מערכת COL
|
יום ד' אדר ב ה׳תשע״ד
06.03.2014
מבט היסטורי לשליחות של 50 שנה ● מתכון מסביב לעולם
השבוע במדור השליחות של COL, מתכון מסביב לעולם, מתארחת השליחה הגב' רחל דונין ממיטב ● היא מספרת בבהירות, על היום הראשון בשליחות, על הקשיים של מושב בתחילת דרכו ועל הפעילות הענפה בתענך, אותה חלקה עם בעלה - הרב אברהם דונין ז"ל ● ויש כמובן מתכון: דג אמנון בתיבול ייחודי ● מבט היסטורי לשליחות
בכתבה המלאה: מתכון שווה לדג אמנון
מאת שלומית
האורחת: השליחה רחל דונין ממיטב, תענך
מתכון: דג אמנון בתיבול מעניין במיוחד
החומרים:
● דגי אמנון
● 2 בצל קצוץ
● 3 גמבה קצוצה
● 2 גזר מגורד
● 1 קישוא קצוץ
אופן ההכנה:
בסיר רחב ונמוך יש לטגן בצל קצוץ עד להזהבה, לאחר מכן להוסיף גמבה קצוצה ולהמשיך בבישול איטי עד לאידוי. מוסיפים גזר מגורד וקישואים קצוצים ומבשלים עד להתרככות הירקות.
בקערה נפרדת מכנים את הרוטב. שמים: שום כתוש, פפריקה, כורכום, כמון, מלח, פלפל שחור ומערבבים עם שמן. כעת, טובלים כל דג ברוטב ומניחים אותו בסיר על הירקות. מביאים לרתיחה ומבשלים על אש נמוכה - את שארית הרוטב ליצוק מלמעלה על הדגים.
מגישים חם!
על השליחה:
הגב' רחל דונין שליחת הרבי בישוב מיטב בתענך, מתגוררת שם בתנופה של שליחות מזה 50 שנה. רחל ובעלה הרב אברהם דונין ז''ל, הגיעו למיטב בהוראת הרבי ביד' אלול תשכ''ג.
מבט היסטורי לימים ההם:
היום הראשון לשליחות היה ביום ראשון בשבוע. בשבת, היו רחל ובעלה אצל חמיה וחמותה בחיפה, וביום ראשון בבוקר חיכו הזוג הצעיר לאוטובוס הראשון שיוצא מחיפה לעפולה. הם הכינו את צרורותיהם, עגלת התינוקת, חבילות ובקצה הספסל בתחנה, עמד גם בקבוק האוכל של התינוקת.
כשעלו לאוטובוס הבחין הרב אברהם, שהאוכל של התינוקת (אז בת ארבעה חודשים והיום שליחה מצליחה באופקים) נשאר על הספסל, והוא ביקש מהנהג רק לרדת ולהביאו. הנהג בקול החלטי אמר: "אתה רוצה לרדת או לנסוע?" השליח הצעיר השיב שהוא רק רוצה לרדת ולהביא את הבקבוק ומיד לעלות שוב לאוטובוס. ברגע שירד ר' אברהם, סגר הנהג את הדלת ונסע, השאיר את הבעל 'תקוע' בתחנה בעוד רחל והתינוקת נוסעים לבדם... כך נראתה ההתחלה של חיי השליחות...
בתענך לא היו עדיין כבישים, היו קשיי תחבורה רציניים, הטלפון היחיד היה במזכירות המושב. במקביל אמונתם של התושבים הייתה אמונה פשוטה, אולם הפער העצום בין הדור שהגיע ארצה לבין ילדיהם, ניכר היה באופן בולט מאד.
המושב השתייך לתנועת המושבים (הם והסוכנות היו בעלי בתים) ועל כן, למרות שכל התושבים נחשבו ל'דתיים', בחמש השנים הראשונות פעל במקום רק בי"ס ממלכתי אשר מגמתו לנתק את הילדים מהגלותיות של הוריהם; 'להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך'. רק חמש שנים אחר כך נפתח במקום בי"ס חב"ד ורק חמש שנים לאחר פתיחת בית הספר, עברו השליחים הצעירים לגור במקום, באופן שהתושבים כבר הכירו את המראה החסידי.
אחרי כשנה נקבעה ההחלטה, שהיות שתנועת חב"ד אינה גוף פוליטי, רק בי"ס חב"ד יישאר, ומי שירצה חינוך ממלכתי יקבל הסעות אל מחוץ ליישוב. הדבר התקבל על דעת כל הגורמים, ולמעשה כולם נשארו ללמוד בבי"ס חב"ד.
המנטאליות של התושבים הייתה שונה מאוד מהזוג הצעיר והחסידי, היו המון קשיים בתחילה, אבל בדיוק בשביל כך, הגיעו הזוג דונין למיטב ומיד התחילו להשקיע את כוחותיהם ולקרב עוד ועוד יהודים לרבי ולתורת החסידות.
בני הזוג פעלו רבות במושב. בימים הראשונים התנאים היום קשים, הגישה למושב מבחינת תחבורה הייתה בלתי עקבית ומהפן הקהילתי; התושבים היו עולי כורדיסטאן כשהאווירה הכללית בשעתו הייתה במגמת התרחקות מהדת. רחל ובעלה היו אנשי חינוך שעסקו בעבודתם המקצועית וגישתם החינוכית ניכרה אף בעבודת השליחות שלהם במושב עצמו.
בשנים הראשונות, הייתה רחל מזמינה ילדים מכיתת החינוך שלה, כיתה ב', לביתה לסעודת שבת. ההורים היו מגיעים כדי לקחתם, התפתחו שיחות ובעקבותיהם יחס אישי וקרוב. בשבת הם ערכו פעולות שבת וככל שעבר הזמן, יותר ויותר אנשים כתבו לרבי והיו גם מופתים של ממש.
כמעט מיד עם הגעתם, התחילה רחל למסור שיעורים לנשים. במשך השנים אמרו עם הילדים פסוקים וככל שהרבי דיבר על 'מבצעים', השתדלו השליחים ליישם את הדברים גם אצלם.
בשבת בראשית שלאחר מלחמת יום כיפור, דיבר הרבי אודות המשא ומתן שמנהלים עם הערבים באופן כזה שמלכתחילה מזמין לחצים. ואז הרבי תיקן את מבצע 'יבנה וחכמיה'.
באותה שנה, תשל"ד, הייתה רחל עם בעלה אצל הרבי ומשחזרו החלו להזמין ילדים לביתם לשיעור תורה, וכמו כן קבעו שיעורים בבתי תושבים במושב. הרבי אמר לרב אברהם: 'יישר כוח' על פעילות זו שהתקיימה משנת תשל"ד ועד פטירתו של ר' אברהם- ללא הפסקה. התייחסות נוספת של הרבי לפעילות זאת, הייתה כשאמר: 'מהם יראו וכך יעשו'.
במשך 48 שנים פעלו רחל ובעלה ביחד כבית חב''ד בישוב תענ''ך והחיו בו את הרוח היהודית והתורנית. עם הזמן הם הנהיגו אירועים שונים שאף הפכו למסורת בישוב, אותם המשיכו לקיים כל השנים עד לפטירתו של ר' אברהם דונין ע''ה.
לאחר פטירתו, ישבה המשפחה שבעה והילדים - שליחים בעצמם, הזמינו את אימם הנערצת לגור בקרבתם, אך רחל לא הסכימה לעזוב את מקום השליחות וחזרה לשם לבדה להמשיך את פעילותו של בעלה ושלה בשליחות הרבי - עד היום.
האורחת: השליחה רחל דונין ממיטב, תענך
מתכון: דג אמנון בתיבול מעניין במיוחד
החומרים:
● דגי אמנון
● 2 בצל קצוץ
● 3 גמבה קצוצה
● 2 גזר מגורד
● 1 קישוא קצוץ
אופן ההכנה:
בסיר רחב ונמוך יש לטגן בצל קצוץ עד להזהבה, לאחר מכן להוסיף גמבה קצוצה ולהמשיך בבישול איטי עד לאידוי. מוסיפים גזר מגורד וקישואים קצוצים ומבשלים עד להתרככות הירקות.
בקערה נפרדת מכנים את הרוטב. שמים: שום כתוש, פפריקה, כורכום, כמון, מלח, פלפל שחור ומערבבים עם שמן. כעת, טובלים כל דג ברוטב ומניחים אותו בסיר על הירקות. מביאים לרתיחה ומבשלים על אש נמוכה - את שארית הרוטב ליצוק מלמעלה על הדגים.
מגישים חם!
על השליחה:
הגב' רחל דונין שליחת הרבי בישוב מיטב בתענך, מתגוררת שם בתנופה של שליחות מזה 50 שנה. רחל ובעלה הרב אברהם דונין ז''ל, הגיעו למיטב בהוראת הרבי ביד' אלול תשכ''ג.
מבט היסטורי לימים ההם:
היום הראשון לשליחות היה ביום ראשון בשבוע. בשבת, היו רחל ובעלה אצל חמיה וחמותה בחיפה, וביום ראשון בבוקר חיכו הזוג הצעיר לאוטובוס הראשון שיוצא מחיפה לעפולה. הם הכינו את צרורותיהם, עגלת התינוקת, חבילות ובקצה הספסל בתחנה, עמד גם בקבוק האוכל של התינוקת.
כשעלו לאוטובוס הבחין הרב אברהם, שהאוכל של התינוקת (אז בת ארבעה חודשים והיום שליחה מצליחה באופקים) נשאר על הספסל, והוא ביקש מהנהג רק לרדת ולהביאו. הנהג בקול החלטי אמר: "אתה רוצה לרדת או לנסוע?" השליח הצעיר השיב שהוא רק רוצה לרדת ולהביא את הבקבוק ומיד לעלות שוב לאוטובוס. ברגע שירד ר' אברהם, סגר הנהג את הדלת ונסע, השאיר את הבעל 'תקוע' בתחנה בעוד רחל והתינוקת נוסעים לבדם... כך נראתה ההתחלה של חיי השליחות...
בתענך לא היו עדיין כבישים, היו קשיי תחבורה רציניים, הטלפון היחיד היה במזכירות המושב. במקביל אמונתם של התושבים הייתה אמונה פשוטה, אולם הפער העצום בין הדור שהגיע ארצה לבין ילדיהם, ניכר היה באופן בולט מאד.
המושב השתייך לתנועת המושבים (הם והסוכנות היו בעלי בתים) ועל כן, למרות שכל התושבים נחשבו ל'דתיים', בחמש השנים הראשונות פעל במקום רק בי"ס ממלכתי אשר מגמתו לנתק את הילדים מהגלותיות של הוריהם; 'להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך'. רק חמש שנים אחר כך נפתח במקום בי"ס חב"ד ורק חמש שנים לאחר פתיחת בית הספר, עברו השליחים הצעירים לגור במקום, באופן שהתושבים כבר הכירו את המראה החסידי.
אחרי כשנה נקבעה ההחלטה, שהיות שתנועת חב"ד אינה גוף פוליטי, רק בי"ס חב"ד יישאר, ומי שירצה חינוך ממלכתי יקבל הסעות אל מחוץ ליישוב. הדבר התקבל על דעת כל הגורמים, ולמעשה כולם נשארו ללמוד בבי"ס חב"ד.
המנטאליות של התושבים הייתה שונה מאוד מהזוג הצעיר והחסידי, היו המון קשיים בתחילה, אבל בדיוק בשביל כך, הגיעו הזוג דונין למיטב ומיד התחילו להשקיע את כוחותיהם ולקרב עוד ועוד יהודים לרבי ולתורת החסידות.
בני הזוג פעלו רבות במושב. בימים הראשונים התנאים היום קשים, הגישה למושב מבחינת תחבורה הייתה בלתי עקבית ומהפן הקהילתי; התושבים היו עולי כורדיסטאן כשהאווירה הכללית בשעתו הייתה במגמת התרחקות מהדת. רחל ובעלה היו אנשי חינוך שעסקו בעבודתם המקצועית וגישתם החינוכית ניכרה אף בעבודת השליחות שלהם במושב עצמו.
בשנים הראשונות, הייתה רחל מזמינה ילדים מכיתת החינוך שלה, כיתה ב', לביתה לסעודת שבת. ההורים היו מגיעים כדי לקחתם, התפתחו שיחות ובעקבותיהם יחס אישי וקרוב. בשבת הם ערכו פעולות שבת וככל שעבר הזמן, יותר ויותר אנשים כתבו לרבי והיו גם מופתים של ממש.
כמעט מיד עם הגעתם, התחילה רחל למסור שיעורים לנשים. במשך השנים אמרו עם הילדים פסוקים וככל שהרבי דיבר על 'מבצעים', השתדלו השליחים ליישם את הדברים גם אצלם.
בשבת בראשית שלאחר מלחמת יום כיפור, דיבר הרבי אודות המשא ומתן שמנהלים עם הערבים באופן כזה שמלכתחילה מזמין לחצים. ואז הרבי תיקן את מבצע 'יבנה וחכמיה'.
באותה שנה, תשל"ד, הייתה רחל עם בעלה אצל הרבי ומשחזרו החלו להזמין ילדים לביתם לשיעור תורה, וכמו כן קבעו שיעורים בבתי תושבים במושב. הרבי אמר לרב אברהם: 'יישר כוח' על פעילות זו שהתקיימה משנת תשל"ד ועד פטירתו של ר' אברהם- ללא הפסקה. התייחסות נוספת של הרבי לפעילות זאת, הייתה כשאמר: 'מהם יראו וכך יעשו'.
במשך 48 שנים פעלו רחל ובעלה ביחד כבית חב''ד בישוב תענ''ך והחיו בו את הרוח היהודית והתורנית. עם הזמן הם הנהיגו אירועים שונים שאף הפכו למסורת בישוב, אותם המשיכו לקיים כל השנים עד לפטירתו של ר' אברהם דונין ע''ה.
לאחר פטירתו, ישבה המשפחה שבעה והילדים - שליחים בעצמם, הזמינו את אימם הנערצת לגור בקרבתם, אך רחל לא הסכימה לעזוב את מקום השליחות וחזרה לשם לבדה להמשיך את פעילותו של בעלה ושלה בשליחות הרבי - עד היום.
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
