מערכת COL
|
יום כ"ז חשוון ה׳תשס״ה
11.11.2004
אין להמתין ל'פקודות'...
כל אחד מישראל הוא שלוחו של הקב"ה וחזקה על שליח שעושה שליחותו * על-ידי קירוב עוד יהודי לעוד מצווה אחת אפשר להכריע את הכף ולהביא את הגאולה * התכלית והמטרה לה ייחלו רבותינו נשיאינו היתה: לא שימתינו שתגיע 'פקודה' - "לך למקום פלוני ועשה טובה ליהודי פלוני ואלמוני" ואזי ירוץ בשמחה ובטוב לבב - אלא שיבין מעצמו ("אליין כאפען זיך") שבמקום בו נמצא יהודי ויכול הוא לסייע לו, כאמור, אם בגשמיות אם ברוחניות, או בשני התחומים - יעשה כן.
צרור הוראות והנחיות לשלוחים, לרגל כינוס השלוחים העולמי * מאת הרב מרדכי-מנשה לאופר
"שיבין מעצמו ("אליין כאפען זיך") שבמקום בו נמצא יהודי ויכול הוא לסייע שיעשה כן" * צילום: ארכיון אשר ליצמן
הרבי סלל את הדרך
ביום השלישי, ה' בטבת תשמ"ז ("דידן נצח"), השמיע הרבי שיחה שהוגהה לאחר מכן, ובה הפיק את הלקח הבא (לקוטי-שיחות כרך ל' עמ' 228):
כ"ק מו"ח אדמו"ר - "יוסף" שבדורנו - פתח וסלל את הדרך לכל תלמידיו ושלוחיו ההולכים בדרכיו ועל-ידיהם בכל בני-ישראל, שיוכלו לעסוק בהפצת התורה והיהדות, והפצת מעיינות החסידות, בכל מקום ומצב, גם ב"מצרים", חוצה שאין חוצה הימנו, ובאופן, שלא זו בלבד שהיותם במקום ה"חוצה" (מצרים) לא יגרע מדביקותם בה', אלא אדרבה - שפועלים ומשפיעים בכל "ארץ מצרים...".
להלן ממשיך הרבי:
ואף אם לפעמים נראה בתחילה שזוהי שליחות של "אלוקים" - באופן של דין והעלם והסתר, ובפרט אם יש העלמות והסתרים כו' היכולים לגרום לצער ועגמת נפש כו', הרי על-ידי "יוסף" מקבלים הכוח, לגלות אלוקות גם במקום השליחות, ועוד - להגיע (על-ידי ירידה זו) לעילוי גדול יותר, "יוסף ה' לי בן אחר", עד לעלייה והוספה שבאין-ערוך.
כל אחד הוא שליח
במרוצת הזמן חזר הרבי פעמים רבות על הודעתו ולפיה כל אחד ואחד הוא שליח (משיחת כ"ד טבת תשמ"ט - תורת-מנחם התוועדויות תשמ"ט, כרך ב, עמ' 196-195):
כל אחד ואחד מישראל הוא שלוחו של הקב"ה "לעשות לו יתברך דירה בתחתונים", ובזה גופא ישנם כאלו שבהשגחה פרטית נבחרו להיות שלוחים בפרט בתוככי השליחות הכללית, שליח בתוך שליח, כל אחד ואחד במקצוע המיוחד לו ועד שישנם כאלו שזהו עיסוקם העיקרי ועיקר פרנסתם בגשמיות (וביחד עם זה עיקר פרנסתם ברוחניות).
ומכיוון ש"חזקה שליח עושה שליחותו", בוודאי כל אחד ואחד מהם עושה כל התלוי בו למלאות שליחותו כדבעי, ומאחר שנבחר להיות שליח, בטח יש לו הכישרונות הדרושים לזה, ובפרט כשרואה שהשלוחים שקדמו לו כבר עשו והצליחו, הרי זה מעורר אותו לעשות כל התלוי בו.
יתכן שיכריע את הכף
בשיחת שבת פרשת וארא תשכ"ז (לקוטי שיחות כרך לו עמ' 37) אומר הרבי: לומדים מההפטרה - דשבת פרשת וארא - כיצד יש להשתדל אפילו בשביל מתי מספר מבני-ישראל, לקרבם לתורה ומצוות, ולא לעשות חשבונות, דמאחר שיכול להשפיע רק על מתי מספר דבני-ישראל, כי שאר בני-ישראל סביבו הם כבר שומרי תורה ומצוות, ובפרט שגם על אלו, ספק אצלו אם יכול להשפיע לקרבם לעבודת השם, לכן חושב שמוטב לו שיתעסק עם עצמו לעלות מעלה מעלה בלימוד התורה ועבודת השם.
ומשמיענו הנביא בהפטרה זו, שהקב"ה עשה מלחמות גדולות ואדירות בשביל התועלת שתצא אפילו למתי מספר דבני-ישראל שישמעו לדברי הנחמות של יחזקאל הנביא. וכל-שכן וקל-וחומר שכדאי לכל אחד ואחד לעשות כל התלוי בו לקרב אפילו עוד אחד שיניח תפילין, וישמור שבת, וכיוצא בזה . . שעל ידי שיפעול על כל פנים על עוד אחד לעשות מצווה אחת - ייתכן שזהו הדבר שיכריע את כף המאזניים לכף זכות ויזרז עוד יותר את הגאולה האמיתית והשלמה, תיכף ומיד ממש.
אין להמתין ל"פקודות"
בשיחתו בי"א בשבט תשכ"ד התבטא הרבי (שיחות-קודש תשכ"ד עמ' 153): התכלית והמטרה לה ייחלו רבותינו נשיאינו היתה: לא שימתינו שתגיע 'פקודה' - "לך למקום פלוני ועשה טובה ליהודי פלוני ואלמוני" ואזי ירוץ בשמחה ובטוב לבב - אלא שיבין מעצמו ("אליין כאפען זיך") שבמקום בו נמצא יהודי ויכול הוא לסייע לו, כאמור, אם בגשמיות אם ברוחניות, או בשני התחומים - יעשה כן. ועדיין אין זה תכלית ההישג שישנו בתחום החינוך - דרוש שיהיו תלמידים לתלמידיו...
הרבי נמצא עם השליח
וכך אמר הרבי בהתוועדות שבת-קודש פרשת תבוא תשל"ג (שיחות-קודש תשל"ג כרך ב, עמ' 379): כאן המקום לעורר על כך שיידעו, שכאשר הולכים בשליחותו של הרבי נוסע הוא עמם, משום שעתה נמצא הוא כאן בדיוק כבעבר וכפי שכתב בעצמו בנוגע לאביו, שרועה ישראל לא יעזוב צאן מרעיתו, הרי הדברים הם גם פסק בנוגע לעצמו וכאלה הם הדברים ש"מה להלן עומד ומשמש אף כאן עומד במרום ומשמש", ממילא מנהל הוא את כל ענייניו שרוצה הוא לנהל.
יותר ממי ש"תורתו אומנותו"...
הרבי תבע רבות משלוחיו. אחת התביעות היתה - ניצול כל רגע פנוי מעבודת השליחות ללימוד תורה. וכך אמר בהתוועדות שבת-קודש פרשת שמיני תשל"ח (שיחות- קודש תשל"ח כרך ב, עמ' 85):
אפילו אלו שמצליחים בעסקנות ציבורית - ודבר ברור הוא שעליהם להמשיך בכך, שכן נשיא דורנו כ"ק מו"ח אדמו"ר העמידם במעמדם ומצבם זה, וחס ושלום שיהיה מצב של "רפו ידיהם" במילוי שליחותו - הרי בד בבד צריכה להיות אצלם תשוקה הכי גדולה להעניין דלימוד התורה . . כך שכל רגע פנוי מתפקידו מנצל הוא ללימוד התורה והוא לומד בהתמדה ובשקידה יותר ממי ש"תורתו אומנותו"...
"קירוב היותר גדול"
באגרת ששיגר הרבי לאחד השלוחים (הרב דוב בוימגרטן (ראה אודותיו להלן) - אגרות-קודש כרך יד עמ' יח) בעיצומו של חודש תשרי תשי"ז, כותב הוא:
לפלא שאינו מזכיר אודות ההנהגה בימי ראש-השנה ושבת שובה, שבוודאי היתה בזה הזדמנות לנצל זה לכמה עניינים.
וממשיך (כנראה בתגובה לתלונת השליח על ריחוק מהרבי וגעגועים):
ובמה שמסיים במכתבו אודות ריחוק וכו', מובן שאין זה העניין כלל וכלל, ואדרבה אלא קירוב היותר גדול כשנותנים לאחד עבודה הכי חשובה, אשר עליה נאמר דמצווה בגדול דווקא, ולפלא גם הקא-סלקא-דעתך בזה.
לערב על תנח ידך
הנה הוראה שלימד הרבי בהתוועדות שבת-קודש פרשת שלח תשמ"ה (לקוטי שיחות כרך ל, עמ' 29, בהעניין ד"פרו ורבו" ברוחניות:
לאחר שהאדם עסק והתייגע בהשפעה על הזולת במשך שנות הבחרות וגיל העמידה, הנה בהגיעו לעת זקנתו הרי אפשר שיאמר שעתה ינוח מעבודתו ויגיעתו אלו - בלשון הכתוב "יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב" [כולל ה"ערב" דכללות ימי חייו] - בא הכתוב ואומר: "ולערב אל תנח ידך", שגם אז עליו להמשיך ולעסוק ב"פרו ורבו", לקרב עוד בני-ישראל ועוד בני-ישראל ליהדות, תורה ומצוותיה.
סיוע ועזר גם בעבודה הפרטית
ובהזדמנות אחרת, באותו עניין (לקוטי שיחות כרך ל, עמ' 168):
לכל לראש יש כאן עידוד וחיזוק מיוחד לכל אחד ואחד הבוחר לחלקו ולגורלו להתעסק בהפצת התורה וחיזוק היהדות וכו' - פרו ורבו ברוחניות - שמובטח לו ש"מוחלין לו על כל עוונותיו"! עוד זאת, שעצם ההחלטה להקדיש את חייו, על-כל-פנים חלק חשוב מחייו, לעסוק בפריה ורביה (ברוחניות), מביאה סיוע ועזר של הקב"ה (גם) בעבודתו הפרטית (ובמילא הרי הוא גם "קושט עצמו" תחילה), ועל-ידי זה גם עבודתו עם אחרים תהיה בשלימות יותר, כדבעי.
והרבי מוסיף ("ועוד זאת"):
גם אם נדמה בעיניו שהוא בתכלית הירידה שאין למטה ממנה - הרי עניין זה (מחילת עוונות דחתן) נרמז גבי נישואי עשיו, ללמדנו, שמצבו הקודם אינו נוגע לעיכובא. תיכף כשבא לקיים מצוות פרו ורבו הרוחנית ובוחר לו לחלקו ולגורלו לעסוק בקירוב אחינו בני-ישראל לאביהם שבשמים, הרי הוא מתעלה ממעמדו ומצבו שלפני זה...
חלק חשוב ביותר
בהתוועדות שבת פרשת תולדות תשמ"ח (תורת-מנחם התוועדויות תשמ"ח, כרך א, עמ' 513) ייחד הרבי דברים על נשות השלוחים - השלוחות:
גם הן, השלוחות, נוטלות חלק חשוב ביותר בעבודת השליחות, לא רק על-ידי הסיוע לבעל והאב, אלא גם על-ידי פעולתן ועבודתן בהשפעה על נשי ובנות ישראל . . ונוסף לזה, ישנה גם הפעולה שנעשית על-ידי עצם עובדת היותן במקום זה - שגם במקום נידח (במובן הרוחני), או אפילו במקום רגיל, רואים בת ישראל כשרה, דבר הבא לידי ביטוי גם בהופעה החיצונית, בלבוש צנוע וכו'.
דאגה והערכה לנשות השלוחים אנו מוצאים גם במכתב שכתב הרבי לשליח באחת מהשנים הראשונות (ח' מנחם-אב תשי"ג):
בטח לוקחים מזמן לזמן עוזרת לביתם בשביל להקל על זוגתו הרבנית תי' בעבודת הבית והטיפול בהילדים - שיחיו.
יבשר טוב בענייניו הכלליים והפרטיים
בהתוועדות שבת פרשת תולדות תשמ"ח הכריז הרבי על השתתפות בגירעון הכספי של השלוחים - והבהיר (תורת-מנחם התוועדויות תשמ"ח כרך א, עמ' 512):
מכיוון שהגירעון הכספי מבלבל למנוחת הנפש, ומפריע לעבודת השליחות במילואה ובשלימותה - לכן יש צורך לסייע בזה, מכיוון שנתאפשר הדבר על- ידי קרן מיוחדת של "נדיבי עם" כו'.
עם זאת הבהיר:
פשוט, שאין הכוונה לגירעון כספי שנעשה כתוצאה מזה שמפקידים סכומי כסף כדי לצבור רווחים... שכן מבלי להכנס לשקלא וטריא על דבר עצם הנהגה זו (אם זו דרך נכונה כו'), הרי מכיוון שמדובר אודות קרן של ציבור, אין מקום לממן 'גירעון' שכזה...
פרסום קטעי דא"ח בעיתונים
בכ"ד באייר תשט"ו (אגרות-קודש כרך יא, עמ' קכא) כתב הרבי לשליח בברזיל באותם הימים, הרב צבי-הירש חיטריק:
כותב אשר מסדר ליקוטים מדברי רבותינו הקדושים מסודרים על פרשת השבוע. הנה מובן שנכון הדבר. והרבי ממשיך:
אלא [ש]לשלימות העניין צריך להורות המקור ממנו נלקח הקטע, בכדי שהרוצה להרחיב הבנתו בעניין יוכל ללמדו במקורו, ומובן גם כן, שאין כדאי לערב בילקוט זה פתגמים שלא מהנ"ל, ואפילו פתגמים מגדולי עולם ופשוט.
הוראה נוספת:
בהתאם לכל זה טוב גם כן שיצויין על דבר העניין המובא, אם זהו בלשונו ממש או בהעתקה מלשון אחרת, והשם יתברך יצליחו.
"כפשוט עניינתם במדינתם עתה"
להלן תשובה מעניינת של הרבי לשאלה יוצאת-דופן ששיגר אחד השלוחים בדרום- אפריקה, הרה"ת יוסף-יצחק שי' גולדמן (שימש כמנהל בית-חב"ד ביוהנסבורג במשך עשור שנים תשל"ז-
תשמ"ו):
"לאחרונה נתבקשנו על-ידי הפדרציה הציונית של דרום-אפריקה על-ידי ה'שליח' של אגף העלייה משה גולדשטיין (מאנ"ש), שה'בית חב"ד' יארגן איתם ביקור מיוחד בישראל. הביקור יהיה במיוחד עבור צעירים (לא מאנ"ש) שיבלו את ימי החול בבסיסי צבא, בעבודות לא קרביות, וכל שבת יבלו עם חב"ד בצפת עם תוכניות המאורגנות ע"י 'אסנט'.
"כמה נקודות חשובות:
"א) האוכל הוא אוכל צבאי כשר רגיל. ב) השינה תהיה בנפרד. ג) הם מחכים לתשובה. "מבחינת 'יחסי ציבור', השתתפות ה'בית חב"ד' בהטיול החשוב הזה יהיה מאוד חיובי. "השאלות בזה מובנות. אנו מבקשים את חוות דעת אדמו"ר שליט"א והדרכתו".
תשובת הרבי:
כפשוט עניינם במדינתם עתה הפצת היהדות בהמדינה. והשאר כדבר גדול כקטן - שייך לשאר בני-ישראל שם. ולפלא הכי גדול - שלא שללו הנ"ל תיכף ומיד. אזכיר על הציון.
את הנפש אשר עשו בארגנטינה
אחד השלוחים הראשונים ששיגר הרבי ל'חוצה' היה הרב החסיד רבי דובער בוימגרטן. הוא היה מיוזמי ה'פגישות' עם סטודנטים באוניברסיטאות וכדומה, ופעל רבות גם במילנו שבאיטליה (על מצבתו נרשם בין השאר: "עוסק בצורכי ציבור ורב פעלים ורבים השיב מעון... הרביץ תורה ברבים ועסק במסירות נפש בהפצת היהדות והמעינות, שליח כ"ק אדמו"רשליט"א במדינת ארגנטינא"). הוא היה השליח הראשון של הרבי לארגנטינה.
במכתב אישי מרתק שכתב בחורף תשל"ב הוא כותב בין השאר: "לימדתי בתור ראש ישיבהבישיבת חפץ-חיים, חמש שנים בהצלחה גדולה הן על אתר שנשתנה מצב התלמידים לגמרי לטוב מהקצה אל הקצה והן בשילוח תלמידים לישיבות. הצלחתי לשלוח כל"ה [=35] תלמידים לארץ-הקודש ולצפון אמעריקא וגם אחדים מהם שלא יכולתי לשכנעם לנסוע לתומכי-תמימים נסעו לקול תורה, סלבודקה, פוניוויזש והדומה. וגם כאן נודעו תלמידיי בידיעותיהם בתורה וביראת שמים וכו'".
לכתבה זו התפרסמו 1 תגובות - לקריאת כל התגובות
הוסף תגובה
1 תגובות
1.
צרור הוראות והנחיות לשלוחים
כ"ח חשוון ה׳תשס״ה
כבוד הרב מרדכי מנשה לאופר שי'
עשית עבודה נפלאה!
יישר כח גדול!
מאת דניאל י. קיי
סידני, אוסטרליה
עשית עבודה נפלאה!
יישר כח גדול!
מאת דניאל י. קיי
סידני, אוסטרליה
תגובה חדשה
הגב לתגובה
0
0
מאפשרים לכם לקבל
