מאת שלומית, COL

עשה לך חבר

לדעת שיש אלוקים בעולם, ובאמת לחיות על פי 'ספר החוקים' שלו - היו שני דברים נפרדים בשבילה. האמונה המוחלטת שלה שיש מנהיג לבירה מעולם לא סתרה את החיים החופשיים מעול תורה ומצוות שאפשרה לעצמה ועליהם בעצם התחנכה בבית הוריה.

באחד הימים בהם צעדה במסדרונות האוניברסיטה, נעצרה מול לוח המודעות בכדי להתעדכן במערכת ובמידע אודות אולם ההרצאות אליו היא צריכה ללכת כעת. בינות לשלל ההודעות הטכניות, היא מבחינה במודעה צבעונית המזמינה את הסטודנטים למסיבת פורים בבית חב"ד הממוקם בקרבת הקמפוס.

היא גרה כבר שנים באחד המושבים באזור, אזור המושבים הדרומיים שבקרבת האוניברסיטה, ומעולם לא שמעה שישנו מרכז כזה בשם בית חב''ד שעושה מסיבות פורים. היא החליטה לקפוץ עם חברה.

אל המסיבה הגיעה לבדה, החברה לא יכלה לבוא ברגע האחרון. בפתח האולם מקבלת אותה אשה נאה, בעלת מראה מטופח ונעים וצנוע כל כך להפתעתה, זו מחייכת אליה כאילו היו מכרות מזה שנים ומושיבה אותה לידה בשלחן הסעודה.

שירים, תחפושות, דברי תורה מאלפים והרבה שמחה מסוג שלא פגשה מעודה. בין לבין היא אף מוצאת עצמה מדברת עם האשה הזו שמנצחת על הערב הססגוני הזה, שיחות שמעולם לא חשבה שתקיים עם אדם אותו פגשה רק שעה קודם לכן, מה שהפתיע אותה יותר, היה הנכונות של השליחה להקשיב כאילו הייתה היחידה, ושלה עצמה לספר ולפתוח.

בתום המסיבה אליה הגיעה לבדה, היא כבר יצאה עם חברה, חברת נפש אליה תתקשר עוד הרבה מאד בהמשך הדרך, חברה כזו שבעצם תלווה אותה לחופה ביום המאושר ביותר בחייה.

הקרב האמיתי

הם עמוק בתוך שטח האויב מתקדמים בחסות החשיכה כשהאופק מסביבם פתוח לכל צד, מכל עבר דיונות, חם וצחיח. מדבר סיני.

המפקד מורה לעצור ולחפור שוחות להעביר בהן את הלילה. הם נכנסים לשוחות בדיוק כשבקשר עוברת התראה מכח המודיעין. ישנה התארגנות מצד האויב למתקפה לילית באזור. שוכבים שקטים, הם ממתינים דרוכים ללא ניע, מכבים כל סוג של מסגיר מרעיש או מאיר.

שעה ועוד שעה עוברת כשלפתע מאה מטר לידם נוחת פגז, ממצב כוננות הם עוברים ללחימה מאומצת. הקרב אורך כל הלילה. עם אור ראשון הם מקבלים הודעה שכח האויב שנותר קיבל הוראה לסגת. הם נעצרים ונוחתים על החול באפיסת כוחות, שוקעים כל אחד במחשבותיו שלו והתמונות רצות להם בראש, היקירים, האהובים והמשפחה.

טנק מאולתר נראה באופק כשהוא מתקרב אליהם, מתנועע את מהמורות המדבר. טנק אזרחי, הם אומרים זה לזה, ונרגעים למראה המפקד שנראה נינוח ואף מחויך. הם מצילים על עיניהם ומבחינים בנהג ובחבריו היושבים לצידו. דוסים? שלישיית מזוקנים בעלי מגבעות שחורות הופכות מנקודות מרוחקות לדמויות של ממש. הטנק חוצה את כברת הדרך הקצרה שעוד נותרה לו ונעצר לידם.

הנה החב''דניקים, קורא המפקד ומתחבק עם הנהג הנמרץ שמחנה את רכבו וקופץ ממושבו. הם מוציאים שתייה קרה, עוגיות, סנדוויצ'ים ומגישים להם ציורים מוקדשים מילדים ששלחו איתם. הם מפעילים קצת מוזיקה ומתחילים לרקוד. מהללים את הנס הגדול שאירע אמש ואת החיילים הגיבורים שליחי ה', לדברם.

אט אט המעגל מתרחב והנה פלוגה שלמה רוקדת לצלילי "עם ישראל חי", בין המדים בצבע החאקי, שלובי זרוע מפזזים שלושת החסידים כשציציותיהם מתבדרות ברוח. לאחר הריקוד הם מתפזרים למנוחה קלה וחלקם מניחים את התפילין שהללו מציעים להם במאור פנים.

המפקד יושב איתם בצד ונראה שהם עוסקים בשיחה ערה, ידיהם מתנופפות בהתלהבות ללא הרף, והמפקד, מעולם לא ראו אותו כך, שליו, רגוע ומלא ביטחון.

שנתיים מאוחר יתר, יום שישי קיצי במיוחד, אחד מחיילי הפלוגה מתהלך לו בשוק הכרמל עם אשתו וילדיו, כאזרח הארץ הוא עורך במרץ קניות לשבת הקרובה בה הוא מארח את הורי אשתו המסורתיים. לפתע, יד מונחת על כתפו, חיוך מוכר ניבט אליו מתוך דמות של חב''דניק טיפוסי המציעה לו להניח תפילין.

הוא משתהה לרגע, מביט בו ממושכות ועונה לו תוך שהוא מזדקף באחת ומצדיע: "כן המפקד!".

המתכון:
עוגיות טחינה שאפשר להכין עם הילדים. דרך העוגיות המתוקות, אפשר להוסיף את הטחינה הבריאה והמזינה לתפריט המועדף על ילדים.

החומרים הדרושים:
● 1 חבילה (2 וחצי כוסות) קמח תופח
● 1 כוס טחינה גולמית
● חצי כוס סוכר
● 200 גרם חמאה
● 1 כף תמצית וניל
● 1 ביצה

אופן ההכנה
1. מעבדים את כל החומרים לבצק.

2. יוצרים מהבצק עיגולים בגודל כדור קטן ומניחים על תבנית מרופדת בנייר אפייה. משטחים מעט.

3. אופים כרבע שעה בחום של 180 מעלות, עד שהעוגיות מזהיבות טיפונת.

4. מצננים היטב לפני שמוציאים מהתבנית.