אפרים קמיסר

בימים האחרונים נסענו קבוצה של סוכני נסיעות מרשת 'לכיש טורס' יחד עם הנהלת החברה לסיור לימודי במזרח הרחוק.
זה המקום גם להודות לשליח הרב איציק אייזנבך מ-קאולון, הונג קונג על כל התיאומים של האוכל הכשר, הדאגה והאכפתיות שלו. דוגמא ומופת.
חברת התעופה שהובילה אותנו למזרח הייתה – 'טורקיש איירליינס'. גם לי הייתה זו הפעם הראשונה שטסתי איתם טיסה ארוכת טווח. טסתי אתם כבר פעם לאירופה אבל לפני הרבה שנים.

מדהים לראות איך החברה נמצאת בהתפתחות אדירה. כל חברות התעופה האריות של אירופה עומדות משתאות מנסות להבין מהי אותה נוסחת קסם שהביאה חברה עד לפני כמה שנים רגילה וממוצעת להפוך לאחת הגדולות בעולם כולו.

צי ענק של מעל 200 מטוסים, טרמינל שעובד במלוא הקיטור ועליה של 25 אחוז בתנועת נוסעים בשנת 2013 לעומת 2102. נתון שהוא פשוט לא נתפס.
החברה טסה בתדירות יומית כמעט לכל עיר מוכרת באירופה, למספר יעדים בארה"ב, כל עיר חשובה במזרח הרחוק ואפילו לדרום אמריקה. אני חושב שמטוס של טורקיש נוחת כמעט בכל מדינה בעולם למעט ביבשת אוסטרליה.

בין היתרונות הגדולים שהחברה מציעה לנו הנוסע הישראלי ניתן למנות את הבולטות:
טיסה ללא סופ"ש במחיר רגיל. בעוד ברוב חברות התעופה בעולם, טיסה ללא שהיה של שבת ביעד תהיה יקרה מאוד, החברה הטורקית לא מתייחסת לזמן השהיה ביעד. ניתן לצאת מכאן במוצ"ש ולנחות חזרה ביום שישי בבוקר במחיר הכרטיס הזול ביותר במחירון.

גם אנחנו טסנו במתכונת כזו, ממוצ"ש ועד שיש בבוקר ועל הטיסות הקצרות שלנו, הטיסות מתל אביב לאיסטנבול היו כמה עשרות נוסעים שטסו יחד אתנו. את ימי השבוע כל אחד עשה בצד אחר של העולם, אבל מסגרת הימים הייתה זהה.
אגב, החברה מפעילה מאיסטנבול לתל אביב עד 8 טיסות ביום! כך שגם אם הטיסה ארוכת הטווח נחתה באיחור, הנוסע לא נתקע שם יממה שלמה או 18 שעות, אלא 3-4 שעות בלבד ועולה כמובן לטיסה הבאה.

שתי מזוודות לארה"ב. החברה הטורקית היא בין החברות הבודדות כיום שעדיין מאפשרת לנוסע בטיסה לארה"ב לשלוח 2 מזוודות של 23 ק"ג כל אחת.
מטוסים חדשים ומחלקת ביניים משופרת. החברה מטיסה בטיסותיה ארוכות הטווח רק מטוסים חדישים ונוחים ומציעה מחלקת אמצע שנקראת "פרימיום קלאס" אצלם היא נחשבת למחלקת ביניים בין התיירים לעסקים בעוד אצל חברות אחרות זה היה נחשב ממש לביזנס.

שירות אינטרנט חינם. בטיסות ארוכות הטווח ניתן לגלוש באינטרנט מכל מכשיר ובחינם! חלקנו נראה בזה דבר נורא ואיום, כי הנה גם אותן שעות שקט וניתוק שהיו במהלך הטיסה כבר נמוגו. אבל חלקנו ואני בתוכם יכולים לנצל מספר שעות בטיסה למענה לאי מיילים ותקשורת אינטרנטית מה שיכול לגרום לרוגע עצום ולדעת שהעסק ממשיך לפעול גם בזמן טיסה.

אסופה של דברים קטנים: תיק נוחות אישי עם כיסוי לעיניים, מברשת שיניים וכל אותם דברים קטנים גם לנוסעים רגילים במחלקת תיירים (בטיסות ארוכות הטווח). חלוקה של פרוסת עוגה אישית לכל נוסע עם העלייה למטוס. דייל אחד (ממחלקת עסקים) הלבוש בבגדי טבח – שף מה שנותן לך את התחושה כי יש כאן גם דגש על האוכל (מה שלא ממש עוזר לנו ציבור אוכלי הכשר אבל מוסיף לאווירה) וחלוקת בקבוקי מים אישיים במהלך הטיסה גם במחלקת התיירים. אלו לא הדברים שייגרמו לי לטוס בחברת תעופה, אבל אלו דברים שימחישו לי עד כמה חברת התעופה הזו רוצה לגרום לי להרגיש אצלה טוב.

כשר בכל העולם!

נו טוב, כמעט כל חברת תעופה מספקת כיום ארוחות כשרות בכל יעד בעולם ואין בזה חידוש גדול. אלא שבמקרה הזה של טיסה דרך איסטנבול, יכולנו לחשוב שאולי כאן העסק יקרטע והחברה לא תשקיע מאמץ לדאוג לציבור הנוסעים היהודי. "מי צריך אותם בכלל"??... גם כאן נכונה לי הפתעה נעימה במיוחד. החברה הטורקית מקבלת מנות כשרות מחברת קייטרינג כשרה בטורקיה, הפועלת תחת הרבנות הטורקית ובהשגחת הרב מ"מ חיטריק, שליח חב"ד באיסטנבול.

המנה עצמה ארוזה בחותמת הכשרות של הרב דן יואל ליווי, ראש מערך הכשרות oK. ואם הצלחתי להבין נכון, המנה החמה הבשרית, מגיעה במשלוח מארה"ב, וכבר שם היא נארזת במיוחד עבור נוסעי טורקיש היהודים. חתיכת לוגיסטיקה לכבוד הנוסע היהודי! בטיסת החזור מהמזרח חולקו ארוחות גלאט כשר מלונדון בהכשר "כדתיא".

הדיילים התייחסו להוראות הכשרות בכל הרצינות, ניגשו לכל נוסע וביקשו את רשותו לפתוח את המנה לצורך חימום וכו'. המנה החמה שלי הגיעה בפעם הראשונה קרה, ולא היה גבול להתנצלות של הדיילים. פעם אחת ברגע עצמו, פעם שניה כשהוא כבר חזר חם ופעם שלישית רגע לפני הנחיתה כששני דיילים באו יחד להתנצל שוב מעומק ליבם. כנראה שדיילי טורקיש לא מתרשמים מהבל פיו של ראש ממשלתם.

באיסטנבול יהרגו אתכם !

אבל כל הטוב הזה שזה עתה פירטתי נמצא עדיין אצל רבים מאחורי מחסום נפשי/ רגשי/אחר. הדעה הרווחת אצל רובנו, כי בשדה התעופה של איסטנבול סביר להניח שיהרגו אותנו.

הצהרותיו של ראש הממשלה הטורקי כלפי העם השוכן בציון ארסיות ביותר ומשולחות רסן. סביר להניח כי זה מה שכל העם הטורקי חושב וזה וודאי יבוא לידי ביטוי גם במהלך הטיסה, מהצוות ומנוסעים אחרים וגם ובעיקר בשדה התעופה באיסטנבול. בו בטח צולים ישראלים לארוחת ערב.

אומר לכם בכנות, אם היו מכסים לי את העיניים לפני העליה למטוס אכן בארץ ומגלים את העיניים רק בהגיעי לטרמינל לאיסטנבול לא הייתי יודע להבדיל אם אני נמצא בטרמינל בברלין, אמסטרדם או פריז. הפנים הם אותם פנים בהם אני נתקל בכל שדה אחר באירופה ואסיה.

הכל בין לאומי, חנויות אירופאיות והרגשה נוחה ושגרתית של טרמינל נוסעים.
חשוב לזכור כי דרך השדה באיסטנבול עוברים ביום עשרות אלפי 'נוסעי מעבר' שהם בכלל לא טורקים ורק עוברים דרך איסטנבול בדרכם ליעד בדיוק כמונו הישראלים.
למעט אותו בוקר של אירוע המרמרה שעיכבו בכוונה כמה נוסעים ישראלים בעמדות הבידוק הביטחוני לא נרשם אף לא מקרה אחד של פגיעה או אפליה כלפי נוסעים ישראלים.

הישראלים גם לעולם לא נמצאים באזור אחד מבודד ומוגדר. במעבר בעמדות הבידוק מתנקזים יחד באותה דקה נוסעים מהרבה טיסות יחד וכולם עוברים יחד את הבדיקות.

אני אפילו יצאתי מאותן בדיקות ביטחון נפעם וגאה. קשה לדעת.. אולי תכננו את זה מראש כי ידעו שאני אכתוב על כך, אבל לא נראה לי... כשעברתי בבדיקה הביטחונית רגע לפני גלאי המתכות, ניגש אלי איש האבטחה ושאל בפנים חצי מבוישות האם הוא יכול לשאול אותי משהו. עניתי לו 'בשמחה'. הוא הצביע לעבר חוטי הציצית ושאל אם אני יכול להסביר לו מה זה.

הוא ראה כבר אלפי נוסעים אבל תמיד התבייש לשאול מישהו מהם מה זה ועל מה זה. כמובן ששמחתי על ההזדמנות. משכתי החוצה את חוטי הציצית באופן כזה שגם הבגד ייראה והסברתי לו בדיוק את הציווי האלוקי שבדבר. האיש היה מאושר כל כך ולא הפסיק להודות לי. כמו פתר סוף סוף שאלה שהעיקה עליו. נפרדנו בלחיצת יד חברית. איסטנבול, איש בטחון מול יהודי גאה. לא, לא יהרגו אתכם שם.
בקיצור, אם כבר לא בטיסה ישירה, טורקיש בעדיפות ראשונה!