חיים ברון

מדברים על 'ספר-ייחודי' שכמוהו טרם יצא – אולי תחילה, בכמה מלים: מה המיוחד בספר הזה?  אחדד יותר: הרי כבר הוצאתם שני כרכים של 'ורבים השיב מעוון', אז מה כבר יכול לייחד עוד ספר מופתים על הרבי?

המתכונת שעמדה הפעם מול עיניי היא הסידרה 'סיפורי חסידים' של הרב זוין. השילוב בין סיפורים ארוכים לקצרצרים, בין מופת שלמעלה מהטבע לבין ווארט חסידי מרומם – כל זה מכניס אותך לעולם הקסום של צדיקי החסידות ונותן תמונה מרהיבה הרבה יותר מסתם ספר סיפורים.

זו המתכונת שעל-פיה ליקטתי וערכתי את הספר 'מעשה ברבי', וזה לדעתי סוד ההצלחה של הספר.

אף כי אין הנחתום מעיד על עיסתו, אך כיוון שכפי שהזכרת הוצאתי שני כרכים של סיפורים בסדרה "ורבים השיב מעוון" שמאד הצליחו ב"ה, מותר לי לקבוע כי עם כל המעלה והיופי בשני הספרים של "ורבים", אין הם משתווים כלל לספר הנוכחי שבו מתגלה העולם המופלא של הנהגת הרבי ברמה אחרת לגמרי בגלל השילוב המאד מוצלח לפי המתכונת שהסברתי.

התפרסם השבוע כי אחד הרבנים התבטאף "מעבר לכך שזה 'ספר חובה' בכל בית חב"די מדובר במהפכה של ממש בהפצת אורו של הרבי בכל החוגים והמגזרים" – זה לא מוגזם קצת?

מטבע הדברים לי לא נעים לענות על השאלה הזו. אוכל רק לצטט מה שאמר לי ראש ישיבה גדול – שאין לי רשות לנקוב בשמו – שכבר הספיק לקרוא ביומיים האחרונים את רוב הספר והתבטא באוזניי: "אין לי ספק שמי שקורא את הספר הזה לא יכול להישאר 'מתנגד' הוא הופך להיות חסיד גדול של הרבי".

עם כל הענווה והצניעות אני סבור שזו אכן ההגדרה המדוייקת. ולכן אמליץ לכל מי שיש לו מכר או קרוב מכל חוג שהוא, ליטאי חסידי לאומי וכיו"ב, שייתן לו מתנה את הספר הזה. זה יחדיר את האור של הרבי, במלוא עוצמתו ויופיו, בעוד בית יהודי. ואין מתנה גדולה יותר לרבי לי"א ניסן מאשר פעולה כזו.

אפשר לתת דוגמאות מהמבנה של הספר?

למשל, תחת הכותרת (על המלים ב'נשמת') "מחליים רבים ונאמנים דיליתנו", יש בספר ארבעה סיפורים שונים, מגוונים, מאד מרטיטים: האחד על ילדה קטנה, בת להורים חסידי סאטמר; השני על הצייר החסידי ר' הענדל ליברמן, אחיו של המשפיע ר' מענדל פוטרפאס; השלישי על הגאון רבה של דטרויט זצ"ל; והרביעי על יהודי שהתקרב ליהדות  והרבי הושיע אותו בדרך פלאית.

הסיפורים משולבים גם עם קטעים נדירים של 'יחידויות'. יש בהם למשל תיאור מרגש של הרב שאר ישוב כהן על דמעות של הרבי כששאל שאלה מסויימת ב'יחידות'; יש מופת של הרבי הק' רבי אהרן מבעלזא זצ"ל שנועד לשכנע את הרבי להסכים לקבל עליו את הנשיאות; יש יחידות של עסקן חרדי מאד מפורסם שמשפט אחד שהרבי אמר לו 'סמרר את שערות ראשו'.

אלו דוגמאות בודדות מתוך למעלה משלוש מאות שנבחרו בקפידה ובאמצעותם נפרסת הנהגתו הקדושה של הרבי בצורה מרתקת ואיכותית.

מבחינתי, יש הרבה יותר מסתם משמעות סמלית לעובדה שהספר יצא לאור לקראת השנה שבה מתחילים את פרק התהלים הנפתח ב"הללו עבדי ה'".

לכן במענה לשאלה הראשונה שלך אפשר לסכם ולומר כי השילוב של סיפורי המופת עם קטעי היחידויות הנדירים, מביאים לכך שלא מדובר ב'עוד ספר סיפורים', אלא במסכת שלמה ומרתקת של השקפת הרבי והדרך הקדושה של הנהגתו.

זה לא נשמע משונה ליחס חשיבות כזו לספר סיפורים?

בהקדמת הספר אני מביא אמרה משמו של ה'צמח-צדק': "אפילו כולנו חכמים, כולנו נבונים, כולנו יודעים את התורה" – ה'חכמה-בינה-דעת' שלו מושלמים, חב"די גמור – "מצווה עלינו לספר ביציאת מצרים". רק על-ידי הסיפור החסידי אפשר לצאת ממצרים. מהמיצרים וגבולים.

ובכל זאת בחב"ד לא ממש התלהבו ממופתים...

יש משהו נדיר ומופלא שלא כולם מודעים לו. כידוע ההתקשרות והביטול של הרבי לחותנו הרבי הקודם היו במימדי שיא שטרם נראו כמותם בעולם החסידות. עם זאת יש נושא אחד ויחיד שבו הרשה לעצמו הרבי 'לחלוק' על הרבי הקודם ולהשיג עליו כביכול.

זה נמצא במכתב תשובה של הרבי למכתב של הרבי הקודם שבו כתב לו הרבי הקודם בין היתר שבחב"ד לא אחזו ממופתים. על כך מגיב חתנו הרבי במכתב מיום ב' שבט תרצ"ב:

"...התינח בחסידים הראשונים, בוודאי לא נצרכו לכגון דא, כי מוחם וליבם היו זכים... אבל בימינו אלו... מפני צוק העתים נתטמטמו הלבבות ומושקעים בעניינים גשמיים, בגשמיות (ש)בכל עניין, עד שאין נרגש א איידעלקייט און דערהויבהנקייט [= הזוך והרוממות] בנפש, ולכאורה, זה קשה לתקן על-ידי דבר השכלה והבנה... מה-שאין-כן מופתים וסיפורי נפלאות הצדיקים שפועל רוממות בנפש, יציאה ורצון לנער את עצמו במקצת מהגשמיות... וזה פועל הזזה גם בנפש השפלה או הנמצאת במצב שפל גם-כן... מופת הנראה לעיני בשר מעלה את האדם – ולא רק לשעה – מבירא עמיקתא לאיגרא רמה".

והדברים מדברים בעד עצמם.

לסיום – מילה אחרונה לקוראים הפוטנציאלים...

מי שילווה את הסדר השנה בספר 'מעשה ברבי' – אני מבטיח לו ולמשפחתו חווית-סדר שטרם טעם בחייו...