שאלה: כאשר מתארגן מניין בשעה שהאנשים ממהרים, האם נכון לעשות 'חזרה קצרה' במקום חזרת הש"ץ הרגילה?

תשובה: תיקנו חז"ל שאחרי אמירת תפילת שמונה-עשרה בלחש שליח הציבור חוזר על התפילה, כדי להוציא ידי חובה את מי שאינו בקי. ואפילו אם הציבור כולו בקי, עדיין הוא מחוייב לקיים זאת.

ב'חזרה' יש לדאוג שיהיו לפחות תשעה אנשים, המאזינים ועונים. כמו-כן יש להשתדל שהחזן יאמר את ה'חזרה' בקול רם וברור, כדי שהנוכחים יוכלו לשמוע היטב כל מילה. על השומעים לעקוב אחרי החזן (עדיף מתוך סידור), ולענות 'אמן', 'ברוך הוא וברוך שמו' ושאר העניוֹת בקול רם.

בכתבי האר"י ז"ל נאמר: "שמעלת החזרה יותר גדולה מן הלחש, ושניהם חובה, ולכן אין לבטל החזרה בשום פנים, שחרית ומוסף ומנחה, אלא דווקא במקום אונס".

החזרה הקצרה' היא פתרון דחוק, שבאמצעותו משיגים את אמירת ה'קדושה' בלבד. אחד המתפללים אומר בקול את שלוש הברכות הראשונות והשאר מתפללים איתו ואומרים יחד 'קדושה'. אין זה תחליף לתקנת 'חזרת הש"ץ', שהיא חלק חשוב ועיקרי של התפילה בציבור. לכן יש לשמור אפשרות זו רק למצבים שבהם אין שום אפשרות לקיים את ה'חזרה' המלאה.

כדאי לזכור שה'חזרה' המלאה חשובה מכל קטעי התפילה הנאמרים אחריה. וכשם שעושים מאמצים כדי להספיק לומר את כל הקטעים האלה, כל-שכן שחייבים להתאמץ כדי לאפשר 'חזרה' כהלכתה.

מקורות: ר"ה לד,ב. רמב"ם הל' תפילה פ"ט ה"ג (ושו"ת הרמב"ם, מהדורת בלאו סי' רכא). טושו"ע או"ח ושו"ע אדה"ז סי' קכד ס"א, וכף החיים שם ס"ק ב. שו"ת יחוה דעת ח"ג סי' טז, וילקוט יוסף (תשס"ד) סי' קכד הערה א, וש"נ.