כתב COL
 
אור יקרות בקע מהיכלו העתיק של בית הכנסת חב"ד שברחוב בעל התניא במאה שערים, במשך כארבע השעות בהן ישבו חסידים ואנשי מעשה, מקורבים ומושפעים, תלמידי חכמים ומתחזקים – והעלו יחד את זכרו של זקן המשפיעים הגאון החסיד הרב משה וובר ע"ה, במלאות י"ד שנים להסתלקותו. 

היה זה במהלך סעודת ההילולא לזכרו של המשפיע הבלתי נשכח, שנסתלק לגנזי מרומים ביום ח"י באדר הראשון ה'תש"ס. ההתוועדות נערכה בבית המדרש שבו עמד והשפיע להמונים במשך עשרות שנים מלוא חופניים תורה וחסידות, בדרכם של רבותינו נשיאנו.

רבים מבין תלמידיו, מקורביו, מושפעיו ומוקירי זכרו, התאספו ובאו מקרוב ומרחוק, והתחזקו בצוותא ללכת בדרכו אשר הורה אותם בחיים חיותו.

בראש שולחן הנשיאות ישבו רבני חב"ד בירושלים ת"ו, לצד חשובי האדמו"רים ומנהיגי הציבור בירושלים - ובראשם גאב"ד ירושלים ומנהיג העדה החרדית, הרב יצחק טוביה וייס.

תלמידי כבנו של המשפיע, הרב עידו יצחק וובר-ארליך, פתח את מעמד ההילולא, וכשמדעות בעיניו העלה את זכרו של רבו וסיפר על דמותו הגדולה, גאונותו הנדירה ואישיותו הכובשת, אשר די היה בה להשיב רבים מעוון.

הרב עידו וובר ציין בדברי הפתיחה, שלמרות ארבע-עשרה השנים שחלפו מאז נתבקש מורו ורבו לישיבה של מעלה – הרי שזכרו אינו מש מתודעתם של המוני-המונים.

"היכן שאני הולך, בכל רחבי הארץ, אני נתקל ביהודים המספרים לי על הרב. פה אני נתקל ביהודי שזכה למפגש חד-פעמי ששינה את חייו או שהותיר עליו רושם בל-יימחה, ושם אני פוגש יהודי שזכה לקשר חם וממושך עם הרב, ולעיתים אף אני לא ידעתי על כך. הצד השווה שבכולם הוא – שהכל ראו ברבנו הרבה מעבר לרב ומשפיע. הם ראו בו אב לכל דבר", סיפר התלמיד בהתרגשות.

כ"'ק האדמו"ר מ'מבקשי אמונה', הגה"צ רבי יוסף יואל קאהן, עמד בדבריו על מסירותו של בעל ההילולא למען קירוב יהודים לאביהם שבשמים, בדרכו של משה רבנו. "משה עמד וזיכה את הרבים, ועשה ידידים לשכינה", אמר הרב קאהן.

מגיד המישרים הירושלמי הגאון הרב בן ציון גוטפרב ריגש את הקהל בספרו על השבת האחרונה שלו במחיצת רבי משה ע"ה, שבה ביקרו בבית הרפואה וגילה אותו כשהוא מוסר את נפשו ללמוד את ה'חסידישע פרשה' מתוך ה'תורה אור', ואילו הגאון רבי אביש אייזן עמד על אהבתו של רבי משה לכל איש מישראל. 
 
'הצדיק שזכיתי להכירו'

אחד משיאי הערב היה כאשר נכנס גאב"ד ירושלים, שהכיר את המשפיע ע"ה, וסיפר לאוזני הנוכחים מקצת ממסכת חייו הענפים ורוויי החסד, המעש והגאונות, של הרב וובר ע"ה.

"התאספנו כאן", אמר הגאון רבי יצחק טוביה וייס, "לרגל היארצייט של הצדיק רבי משה וובר זצ"ל, שזכיתי להכירו בירושלים עיר הקודש. זהו יום הילולא לנשמתו הגדולה והחשובה.

"רבי משה זצ"ל לא הותיר זרע של קיימא - אולם הותיר תלמידים וידידים שהולכים בדרכיו והתאספו  לזכרו - לזכרה של הנשמה הגדולה של האדם הגדול, רבי משה זכר צדיק וקדוש לברכה. בוודאי שזו טובה לנשמתו שלומדים יחד לזכרו. היום הזה, יום הילולת האדם הגדול הזה, הוא בבחינת 'רגל', חג, לנשמתו הכבירה.

"יעזור השם", איחל הגאב"ד, "שזכות הצדיק הגדול תעמוד לכל המתאספים ביום היארצייט שלו".

צהלתו על פניו

שאר בשרו של בעל ההילולא, המשפיע הרב פנחס לייבוש הרצל, עמד וסיפר ארוכות על הצדיק שנשא את משא העם על שכמו. הוא תיאר את ימיו האחרונים של המשפיע, כאשר תכפו ייסוריו וקשה היה עליו הדיבור מרוב כאבים.

"והנה, פתאום נכנס אדם מר-נפש ומבקש עצה וברכה. הרב לבש ארשת אחרת, ונשתנתה צורתו לבלי הכר. הוא השיב לשואל במאור פנים, הדריך, יעץ ובירך. משאך יצא האיש, שוב החל הרב לסבול מכאבים. שאלתי אותו איך היה מסוגל, והוא השיב בטבעיות: "כשיהודי מבקש ישועה, צריך להניח הצידה את כל הצרכים האישיים", סיפר הרב הרצל.

"פלא שהוא השיב כל כך הרבה יהודים לכור מחצבתם? כל יהודי הרגיש במחיצתו כבן אצל אביו. כמו אברהם ושרה, אף הוא העמיד בנים רבים ברוחניות, שקירב אותם לכור מחצבתם וגילה בפניהם את יהדותם", הסביר.

אחריו נשא דברים שאר בשרו של המשפיע, הרב יהושע אשכנזי, ראש כולל פאג"י בירושלים שזכה להסתופף רבות בצלו. הוא תיאר בהתלהבות את גאונותו של בעל ההילולא בתורה, גאונותו בחסד וגאונותו במעשים טובים, וקרא לכל המשתתפים: "הבה נתחזק בדרכיו ונלך באורחותיו"