החלו להתבהר ממדי האסון בטביעת המעבורת כ-20 ק"מ מחופי דרום קוריאה. מעבורת ששטה לכיוון האי ג'ג'ו, עלתה על שרטון לפי גירסה אחת, לפי גירסה אחרת נתקלה בכלי שיט קטן עקב ראות לקויה. מדובר במעבורת גדולה, השוקלת למעלה מ-6000 טונות, אורכה 146 מטרים ורוחבה 22 מטרים. היא מסוגלת להסיע 921 בני אדם ו-180 כלי רכב.

המעבורת החלה לשקוע על צידה, והחלה לטבוע. בנסיונות החילוץ השתתפו ספינות, צוללנים, ואף ספינה ומסוקים של ארה"ב. על הספינה היו 462 איש, מתוכם חולצו כ-180 איש. עדיין יש כ-270 נעדרים. רוב נוסעי המעבורת היו ילדים תושבי העיר סיאול, שהיו בדרכם לטיול באי.

הילדים שלחו מסרונים להוריהם

התפרסמו תוכני מסרונים מצמררים ששלחו תלמידים מהספינה הטובעת לחבריהם לספסל הלימודים או להוריהם. "אבא, אל תדאג. יש לי חגורת הצלה ואנחנו מצטופפים ביחד", כתבה שין, תלמידה בת 18, לאביה שהשיב: "אני יודע שצוותי החילוץ בדרך אבל תנסי לצאת אם את יכולה".

"אבא, אני לא יכולה לצאת", השיבה, "המסדרון מלא בילדים, והוא נוטה על צדו באופן חד מדי". חלק מהילדים היו בין 179 המחולצים מהאוניה. אך כאמור, עדיין 270 נעדרים, והסיכויים להצילם קלושים.

לא השתמשו כלל בסירות ההצלה

מחקירה ראשונית של התאונה הקשה עולה, כי לא השתמשו כלל בסירות ההצלה. רב החובל תועד כשהוא נמלט מהאוניה, והיה בין המחולצים הראשונים. בזמן שחולץ רב החובל, קיבלו כל הנוסעים הוראה לא לנטוש את הספינה, ולהמתין לכוחות החילוץ. איש צוות שחולץ מהספינה ציין כי היתה אנדרלמוסיה ברגעים שלפני האסון וכי בעת שניתנה ההוראה לפינוי – כבר המצב היה בלתי הפיך. 

גירסת רב החובל

על פי החקירה, טוען רב החובל שזו פעם ראשונה שהוא שט באיזור הזה. הוא סיפר עוד, כי הלך לזמן קצר לישון בחדרו. לטענתו הסביר לצוות שנשאר על הספינה כיצד לנהוג. כשנשאל מדוע הורה לנוסעים להישאר על הספינה, בעוד שהוא חילץ את עצמו, השיב כי "חששתי שאם ינטשו את הספינה, יקפאו במים הקרים, כי באיזור לא היו ספינות הצלה".

בנוסף הוא הביע התנצלותו בפני העם הדרום־קוריאני "על המהומה שגרמתי", ואמר כי "אני מרכין את ראשי בהתנצלות למשפחת הקורבנות".

הוא נעצר, נאשם בהפקרת הנוסעים וצפוי לעמוד לדין. לפי החוקים במדינה, עונשו של רב החובל על האשמות מהסוג הזה, נעות בין שלוש שנות מאסר, למאסר עולם.