מערכת COL | יום כ"ד ניסן ה׳תשע״ד 24.04.2014

החב"דניק שמנסה לאחות את הקרעים בעם באמצעות ספר

צ'רלי ועקנין מבית שמש, יצחק וצחי נהגי המוניות מבני ברק, הם חלק משלל דמויות מיוחדות שפגש סדרן בתחנת המוניות היושב על קו התפר שבין בני ברק ורמת גן. הדמויות קובצו לספר 'ז'בוטינסקי פינת רבי עקיבא' בו הוא מספר מנקודת מבטו את סיפורי החיכוך בין חרדים לחילונים ● כותב הספר, האמן החב"די רענן זיו, מבהיר שהספר לא מיועד לקהל החב"די ומסביר מה מייחד את הספר שלו  ז'בוטינסקי פינת רבי עקיבא
החב
רענן זיו על רקע הספר החדש שהוציא-לאור
מאת נחמיה

צ'רלי ועקנין מבית שמש, יצחק וצחי נהגי המוניות מבני ברק, הם חלק משלל דמויות מיוחדות שפגש סדרן בתחנת המוניות היושב על קו התפר שבין בני ברק ורמת גן. הדמויות קובצו לספר 'ז'בוטינסקי פינת רבי עקיבא' בו הוא מספר מנקודת מבטו את סיפורי החיכוך בין חרדים לחילונים (הסיפור על צ'רלי ועקנין מצורף בסוף הכתבה). אבל לא רק חיכוכים וקונפליקטים אלא גם נקודות אנושיות של רגעים קטנים ומרגשים, כמו שידוכים, הצעות נישואים, יחסי הורים ונוער ועוד.

את הספר כתב האמן החב"די רענן זיו. קל יותר להגדיר אותו אמן, מאשר להתחיל למנות את שלל תחומי התרבות היהודית בהם הוא עוסק. כבר 15 שנה יש לו תאטרון בובות שמשלב מסרים יהודיים בצורה הומוריסטית, אבל אתם והילדים שלכם מכירים אותו בעיקר בזכות שלל סרטים וסדרות בהם שיתף פעולה עם ניצוצות של קדושה ויהודה גרובייס, וכן 3 סרטים לנשים חרדיות.

העיסוק שלו בקולנוע, החל אחרי שקיבל את ברכת הדרך מהרב בן ציון ליפסקר ז"ל, אז התחיל ללמוד קולנוע וכתיבה יוצרת. "הוא האמין בי וביכולות שלי להשתמש בידע הזה בצורה נכונה", אומר רענן. מאז, יש לו הספק לא מבוטל והיד עוד נטויה. כבוגר ישיבות חב"דיות, הוא מנסה בעבודתו להביא מסרים יהודיים וחסידיים ולהתגבר על שלל דילמות מורכבות שניצבות בפני קולנוען חרדי.

מורה במרכזי מחוננים

אורח החיים והמראה החסידי שלו - שכוללים מסירת שיעור בחסידות כל שבת כבר עשר שנים - לא מסגירים את העובדה שמדובר באיש קולונוע שאף משמש כמורה לקולנוע וכתיבה יוצרת. לא פלא אם כן, שאשתו שמעה ברחוב אישה אומרת לחברה שלה שהיא לא סובלת דתיים משום סוג, משום צורה ומשום צבע כיפה חוץ מהמורה של הבת שלה לקולנוע, שהוא דתי שמבין עניין...

המורה של הבת, הוא כמובן לא אחר מרענן זיו. ואכן בעבודתו החינוכית הוא מלמד בין השאר תלמידים לא דתיים במרכזי מחוננים של משרד החינוך.

איך אתה מצליח להעביר מסרים חסידיים גם לקהל שרחוק מחסידות ויהדות?

"כותב שרוצה שסיפוריו יתקבלו בקהלים רחבים, צריך להתרחק מסיפורי תעמולה. מה שמבדיל בין סיפור תעמולה לסיפור אנושי הוא המורכבות של הדמויות, היכולת של הכותב להביא גם חולשות של הגיבור שלו.

בכלל, הסיפורים החב"דיים שונים משאר סיפורים חסידיים. למשל הסיפור הידוע על החסיד שישב בין חסידי פולין שסיפרו מופתים, הוא אמר שהמופת של הרבי שלו היה, שגם אחרי ברכת הרבי הוא הפסיד הרבה כסף, ובכל זאת נשאר חסיד. זה סוג של מורכבות, של מסר לא צפוי. ההבנה של מורכבות מרחיקה שנאת חינם ובריאה לחיים בכלל".

לצד העיסוק במורכבות החיים, מרבה רענן לעסוק בהומור. "החלום שלי זה לתקן את ההומור, לייצר הומור כשר", הוא אומר. את ההומור, הוא לקח ברצינות וביסודיות, והקדיש לכך עבודת מחקר רצינית על הומור בדברי חז"ל. באמצעות דמויות קומיות הוא מצליח להעביר מסרים חיוביים כמו אהבת חינם.

זוויות אנושיות

גם בספרו החדש ניתן למצוא את העיסוק במורכבות החיים לצד עיסוק בהומור. כך למשל הסיפור הפותח של הספר עוסק בנהג מונית חרדי ועמיתו נהג מונית חילוני שמתערבים האם ניתן להרוויח יותר בגלל עבודה בשבת. סוף הסיפור מצליח להפתיע את הקוראים ולהמחיש את הזוויות האנושית של החיים. לעומת זאת הסיפור על צ'ארלי מבית שמש (המצורף בסוף הכתבה, הוא סיפור קומי, שמזכיר קצת קומדיות נוסטלגיות עם הומור טוב ותמים.

יוצאים הרבה ספרים על היחסים בין חרדים לחילונים, מה מייחד את הספר שלך?

"השיח בין חרדים לחילונים בישראל מאופיין בווכחנות בנוסח דו שיח של חרשים. הסיפורים בספר מנסים להראות את המורכבות של החיים, את הדמויות האנושיות, ואת הסיפורים מזווית ייחודית. בספרות החרדית יש נטייה לבנות גיבורים ללא חולשות. אני חושב שבסופו של דבר זה שובר את האמון בגיבור או מרחיק את רגשות הקורא ממנו. אצלי הגיבורים גם עושים טעויות, יש להם חולשות שאין בכוחם לתקן, אך יש בהם איזו חתירה לשיפור".

מי קהל היעד של הספר?

"גם חובבי קריאה דתיים יהנו מהסיפורים, מהכתיבה והעריכה הקולחת. אך בעיקרון הספר לא מיועד לקהל החב"די. הרעיון של הספר הוא להביא את הרעיונות החסידיים, גם למקומות שחסידות בדרך כלל לא מגיעה לשם.

"הכנות של הסדרן בתחנת המוניות שמספר את הסיפורים, פותחת את הספר גם בפני קהל חילוני חובב מסורת - כי הסיפורים מקפידים להפתיע תמיד בצורה שבה הויכוחים הנצחיים בין חרדים לחילונים מסתיימים: לא כמו שאלה חשבו ולא כמו שאלה חשבו".

אחרי פרסום הספר, הוא לא עוצר לנוח. בתקופה הקרובה הוא מתכנן להשיק תכנית יחד עם חברת ניצוצות של קדושה, במסגרתה נוער שמתקשה בלימודי קודש, יוכל ללמוד כתיבה יוצרת וכתיבה קומית.

קטע מהספר

דרשתו של הרב יניב בבית הכנסת במקלט שבמרכז בית שמש.
"רבותי, ברכות בבקשה. בייגלה זה מזונות. זיתים זה העץ, גמבה אדמה וערק שהכל."
שקט. מישהו לוחש משהו באוזנו של הרב ומצביע על אחד המתפללים. צ'רלי. אצבעו מסמנת עיגול על הרקה כרוצה לומר, מה המשוגע הזה עושה פה?
"רבותי! היה כאן איזה דיבור על צ'רלי. בוא, צ'רלי. בוא."

צ'רלי ועקנין הוא איש פשוט עם נעליים גדולות ושפם קטן, כומתה דהויה ומקל.
"צ'רלי הוא הצדיק של בית שמש. שה' יברכהו ויאריך שנותיו בנעימים," אומר הרב.
כולם עונים אמן במקהלה.

והרב מספר שצ'רלי מגיע בכל בוקר לבית כנסת אחר. הוא רוצה להיות בסדר עם כולם. ביום ראשון הגיע לבית כנסת של הדתיים הציוניים. אחרי התפילה כולם במצב רוח טוב וצ'רלי מתחיל לצעוק, "נח... נחמן... מאומן..." כולם מסתכלים עליו בעין עקומה. "בשבת התפללתי בברסלב. כשהם שותים קצת יין ככה הם רוקדים," הוא אומר. "לא, לא, צ'רלי," אומרים לו.

"פה זה לא ככה. פה, אחרי התפילה, שואלים ודורשים זה בשלומו של זה וכשיש איזו שמחה כמו יום העצמאות, או שצה"ל הצליח באיזה מבצע, אומרים אבינו מלכנו ברך את מדינת ישראל." צ'רלי מודה להם על מה שלימדו אותו.

למחרת מתפלל צ'רלי למעלה, ברמה, אצל הנטורי קרתא. אחרי התפילה המצברוח מעולה. צ'רלי מתחיל לשיר, "ברך את מדינת ישראל!" ואואאאאאהו, כמעט סוקלים אותו. צ'רלי לא מבין מה לא בסדר. לחבר'ה האלה יש פתיל קצר! מסבירים לו צפוף שייזהר ולא יגיד פה דברים כאלה.

"כשיש מצב רוח טוב, צועקים פה, 'בשלטון הכופרים אין אנו מאמינים.'" צ'רלי כבר בטוח שהוא יודע מה להגיד כשהמצברוח טוב ויש חשק להודות לבורא עולם.

למחרת הוא מגיע לבית כנסת מסורתי. עורכים שם טקס חלוקת תעודות הוקרה לבני השכונה שנלחמו במלחמת לבנון השנייה. צ'רלי מתלהב וצועק, "בשלטון הכופרים אין אנו מאמינים!" הפעם מגרשים אותו בבושת פנים. צ'רלי בוכה. חב"דניק אחד פוגש אותו ושואל, "צ'רלי מה קורה?" צ'רלי מספר שרצה לעשות שמח וגירשו אותו. החב"דניק אומר, "צ'רלי, כששמח ובאמת רוצים להודות לבורא עולם, צועקים 'יחי אדוננו מורנו רבנו מלך המשיח לעולם ועד.' צ'רלי מוחה את הדמעות. עכשיו הוא יודע. מי לא אוהב את חב"ד?

יום חמישי בבוקר. צ'רלי מתפלל בבית כנסת ליטאי. "יחי אדוננו מורנו ורבנו מלך המשיח!" הוא צועק ומגורש משם בבושת פנים.

ומוסף הרב יניב ואומר לכל קהל המתפללים, שבשבת צ'רלי התפלל אצל הרומנים. היה שם קידוש ליארצייט – אזכרה אשכנזית. צ'רלי שמע אותם אומרים "די נשמה זאל האבן עלייה" שפירושו, למי שלא יודע, שלנשמה תהיה עלייה.

"ואני אומר לכם", מכריז הרב בקול רם וצלול, "שבעיר מפולגת כמו בית שמש, שבה יצר המחלוקת חוגג ומכלה כל חלקה טובה, אם צ'רלי ועקנין אומר לכם שלנשמה תהיה עלייה, תענו אמן ותגידו תודה. כי אם יש למישהו בעיר הזאת כוח לברך, הרי זה צ'רלי ועקנין."

"אמן ואמן!" עונה קהל המתפללים בקול גדול.
הוסף תגובה
0 תגובות
נצפה באתר
עוד באתר
 
העלאת תמונה
x
גרור תמונה לכאן
או
העלה תמונה
ביטול
תייג
טוען תמונות...
שגיאה!
    אישור
    מעלה תמונות...
    התמונות הועלו בהצלחה
    ויפורסמו לאחר אישורן
    התמונות תויגו בהצלחה
    ויוצגו במערכת התמונות
    המשך
    מתוך
    x
    תודה שנרשמת!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    עדכון הנתונים נשמר בהצלחה!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    קיבלנו את בקשתך, לא נשלח יותר הודעות...
    באפשרותך תמיד להתחבר חזרה ולהינות מהעדכונים המעניינים ביותר.