יום חמישי כ"ז ניסן ה'תשנ"א. הרבי נסע לאוהל בשתיים בצהריים, וחזר בערך בשבע בערב. הרבי נכנס ל-770 למנחה ולערבית, ולפני הקדיש האחרון של ערבית סימן למזכיר שהוא רוצה לומר שיחה. בשיחה הרבי דיבר על מעלת היום, ולפתע באמצע השיחה הטון של הרבי השתנה. והתחיל לומר:

(עפ"י רשימת הכותב בתרגום מאידיש):
"ממילא מתעוררת תמיהה הכי גדולה: כיצד ייתכן שמתאספים עשרה יהודים יחד, וללא הבט על כל העניינים עדיין לא הביאו את משיח! הרי זה דבר הכי שאינו מובן כלל וכלל! ואחר כך באים ומחדשים סברא שישנה עוד שאלה, ועוד עניין, והתוועדות. ובמילא יכתבו זאת שוב. ואחר כך יהיו מתמידים שישמרו ויזכרו מה נכתב ובכך זה נשאר. ורחמנא ליצלן ייתכן שהיום בלילה לא יבוא משיח, וייתכן שגם מחר עדיין לא יבוא משיח, ומחרתיים לא יבוא משיח! ואכן צועקים ומצווים שיצעקו 'עד מתי' וכו'.

באם היו צועקים באמת והיו מתכוונים באמת הרי הדבר וודאי שמשיח כבר מזמן היה בא, יחד עם הגאולה האמיתית והשלמה! מה עוד יכול אני לעשות בזה איני יודע, משום שכל מה שעשיתי עד עכשיו הוא להבל ולריק, כלום לא יצא מזה ונשארו בגלות. ויתרה מזו, נשארנו גם בגלות פנימית בנוגע לעבודת השם וכמדובר כמה פעמים.

במילא הדבר שיכול אני לעשות: אני מוסר זאת לכל אחד מכם. עשו כל אשר ביכולתכם ותדאגו להביא את משיח תיכף ומיד ממש. באופן של עניינים שהם אכן 'אורות דתוהו' אך ב'כלים דתיקון'. ויהי רצון שימצאו סוף כל סוף עשרה יהודים שיתעקשו ויאמרו שהם מוכרחים לפעול אצל הקב"ה ואזי הרי זה "עם קשה עורף הוא", ואז "וסלחת לעווננו ולחטאתנו ונחלתנו" – וודאי שהקב"ה יביא את הגאולה האמיתית והשלמה תכף ומיד ממש.

ובכדי למהר זאת מה שיכול אני לעשות בזה – למנות כל אחד מכם בתור שליח לצדקה. ויהי רצון אשר אני עשיתי כל מה שביכולתי, ומכאן ולהבא עשו כל אשר ביכולתכם. ויהי רצון אשר ימצאו מביניכם על כל פנים אחד, שניים, שלושה וטיכסו עצה מה לעשות ואיך לעשות ועוד הוא העיקר שיפעלו שתהיה תיכף ומיד ממש, ומתוך שמחה וטוב לבב".

בסיום השיחה הרבי החל בחלוקת דולרים והקהל התחיל לצעוק 'עד מתי' ואחרי כמה דקות התחילו בשירה אדירה של אותן מילים 'עד מתי'. מיד בתחילת החלוקה ניגש אחד מזקני החסידים לרבי לקבל הדולר. הרבי אמר לו: "אני רואה שלא נגע ולא פגע"...

בסיום החלוקה, הקהל היה נרגש ונבהל מתוכן הדברים. הכריזו על התוועדות גדולה ב-770 ושכולם בלי יוצא מן הכלל יגיעו. ההתוועדות שנערכה, זקני החסידים עוררו את הקהל בדברים היוצאים מן הלב.

בנוסף, באותו ערב התקיימה אסיפה סגורה של רבנים ועסקנים, מה לעשות וכיצד לפעול.

שמעתי מהרב מ"מ גרונר מאביו הריל"ג שיחי', שהוא (הריל"ג) למחרת בבוקר אמר לרבי שהקהל דואג וחושש מה הכוונה של הרבי. האם הרבי יפסיק להתוועד וכו'? הרבי חייך ואמר: "סך הכל התכוונתי לעורר את הקהל שיעשו יותר בכל העניינים".

אחת ההחלטות של הכינוס הסגור היתה, שבהתוועדות של השבת הקרובה, יבקשו שהרבי יתגלה.

בשבת, כולם היו דרוכים ומתוחים, לראות מה יקרה. כשהרבי נכנס להתוועדות, כולם שרו 'עד מתי'. הקהל נעמד ושר את הניגון בעוז, מתוך צפייה ל'התגלות'. 

אחרי השיחה הראשונה הקהל שוב צעק ושר 'עד מתי', ואז הרב הרה"ח יעקב פלס ניגש לרבי בבימת ההתוועדות, וביקש את רשות הדיבור. הרבי אישר לו והרה"ח יעקב פלס החל לומר בקול: "כידוע הבעש"ט הרבה שנים היה נסתר, ומהשמים נמסר לו שהוא חייב להתגלות, ואז לא היתה לו ברירה. הרבי הוא ממשיך של הבעש"ט והרביים. והיות שאנו בסוף זמן הגלות, ואי אפשר לחכות, בשם כל הקהל מבקשים מהרבי להתגלות תיכף ומיד ממש!"

הרבי הסתכל לכיוון הקהל, ואי אפשר לתאר את המתח העצום.

כשהרב פלס סיים את דבריו, הרבי התחיל בשיחה, ואמר "כל זה מה שאתם אומרים לי מה אני צריך לעשות, ומה שאתם צריכים לעשות אתם לא עושים. אני יודע בעצמי מה עלי לעשות. על כל אחד לפעול בעצמו להביא את הגאולה. הכוונה בפשטות להוסיף בלימוד התורה, בפנימיות התורה, ובנגלה דתורה, ובהידור בקיום המצוות.

אח"כ נעמד הרב איצ'ה גנזבורג ופרץ בבכי, ואמר לרבי "אי אפשר לחכות יותר וצריך את המשיח". הרבי הגיב "שישאל רב האם מותר לבכות בשבת".

ביום ראשון שאחריו, בחלוקת הדולרים לצדקה הגיע אחד מגדולי הזמר החסידי. אמר לרבי כ'עצה טובה' שהרבי יבוא להתפלל ביחד עם היהודים בכותל המערבי".

הרבי ענה לו: "כל הזמן הבהרתי שאני נותן עצות לכם, ולא אתם לי מה לעשות". הרבי הוסיף ואמר: "לא איכפת לי שיהיו הצעות. התחילו להשתמש בהצעות כדי להתחמק מלעשות משהו".

"לך ה' נתן 'כבד את ה' מגרונך'. אז מה אתה מחפש עבודה בשבילי?" הרבי הוסיף עוד: "לא איכפת לי שיחפשו בשבילי, אבל מנצלים זאת כדי להתבטל מעבודה אישית".

אישה אחת בכתה לרבי: "סמכנו עליך כל השנים שתביא את המשיח. ומה קרה עכשיו? המשימה כבדה מדאי בשבילנו. אנחנו רוצים שתביא את המשיח."

הרבי ענה: "אם זה קשה לכל עם ישראל, אז אני בן אדם אחד." והרבי בדברו הצביע על כל מי שעמד מסביב.

האישה: "אבל אתה הרבי, אתה צריך להביא את המשיח!"

הרבי ענה: אם אני רבי (והראה בידו על עצמו) אז דיברתי באופן ברור שזה צריך להיעשות ע"י כלל ישראל. (והצביע עליה ועל כל הסובבים) וגם זה בכללם, וזה וזה וזה.

האשה: "אנחנו עדיין סומכים עליך שתביא לנו את המשיח".

הרבי: "אם את סומכת עלי כרבי, קיבלת את תשובתי באופן ברור שזה צריך להיעשות ע"י ועל ידך, ועל ידך." והראה באצבעו על כל הנוכחים. והוסיף: "שיהיו לך בשורות טובות".