מערכת COL
|
יום ט"ו שבט ה׳תשע״ד
16.01.2014
יעקב היקר ● מכתב מלב מורתח
יעקב בעיניי הוא התגלמות של "דור השביעי" חסיד, מקושר, אוהב את הרבי אהבת נפש, חי את השיחות והמאמרים של הרבי, אבל בעיקר העניין המיוחד בדור השביעי - מסור ונתון, חייל של הרבי! ● יעקב היה חסיד, יעקב היה מקושר, יעקב היה שליח, אבל יעקב היה לי גם חבר, חבר אמיתי, חבר ששום דבר לא נסתר, חבר עם אמון מלא, חבר עם אהבה אמיתית ● אני מרגיש צורך לספר לקוראים על חבר אמיתי ● שליח הרבי לדימונה, הרב ישראל גליס, בטור מרגש ל-COL על חברו הטוב הרב יעקב שמולביץ יעקב היקר
הרב שמולביץ ע"ה (משמאל) בחתונת חברו הטוב, יבדלחט"א, הרב ישראל גליס
היינו בחורים צעירים, שיעור א' בכפר חב"ד ויעקב שמולביץ הגיע לתומכי תמימים, לא יותר מיומיים וכבר הכירו כולם בעוצמות שבו, היו כאלו שעבורם זה היה כמו פרוזקטור חזק, מסנוור, לקח להם זמן להתמודד עם עוצמתו ולאהוב אותו. אבל תוך זמן קצר הוא סחף את כולנו.
יעקב זו עוצמה, עוצמה ברצון להיות חסיד, עוצמה באמונה חסידית, עוצמה בהתקשרות ואהבה לרבי, עוצמה במבצעים, עוצמה בלהט החסידי, עוצמה בשליחות וכחבר נפש אני חייב לומר, עוצמה בחברות אמת.
בישיבה, נסיעה לרבי היתה משאת נפשנו, כשהחל מבצע ס״ת לילדי ישראל ניצלנו - יחד עם גיסי הרב בנימין שיחי׳ קרניאל - כל דקה פנויה בימים ובלילות, עבדנו במשלוח עשרות אלפי התעודות, והכל לא על חשבון הסדרים! כדי לממן נסיעה לרבי, הדרכנו בקייטנות וכל מה שאפשר לעשות בין הזמנים, הכל כדי לראות את מלכנו, ליסוע לרבי.
יום הולדתו החסידי של יעקב כ״ד באלול תשמ״א, היום בו הוא זכה להגיע לראשונה בחייו לראות פני המלך, למחרת הוא כבר קיבל את פני כשהגעתי אני פעם ראשונה והכניס אותי לעניינים... עמדנו שנינו בפתח 770 כשהרבי חזר מהאוהל, וכך במשך שנים, משום מה, כמעט תמיד אצל הרבי, עברנו יחדיו.
התוועדויות של הרבי היו משאת נפשו, הוא היה חייב לשמוע ולהבין, ובקבוצה, כשהיה ממורמר שאין לו מקום טוב לשמוע את ההתוועדות, הוא ביקש ברכה מהרבי והתשובה הגיעה תוך זמן קצר, הוא פשוט קיבל בנס מקום נפלא, ממש מול הרבי, אוי איך קינאתי בו...
בזמנו, לא כמו היום, היתר יציאה מהארץ היה שווה זהב, בחור ישיבה יכל לצאת מהארץ רק פעם בשלוש שנים, חזרנו ארצה בסוף תשרי תשמ״ב עם ידיעה ברורה שאנו כאן בארץ רק תיירים לאחד עשר חודש, וכשהגיע חודש אלול הגשנו בקשה להתר יציאה, הבקשה נדחתה.
מתוך אמונה שלימה שחייבים להיות אצל הרבי התנחלנו ליד חדרו של מפקד לשכת הגיוס, פתחנו שם סניף של תומכי תמימים, באנו יום אחר יום כדי לבקש ולהתחנן על נפשנו. לא הרפנו גם כשהמפקד אמר לנו בכעס: ״פארשלאסן! סגור! אתם נשארים בארץ״, היו חברים שהסתכלו עלינו בתימהון, זה הרי החוק, אתם לא תסעו, מה הפנטזיות שלכם? אבל השכל לא הפריע.
הסברנו למפקד את המושג החסידי ״רבי לא שנה חייא מנין...״ אם לא נמצאים אצל הרבי כל שנה - חיות מנין.. אך המפקד בשלו.
פנינו להרה״ח ר׳ שלמה מיידנצ׳יק ז״ל, שעזר לנו והגיש מכתב תחנונים מאיתנו לשר הביטחון דאז אריאל שרון, יצויין שבאותה שנה, שנת תשמ״ג, ראש השנה היה בשבת.
ביום חמישי בבוקר הגיע הנס, קיבלנו הודעה שמחכה לנו היתר יציאה בלשכת הגיוס, טסנו לשם, בפתח עמד מפקד הלשכה וכשהוא ראה אותנו הוא הסתובב מהר שלא יפגשו מבטנו, ואנו המשכנו לקבל את האישור המיוחל.
יום חמישי בצהריים, מחר ערב ראש השנה, ולנו ברור מה שקיבלנו מר׳ מענדל: ״תקיעות״ צריך לשמוע מאדם ולא מבהמה, לכן ״תקיעות״ צריך לשמוע מהרבי.
יעקב בלהט האמונה שלו חזר לכפר חב״ד, לקח תפילין, שקית נילון עם כמה בגדים (פנימיים..) בלבד, עלה לכביש ירושלים תל אביב לעצור טרמפים, נהג עצר לו ושאל אותו לאן אתה צריך? ויעקב באמונה פשוטה: לרבי מליובאוויטש! לאמריקה! יעקב היה כזה, הוא נסע לאמריקה בטרמפים! הנהג שהיה בדרך לירושלים כל כך נהנה שהוא הכניס אותו לשדה התעופה!
בשדה התעופה טיסת אלעל היתה מלאה, עשרות אנשים המתינו למקומות שיתפנו, ויעקב הגיע אחרון, הוא היה אחרון ברשימה, לקראת שעת ההמראה הגיע האחראי על הטיסה והודיע יש לנו שני מקומות פנויים בטיסה, הוא לקח את הדף עם רשימת הממתינים ואמר אתה ואתה עולים והצביע על הראשון והאחרון ברשימה, יעקב נסע...
יעקב נסע לרבי ואני ממשיך להתרוצץ בין סוכנויות נסיעות, בסופו של דבר מצאתי טיסה עם לילה בפאריז, מפאריז המראנו בערב ראש השנה, ביום שישי בשעה אחת בצהריים... בטיסה של שמונה שעות לניו יורק.
אחרי כמה ניסים מעניינים ועם הפרשי השעות ביו פאריז לניו יורק הגעתי ל 770 בשעה שלוש בצהריים, לא יודע איך זה קרה אבל דבר ראשון פגשתי את יעקב, (הבאתי לו מזוודה מהבית...) הוא סיפר לי שעדיין אין לו איפה לישון חיפשנו יחד ומצאנו בניין מפונה והרוס, ללא חשמל ומים, אבל לא היתה לנו התלבטות, כל מקום בו אפשר להניח את הגוף כדי להיות אצל הרבי זהו קודש קודשים עבורנו, קבענו את משכננו באחת הדירות בקומה עליונה, סגרנו את החלונות בפטיש ומסמר (רק דירה אחת בקומת קרקע טרם פונתה, ממנה לקחנו ״נעגל וואסר״) השגנו מזרנים מעץ בלתי מרופד..
סגרנו את הדלת במנעול מספרים, כדי לראות את המספרים היה עלינו לכוון את המנעול לחריץ ממנו הגיעה קרן אור מהרחוב, אבל היינו בליובאוויטש! מפחיד היה כשאחד מאיתנו חזר לחדר לבד לפנות בוקר משמחת בית השואבה, מפחיד יותר היה כשנשמעו צעדיו של השני חוזר ועדיין לא היה ברור לראשון של מי הצעדים הקרבים... אבל אני יכול לומר ברור שהרושם החסידי שהותיר עלינו התשרי הזה לא ימחה לעולם.
שנה אחר כך, אלול תשמ״ג כולנו מרוגשים לקראת הנסיעה לקבוצה, קבוצה תשד״מ הידועה, שוב נסיונות קשים, לפתע הצבא לא רוצה לאשר קבוצה, העסקנים כמעט מרימים ידיים.
גם כשכבר נראה היה שאין סיכוי וחלק מהבחורים כבר מתייעצים עם ההנהלה איפה ללמוד בשנה הבאה, יעקב בלהט האמונה מכריז וחוזר ומכריז: חברים, אתם תראו, אנחנו נהיה אצל הרבי שנה תמימה, וכאן נכנס הפתגם החסידי בשינוי מה, רבי לא שנה, אם אצל הרבי לא נהיה שנה תמימה, חייא מניין, חיות מניין...
יעקב לא היה טיפש, הוא הבין מה שכולנו הבנו, אבל גם כשהוא הבין בשכלו שעל פי טבע זה לא ילך הוא לא נתן לשכל לבלבל אותו והמשיך להאמין באמונה שלימה ובלהט חסידי שהמשאלות החסידיות ובפרט הרצון של הרבי יתקיימו. עוד כמה ימי מתח ומגיעה הבשורה שיש התר יציאה, אבל רק זמני, בנתיים לשלושה חודשים ונראה מה יהיה, חלק קונים כרטיס הלוך ושוב עם אופציה להארכה, אבל יעקב בשום אופן, רק צד אחד! כי נוסעים לרבי לשנה תמימה.
ואכן, כשכבר היינו בקבוצה, בט״ו טבת, יום אשר אור וחיות נפשנו ניתן לנו, קיבלנו את ההודעה שאישרו לנו להישאר כל השנה, השמחה היתה גדולה, פארבריינגן בחובבי תורה, לחיים ריקודים והודיה לה׳, יעקב לא היה צריך כמו אחרים לחפש את סוכן הנסיעות כדי לבדוק מה עושים עם הכרטיס חזור... ומאז כמעט כל שנה היה זה יעקב שהזכיר לכולנו בהתקרב יום הבהיר ט״ו טבת וארגן את ההתוועדות השנתית.
את הרצון להיות שלוחים, הרצון להיות של הרבי חווינו יחד, זה היה הנושא המרכזי בחיינו, על זה חשבנו כששרנו מול הרבי אתה בחרתנו.. וקרבתנו מלכנו לעבודתך, לזה ייחלנו, שנזכה להיות שלו, המכתבים שכתבנו לרבי עם הבקשה לצאת לשליחות היו דומים, "לכן באם כ"ק אדמו"ר שליט"א מסכים לשליחות ב... אבקש ברכתו הקדושה..." יעקב יצא לשליחות לפני, כשהגיע תורי היה לי עם מי להתייעץ איך ומה לכתוב לרבי, איך לבקש מהרבי את הדבר הגדול הזה, והתשובות שזכינו לקבל היו דומות: אזכיר על הציון שיהיה בהצלחה רבה מתוך הרחבה בגשמיות ורוחניות.
יעקב בעיניי הוא התגלמות של "דור השביעי" חסיד, מקושר, אוהב את הרבי אהבת נפש, חי את השיחות והמאמרים של הרבי, אבל בעיקר העניין המיוחד בדור השביעי - מסור ונתון, חייל של הרבי!
אני מרגיש צורך לספר לקוראים על חבר אמיתי, חבר שבשעות הרבות של שנינו בנסיעות ממרכז הארץ לבית שאן ובנסיעות לדימונה מתוועדים היינו רבות בטלפון, מעלים זכרונות, חוזרים שיחות של הרבי, מתכננים את שנאמר בהתוועדות הקרובה עם המקורבים, בדרך כלל יעקב היה עוזר לי יותר משעזרתי לו, ויעקב היה גם זוכר לשאול אותי למחרת: נו, איך היתה ההתוועדות? איך היתה ההרצאה? ואנו היינו מתלוצצים אם בסוף דיברתי מה שהוא הציע או גלשתי למחוזות אחרים...
לא אשכח את ההתוועדות החסידית שהיתה לי בה׳ טבת, עת נתבשרנו שדידן נצח. בימים הקשים של תשמ״ה הייתי אצל הרבי, נכחתי בהתוועדויות עם השיחות המפחידות בענין הספרים, שיחות שנתנו גם משמעות מיוחדת להתקשרות לרבי, שמענו את הרבי צועק סאיז נאך א מאל א לוויה.. רח"ל, והנה בתשמ"ז אני נמצא בדימונה, רחוק (בגשמיות) וכשפרצה השמועה שדידן נצח לא היתה לי אפשרות להביע את השמחה מלבד השתפכות הנפש יחד עם חבר אמיתי וחסידי כמו יעקב, רק הוא הבין אותי מה זה להיות בדימונה ובבית שאן ביום כזה, לכן יכולנו לשמוח יחדיו. אוי זו היתה התוועדות חסידית טלפונית מיוחדת, היא הפכה להיות נושא ההתוועדות הטלפונית שלנו כל שנה בה' טבת.
יעקב היה חסיד, יעקב היה מקושר, יעקב היה שליח, אבל יעקב היה לי גם חבר, חבר אמיתי, חבר ששום דבר לא נסתר, חבר עם אמון מלא, חבר עם אהבה אמיתית, חבר שלא התבייש לכתוב לי "שלך לעד" וזה היה אמת, חבר שאין דברים כאלה.
אני יודע שאנחנו לא חסידים של חלומות (למרות שזה אולי מתאים לבית שאן ודימונה...) אבל בכל אופן, אני רוצה לסיים (בנתיים) באס אמ אס ששלח לי יעקב לפני עשרה חודשים, בו הוא מספר לי חלום שחלם, וכך הוא כותב לי:
"קרא בהמשך מה חלמתי אתמול 3 בלילה, שלך לעד, בית שאן.
"... התעוררתי עם חלום מדהים עם הרבי. הייתי ב 770. באתי למנחה בזאל הקטן והנה אני רואה שהרבי יושב ליד השולחן האחורי וממתין שתתחיל התפילה. ניגשתי לרבי להראות לו תשובה שקיבלתי באגרות קודש והרבי התחיל להקריא ולהסביר לי מה כתוב. הרבי הדגיש כל מילה: יהיו לך ניסים. ונפלאות. ניסים כמו "ארים ניסי" וכמו "הנסים שבים" (איים) ולא רק אתה אלא גם כל הנלווים עליך. וגם כל הנלווים על בני בית שלך. 3 פעמים חזר על קטע הזה.
היו מבטים ישירים לעיניים שלי והרבי הדגיש כל מילה כאילו אומר לי, תזכור טוב טוב מה שאני מקריא לך כאן. והיה ברור ש"הנלווים לבני בית שלך" הכוונה לכל מי שפונה לרבי בעזרת חני. (רעייתו) בדיוק כשהרבי סיים 3 פעמים, התחל תפילת מנחה. הייתי נסער שמח ומרוגש וחיפשתי למי לספר. היו שם בחורים מהקבוצה (ביניהם דותן קורתי) ומיד אחרי התפילה סיפרתי לו/הם כל מה שהיה".
אכן, כעת בבית שאן ניתן לפנות לרבי בעזרת רעייתו, לכן כדאי שכולנו חסידי חב"ד האוהבים את הרבי ואת בניו השלוחים נהיה לעזרת רעייתו.
יעקב היקר, אינני יכול לכתוב מילות סיום.
יעקב זו עוצמה, עוצמה ברצון להיות חסיד, עוצמה באמונה חסידית, עוצמה בהתקשרות ואהבה לרבי, עוצמה במבצעים, עוצמה בלהט החסידי, עוצמה בשליחות וכחבר נפש אני חייב לומר, עוצמה בחברות אמת.
בישיבה, נסיעה לרבי היתה משאת נפשנו, כשהחל מבצע ס״ת לילדי ישראל ניצלנו - יחד עם גיסי הרב בנימין שיחי׳ קרניאל - כל דקה פנויה בימים ובלילות, עבדנו במשלוח עשרות אלפי התעודות, והכל לא על חשבון הסדרים! כדי לממן נסיעה לרבי, הדרכנו בקייטנות וכל מה שאפשר לעשות בין הזמנים, הכל כדי לראות את מלכנו, ליסוע לרבי.
יום הולדתו החסידי של יעקב כ״ד באלול תשמ״א, היום בו הוא זכה להגיע לראשונה בחייו לראות פני המלך, למחרת הוא כבר קיבל את פני כשהגעתי אני פעם ראשונה והכניס אותי לעניינים... עמדנו שנינו בפתח 770 כשהרבי חזר מהאוהל, וכך במשך שנים, משום מה, כמעט תמיד אצל הרבי, עברנו יחדיו.
התוועדויות של הרבי היו משאת נפשו, הוא היה חייב לשמוע ולהבין, ובקבוצה, כשהיה ממורמר שאין לו מקום טוב לשמוע את ההתוועדות, הוא ביקש ברכה מהרבי והתשובה הגיעה תוך זמן קצר, הוא פשוט קיבל בנס מקום נפלא, ממש מול הרבי, אוי איך קינאתי בו...
בזמנו, לא כמו היום, היתר יציאה מהארץ היה שווה זהב, בחור ישיבה יכל לצאת מהארץ רק פעם בשלוש שנים, חזרנו ארצה בסוף תשרי תשמ״ב עם ידיעה ברורה שאנו כאן בארץ רק תיירים לאחד עשר חודש, וכשהגיע חודש אלול הגשנו בקשה להתר יציאה, הבקשה נדחתה.
מתוך אמונה שלימה שחייבים להיות אצל הרבי התנחלנו ליד חדרו של מפקד לשכת הגיוס, פתחנו שם סניף של תומכי תמימים, באנו יום אחר יום כדי לבקש ולהתחנן על נפשנו. לא הרפנו גם כשהמפקד אמר לנו בכעס: ״פארשלאסן! סגור! אתם נשארים בארץ״, היו חברים שהסתכלו עלינו בתימהון, זה הרי החוק, אתם לא תסעו, מה הפנטזיות שלכם? אבל השכל לא הפריע.
הסברנו למפקד את המושג החסידי ״רבי לא שנה חייא מנין...״ אם לא נמצאים אצל הרבי כל שנה - חיות מנין.. אך המפקד בשלו.
פנינו להרה״ח ר׳ שלמה מיידנצ׳יק ז״ל, שעזר לנו והגיש מכתב תחנונים מאיתנו לשר הביטחון דאז אריאל שרון, יצויין שבאותה שנה, שנת תשמ״ג, ראש השנה היה בשבת.
ביום חמישי בבוקר הגיע הנס, קיבלנו הודעה שמחכה לנו היתר יציאה בלשכת הגיוס, טסנו לשם, בפתח עמד מפקד הלשכה וכשהוא ראה אותנו הוא הסתובב מהר שלא יפגשו מבטנו, ואנו המשכנו לקבל את האישור המיוחל.
יום חמישי בצהריים, מחר ערב ראש השנה, ולנו ברור מה שקיבלנו מר׳ מענדל: ״תקיעות״ צריך לשמוע מאדם ולא מבהמה, לכן ״תקיעות״ צריך לשמוע מהרבי.
יעקב בלהט האמונה שלו חזר לכפר חב״ד, לקח תפילין, שקית נילון עם כמה בגדים (פנימיים..) בלבד, עלה לכביש ירושלים תל אביב לעצור טרמפים, נהג עצר לו ושאל אותו לאן אתה צריך? ויעקב באמונה פשוטה: לרבי מליובאוויטש! לאמריקה! יעקב היה כזה, הוא נסע לאמריקה בטרמפים! הנהג שהיה בדרך לירושלים כל כך נהנה שהוא הכניס אותו לשדה התעופה!
בשדה התעופה טיסת אלעל היתה מלאה, עשרות אנשים המתינו למקומות שיתפנו, ויעקב הגיע אחרון, הוא היה אחרון ברשימה, לקראת שעת ההמראה הגיע האחראי על הטיסה והודיע יש לנו שני מקומות פנויים בטיסה, הוא לקח את הדף עם רשימת הממתינים ואמר אתה ואתה עולים והצביע על הראשון והאחרון ברשימה, יעקב נסע...
יעקב נסע לרבי ואני ממשיך להתרוצץ בין סוכנויות נסיעות, בסופו של דבר מצאתי טיסה עם לילה בפאריז, מפאריז המראנו בערב ראש השנה, ביום שישי בשעה אחת בצהריים... בטיסה של שמונה שעות לניו יורק.
אחרי כמה ניסים מעניינים ועם הפרשי השעות ביו פאריז לניו יורק הגעתי ל 770 בשעה שלוש בצהריים, לא יודע איך זה קרה אבל דבר ראשון פגשתי את יעקב, (הבאתי לו מזוודה מהבית...) הוא סיפר לי שעדיין אין לו איפה לישון חיפשנו יחד ומצאנו בניין מפונה והרוס, ללא חשמל ומים, אבל לא היתה לנו התלבטות, כל מקום בו אפשר להניח את הגוף כדי להיות אצל הרבי זהו קודש קודשים עבורנו, קבענו את משכננו באחת הדירות בקומה עליונה, סגרנו את החלונות בפטיש ומסמר (רק דירה אחת בקומת קרקע טרם פונתה, ממנה לקחנו ״נעגל וואסר״) השגנו מזרנים מעץ בלתי מרופד..
סגרנו את הדלת במנעול מספרים, כדי לראות את המספרים היה עלינו לכוון את המנעול לחריץ ממנו הגיעה קרן אור מהרחוב, אבל היינו בליובאוויטש! מפחיד היה כשאחד מאיתנו חזר לחדר לבד לפנות בוקר משמחת בית השואבה, מפחיד יותר היה כשנשמעו צעדיו של השני חוזר ועדיין לא היה ברור לראשון של מי הצעדים הקרבים... אבל אני יכול לומר ברור שהרושם החסידי שהותיר עלינו התשרי הזה לא ימחה לעולם.
שנה אחר כך, אלול תשמ״ג כולנו מרוגשים לקראת הנסיעה לקבוצה, קבוצה תשד״מ הידועה, שוב נסיונות קשים, לפתע הצבא לא רוצה לאשר קבוצה, העסקנים כמעט מרימים ידיים.
גם כשכבר נראה היה שאין סיכוי וחלק מהבחורים כבר מתייעצים עם ההנהלה איפה ללמוד בשנה הבאה, יעקב בלהט האמונה מכריז וחוזר ומכריז: חברים, אתם תראו, אנחנו נהיה אצל הרבי שנה תמימה, וכאן נכנס הפתגם החסידי בשינוי מה, רבי לא שנה, אם אצל הרבי לא נהיה שנה תמימה, חייא מניין, חיות מניין...
יעקב לא היה טיפש, הוא הבין מה שכולנו הבנו, אבל גם כשהוא הבין בשכלו שעל פי טבע זה לא ילך הוא לא נתן לשכל לבלבל אותו והמשיך להאמין באמונה שלימה ובלהט חסידי שהמשאלות החסידיות ובפרט הרצון של הרבי יתקיימו. עוד כמה ימי מתח ומגיעה הבשורה שיש התר יציאה, אבל רק זמני, בנתיים לשלושה חודשים ונראה מה יהיה, חלק קונים כרטיס הלוך ושוב עם אופציה להארכה, אבל יעקב בשום אופן, רק צד אחד! כי נוסעים לרבי לשנה תמימה.
ואכן, כשכבר היינו בקבוצה, בט״ו טבת, יום אשר אור וחיות נפשנו ניתן לנו, קיבלנו את ההודעה שאישרו לנו להישאר כל השנה, השמחה היתה גדולה, פארבריינגן בחובבי תורה, לחיים ריקודים והודיה לה׳, יעקב לא היה צריך כמו אחרים לחפש את סוכן הנסיעות כדי לבדוק מה עושים עם הכרטיס חזור... ומאז כמעט כל שנה היה זה יעקב שהזכיר לכולנו בהתקרב יום הבהיר ט״ו טבת וארגן את ההתוועדות השנתית.
את הרצון להיות שלוחים, הרצון להיות של הרבי חווינו יחד, זה היה הנושא המרכזי בחיינו, על זה חשבנו כששרנו מול הרבי אתה בחרתנו.. וקרבתנו מלכנו לעבודתך, לזה ייחלנו, שנזכה להיות שלו, המכתבים שכתבנו לרבי עם הבקשה לצאת לשליחות היו דומים, "לכן באם כ"ק אדמו"ר שליט"א מסכים לשליחות ב... אבקש ברכתו הקדושה..." יעקב יצא לשליחות לפני, כשהגיע תורי היה לי עם מי להתייעץ איך ומה לכתוב לרבי, איך לבקש מהרבי את הדבר הגדול הזה, והתשובות שזכינו לקבל היו דומות: אזכיר על הציון שיהיה בהצלחה רבה מתוך הרחבה בגשמיות ורוחניות.
יעקב בעיניי הוא התגלמות של "דור השביעי" חסיד, מקושר, אוהב את הרבי אהבת נפש, חי את השיחות והמאמרים של הרבי, אבל בעיקר העניין המיוחד בדור השביעי - מסור ונתון, חייל של הרבי!
אני מרגיש צורך לספר לקוראים על חבר אמיתי, חבר שבשעות הרבות של שנינו בנסיעות ממרכז הארץ לבית שאן ובנסיעות לדימונה מתוועדים היינו רבות בטלפון, מעלים זכרונות, חוזרים שיחות של הרבי, מתכננים את שנאמר בהתוועדות הקרובה עם המקורבים, בדרך כלל יעקב היה עוזר לי יותר משעזרתי לו, ויעקב היה גם זוכר לשאול אותי למחרת: נו, איך היתה ההתוועדות? איך היתה ההרצאה? ואנו היינו מתלוצצים אם בסוף דיברתי מה שהוא הציע או גלשתי למחוזות אחרים...
לא אשכח את ההתוועדות החסידית שהיתה לי בה׳ טבת, עת נתבשרנו שדידן נצח. בימים הקשים של תשמ״ה הייתי אצל הרבי, נכחתי בהתוועדויות עם השיחות המפחידות בענין הספרים, שיחות שנתנו גם משמעות מיוחדת להתקשרות לרבי, שמענו את הרבי צועק סאיז נאך א מאל א לוויה.. רח"ל, והנה בתשמ"ז אני נמצא בדימונה, רחוק (בגשמיות) וכשפרצה השמועה שדידן נצח לא היתה לי אפשרות להביע את השמחה מלבד השתפכות הנפש יחד עם חבר אמיתי וחסידי כמו יעקב, רק הוא הבין אותי מה זה להיות בדימונה ובבית שאן ביום כזה, לכן יכולנו לשמוח יחדיו. אוי זו היתה התוועדות חסידית טלפונית מיוחדת, היא הפכה להיות נושא ההתוועדות הטלפונית שלנו כל שנה בה' טבת.
יעקב היה חסיד, יעקב היה מקושר, יעקב היה שליח, אבל יעקב היה לי גם חבר, חבר אמיתי, חבר ששום דבר לא נסתר, חבר עם אמון מלא, חבר עם אהבה אמיתית, חבר שלא התבייש לכתוב לי "שלך לעד" וזה היה אמת, חבר שאין דברים כאלה.
אני יודע שאנחנו לא חסידים של חלומות (למרות שזה אולי מתאים לבית שאן ודימונה...) אבל בכל אופן, אני רוצה לסיים (בנתיים) באס אמ אס ששלח לי יעקב לפני עשרה חודשים, בו הוא מספר לי חלום שחלם, וכך הוא כותב לי:
"קרא בהמשך מה חלמתי אתמול 3 בלילה, שלך לעד, בית שאן.
"... התעוררתי עם חלום מדהים עם הרבי. הייתי ב 770. באתי למנחה בזאל הקטן והנה אני רואה שהרבי יושב ליד השולחן האחורי וממתין שתתחיל התפילה. ניגשתי לרבי להראות לו תשובה שקיבלתי באגרות קודש והרבי התחיל להקריא ולהסביר לי מה כתוב. הרבי הדגיש כל מילה: יהיו לך ניסים. ונפלאות. ניסים כמו "ארים ניסי" וכמו "הנסים שבים" (איים) ולא רק אתה אלא גם כל הנלווים עליך. וגם כל הנלווים על בני בית שלך. 3 פעמים חזר על קטע הזה.
היו מבטים ישירים לעיניים שלי והרבי הדגיש כל מילה כאילו אומר לי, תזכור טוב טוב מה שאני מקריא לך כאן. והיה ברור ש"הנלווים לבני בית שלך" הכוונה לכל מי שפונה לרבי בעזרת חני. (רעייתו) בדיוק כשהרבי סיים 3 פעמים, התחל תפילת מנחה. הייתי נסער שמח ומרוגש וחיפשתי למי לספר. היו שם בחורים מהקבוצה (ביניהם דותן קורתי) ומיד אחרי התפילה סיפרתי לו/הם כל מה שהיה".
אכן, כעת בבית שאן ניתן לפנות לרבי בעזרת רעייתו, לכן כדאי שכולנו חסידי חב"ד האוהבים את הרבי ואת בניו השלוחים נהיה לעזרת רעייתו.
יעקב היקר, אינני יכול לכתוב מילות סיום.
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
