כיצד אנ"ש ברכו את הרבי בי"א ניסן? ● היומן, פרק שלישי
לקראת י"א ניסן היו חסידים נוהגים לתת "מתנת יום הולדת" רוחנית לרבי. כל אחד היה כותב החלטות טובות שקיבל על עצמו בלימוד תורה, לימוד המאמרים של הרבי, בהוספה ב"מבצעים", וכדומה. היו יהודים שנתנו לרבי ספרים שחיברו.
בשנת ה'תש"נ היה בחור שלמד ב"אוהלי תורה", ובסמוך לי"א ניסן הכניס פתק לרבי שהוא הספיק ללמוד בעל-פה ביום ראשון את המאמר ה"מוגה" שיצא לקראת השבת. הרבי ענה לו: "גרם נחת רוח רב".
כל שנה בליל י"א ניסן אחר תפילת ערבית הרה"ח שניאור זלמן גוראריה היה מברך את הרבי בשם כל אנ"ש והתמימים. וכשסיים, הרה"ח ישראל הענדל הכהן ממונטריאול היה מברך את הרבי בברכת כהנים.
בשנה אחת, לאחר שברך את הרבי ברכת כהנים לא המשיך עם הפסוק "ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם". הרבי העיר לו על כך, והוא מיד המשיך "ושמו את שמי וכו'". אח"כ הרבי היה מברך את אנ"ש, כמענה על הברכות, ומיד ממשיך בשיחה מיוחדת.
בשנת ה'תשמ"ט הרבי הודיע שהוא יחלק את קונטרס "אהבת ישראל". היתה בעיה שלא הספיקו להדפיס, והביאו רק מה שהיה במחסנים של קה"ת. הרבי החל לחלק את הקונטרס לכ"א בצירוף שלושה שטרות של דולר. בגלל שהיו רק כמה מאות קונטרסים, כשהם נגמרו הרבי המשיך לחלק שלושה שטרות של דולר לכל הקהל הרב.
בשנת ה'תש"נ בליל י"א ניסן היה הרבי בביתו. וחילק לכל הקהל קונטרס של המאמר ה"מוגה" החדש ד"ה "והיה כי ישאלך" שאותו הדפיסו בכריכה חגיגית.