מערכת COL
|
יום י"א אדר ב ה׳תשע״ד
13.03.2014
אם אתה עיוור צבעים ורואה רק ב"שחור לבן" - אל תקרא טור זה
הרב דוד-מאיר דרוקמן, רבה של קריית מוצקין, מתייחס בטורו השבועי לטענה הנשמעת לאחרונה שאצל החרדים אין כבוד לחיבורים של רבני 'המזרחי' כנסו לקריאה
הרב דוד מאיר דרוקמן
התייחסות לטענה הנשמעת לאחרונה שאצל החרדים אין כבוד לחיבורים של רבני 'המזרחי'.
טענה שעל פניה נשמעת נכונה, כי בעוד במוסדות הדתלי"ם יש גישה לספרים תורניים-חרדיים, הרי שבישיבות הק' אין בנמצא ספרים של גדולי רבני 'המזרחי'.
האם נכונה אמירה זו? אין לי את הכלים לבדוק את העובדות, למרות שלא כל כך נראה לי שבאופן גורף אין ב'אוצר הספרים' של הישיבות 'האנציקלופדיה התלמודית' למרות שמשתתפים בעריכתה ובכתיבתה גם מרבני 'המזרחי', ואף יסודתו של מפעל האנציקלופדיה הוא ב'מזרחי העולמי'.
(אגב, גילוי נאות; בספרייתי אני כן מחזיק, ומסתמא לא רק אני, כמעט את כל כתבי הגראי"ה קוק, הגראי"ה הרצוג, הגר"ש ישראלי, הגר"מ ראטה ועוד ועוד – זצ"ל).
אבל ברצוני, להתייחס לעצם הטיעון: "הנה אצלנו נותנים כבוד גם למחברי ספרים חרדיים, ואילו אתם, ספרי רבנינו – לא ייראו ולא יימצאו". זה נכון, אבל, כאן שכחו להוסיף פרט שולי נוסף; "אצלנו ה'סרוגים' נותנים כבוד לכ-ו-ל-ם". בכל בית כנסת דתי לאומי ממוצע (למעט אולי קהילות חרדליו"ת סגורות), תמצא דפים של פרשת השבוע, לא רק של 'מאורות הדף היומי', אלא גם של הארגון הפמיניסטי הרפורמי 'קולך', כנ"ל של פורקי עולה של תורה המכונים 'נאמני תנועת תורה ועבודה', שלא לדבר על עלונים של רבניות (לא טעות) - רבני 'בית הלל'.
באים לציבור החרדי בטענות כי מתייחסים באי כבוד כלפי רבניהם. זה באמת לא נאה ולא טקטי. אבל כאן בא הבן ושואל: האם להתייחס לאבות הקדושים, לתנאים ואמוראים בזלזול – זה מותר? הם זי"ע לא היו 'רבנים'?
עלעול קטן בדפים 'הסרוגים' יוכיח שהזלזול בחוגים הדתיים הנ"ל בקדושי עליון שובר שיאים! העלונים המדוברים רצופים אמירות והשקפות כאילו ראשונים כמלאכים וקשישי קמאי היו חברים שלהם ב'חבריא ב'' בסניף בני עקיבא, או במקרה הטוב – עמיתיהם באקדמיה.
ניטול את עיתון הבית הלא-רשמי של ה'סרוגים' – 'מקור ראשון'; יש בעיתון הזה מאמרים מסמרי שיער המחייבים ממש 'קריעה'.
דוגמא, הקשורה לימי הפורים הבעל"ט:
* כותבת אחת (נ. איתם) - מרדכי היהודי לא היה אלא מתבולל שחזר בתשובה.
* אליבא דכותבת אחרת (ר. שמעון) - אחרי חורבן בית המקדש גזרו על כל אישה עוד חרמות ואיסורים מאיסורים שונים "שאינם עולה בקנה אחד עם טוב ליבו של רבש"ע"..
* איש מחשבת ישראל רמי ריינר קובע שהאמורא רבא היה חמדן גמור.
עפרא לפומייהו!
.
אז, שכוייח גדול שהם נותנים כבוד לחרדים, אבל בל נשכח, שה'כבוד' הזה הוא במסגרת נתינת כבוד גם ל'משוררת רחל', ביאליק, ד. רביקוביץ ועוד. בעלון 'מעט מן האור' של אחד האידיאולוגים הידועים של 'הסרוגים', מופיעים כתבי שירה של כל מיני פוקרים ופורקים בנשימה אחת עם הגיגיהם של רבנים. חלק מהוגי הדעות במחנם לומד ומנתח תנ"ך בגובה העיניים, משל האישים הקדושים בתנ"ך הינם בגובה הבנתם והבנתנו האנושית המוגבלת והדלה.
לא אני 'החרדי', אלא אחד מרבני 'הסרוגים' – ידידי הרב ישראל רוזן כבר קרא תיגר על תופעה זו, בזה הלשון:
"מי שדן את אישי התנ"ך כראות עיני שכלו ורוחו הופך את התנ"ך לספר אנטי-חינוכי בעליל, אשר תוכו רצוף עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים. גם אם לבסוף הצדק מנצח, והרשע והחוטא נענשים - עדין המסר הוא שלילי וכאמור, אנטי-חינוכי".
כך כתב רב דתל"י. ואנו, מה נענה אבתריה.
מה כל כך קשה אפוא להבין, שבמוסדות החרדיים חוששים להחזיק חיבורים של רבני חוגים שחרטו על דגלם את "קדושת" הפלורליזם? אם זה העיקרון - הרי באופן טבעי חושש מחנך חרדי כי לתוך אותם כתבים, בשם רוממות הפלורליזם, יחלחלו דעות נפסדות. מישהו ערב שזה לא יהיה כך?
.
ומה קורה אצלנו 'החרדים'?
מעשה בההוא גברא, שראה את ביתו נשרף, ופתח בריקוד של שמחה. לתמיהה המתבקשת - לשמחה מה זו עושה? ענה: אַ נקמה די וואנצן = נקמה בפשפשים, היצורים הזעירים האלה שכל כך דקדקו ועיצבנו אותי עד כה, וב"ה קיבלו בסוף את עונשם ונידונו לשריפה.
"כשיפנו אתכם מבתיכם, לא נסייע לכם" איימו כמה חכי"ם ולבלרים חרדיים על המתנחלים הסרוגים. במילים אחרות: מצידנו, שיישרף הבית, ש'יישרף המועדון', העיקר: נקמה ב'פישפשים'.
כן, כשתהיה, היל"ת מדינה פלשתינאית בהכשר גפני, דרעי ועוד כמה אויבער-חכמים, יקראו את כולנו לעצרת תפילה ביום ל"ג בעומר. אבל העצרת לא תהיה במירון, כי לשם לא יהיה שייך לנסוע; 'כביש 6' ו'כביש 1' יהיו מטווחים ע"י צלפים מכיוון הגבול הקרוב בטול כרם. גם בירושלים לא יוכלו לקיים את העצרת; כי היא כבר תהיה מחולקת, או לפחות מופגזת, כאשר אנשי ליצמן, גפני ושות' יגידו תהילים מעומקא דליבא בבונקרים.
דבר אחד כן ייאמר לשבחם של האי חוכמולוגים;
אין מה לדבר. אתם בהחלט עקביים. גם בהתנתקות מגוש קטיף, עמדתם מהצד. בעיתון האגודאי 'המודיע' (אז לא היה 'המבשר') ממש החבאתם מרוב בושה את דעתם הנחרצת נגד ההתנתקות של כ"ק כבוד קדושת האדמורי"ם מסדיגורה ומבוסטון, הגאון הגדול רבי בנימין זילבר זצ"ל, ולהבל"ח כ"ק האדמו"ר מערלוי שליט"א, כולם חברי מועצת גדולי התורה.
יפה מאד אתם דורשים להישמע להחלטות 'המועצת' ככל שזה קשור ל'חוב קדוש' במערכות בחירות, אבל כשזה מגיע להשקפות שאינן מקובלות עליכם – אתם נוהגים כאחרוני המזרוחניקעס.
.
אינני יודע מדוע, אבל כשנפלו טילים מעזה עם עליית החמאס, פועל יוצא של ההתנתקות - הטילים ב'חוצפתם' לא הבחינו בין הקאפלוצ'ים הליטאיים של ישיבת גרודנא באשדוד, לבין הביבר-הוט הבעלזאי של תושבי קרית בעלזא באשדוד, או לבין ההויזן-זאקן הגוראי שבאשדוד. באדישותכם ערב ההתנתקות תרמתם את תרומתכם הצנועה לאסון הזה. טוב, זה שלא השתתפתם בהפגנות 'הימין' את זה אני יכול להבין; קשה להשתתף בהפגנה עם סממנים ציוניים, ברם, 'מאריה דאברהם', מי מנע בעדכם, לארגן עצרת מחאה ותפילה חרדית בקרן הרחובות רבי עקיבא-חזון איש למשל?
כשתוכניתו של אריאל שרון עלתה על הפרק, נזעקו נציגי המתיישבים ועסקני ציבור וייחלו את פניהם של ראשי מפלגת יהדות התורה, ובראשם ראש המפלגה, ר' יעקב ליצמן. אבל התגובות הצוננות לימדו לאן פניהם מועדות. "זה לא קשור אלינו", "מי אמר לכם ללכת לגור בעזה", "אנחנו לא מתעסקים בנושאי ביטחון" – אלה היו רק חלק מהפנינים ששמעו נציגי הציבור.
ליצמן, ששימש כיו"ר ועדת הכספים, עשה הכל כדי להעביר את "חוק פינוי פיצוי" הנבזי. הוא ידע בדיוק מתי לנסוע לים המלח לכנס רשות הדואר, וכתוצאה מזה, על חודו של קול עבר החוק שאמלל אלפי יהודים. וכל זאת תמורת 290 מיליון שקל, שנשקלו לגנזי המלך של המפלגה החרדית.
ערב ההתנתקות התאספו רבבות יהודים בתפילה קורעת לב בראשות הראשל"צ הגר"ע יוסף זצ"ל, אבל עיתון 'המודיע', סרב בתוקף להכניס מודעה בתשלום על עצרת התפילה, גם כאשר חרב הייתה מונחת על פתחי היהודים בגוש קטיף.
"אכלתי ואוכל עוד". ממשיכים בהתמדה באותה התנהגות נפשעת. כך שטופים אתם, חלק מהפוליטיקאים החרדים בביקורת (נכונה לכשעצמה) על הסרוגים על פשע מרידתם בתורה, אבל דא עקא: נסחפתם למחוזות הזויים, עד כדי שללא הבחן שתוך כדי רוממות מחאות על "פגיעה בתורה!" - זה בדיוק מה שאתם בעצם עושים כרגע בעצמכם! מוחקים הלכות בשולחן ערוך הקשורות לדיני פיקוח נפש, מצפצפים באופן אובססי על ה"לא תחנם".
מי אמר את המשפט הבא? "..שגבולי ארצנו הקדושה תחומים על ידי מנחיל ארצות בתורתו הקדושה והקבועים לדורות עולם. בלתי אפשרי שהעם היהודי מצדו יוותר באיזו צורה שהיא על הגבולות האלה. כל ויתור שכזה אין לו שום ערך".
לא, הצהרה זו לא נשמעה בישיבת ההנהלה הארצית של 'בני עקיבא', אלא ...ב'כנסיה הגדולה' של מועצת גדולי התורה במארינבד שנת תרצ"ז!
.
הגה"ק מהר"י מסטמאר דרש פעם על הפסוק: "ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי בתוך בני ישראל" – במטרה להביא לקידוש ה', אל תשתמשו בדרך באמצעים של חילול ה'.
אתם רוצים לאיים פוליטית על עוקרי התורה? אהלן וסאהלן! אבל מה פשר האיומים והדיבורים האוויליים האלה של סיוע במחיקת ישובי ישראל ועי"ז המטת סכנת נפשות על העם היושב בציון – הרי דיבורים אלה עצמם הם נגד התורה?
האם במטרה לנקום ב'פישפשים' – שורפים את הבית? תמה תמה אקרא!
מה צריך להיות היחס לחיילי צה"ל?
פשיטא, שכל יהודי ירא ה', שואף לראות את בנו יקירו עולה ומתעלה בישיבות הקדושות, ואינו היה רוצה לראות אותו משתלם בלימודים באוניברסיטה לקראת קבלת דוקטורט ברפואה. זה המצב המצוי וגם הרצוי, יש לומר, אצל כל יהודי חרדי ממוצע.
ברם, האם יעלה על הדעת, שיהודים חרדים יצעקו בוז ל..רופאים? האם יהודי חרדי, המאושפז ל"ע באיזה מחלקה במרכז רפואי – ישדר זלזול ברופאיו ובצוות המטפל בו?
.
בטור קודם שכתבתי, הוכחתי שמבחינה הלכתית אין באי-שירות בצבא משום גדר של "ביטול מצות עשה" כטעות כמה מאנשי הרוח ה'סרוגים' (כשם שמי שלא רץ ומשתתף בכל הלווית המת, אינו מוגדר כ"מבטל מצות עשה של הלוויית המת"). פשוט וברור, ואינו צריך לפנים, שחלילה ואל לו לתלמיד ישיבה לנטוש את תלמודו למען גיוס בצבא. וגם זה פשוט: שאל לנו להתכופף אפילו כמלוא נימה נוכח המזימות לנתק את ילדינו מהיכלי אורה זו תורה. אבל מכאן, ועד השמעת ביטויי גנות על עצם השירות בצה"ל – המרחק הוא רב!
רס"ן רועי קליין, למשל, שבהיתקלות עם מחבלים הגן בגופו על חייליו מפני הרימון, נהרג וקריאת "שמע ישראל" בפיו. רועי קליין זה הוא קדוש וראוי לכל הוקרה!
המצב, נכון להיום הוא, שרובו של עם ישראל, איננו לומד תורה לצערנו, ואיננו שומר מצוות לדאבוננו.
ברם, לו יצוייר, שכל עם ישראל ממש היה לומד תורה? בפשטות, אלה יהיו כבר 'ימות המשיח' עליהם נאמר "ולא יישא גוי אל גוי חרב וולא ילמדו עוד מלחמה".
אבל, לפחות בתיאוריה, הבה נצייר לעצמנו, שכל עם ישראל לומד תורה, ועדיין חלילה משיח מתמהמה - האם לא היינו דואגים לחלוקת העם ל- 2 קבוצות; ל"יששכר' ול"זבולון"? בוודאי. שהרי אין סומכין על הנס!
אין שום ספק - ואני עומד להגיד כאן משהו לא פופולארי-חרדי: במצב של היום יש בהחלט ערך תורני לשירות בצבא, למרות שזה לא צריך לגרוע ולפגוע אף בכהוא זה בתורתם של לומדי התורה בפועל, והס מלהזכיר.
וכהגדרת ספרי פנימיות התורה שעם ישראל מחולק לשני מגזרים: "מארי תורה" (בעלי תורה) ו"מארי עובדין טבין" (בעלי מעשים טובים).
"כידוע שיש ב' סוגים בישראל, מארי תורה ומארי עובדין טבין – שניהם צריכים להיות בהתכללות זה מזה, שהרי כל האומר אין לי אלא תורה אפילו תורה אין לו, אלא צריך להיות תורה וגמ"ח שהיא כללות המצוות, וגם אצל מארי עובדין טבין צריך להיות לימוד התורה, ועכ"פ פרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית או פסוק אחד שחרית ופסוק אחד ערבית" .
הווי אומר, שמי שבדיעבד לא זכה להסתופף בבית המדרש, והוא מגן בגופו על עם הקודש וארץ הקודש (וכל זאת במקביל למשימתו של בן ישיבה התורם את חלקו בהגנת ארץ הקודש על ידי לימוד התורה הקדושה, שתורתו מגנא ומצלא) – האם לא ראוי אותו חייל להוקרה?
ו"פשיטא שאין להנ"ל שייכות כלל להיחס לציונות וכיו"ב" – כך כותב בקשר לזה כ"ק אדמו"ר זיע"א מליובאוויטש.
ועוד הוא כותב: "ולכן, צריכים להשתדל לחזק את הקשר של אנשי הצבא לכל ענייני יהדות, ולכל לראש – בטחון אמיתי בה' אלוקי הצבאו'ת, שהוא המנהיג של כל הצבאות, החל מ'צבאות השם', צבאו של הקב"ה, ובענייננו – 'צבא הגנה לישראל', שזכו להגן על ישובי בני ישראל מתוך מסירות נפש ממש, וכדי לחזק את בטחונם בה' אלוקי הצבאו'ת – צריכים לחזק את הקשר שלהם לכל ענייני יהדות, עד למעמד ומצב של קיום כל ענייני התורה ומצוותיה בחיי היום יום, ובמיוחד – ע"י קיום מצות התפילין...".
.
"שאף הרחוקים...צריך למשכן בחבלי עבותות אהבה".
משפט שאולי כיום לא כל כך 'אין' בתוככי הדינמיקה של "המלחמה ברשעים" העובדת שעות נוספות בימים טרופים אלה. אבל, את המשפט הנזכר כותב רבנו הגדול בספרו תניא קדישא פרק ל"ב.
ובהקשר לזה – 2 סיפורים:
כידוע, שהמנהג היה באירופה כי רבנים, אדמורי"ם ראשי ישיבות, היו יוצאים בתקופת הקיץ ל'דאטשע' - למנוחה ולרענון כוחות.
* הסיפור הבא, התרחש בעיירת הקייט מארינבד. בבריכת המים נראה אדם שכנראה הסתחרר עליו ראשו, ואיבד את שיווי משקלו. אותו אדם היה מראשי 'המזרחי' הידועים. חיש מהר, קלט אותו בזרועותיו קשיש פלוני שרחץ בקירבתו, נשא אותו על כפיו, הוציאו מן הבריכה וטיפל בו כאבא רחימאי. כשפקח איש 'המזרחי' את עיניו, הוא כנראה נדהם כשהתחוור לו שהקשיש שטיפל בו הוא לא אחר מאשר - אחד המיוחד בגדולי האדמורי"ם – הגאון הקדוש הקנאי בעל 'מנחת אלעזר' ממונקאטש...
* בשנות חורפי למדתי בישיבת 'תורת אמת'-חב"ד ששכנה בשכונת מאה שערים בירושלים. דירת המגורים שלי ושל חברי היתה בבתי אונגרין, דלת על יד דלת של מנהיג 'נטורי קרתא' דאז (להבדיל מפראי האדם של היום המכנים עצמם בשם זה) - הרה"צ רבי עמרם בלויא.
רבי עמרם היה, לשיטתו, קנאי אמיתי, נאה דורש ונאה מקיים, שלא רצה להנות מה'ציונים' אפילו ב'אצבע קטנה', ונאמן לכך – הוא לא השתמש בחשמל, נמנע ככל שביכולתו להנות משרותי העירייה 'הציונית' וכו' וכו', ואפילו לא השתמש בשטרי כסף 'ציונים'.
והנה, הסתובבו בשכונת בתי אונגרין פועלים של העירייה, שעסקו בתיקונים שונים. רבי עמרם הקנאי, לא רק שלא עמד להם בדרכם, אלא אף היחידי בשכונה, שהזמין אותם לנוח בביתו, וכיבד אתם בענבים...
הנה לנו פרק מאלף בהפרדה בין מלחמה אידיאולוגית, לבין אהבת ישראל אישית ובסיסית.
.
טרם אכלה דבריי, לא אתאפק, אשיחה וירווח לי;
רבים השואלים אותי האם יש קשר משפחתי ביני לבין הרב חיים דרוקמן ראש ישיבות 'בני עקיבא'. והתשובה; אמנם כן. אנו, מה שנקרא "בני דודים שניים" (הסבים ז"ל היו אחים).
ואני מוכרח לומר, כי חרף הבדלים בהשקפות ידועות, ביני לבינו – מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה שיש לי אליו.
ובהקשר לכך, אני רוצה לספר:
לפני למעלה מ- 30 שנה היה פוקד את ביתי יהודי יקר יוצא מארמרוש, גבאי צדקה, תושב אחד הישובים החרדים שבדרום, שהיה חסיד סטמאר. כששמע הלה ששם משפחתי הוא 'דרוקמן', הוא אמר לי: "אני מוכרח לספר לך משהו; אני מסתובב בהרבה בתים באזור הדרום, אבל הבית היחידי שלא רק שנותן לי מתת יד יפה, אלא אף נוהג בי מידת הכנסת אורחים בסבר פנים יפות ובנפש חפצה – הוא בית בישוב מרכז שפירא, ושמו של בעל הבית הוא 'הרב חיים דרוקמן'". כך סיפר לי אותו חסיד סטמאר.
.
עם סגירת הגיליון, אני שומע בתקשורת את חבר הכנסת מ'הבית היהודי', יוני שיטבון, וכה הוא אומר בנאומו בכנסת בקשר לחוק גיוס החרדים:
"המוטיבציה של החוק הזה מבית היוצר של יש עתיד, זו בסך הכל עוד קריצה לבוחרים שמצפים להכניס לחרדים. אז אני לא אתמוך בחוק הזה ומחר אצביע נגדו. אתנגד לחוק כי לא אתן יד לגל החקיקה האנטי יהודית ששוטף את הקואליציה, וכי אנחנו במלחמת תרבות על זהותה היהודית של מדינת ישראל".
חזק וברוך יוני שיטבון. ישתבח שמו - לא פסו אנשי אמנה!
התייחסות לטענה הנשמעת לאחרונה שאצל החרדים אין כבוד לחיבורים של רבני 'המזרחי'.
טענה שעל פניה נשמעת נכונה, כי בעוד במוסדות הדתלי"ם יש גישה לספרים תורניים-חרדיים, הרי שבישיבות הק' אין בנמצא ספרים של גדולי רבני 'המזרחי'.
האם נכונה אמירה זו? אין לי את הכלים לבדוק את העובדות, למרות שלא כל כך נראה לי שבאופן גורף אין ב'אוצר הספרים' של הישיבות 'האנציקלופדיה התלמודית' למרות שמשתתפים בעריכתה ובכתיבתה גם מרבני 'המזרחי', ואף יסודתו של מפעל האנציקלופדיה הוא ב'מזרחי העולמי'.
(אגב, גילוי נאות; בספרייתי אני כן מחזיק, ומסתמא לא רק אני, כמעט את כל כתבי הגראי"ה קוק, הגראי"ה הרצוג, הגר"ש ישראלי, הגר"מ ראטה ועוד ועוד – זצ"ל).
אבל ברצוני, להתייחס לעצם הטיעון: "הנה אצלנו נותנים כבוד גם למחברי ספרים חרדיים, ואילו אתם, ספרי רבנינו – לא ייראו ולא יימצאו". זה נכון, אבל, כאן שכחו להוסיף פרט שולי נוסף; "אצלנו ה'סרוגים' נותנים כבוד לכ-ו-ל-ם". בכל בית כנסת דתי לאומי ממוצע (למעט אולי קהילות חרדליו"ת סגורות), תמצא דפים של פרשת השבוע, לא רק של 'מאורות הדף היומי', אלא גם של הארגון הפמיניסטי הרפורמי 'קולך', כנ"ל של פורקי עולה של תורה המכונים 'נאמני תנועת תורה ועבודה', שלא לדבר על עלונים של רבניות (לא טעות) - רבני 'בית הלל'.
באים לציבור החרדי בטענות כי מתייחסים באי כבוד כלפי רבניהם. זה באמת לא נאה ולא טקטי. אבל כאן בא הבן ושואל: האם להתייחס לאבות הקדושים, לתנאים ואמוראים בזלזול – זה מותר? הם זי"ע לא היו 'רבנים'?
עלעול קטן בדפים 'הסרוגים' יוכיח שהזלזול בחוגים הדתיים הנ"ל בקדושי עליון שובר שיאים! העלונים המדוברים רצופים אמירות והשקפות כאילו ראשונים כמלאכים וקשישי קמאי היו חברים שלהם ב'חבריא ב'' בסניף בני עקיבא, או במקרה הטוב – עמיתיהם באקדמיה.
ניטול את עיתון הבית הלא-רשמי של ה'סרוגים' – 'מקור ראשון'; יש בעיתון הזה מאמרים מסמרי שיער המחייבים ממש 'קריעה'.
דוגמא, הקשורה לימי הפורים הבעל"ט:
* כותבת אחת (נ. איתם) - מרדכי היהודי לא היה אלא מתבולל שחזר בתשובה.
* אליבא דכותבת אחרת (ר. שמעון) - אחרי חורבן בית המקדש גזרו על כל אישה עוד חרמות ואיסורים מאיסורים שונים "שאינם עולה בקנה אחד עם טוב ליבו של רבש"ע"..
* איש מחשבת ישראל רמי ריינר קובע שהאמורא רבא היה חמדן גמור.
עפרא לפומייהו!
.
אז, שכוייח גדול שהם נותנים כבוד לחרדים, אבל בל נשכח, שה'כבוד' הזה הוא במסגרת נתינת כבוד גם ל'משוררת רחל', ביאליק, ד. רביקוביץ ועוד. בעלון 'מעט מן האור' של אחד האידיאולוגים הידועים של 'הסרוגים', מופיעים כתבי שירה של כל מיני פוקרים ופורקים בנשימה אחת עם הגיגיהם של רבנים. חלק מהוגי הדעות במחנם לומד ומנתח תנ"ך בגובה העיניים, משל האישים הקדושים בתנ"ך הינם בגובה הבנתם והבנתנו האנושית המוגבלת והדלה.
לא אני 'החרדי', אלא אחד מרבני 'הסרוגים' – ידידי הרב ישראל רוזן כבר קרא תיגר על תופעה זו, בזה הלשון:
"מי שדן את אישי התנ"ך כראות עיני שכלו ורוחו הופך את התנ"ך לספר אנטי-חינוכי בעליל, אשר תוכו רצוף עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים. גם אם לבסוף הצדק מנצח, והרשע והחוטא נענשים - עדין המסר הוא שלילי וכאמור, אנטי-חינוכי".
כך כתב רב דתל"י. ואנו, מה נענה אבתריה.
מה כל כך קשה אפוא להבין, שבמוסדות החרדיים חוששים להחזיק חיבורים של רבני חוגים שחרטו על דגלם את "קדושת" הפלורליזם? אם זה העיקרון - הרי באופן טבעי חושש מחנך חרדי כי לתוך אותם כתבים, בשם רוממות הפלורליזם, יחלחלו דעות נפסדות. מישהו ערב שזה לא יהיה כך?
.
ומה קורה אצלנו 'החרדים'?
מעשה בההוא גברא, שראה את ביתו נשרף, ופתח בריקוד של שמחה. לתמיהה המתבקשת - לשמחה מה זו עושה? ענה: אַ נקמה די וואנצן = נקמה בפשפשים, היצורים הזעירים האלה שכל כך דקדקו ועיצבנו אותי עד כה, וב"ה קיבלו בסוף את עונשם ונידונו לשריפה.
"כשיפנו אתכם מבתיכם, לא נסייע לכם" איימו כמה חכי"ם ולבלרים חרדיים על המתנחלים הסרוגים. במילים אחרות: מצידנו, שיישרף הבית, ש'יישרף המועדון', העיקר: נקמה ב'פישפשים'.
כן, כשתהיה, היל"ת מדינה פלשתינאית בהכשר גפני, דרעי ועוד כמה אויבער-חכמים, יקראו את כולנו לעצרת תפילה ביום ל"ג בעומר. אבל העצרת לא תהיה במירון, כי לשם לא יהיה שייך לנסוע; 'כביש 6' ו'כביש 1' יהיו מטווחים ע"י צלפים מכיוון הגבול הקרוב בטול כרם. גם בירושלים לא יוכלו לקיים את העצרת; כי היא כבר תהיה מחולקת, או לפחות מופגזת, כאשר אנשי ליצמן, גפני ושות' יגידו תהילים מעומקא דליבא בבונקרים.
דבר אחד כן ייאמר לשבחם של האי חוכמולוגים;
אין מה לדבר. אתם בהחלט עקביים. גם בהתנתקות מגוש קטיף, עמדתם מהצד. בעיתון האגודאי 'המודיע' (אז לא היה 'המבשר') ממש החבאתם מרוב בושה את דעתם הנחרצת נגד ההתנתקות של כ"ק כבוד קדושת האדמורי"ם מסדיגורה ומבוסטון, הגאון הגדול רבי בנימין זילבר זצ"ל, ולהבל"ח כ"ק האדמו"ר מערלוי שליט"א, כולם חברי מועצת גדולי התורה.
יפה מאד אתם דורשים להישמע להחלטות 'המועצת' ככל שזה קשור ל'חוב קדוש' במערכות בחירות, אבל כשזה מגיע להשקפות שאינן מקובלות עליכם – אתם נוהגים כאחרוני המזרוחניקעס.
.
אינני יודע מדוע, אבל כשנפלו טילים מעזה עם עליית החמאס, פועל יוצא של ההתנתקות - הטילים ב'חוצפתם' לא הבחינו בין הקאפלוצ'ים הליטאיים של ישיבת גרודנא באשדוד, לבין הביבר-הוט הבעלזאי של תושבי קרית בעלזא באשדוד, או לבין ההויזן-זאקן הגוראי שבאשדוד. באדישותכם ערב ההתנתקות תרמתם את תרומתכם הצנועה לאסון הזה. טוב, זה שלא השתתפתם בהפגנות 'הימין' את זה אני יכול להבין; קשה להשתתף בהפגנה עם סממנים ציוניים, ברם, 'מאריה דאברהם', מי מנע בעדכם, לארגן עצרת מחאה ותפילה חרדית בקרן הרחובות רבי עקיבא-חזון איש למשל?
כשתוכניתו של אריאל שרון עלתה על הפרק, נזעקו נציגי המתיישבים ועסקני ציבור וייחלו את פניהם של ראשי מפלגת יהדות התורה, ובראשם ראש המפלגה, ר' יעקב ליצמן. אבל התגובות הצוננות לימדו לאן פניהם מועדות. "זה לא קשור אלינו", "מי אמר לכם ללכת לגור בעזה", "אנחנו לא מתעסקים בנושאי ביטחון" – אלה היו רק חלק מהפנינים ששמעו נציגי הציבור.
ליצמן, ששימש כיו"ר ועדת הכספים, עשה הכל כדי להעביר את "חוק פינוי פיצוי" הנבזי. הוא ידע בדיוק מתי לנסוע לים המלח לכנס רשות הדואר, וכתוצאה מזה, על חודו של קול עבר החוק שאמלל אלפי יהודים. וכל זאת תמורת 290 מיליון שקל, שנשקלו לגנזי המלך של המפלגה החרדית.
ערב ההתנתקות התאספו רבבות יהודים בתפילה קורעת לב בראשות הראשל"צ הגר"ע יוסף זצ"ל, אבל עיתון 'המודיע', סרב בתוקף להכניס מודעה בתשלום על עצרת התפילה, גם כאשר חרב הייתה מונחת על פתחי היהודים בגוש קטיף.
"אכלתי ואוכל עוד". ממשיכים בהתמדה באותה התנהגות נפשעת. כך שטופים אתם, חלק מהפוליטיקאים החרדים בביקורת (נכונה לכשעצמה) על הסרוגים על פשע מרידתם בתורה, אבל דא עקא: נסחפתם למחוזות הזויים, עד כדי שללא הבחן שתוך כדי רוממות מחאות על "פגיעה בתורה!" - זה בדיוק מה שאתם בעצם עושים כרגע בעצמכם! מוחקים הלכות בשולחן ערוך הקשורות לדיני פיקוח נפש, מצפצפים באופן אובססי על ה"לא תחנם".
מי אמר את המשפט הבא? "..שגבולי ארצנו הקדושה תחומים על ידי מנחיל ארצות בתורתו הקדושה והקבועים לדורות עולם. בלתי אפשרי שהעם היהודי מצדו יוותר באיזו צורה שהיא על הגבולות האלה. כל ויתור שכזה אין לו שום ערך".
לא, הצהרה זו לא נשמעה בישיבת ההנהלה הארצית של 'בני עקיבא', אלא ...ב'כנסיה הגדולה' של מועצת גדולי התורה במארינבד שנת תרצ"ז!
.
הגה"ק מהר"י מסטמאר דרש פעם על הפסוק: "ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי בתוך בני ישראל" – במטרה להביא לקידוש ה', אל תשתמשו בדרך באמצעים של חילול ה'.
אתם רוצים לאיים פוליטית על עוקרי התורה? אהלן וסאהלן! אבל מה פשר האיומים והדיבורים האוויליים האלה של סיוע במחיקת ישובי ישראל ועי"ז המטת סכנת נפשות על העם היושב בציון – הרי דיבורים אלה עצמם הם נגד התורה?
האם במטרה לנקום ב'פישפשים' – שורפים את הבית? תמה תמה אקרא!
מה צריך להיות היחס לחיילי צה"ל?
פשיטא, שכל יהודי ירא ה', שואף לראות את בנו יקירו עולה ומתעלה בישיבות הקדושות, ואינו היה רוצה לראות אותו משתלם בלימודים באוניברסיטה לקראת קבלת דוקטורט ברפואה. זה המצב המצוי וגם הרצוי, יש לומר, אצל כל יהודי חרדי ממוצע.
ברם, האם יעלה על הדעת, שיהודים חרדים יצעקו בוז ל..רופאים? האם יהודי חרדי, המאושפז ל"ע באיזה מחלקה במרכז רפואי – ישדר זלזול ברופאיו ובצוות המטפל בו?
.
בטור קודם שכתבתי, הוכחתי שמבחינה הלכתית אין באי-שירות בצבא משום גדר של "ביטול מצות עשה" כטעות כמה מאנשי הרוח ה'סרוגים' (כשם שמי שלא רץ ומשתתף בכל הלווית המת, אינו מוגדר כ"מבטל מצות עשה של הלוויית המת"). פשוט וברור, ואינו צריך לפנים, שחלילה ואל לו לתלמיד ישיבה לנטוש את תלמודו למען גיוס בצבא. וגם זה פשוט: שאל לנו להתכופף אפילו כמלוא נימה נוכח המזימות לנתק את ילדינו מהיכלי אורה זו תורה. אבל מכאן, ועד השמעת ביטויי גנות על עצם השירות בצה"ל – המרחק הוא רב!
רס"ן רועי קליין, למשל, שבהיתקלות עם מחבלים הגן בגופו על חייליו מפני הרימון, נהרג וקריאת "שמע ישראל" בפיו. רועי קליין זה הוא קדוש וראוי לכל הוקרה!
המצב, נכון להיום הוא, שרובו של עם ישראל, איננו לומד תורה לצערנו, ואיננו שומר מצוות לדאבוננו.
ברם, לו יצוייר, שכל עם ישראל ממש היה לומד תורה? בפשטות, אלה יהיו כבר 'ימות המשיח' עליהם נאמר "ולא יישא גוי אל גוי חרב וולא ילמדו עוד מלחמה".
אבל, לפחות בתיאוריה, הבה נצייר לעצמנו, שכל עם ישראל לומד תורה, ועדיין חלילה משיח מתמהמה - האם לא היינו דואגים לחלוקת העם ל- 2 קבוצות; ל"יששכר' ול"זבולון"? בוודאי. שהרי אין סומכין על הנס!
אין שום ספק - ואני עומד להגיד כאן משהו לא פופולארי-חרדי: במצב של היום יש בהחלט ערך תורני לשירות בצבא, למרות שזה לא צריך לגרוע ולפגוע אף בכהוא זה בתורתם של לומדי התורה בפועל, והס מלהזכיר.
וכהגדרת ספרי פנימיות התורה שעם ישראל מחולק לשני מגזרים: "מארי תורה" (בעלי תורה) ו"מארי עובדין טבין" (בעלי מעשים טובים).
"כידוע שיש ב' סוגים בישראל, מארי תורה ומארי עובדין טבין – שניהם צריכים להיות בהתכללות זה מזה, שהרי כל האומר אין לי אלא תורה אפילו תורה אין לו, אלא צריך להיות תורה וגמ"ח שהיא כללות המצוות, וגם אצל מארי עובדין טבין צריך להיות לימוד התורה, ועכ"פ פרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית או פסוק אחד שחרית ופסוק אחד ערבית" .
הווי אומר, שמי שבדיעבד לא זכה להסתופף בבית המדרש, והוא מגן בגופו על עם הקודש וארץ הקודש (וכל זאת במקביל למשימתו של בן ישיבה התורם את חלקו בהגנת ארץ הקודש על ידי לימוד התורה הקדושה, שתורתו מגנא ומצלא) – האם לא ראוי אותו חייל להוקרה?
ו"פשיטא שאין להנ"ל שייכות כלל להיחס לציונות וכיו"ב" – כך כותב בקשר לזה כ"ק אדמו"ר זיע"א מליובאוויטש.
ועוד הוא כותב: "ולכן, צריכים להשתדל לחזק את הקשר של אנשי הצבא לכל ענייני יהדות, ולכל לראש – בטחון אמיתי בה' אלוקי הצבאו'ת, שהוא המנהיג של כל הצבאות, החל מ'צבאות השם', צבאו של הקב"ה, ובענייננו – 'צבא הגנה לישראל', שזכו להגן על ישובי בני ישראל מתוך מסירות נפש ממש, וכדי לחזק את בטחונם בה' אלוקי הצבאו'ת – צריכים לחזק את הקשר שלהם לכל ענייני יהדות, עד למעמד ומצב של קיום כל ענייני התורה ומצוותיה בחיי היום יום, ובמיוחד – ע"י קיום מצות התפילין...".
.
"שאף הרחוקים...צריך למשכן בחבלי עבותות אהבה".
משפט שאולי כיום לא כל כך 'אין' בתוככי הדינמיקה של "המלחמה ברשעים" העובדת שעות נוספות בימים טרופים אלה. אבל, את המשפט הנזכר כותב רבנו הגדול בספרו תניא קדישא פרק ל"ב.
ובהקשר לזה – 2 סיפורים:
כידוע, שהמנהג היה באירופה כי רבנים, אדמורי"ם ראשי ישיבות, היו יוצאים בתקופת הקיץ ל'דאטשע' - למנוחה ולרענון כוחות.
* הסיפור הבא, התרחש בעיירת הקייט מארינבד. בבריכת המים נראה אדם שכנראה הסתחרר עליו ראשו, ואיבד את שיווי משקלו. אותו אדם היה מראשי 'המזרחי' הידועים. חיש מהר, קלט אותו בזרועותיו קשיש פלוני שרחץ בקירבתו, נשא אותו על כפיו, הוציאו מן הבריכה וטיפל בו כאבא רחימאי. כשפקח איש 'המזרחי' את עיניו, הוא כנראה נדהם כשהתחוור לו שהקשיש שטיפל בו הוא לא אחר מאשר - אחד המיוחד בגדולי האדמורי"ם – הגאון הקדוש הקנאי בעל 'מנחת אלעזר' ממונקאטש...
* בשנות חורפי למדתי בישיבת 'תורת אמת'-חב"ד ששכנה בשכונת מאה שערים בירושלים. דירת המגורים שלי ושל חברי היתה בבתי אונגרין, דלת על יד דלת של מנהיג 'נטורי קרתא' דאז (להבדיל מפראי האדם של היום המכנים עצמם בשם זה) - הרה"צ רבי עמרם בלויא.
רבי עמרם היה, לשיטתו, קנאי אמיתי, נאה דורש ונאה מקיים, שלא רצה להנות מה'ציונים' אפילו ב'אצבע קטנה', ונאמן לכך – הוא לא השתמש בחשמל, נמנע ככל שביכולתו להנות משרותי העירייה 'הציונית' וכו' וכו', ואפילו לא השתמש בשטרי כסף 'ציונים'.
והנה, הסתובבו בשכונת בתי אונגרין פועלים של העירייה, שעסקו בתיקונים שונים. רבי עמרם הקנאי, לא רק שלא עמד להם בדרכם, אלא אף היחידי בשכונה, שהזמין אותם לנוח בביתו, וכיבד אתם בענבים...
הנה לנו פרק מאלף בהפרדה בין מלחמה אידיאולוגית, לבין אהבת ישראל אישית ובסיסית.
.
טרם אכלה דבריי, לא אתאפק, אשיחה וירווח לי;
רבים השואלים אותי האם יש קשר משפחתי ביני לבין הרב חיים דרוקמן ראש ישיבות 'בני עקיבא'. והתשובה; אמנם כן. אנו, מה שנקרא "בני דודים שניים" (הסבים ז"ל היו אחים).
ואני מוכרח לומר, כי חרף הבדלים בהשקפות ידועות, ביני לבינו – מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה שיש לי אליו.
ובהקשר לכך, אני רוצה לספר:
לפני למעלה מ- 30 שנה היה פוקד את ביתי יהודי יקר יוצא מארמרוש, גבאי צדקה, תושב אחד הישובים החרדים שבדרום, שהיה חסיד סטמאר. כששמע הלה ששם משפחתי הוא 'דרוקמן', הוא אמר לי: "אני מוכרח לספר לך משהו; אני מסתובב בהרבה בתים באזור הדרום, אבל הבית היחידי שלא רק שנותן לי מתת יד יפה, אלא אף נוהג בי מידת הכנסת אורחים בסבר פנים יפות ובנפש חפצה – הוא בית בישוב מרכז שפירא, ושמו של בעל הבית הוא 'הרב חיים דרוקמן'". כך סיפר לי אותו חסיד סטמאר.
.
עם סגירת הגיליון, אני שומע בתקשורת את חבר הכנסת מ'הבית היהודי', יוני שיטבון, וכה הוא אומר בנאומו בכנסת בקשר לחוק גיוס החרדים:
"המוטיבציה של החוק הזה מבית היוצר של יש עתיד, זו בסך הכל עוד קריצה לבוחרים שמצפים להכניס לחרדים. אז אני לא אתמוך בחוק הזה ומחר אצביע נגדו. אתנגד לחוק כי לא אתן יד לגל החקיקה האנטי יהודית ששוטף את הקואליציה, וכי אנחנו במלחמת תרבות על זהותה היהודית של מדינת ישראל".
חזק וברוך יוני שיטבון. ישתבח שמו - לא פסו אנשי אמנה!
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
