שאלה: האם מותר לאדם פרטי לשאול ספרים מבית-הכנסת?

תשובה: בשולחן ערוך נפסק: "כופין בני העיר זה את זה לבנות בית-הכנסת, ולקנות להם תורה נביאים וכתובים". וכתבו הפוסקים, שמאחר שניתנה הרשות לכתוב גם תורה שבעל-פה, חייבים לקנות גם משניות וגמרא, רמב"ם, טור ושולחן ערוך, פוסקים אחרונים ומפרשי הגמרא, וגם ספרי דרוש ואגדה על-פי יכולת ההבנה של ציבור המתפללים.

אין היתר לקחת מבית-כנסת ספרים בלי רשות הגבאים, גם אם נראה שאין משתמשים בהם, וכבר נפסק ש"שואל שלא מדעת – גזלן הוא". הרמ"א כתב: "נמצא בתקנות קדומות, שאין להוציא מבית-הכנסת טלית או ספר, בלי רשות בעלים", ונראה שהכוונה לספר שבעליו הקדישו ללימוד של רבים, ובכל-זאת אסור להוציאו החוצה. ובפרט שלפעמים גורמים בזה לביטול תורה של רבים.

יש לזכור שגם הגבאים אינם בעלי הספרים, אלא רק ממונים על שמירתם. לכן דנים בשאלה אם מותר להם להשאיל ספר של רבים ללימוד של יחיד, כי בלימוד ברבים יש יותר קדושה. ואם מדובר בצורך הציבור, כגון לרב-פוסק או למגיד-שיעור לרבים, יש מקום להקל.

כשאין די ספרים בבית-המדרש, ונגרם מכך ביטול תורה, או אפילו כשספרים מצויים לקנייה, אך אין ידו של האדם משגת לקנותם, מחייבים בית-דין בעלי ספרים פרטיים להשאילם כנגד משכון ולצד התחייבות לפצותם על כל נזק. לכן מצווה לקנות הרבה מסכתות וספרי-קודש קטנים, כדי להשאילם לבני עניים.

מקורות: ב"ב פח,א. שו"ע חו"מ סי' קסג ס"א (ורמ"א בסוף הסימן), ואו"ח סי' קנ ס"א, ערוה"ש ס"א ופסקי תשובות ס"ק ה, וש"נ. שו"ע אדה"ז הל' ת"ת פ"ד הי"ג, והל' מציאה ופקדון סכ"ז. שו"ת אגרות משה חו"מ ח"א סי' לט. צדקה ומשפט פי"א ס"ג, פי"ד הערה ע, ופתחי חושן הל' שאלה ופקדון פ"ה הערה נ, וש"נ.