האיסור חל במצב שהאדם יודע כי בעל החפץ אינו מעוניין למסור אותו או למוכרו, ובכל-זאת הוא מתאווה לחפץ. מרגע שהתפתה בליבו וחשב כיצד יוציא מחברו חפץ זה (שלא לרצון בעליו), עבר ב'לא תתאווה' (שבדיברות השניים), שכן "אין תאווה אלא בלב בלבד".

אם לא הסתפק בתאווה בלב אלא פעל כדי להוציא את החפץ מרשות בעליו, על-ידי הפעלת לחץ עליו, עובר גם ב'לא תחמוד'. על האיסור הזה הוא עובר משעת פעולת הקניין, שנאמר (דברים ז,כה): "לא תחמוד כסף וזהב עליהם ולקחת לך".

אם לא הסתפק בהפעלת לחץ (חברתי וכדומה) אלא כפה את הבעלים למכור לו את החפץ, אף ששילם את מלוא תמורתו – הרי נוסף על כל האמור, נחשב המעשה הזה 'חמס', והחומד נחשב גזלן מדרבנן.

על הסכנה שבחימוד כתב הרמב"ם: "התאווה מביאה לידי חימוד, והחימוד מביא לידי גזל. שאם לא רצו הבעלים למכור... יבוא לידי גזל, ואם עמדו הבעלים בפניו להציל ממונם... יבוא לידי שפיכות דמים. צא ולמד ממעשה אחאב ונבות", שנבות נהרג על כרמו שחמד ממנו אחאב (מלכים-א,כא).

וכיצד נמנעים מכך? כתב האבן-עזרא:  "דע, כי איש כפרי שיש לו דעה נכונה, והוא ראה בת מלך שהיא יפה, לא יחמוד אותה בליבו... [כך] המשכיל... ישמח בחלקו, ולא ישים אל ליבו לחמוד ולהתאוות דבר שאינו שלו, כי ידע ש[דבר] שה' לא רצה לתת לו, לא יוכל לקחתו בכוחו ובמחשבותיו ותחבולותיו... על-כן יבטח בבוראו, שיכלכלנו ויעשה הטוב בעיניו".
האיסור חל במצב שהאדם יודע כי בעל החפץ אינו מעוניין למסור אותו או למוכרו, ובכל-זאת הוא מתאווה לחפץ. מרגע שהתפתה בליבו וחשב כיצד יוציא מחברו חפץ זה (שלא לרצון בעליו), עבר ב'לא תתאווה' (שבדיברות השניים), שכן "אין תאווה אלא בלב בלבד".

אם לא הסתפק בתאווה בלב אלא פעל כדי להוציא את החפץ מרשות בעליו, על-ידי הפעלת לחץ עליו, עובר גם ב'לא תחמוד'. על האיסור הזה הוא עובר משעת פעולת הקניין, שנאמר (דברים ז,כה): "לא תחמוד כסף וזהב עליהם ולקחת לך".

אם לא הסתפק בהפעלת לחץ (חברתי וכדומה) אלא כפה את הבעלים למכור לו את החפץ, אף ששילם את מלוא תמורתו – הרי נוסף על כל האמור, נחשב המעשה הזה 'חמס', והחומד נחשב גזלן מדרבנן.

על הסכנה שבחימוד כתב הרמב"ם: "התאווה מביאה לידי חימוד, והחימוד מביא לידי גזל. שאם לא רצו הבעלים למכור... יבוא לידי גזל, ואם עמדו הבעלים בפניו להציל ממונם... יבוא לידי שפיכות דמים. צא ולמד ממעשה אחאב ונבות", שנבות נהרג על כרמו שחמד ממנו אחאב (מלכים-א,כא).

וכיצד נמנעים מכך? כתב האבן-עזרא:  "דע, כי איש כפרי שיש לו דעה נכונה, והוא ראה בת מלך שהיא יפה, לא יחמוד אותה בליבו... [כך] המשכיל... ישמח בחלקו, ולא ישים אל ליבו לחמוד ולהתאוות דבר שאינו שלו, כי ידע ש[דבר] שה' לא רצה לתת לו, לא יוכל לקחתו בכוחו ובמחשבותיו ותחבולותיו... על-כן יבטח בבוראו, שיכלכלנו ויעשה הטוב בעיניו".

מקורות: שמות כ,יד. דברים ה,יח. מכילתא יתרו פ"ח. ב"ק סב,א. ב"מ ה, סע"ב. רמב"ם הל' גזילה פ"א ה"ט-יב. טושו"ע חו"מ סי' שנט ס"ט-יא, ונו"כ. שו"ע אדמו"ר הזקן הל' גזילה וגניבה ס"ה (במהדורה הישנה: חלק ה-ו עמ' 1757. בחדשה: ח"ו עמ' קא). פתחי חושן הל' גניבה ואונאה פ"א סי"א ובהערות, וש"נ.