הזדמנות של פעם ב-1000 שנה! ● היומן, פרק ד' ● אל תפספסו
שביעי של פסח ה'תשמ"ח
הרבי נכנס לתפילת ערבית עם התקדש החג. כשהגיע לבימה, הניח את הסידור, הסתובב לעבר הקהל והחל במחיאות כפיים אדירות. השיר היה "זאל שווין זיין די גאולה" (שהגאולה כבר תהיה). הקהל מסביב היה נראה כמקהלה מרקדת אל מול המנצח. הרבי המשיך במחיאת כפיים במהירות עצומה וזה נמשך יותר משתי דקות. מיד לאחר מכן החלה תפילת החג. לאחר התפילה הרבי הסתובב ל"סטנדר" השני שעמד מוכן על הבימה, והחל לומר: "לכל לראש יש לפתוח בעניין שהזמן גרמא, לברך איש את רעהו "גוט יו"ט". הרבי החל לומר והקהל שאג אף הוא שלוש פעמים "גוט יו"ט".
אח"כ הרבי החל לנגן, והקהל עימו "ושמחת בחגיך".
נקודות מהשיחה של הרבי באותו מעמד:
א. מעלת השמחה בשביעי של פסח. צריכה להיות באופן של רשות ולא חובה.ב. המשכת השמחה של קדושה ותורה צריך להמשיך בדברים גשמיים.
ג. הרבי שאל איך יקיימו לעתיד לבוא את שמחת יו"ט, במאכל ובמשתה, הרי לעתיד לבוא יהיה את הדרגה של עולם ש"אין בו אכילה ושתיה"? והסביר את העניין של הדרגות בקריעת ים סוף ולעתיד לבוא.
סעודת משיח
אצל כולם היה מונח בפשטות, שבהתוועדות אחרון של פסח, ובסעודת משיח, משיח מגיע. כך חשו באווירה של 770.
אחרי מנחה הרבי חזר לחדרו, וברבע לשש הגיע.
שרו שוב "זאל שווין זיין די גאולה" (שהגאולה כבר תהיה). המשמש ר"י יוניק הביא ב' מצות עטופות בנייר (אני השתתפתי בהכנתן... ברירת החיטים וטחינתם) וכן בקבוק מלא מים, ויין לרבי. הרבי נטל את ידיו עם מטלית לתוך קערה שהביאו, ובצע מן המצה. הרבי התיישב על מקומו, והחלו לשיר.
הרבי דיבר בשיחה הראשונה, שעכשיו זה קשור עם סעודת משיח, ובפרט "כלו כל הקיצין", ו"בניסן ניגאלו, ובניסן עתידין להיגאל". והזמן הכי מסוגל זה אחרון של פסח, ובזה גופא, בסעודת משיח. הרבי הסביר החילוק בין סעודה זו ל"מלווה מלכה" במוצאי שבת שגם היא נקראת "סעודה דמלכא משיחא". וביאר החילוק בין משיח לדוד. "קיסר ופלגי קיסר", ושיחה זו יצאה אחרי החג "מוגה". בשיחה הראשונה הרבי ביאר את מעלת סעודת משיח. בשיחה השנייה הרבי הסביר את מעלת קביעות סעודת משיח בשנה זו, שחל בשבת. שממנה נכנסים במוצש"ק לסעודתא דמלכא משיחא. דיבר על ההכנה לחידושו של משיח בעולם, ע"י פעולה בעניין ז' מצוות בני נח. בשיחה השלישית, הסביר את עניין אחרון של פסח, וסעודת משיח, שכל אלו בשנת תשמ"ח ושנת "הקהל". כמו שכתוב שבמוצאי שביעית זה זמן מסוגל שבן דוד בא.
הזדמנות של פעם באלף שנה!
הרבי הדגיש שכבר אלף שנה מחכים לשנת תשמ"ח. ומלפני אלף שנה לא היתה כזו שנה כמו תשמ"ח. והרבי הוסיף שאומרים שהגיע כבר זמן הקץ, ועדיין לא בא! וממילא מובן גודל העילוי והחביבות בשנה זו, בסעודת משיח, שלזה חיכו אלף שנה! אז עד כמה צריך לרקוד ולשיר "עד מתי". ובפרט במקום שמגדלים בו תורה, ובד' אמותיו של כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורינו, שתבע ותובע לקרב את הגאולה. ופרט שאם כל זה ישאר במחשבה ודיבור, לא זו הכוונה. ואפילו באופן של שירה, לא לזה התכווין כ"ק מו"ח אדמו"ר וכן הנשיאים שלפניו.
ולא עוד אלא שאין זו כוונתו של כאו"א אלא שהוא מתעצל וכו' מפני סיבה שונה ומשונה, ולכן, המשיך הרבי, "איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק". לשיר לשמוח ולרקוד על דבר חביב שהגיע לאחר אלף שנה. הרבי הפסיק לרגע, הסתכל על הקהל, והמתין מספר שניות. אף אחד מהקהל לא התחיל בהכרזה של "עד מתי"... הרבי חייך במקצת, והניד את ראשו. לאחר זמן מה, הקהל החל יחד בקול רם לצעוק "עד מתי!" אנשים צעקו בכל כוחותיהם. הרבי הסתכל לכל הכיוונים, וראיתי ממש כיצד הוא מבטא זאת בשפתיו. בתוך מספר דקות ההכרזה הפכה לשירה עצומה, והקהל מנסה לשיר באופן של "פעם באלף שנה"... בהדרגה החל הקהל לעמוד במקומו, לשיר ולמחוא כף אל כף. אט אט כל 700 היו על רגליהם, וגם הזקנים שישבו עד עתה קמו אף הם, ושרו בכל כוחותיהם. כולם הרגישו שאלו הרגעים האחרונים ממש, משיח צדקינו מגיע, ממש למול עינינו!
אחרי מספר דקות, הרבי נעמד והחל למחוא כפיו בכל כוחותיו. פניו של הרבי האדימו ממש, והקהל והזקנים הגבירו את השירה פי כמה. הרגשנו אז שגם הקירות של 700 זעקו כבר "עד מתי?!" ממשיך הרבי ורוקד על מקומו ומוחא כפיים בכל הכוחות, מסתובב לכל הכיוונים ואומר "עד מתי!" אני עצמי הרגשתי שזהו. הגלות נגמרה, עוד מעט אנו על העננים, והמשיח הגיע! אז ביקשנו את משיח באמת.
הדבר נמשך ולא הפסיק. הרבי עודד יותר חזק. מידי פעם הרבי מגביר יותר ויותר את מחיאות הכפיים. אחרי זמן מה הרבי הפסיק והתיישב על מקומו. הקהל המשיך עוד כעשר דקות, ואז הרבי החל בשיחה רביעית. על המעלה שזה קשור עם פר' שמיני, והשנה קוראים זאת שמונה פעמים ומזה מובן גודל המעלה של שנה זו.
כידוע הפתגם: "שמונה, שמיני, שמנה." שאז השנה כולה היא שמנה. אחר כך הקהל שר שוב, הרבי עודד ושר בעצמו.
בשיחה החמישית הרבי דיבר על עניין אכילת מצה שרויה באחרון של פסח, וכן דיבר על הנהגתו של כ"ק אדנ"ע. בשתיית ד' כוסות, והוראתו לעשות כן לתלמידי התמימים. והרבי הקודם פעל שהמנהג יתפשט אצל כולם, אנשים נשים וטף. והמנהג הולך ומתפשט. אז הרבי הוסיף שגם עכשיו יתנו ד' כוסות לתלמידי הישיבה ע"י בא כוח הנהלת הישיבה ויעשו זאת בזריזות. הרבי הורה לר' דוד רסקין להתחיל בחלוקה.
הרבי המשיך בשיחה על הדרגות בקריעת ים סוף בהקשר ל"עבודת האדם". אח"כ הרבי יצא לחדרו, כשהוא מלווה בשירה.
לאחר כאלה "גילויים", לא נתנו תנומה לעינינו כל אותו הלילה. ר' יואל כהן שי" לימד את המאמר ה"מוגה" שיצא ד"ה "ונחה עליו רוח הוי'".
מאפשרים לכם לקבל
