כתב COL

שולמית אלוני, חברת כנסת שנים רבות ושרת החינוך בממשלתו השנייה של יצחק רבין, הכירה את מיידנצ'יק כשהחל את עבודתו כיושב ראש הכפר. תחילה נוצר הקשר בינם באמצעות בעלה של אלוני, שהקים בשנת 1960 יחד עם יוסף וייץ את מינהל מקרקעי ישראל ואף ניהלו במשך זמן מה, אך אט-אט נרקם קשר אמיץ גם בינה לחב"דניק התוסס. (מרחב, כידוע, עשה ככל יכולתו כדי לסייע לפיתוח הכפר, כאשר הנשיא שזר עמד בכל עת על המשמר והקפיד שהכול יעשה במקצועיות ועל פי לוחות הזמנים.)

בשנת 1966, עת הלכה אמה של אלוני לעולמה, הגיע מיידנצ'יק לשבעה כדי לנחמה וצער עמוק ואמיתי ניבט מעיניו הכחולות.

במהלך השנים, נכתב בספר 'הקטר' לזכרו של הרב מיידנצ'יק,הלך והתהדק הקשר בין השניים, כשנבחרה לחברת כנסת הביא לה מיידנצ'יק צרור ברכות ואיחולים מהרבי, הדברים הגיעו לכך שאלוני, מהבולטות במנהיגי השמאל הישראלי, הגיעה לא אחת עם ילדיה להשתתף בחגיגות ובאירועי הכפר.

באחת משיחותיהם, כששאלה מדוע הוא עדיין עובד כנהג קטר, השיב לה בחיוך כי הרבי ציווה עליו ועל אנשי תנועתו לעבוד ולחיות מפרי עמלם. תשובתו הכנה והישירה, צניעותו הרבה, ואהבתו לכל אדם באשר הוא אדם, הגבירו ללא ספק בתוכה את הערכתה אליו.

"לאיש היקר ולידיד אמת,
הרב שלמה מיידנצ'יק

מזל טוב בהגיעך לגבורות,

תמיד היית גיבור. שאמרו חכמינו: 'איזה הוא גיבור הכובש את יצרו'.

בעולם של חמדנות, בעולם של רדיפה אחר כבוד וכיבודים, היית ונשארת נהג קטר, איש המצניע לכת עם אלוקים ואנשים, אוהב בריות ושמח בחלקו.

עד מאה ועשרים באושר ובשמחה

שולמית אלוני"

(ארכיון מיידנצ'יק)

"...אהבתי מאוד את יושרו של מיידנצ'יק, צניעותו, התמדתו בתפקידו ואהבתו הגדולה לכל אדם באשר הוא אדם..."

שולמית אלוני, לשעבר שרת החינוך