה בולטון: "הוא היה 'בן-אדם' באמת. יש חסידים, ויש עושי מעשים טובים. אבל הוא היה חושב "מחוץ לקופסא". בכפר היו סביבו כל העת מעין "כוורות דבורים". הילדים תמיד היו ניגשים סביבו, לקבל סוכריה בטעם זה או אחר. מאוד מתגעגעים לחיוך שלו, לשמחה. ב"ה לבניו יש אותו חיוביות, אותה השמחה".

תושב כפר חב"ד מספר על ר' בער'קה, ועל החיים בכפר בימים עברו: "בשנת תשל"ט לערך, הורי קנו תרנגול הודו. בזמנים אלו, היו קונים קודם כל את העוף חי. אחר כך לקוחים אותו קשור ברגליו אחר כבוד לשוחט בשכונת הרב, ולאחר מכן, עקרת הבית היתה לוקחת העוף, מורטת נוצותיו, מנקה, בודקת, מולחת, ואחרי כל אלו גם מבשלת. (כיום רוב עקרות הבית אינן יודעות הכנת עוף מה היא... הכל מגיע ארוז, כשר וקפוא) התרנגול הודו דנן, היה שוקל כעשרים ק"ג (!) ועלה טבין ותקילין במחירים של אז: מאה לירות.

"אימי פתחה את התרנגול הודו, ולצערה הרב נמצא בקיבה מסמר. שאלנו את הרב, שפסק שהתנגול טריפה. אבי שלח אותי לבער'קה ליפסקר, שעבדו אצלו נוכרים באותה תקופה. הנוכרים הנ"ל הסכימו לשלם על תרנגול ההודו רק 30 לירות. שמע זאת ר' בער'קה, והוסיף מכיסו עוד כסף כדי למנוע מאיתנו עוגמת נפש על הפסד ממון. 


עובר אצל הרבי

גב' מכפר חב"ד: (קטעים מתוך מכתב מרגש שכתבה): "תמיד ניכר עליו המאור פנים שלו, חייכן, בעל חוש הומור יוצא מן הכלל. כיף להיות במחיצתו, משרה אווירה נעימה ונינוחה, 'אדם מצחיק כפשוטו'... הכרתי צדדים נפלאים אצלו, מתוך צינעה וענוה. כגון מתן בסתר, עזרה במצרכים לבעלי קשיים כלכליים, וויתור על חובות.

"פשוט לא להאמין, הייתי אומרת בלב: 'הוא בטעות נולד בדור הזה, הוא שייך לדור של הבעל שם טוב...'"

מוסיפה ומספרת מקרה אישי: "היה מקרה שחוויתי על בשרי, ולא ידעתי את נפשי. סמוך לשבת, נחתו בשדה תעופה קבוצת בחורים. הרב שהיה עימם, ממכרי המשפחה, קבע עובדה. 'אין ברירה', אמר. "הם בדרך אליכם". מתברר שהזמינו מלון בירושלים, אך הזמן בגד בהם.

"התקשרתי לר' דוב ליפסקר, דקות ספורות לפני שבת... ענה לי מתוך שמחה: 'מה הבעיה? ב"ה שזכינו לעוד מצווה! את צריכה לשמוח. תראי שהכל יהיה בסדר, אף אחד לא יישאר רעב...

הגענו לחנות ברגע האחרון, העמיס לנו במהירות חלות, מצרכים, שימורים וכל טוב, והביטחון שהשרה בי אכן עשה את שלו... השבת עברה בצורה נפלאה. אני רוצה לציין את ה'ממתק לשבת'. בשפת הילדים "ממתק שווה". הילדים שלי גדלו על זה, וזה גרם לזרז אותם ללכת לבית הכנסת".

הרב מיכאל מויאל: (מנהל בית חב"ד ביישוב אדרת, ומועצה איזורית "מטה יהודה"): "את ר' בער'קה אני מכיר למעלה מ-30 שנה. היהודי הזה, סיפרו עליו הרבה דברים מאוד טובים, אבל בעיני הוא דמות של 'אהבת ישראל' בלתי נלאית. יום השנה שלו חל בספירת העומר, בימים בהם אנו צריכים להתחזק ב'אהבת ישראל'. דווקא בכ"ח ניסן, ביום שבו הרבי בחר לומר את השיחה 'עשו כל אשר ביכולכם להביא את הגאולה האמיתית והשלמה' וההכרזה 'עד מתי' שהרבי זעק. ביום כזה מיוחד, אפשר ללמוד מר' בער'קה 'אהבת ישראל'.


בברית לאחד הנכדים יבדלחט"א

"אצלו היה 'בכל דרכיך דעהו' גם שהיה עסוק במכולת שלו.  לפני שנים רבות, אמצעי התשלום היה רק כסף מזומן. קרה שהגיעו לחנות, ובדיוק היה חסר כסף. היה אומר 'לא קרה כלום, תשלם בהזדמנות'.  אפילו לא היה רושם. 'שיהיה לך תחזיר', היה עונה בחיוך. היה מחזיק אנשים שלא היה להם בלי שידעו בכלל.

"בכל פעם שנכנסתי לחנות, תמיד היה זה עבורי תענוג לומר לו שלום. היה עונה: 'שלום כבוד הרב', והיה מוסיף תוך כדי 'מילתא דבדיחותא'... כך שהייתי יוצא עם חיוך על פני.

אני זוכר, באתי פעם לקנות שתייה בכמות גדולה לתהלוכת ל"ג בעומר. 'את זה אתה צריך לילדים'? שאל. 'זמי, תן לו בבקשה כל מה שהוא צריך', קרא מיד לבנו. 'תוציא לו את כל הארגזים', אמר. ראיתי בהתנהגותו כאילו הוא רואה את הרבי בעצמו עומד כעת ליד הילדים בתהלוכה".

הרב מויאל מספר על היכרותו הראשונה עם ר' בער'קה: "אני מכיר אותו בערך משנת תשל"ח. היה זה לפני שנים רבות, למיטב זכרוני בבית הכנסת הישן, איפה שהיום עומד "בית מנחם". (תושבי הכפר הוותיקים יותר זוכרים, כי 'בית מנחם' הוקם מעל אותו מבנה שהיום הוא בעצם 'חדר שני' של ביהכנ"ס).


בחול-המועד סוכות ב'בית-מנחם'

היה זה יום כיפור. ניגשתי לפתוח את ארון הקודש ל'תפילת נעילה', וניגש אלי אחד המתפללים. "אתה צריך לשלם על פתיחת הארון," קבע. הדבר גרם קצת אי נעימות, משום שהייתי חדש במקום ולא הכרתי את ה'נהלים'. מיד ניגש ר' בער'קה, בפשטות אופיינית, ואמר מיניה וביה: 'אתה פתחת את הארון ל'נעילה', במילא יפתחו שערי האוצרות למעלה', וחייך חיוך גדול. כך 'פוגג' באחת את אי הנעימות בדרכו האופיינית. זאת היתה ההיכרות הראשונה שלי עם ר' בערק'ה.

"היה נותן ברכה מכל הלב, הרגשת שזה 'כמים הפנים אל הפנים, כן לב האדם לאדם'. קשה לתאר זאת, אך הרגשת כאילו קיבלת חיבוק ו'נשיקה חסידית' באותה ברכה. הייתה לו אהבת ישראל נטו, וממנו אפשר ללמוד בימים אלו על תיקון עניין אהבת ישראל".

הרב מויאל מספר על הכנסת ספר התורה השבוע: "הכנסת ספר התורה היתה מרגשת מאוד. החל מכתיבת האותיות, התהלוכה, והכנסת הס"ת לבית הכנסת 'בית מנחם', בו שימש כגבאי מסור. הריקודים היו משהו מאוד מיוחד. הרגשנו שר' דוב ליפסקר עצמו מרקד ונמצא במקומו, מחזה מרגש שקשה לתארו במילים.

>>> האחים ליפסקר מנגנים במהלך הכנסת ס"ת לע"נ אביהם
 

"בסיום של הכנסת הס"ת, עמדו בני המשפחה במרכז, וסביבם כל הקהל, וניגנו 'ד' בבות'. הרגשנו עין דומעת, ולב שמח. כל הקהל היה איתם יחד, שרים, והעיניים דומעות. מחזה בל יישכח.

"אני רוצה להוסיף", אומר הרב מויאל, "שהיה זה אירוע מרגש כמו בזמנים היפים ביותר של חב"ד בכלל.

"יהיו דברים אלו לזכרו ולעילוי נשמתו, ואני מוסר גם ברכה לבבית למשפחת ליפסקר, לרעייתו, לבניו, חתניו, ולכל משפחת ליפסקר היקרה" מסיים הרב מיכאל מויאל את דבריו היוצאים מן הלב".

מערכת COL מצטרפת לאיחולים למשפחה היקרה, ו"בהמשך העשייה תנוחמו". ונזכה לראותו במהרה עם משיח צדקינו בקרוב ממש.