מערכת COL | יום ד' אדר א ה׳תשע״ד 04.02.2014

תעודת הילדים: על מה צריכים ההורים לתת את הפוקוס?

"בואו ונשאל את עצמינו: על מה נופל המבט הראשון שלנו כשהתעודה נפתחת? האם על הציון הכי גבוה? או שמא על הציון הכי נמוך?" דינה טורנהיים, מנחת נישואין ומרצה, בתובנות בעקבות חלוקת התעודות שקיבלו הילדים תעודת הילדים

אם הדרך: מתכונים, גלריות, בלוגים 
תעודת הילדים: על מה צריכים ההורים לתת את הפוקוס?
(אילוסטרציה)
דינה טורנהיים

באלפי בתי אב בישראל הוקדש חלק נכבד מסעודת השבת להקראתן של תעודת הילדים, חלקן בטון גאה ומאושר וחלקן קצת פחות... חשבתי לעצמי במהלך השבת על כמה תובנות זוגיות בעקבות התעודות:

התעודה מחולקת לשניים מבחן הידע ומבחן ההליכות וההנהגה.

בואו ונשאל את עצמנו בכנות מה באמת יותר חשוב? על מה צריך לשים את הדגש והפוקוס?

אם נרגיל את ילדינו שההליכות וההנהגה הן החשובות ביותר ומהוות יסוד ובסיס לאישיות שלו, ובנוסף אפשר וצריך להצליח גם בלימודים כמובן, לדעתי ילד שלא קוצר מאיות אבל מתייחס ברצינות ללימודים ומתנהג מקסים הוא ראוי להערכה לא פחות ואולי יותר מילד שהישגיו הלימודיים מעולים אך התנהגותו טעונה שיפור.

אם מסר זה יעבור לילדינו הם יגדלו להיות בני זוג שמבינים את החיים האמתיים, כאלה שיודעים להתחשב בבן הזוג ולגלות רגישות והבנה כשצריך, הם גם ידעו להשקיע ולייחס חשיבות לדרך ולצורה שהדברים נעשים ולא רק לתוצאה הסופית.

בואו ונשאל את עצמינו על מה נופל המבט הראשון שלנו כשהתעודה נפתחת? האם על הציון הכי גבוה? או שמא על הציון הכי נמוך?

ואם תשאלו וכי מה זה משנה? הרי בסופו של דבר אנחנו נסתכל ונראה את כל הציונים?
זה משנה מאד! מכיוון שאם אנחנו מסתכלים מיד על הציון הנמוך, אנו משדרים לילד ומלמדים אותו להסתכל על כל דבר בחיים בראייה פסימית ושלילית, לחפש כל הזמן את מה שאין לו במקום את מה שיש לו, וכך לגדול להיות בן זוג ביקורתי מאד המחפש פגמים כל העת, וגם אם אתם לא משדרים זאת בצורה ברורה לילד וכביכול רק פוזלים לכיוון הציון השלילי והנמוך, הילד מרגיש את הכל ורואה את האכזבה בעיניים שלכם...

אך אם נעצים את החיובי שיש בתעודה ובחיים (ולכל ילד יש והרבה) ילדינו יגדלו להיות בעתיד בני זוג שרואים את החיובי והטוב במערכת הזוגית ובבן הזוג.

בואו ונשאל את עצמינו, כאשר יש לנו ילד מבריק ומצטיין בהנהגה ובלימודים ב"ה, האם ההתלהבות שלנו מהתעודה שלו נשמרת משנה לשנה, או שהעובדה שהוא מצטיין הפכה להיות ברורה מאליה וממילא ההתלהבות וההתייחסות פוחתת והולכת?

האם רק כאשר התנהגותו של הילד מתחילה חלילה לחרוק או שהציונים שלו הופכים קצת פחות זוהרים ונוצצים אז אנו מתחילים להתייחס, להסתכל על הילד, לדאוג לו ולהקדיש לו זמן?

בין בני זוג זוהי נקודה מאד חשובה, הרבה פעמים העובדה שבן הזוג מתייחס, נותן, מעניק ודואג ללא גבול הופכת להיות ברורה מאליה ושוכחים להודות ולהתלהב, כאילו מחכים שימאס לבן הזוג ואז סוף סוף מתחילים "להתייחס" להתלונן ולקטר ו"בהתלהבות" רבה...

אז בואו נאמץ את התובנות הללו לזוגיות שלנו, ובעז"ה נהיה אכן ראויים לשבח לקראת המחצית הבאה.

(הכותבת משמשת מנחת נישואין ומרצה: dinazoogi@gmail.com
054-7837706)
הוסף תגובה
0 תגובות
נצפה באתר
עוד באתר
 
העלאת תמונה
x
גרור תמונה לכאן
או
העלה תמונה
ביטול
תייג
טוען תמונות...
שגיאה!
    אישור
    מעלה תמונות...
    התמונות הועלו בהצלחה
    ויפורסמו לאחר אישורן
    התמונות תויגו בהצלחה
    ויוצגו במערכת התמונות
    המשך
    מתוך
    x
    תודה שנרשמת!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    עדכון הנתונים נשמר בהצלחה!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    קיבלנו את בקשתך, לא נשלח יותר הודעות...
    באפשרותך תמיד להתחבר חזרה ולהינות מהעדכונים המעניינים ביותר.