מערכת COL
|
יום ה' אדר ב ה׳תשע״ד
07.03.2014
לשם שינוי: כמה סיפורים
בטורו השבועי, הרב דוד-מאיר דרוקמן, רבה של קריית מוצקין, מגיש מספר סיפורים מרתקים, עם הקשר אקטואלי. אל תפספסו ● מגזין שישי הרב דוד דרוקמן
(צילום: מאיר דהן)
הרב דוד מאיר דרוקמן
הנהגת החסיד רבי בן ציון שמטוב ע"ה
זה היה בשנות הכפי"ם אם אינני טועה. בישיבת תומכי תמימים בכפר חב"ד למדה קבוצת בחורים חוצניקי'ם. רמת החיים אז לא הייתה כמו היום, ולקראת חג הפסח הם לא טסו למשפחותיהם בחו"ל, אלא נשארו בישיבה. בעידן ההוא עדיין, לא הייתה 'תנועת התשובה' בהיקפה ב"ה וכן ירבו כמו היום, אז עוד לא זכינו כל כך למתקרבים ומתחזקים, וממילא רוב החוצניקי'ם היו בנים למשפחות אנ"ש מזה דורות. אני מציין זאת, כדי להבין, שבחורים אלה אירגנו את הפסח בישיבה עם כל החומרות המקובלות במשפחות אנ"ש מימים ימימה כפי שקבלו מבית אבא ואמא.
החסיד ר' בן ציון שמטוב מלונדון, שהה באותם ימים בכפר חב"ד אצל משפחה מתושבי הכפר. אבל היות ובפסח 'מישט מען זאך נישט' (לא 'מתערבים'), הוא אכל לא בבית המשפחה שם הוא התאכסן, אלא בישיבה.
אבל, כפי שהבחנתי; גם בישיבה, הוא לא טעם ממטבח הישיבה, אלא הייתה לו 'פליטקע'=פתיליית נפט משלו, סיר משלו שניצבו בצד, אפילו לא על אחד ממדפי המטבח, וכך הוא בישל לעצמו את המאכלים.
וזאת, כנהוג אצל התמימים ואנ"ש מאז היינו 'לעם', לא סומכים בפסח אפילו על המהדר ביותר.
סיפור עם הרבי
מעשה שאמנם כבר התפרסם, אל אני ראיתי זאת במו עיניי, ולפיכך אני מספר זאת;
בליל הסדר אצל הרבי, התחכם/התבדח אחד המשבקי"ם ואמר לרבי שבתוך המרק שמו קניידלאך, כלומר 'שרויה' (!). הרבי שלח את הנ"ל למטבח לברר אם זה נכון. התברר, כצפוי, שלא דובים ולא יער, והכל כשר וישר.
אלא, חדי עין הבחינו, כי כאשר חילקו את המרק למסובים – הרבי עצמו כבר לא טעם מהמרק....
היו כאלה שהחמירו בפסח אפילו יותר מחב"ד!
להרה"ק רבי מאיר'ל מפרימשליאן היו חומרות נפלאות בפסח (ועד היום, יש מצאצאיו שנוהגים כך). הוא - זצ"ל היה רוכש כל ערב פסח כלים חדשים! ובענין כדאי לציין, כי אצל אדמו"ר הרש"ב נ"ע, היו מכשירים מחדש כל ערב פסח את כלי הפסח דאשתקד.
בערב פסח אחד הביאו כלי חרס חדשים לרבי מאיר'ל, וכדי שלא יישברו, הביאו אותם כשהם טמונים בתוך מעטפת של קש.
התאספו כעשרה רבנים מחסידיו של רבי מאירל כדי לחזות בקודש בהנהגותיו של רבם בקבלת הכלים.
שאל רבי מאיר'ל את הרב הראשון שעמד בשורה: "האם זה כשר לפסח?". "בודאי ענה הרב, אין שום צל של פקפוק כאן". המשיך רבי מאיר לשאול את הרב השני, השלישי וכו', וכולם ענו בשפה ברורה ואחידה, מה שמובן ממילא, שהכל כשר ומהודר.
אלא כשהגיע רבי מאיר לרב העשירי, ומתברר שהרב הזה היה בעל הרגשי התקשרות פנימיים במיוחד לרבו, והוא הרגיש שרבו עפעס לא מרוצה מהכשרות: ענה אותו רב: יש בעיה עם הכלים, היות והם עטופים בקש יבש-צהוב וזה דומה לחיטה" ...
"ער פארשטייט את זאך" (הוא מבין ענין), הגיב ר' מאיר'ל....
מעשה מחריד ב'תמים' שהתארח בפסח בבית מלון 'באוירה חבדי"ת':
היה זה בפסח דאשתקד. בחור מהתמימים, מגזע חב"ד שחזר לכור מחצבתו לאחר שהוריו וזקניו עקב ההעלם וההסתר שהיו ברוסיה הסובייטית לא המשיכו בדרכי אבות, והוא זכה להידבק בכל עוז במורשת משפחתו ונהיה מבחירי התמימים ממש.
ל"ע ול"ע הבחור היקר היה לקה ב'מחלה הידועה'. לארגן סדר פסח בעצמו לא היה מסוגל פיזית. להתארח אצל אחרים לא היה לו נעים , מה גם שאמו, שעדיין לא שומרת תומ"צ, הייתה אמורה להסב אימו בליל הסדר.
איך שלא יהיה, הוא ערך את ליל הסדר באיזה אכסניה שהבטיחה סדר ב'אוירה חבדי'ת".
מה נאמר ומה נדבר? האווירה שם הייתה כל כך חבדי"ת – עד שהעובדים הזרים (גויים) שעבדו במטבח, נתפסו אוכלים לחם ממש רח"ל במטבח הפסח!
מכתב ששלחתי לפב"פ בסוף שבוע שעבר
ב"ה, ז"ך אדר א' ה'תשע"ד
כב'.......
כידוע אחד מנושאי הכשרות הכבדים והמורכבים ביותר היא ההשגחה על בתי מלון. בעיתון 'כפר חב"ד' כבר התפרסמה בזמנו כתבת תחקיר גדולה בנושא.
מעבר לבעיות הכשרות הספציפיות לבתי מלון, ישנו האתגר של שמירת שבת כהלכתה, במיוחד לאור ההתפתחויות הטכנולוגיות האולטרא-מתקדמות של המטבחים המודרניים בבתי המלון הגדולים.
על אחת כמה וכמה, כשמדובר בכשרות לחג הפסח, כאן המשימה כבדה ביותר, ק"ו בן בנו של ק"ו - כאשר המדובר בכשרות לפסח עבור ציבור אנ"ש.
לאנ"ש והתמימים לא צריכים לספר אודות אין ספור חומרות המצויות בבתי אנ"ש בחג הפסח, ועד כדי כך, שבפסח משתדלים לקיים את ה"אל תיטוש תורת אמך" בכל הקשור להידורים; "אין מתערבים" - משתדלים לא לאכול אחד אצל השני כי לכל אחד יש את ההידורים המקובלים אצלו, כולל גם חומרות שונות שהן מעבר לטעם ודעת.
עקב הטעמים הנ"ל, מקדמת דנא, בחג הפסח נזהרו אנ"ש לא לצאת לבתי מלון בפסח ולקיים את ה"אשרי יושבי ביתך".
אמנם, ההכרח לא יגונה, ויש כאלה שכתוצאה מאילוצים שונים אינם יכולים לקיים את הפסח בבית, ומחוסר ברירה בוחרים לעשות זאת בבית מלון.
אבל במה דברים אמורים? בתנאי כפול ומכופל שמדובר בבית מלון העומד תחת השגחה מהודרת שבמהודרת ע"י רב מורה הוראה בפועל, בעל ניסיון ומומחיות בתחום הכשרות. מיותר לומר, שבמיוחד לצורך זה חייב להיות הרב דנן, אחד שכזה שניתן לומר עליו בביטחה שיראתו קודמת לחכמתו.
מה מוזרים אפוא הפרסומים השוטפים בימים אלה את מחננו, המציעים לקהל אנ"ש פסח ב"אוירה חבדי"ת", בכל מיני בתי מלון, תחת השגחת "הרב...", וכאן מציינים שמם של כאלה שאינם ידועים כלל ועיקר כמכהנים בקודש כרבנים בפועל, ואינם מוכרים כמי שיש להם מומחיות וניסיון מיוחד בכל הקשור לכשרות בכלל, בבתי מלון בפרט, בכשרות לפסח, ועוד עבור אנ"ש, בפרטי פרטיות. ועוד כשהמדובר בפסח שצריכים להיזהר אפילו ב"משהו חמץ" רח"ל.
וה' יצילנו משגיאות, ולא באתי אלא לעורר.
עד כאן המכתב ששיגרתי ביום חמישי שעבר.
מעשה באחד שלמד מסכת עירובין
בית מלון בפסח פלוס "אוירה חבדי'ת", כמעט ומזכיר לי את הסיפור על אותו אחד שהתרברב שלמד את כל מסכת עירובין, אלא שהוא לא הבין "רק" 2 ראשי-תיבות; הוא לא הבין מהן ראשי התיבות של "רה"י" (רשות היחיד), רה"ר (רשות הרבים)
הנהגת החסיד רבי בן ציון שמטוב ע"ה
זה היה בשנות הכפי"ם אם אינני טועה. בישיבת תומכי תמימים בכפר חב"ד למדה קבוצת בחורים חוצניקי'ם. רמת החיים אז לא הייתה כמו היום, ולקראת חג הפסח הם לא טסו למשפחותיהם בחו"ל, אלא נשארו בישיבה. בעידן ההוא עדיין, לא הייתה 'תנועת התשובה' בהיקפה ב"ה וכן ירבו כמו היום, אז עוד לא זכינו כל כך למתקרבים ומתחזקים, וממילא רוב החוצניקי'ם היו בנים למשפחות אנ"ש מזה דורות. אני מציין זאת, כדי להבין, שבחורים אלה אירגנו את הפסח בישיבה עם כל החומרות המקובלות במשפחות אנ"ש מימים ימימה כפי שקבלו מבית אבא ואמא.
החסיד ר' בן ציון שמטוב מלונדון, שהה באותם ימים בכפר חב"ד אצל משפחה מתושבי הכפר. אבל היות ובפסח 'מישט מען זאך נישט' (לא 'מתערבים'), הוא אכל לא בבית המשפחה שם הוא התאכסן, אלא בישיבה.
אבל, כפי שהבחנתי; גם בישיבה, הוא לא טעם ממטבח הישיבה, אלא הייתה לו 'פליטקע'=פתיליית נפט משלו, סיר משלו שניצבו בצד, אפילו לא על אחד ממדפי המטבח, וכך הוא בישל לעצמו את המאכלים.
וזאת, כנהוג אצל התמימים ואנ"ש מאז היינו 'לעם', לא סומכים בפסח אפילו על המהדר ביותר.
סיפור עם הרבי
מעשה שאמנם כבר התפרסם, אל אני ראיתי זאת במו עיניי, ולפיכך אני מספר זאת;
בליל הסדר אצל הרבי, התחכם/התבדח אחד המשבקי"ם ואמר לרבי שבתוך המרק שמו קניידלאך, כלומר 'שרויה' (!). הרבי שלח את הנ"ל למטבח לברר אם זה נכון. התברר, כצפוי, שלא דובים ולא יער, והכל כשר וישר.
אלא, חדי עין הבחינו, כי כאשר חילקו את המרק למסובים – הרבי עצמו כבר לא טעם מהמרק....
היו כאלה שהחמירו בפסח אפילו יותר מחב"ד!
להרה"ק רבי מאיר'ל מפרימשליאן היו חומרות נפלאות בפסח (ועד היום, יש מצאצאיו שנוהגים כך). הוא - זצ"ל היה רוכש כל ערב פסח כלים חדשים! ובענין כדאי לציין, כי אצל אדמו"ר הרש"ב נ"ע, היו מכשירים מחדש כל ערב פסח את כלי הפסח דאשתקד.
בערב פסח אחד הביאו כלי חרס חדשים לרבי מאיר'ל, וכדי שלא יישברו, הביאו אותם כשהם טמונים בתוך מעטפת של קש.
התאספו כעשרה רבנים מחסידיו של רבי מאירל כדי לחזות בקודש בהנהגותיו של רבם בקבלת הכלים.
שאל רבי מאיר'ל את הרב הראשון שעמד בשורה: "האם זה כשר לפסח?". "בודאי ענה הרב, אין שום צל של פקפוק כאן". המשיך רבי מאיר לשאול את הרב השני, השלישי וכו', וכולם ענו בשפה ברורה ואחידה, מה שמובן ממילא, שהכל כשר ומהודר.
אלא כשהגיע רבי מאיר לרב העשירי, ומתברר שהרב הזה היה בעל הרגשי התקשרות פנימיים במיוחד לרבו, והוא הרגיש שרבו עפעס לא מרוצה מהכשרות: ענה אותו רב: יש בעיה עם הכלים, היות והם עטופים בקש יבש-צהוב וזה דומה לחיטה" ...
"ער פארשטייט את זאך" (הוא מבין ענין), הגיב ר' מאיר'ל....
מעשה מחריד ב'תמים' שהתארח בפסח בבית מלון 'באוירה חבדי"ת':
היה זה בפסח דאשתקד. בחור מהתמימים, מגזע חב"ד שחזר לכור מחצבתו לאחר שהוריו וזקניו עקב ההעלם וההסתר שהיו ברוסיה הסובייטית לא המשיכו בדרכי אבות, והוא זכה להידבק בכל עוז במורשת משפחתו ונהיה מבחירי התמימים ממש.
ל"ע ול"ע הבחור היקר היה לקה ב'מחלה הידועה'. לארגן סדר פסח בעצמו לא היה מסוגל פיזית. להתארח אצל אחרים לא היה לו נעים , מה גם שאמו, שעדיין לא שומרת תומ"צ, הייתה אמורה להסב אימו בליל הסדר.
איך שלא יהיה, הוא ערך את ליל הסדר באיזה אכסניה שהבטיחה סדר ב'אוירה חבדי'ת".
מה נאמר ומה נדבר? האווירה שם הייתה כל כך חבדי"ת – עד שהעובדים הזרים (גויים) שעבדו במטבח, נתפסו אוכלים לחם ממש רח"ל במטבח הפסח!
מכתב ששלחתי לפב"פ בסוף שבוע שעבר
ב"ה, ז"ך אדר א' ה'תשע"ד
כב'.......
כידוע אחד מנושאי הכשרות הכבדים והמורכבים ביותר היא ההשגחה על בתי מלון. בעיתון 'כפר חב"ד' כבר התפרסמה בזמנו כתבת תחקיר גדולה בנושא.
מעבר לבעיות הכשרות הספציפיות לבתי מלון, ישנו האתגר של שמירת שבת כהלכתה, במיוחד לאור ההתפתחויות הטכנולוגיות האולטרא-מתקדמות של המטבחים המודרניים בבתי המלון הגדולים.
על אחת כמה וכמה, כשמדובר בכשרות לחג הפסח, כאן המשימה כבדה ביותר, ק"ו בן בנו של ק"ו - כאשר המדובר בכשרות לפסח עבור ציבור אנ"ש.
לאנ"ש והתמימים לא צריכים לספר אודות אין ספור חומרות המצויות בבתי אנ"ש בחג הפסח, ועד כדי כך, שבפסח משתדלים לקיים את ה"אל תיטוש תורת אמך" בכל הקשור להידורים; "אין מתערבים" - משתדלים לא לאכול אחד אצל השני כי לכל אחד יש את ההידורים המקובלים אצלו, כולל גם חומרות שונות שהן מעבר לטעם ודעת.
עקב הטעמים הנ"ל, מקדמת דנא, בחג הפסח נזהרו אנ"ש לא לצאת לבתי מלון בפסח ולקיים את ה"אשרי יושבי ביתך".
אמנם, ההכרח לא יגונה, ויש כאלה שכתוצאה מאילוצים שונים אינם יכולים לקיים את הפסח בבית, ומחוסר ברירה בוחרים לעשות זאת בבית מלון.
אבל במה דברים אמורים? בתנאי כפול ומכופל שמדובר בבית מלון העומד תחת השגחה מהודרת שבמהודרת ע"י רב מורה הוראה בפועל, בעל ניסיון ומומחיות בתחום הכשרות. מיותר לומר, שבמיוחד לצורך זה חייב להיות הרב דנן, אחד שכזה שניתן לומר עליו בביטחה שיראתו קודמת לחכמתו.
מה מוזרים אפוא הפרסומים השוטפים בימים אלה את מחננו, המציעים לקהל אנ"ש פסח ב"אוירה חבדי"ת", בכל מיני בתי מלון, תחת השגחת "הרב...", וכאן מציינים שמם של כאלה שאינם ידועים כלל ועיקר כמכהנים בקודש כרבנים בפועל, ואינם מוכרים כמי שיש להם מומחיות וניסיון מיוחד בכל הקשור לכשרות בכלל, בבתי מלון בפרט, בכשרות לפסח, ועוד עבור אנ"ש, בפרטי פרטיות. ועוד כשהמדובר בפסח שצריכים להיזהר אפילו ב"משהו חמץ" רח"ל.
וה' יצילנו משגיאות, ולא באתי אלא לעורר.
עד כאן המכתב ששיגרתי ביום חמישי שעבר.
מעשה באחד שלמד מסכת עירובין
בית מלון בפסח פלוס "אוירה חבדי'ת", כמעט ומזכיר לי את הסיפור על אותו אחד שהתרברב שלמד את כל מסכת עירובין, אלא שהוא לא הבין "רק" 2 ראשי-תיבות; הוא לא הבין מהן ראשי התיבות של "רה"י" (רשות היחיד), רה"ר (רשות הרבים)
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
